מראי מקומות/אבן העזר/קיב

מראי מקומות אבן העזר קיב

ניזונות עד שיבגרו, מהו הבגירה

רבינו גרשום בב"ב קלט: ד"ה כדי שיזונו, כתב דהוא כדין נערה דהיינו שערות וי"ב שנים, ועי' במה שנתבאר ביו"ד סימן רלד, גבי זמן נערות ובגרות.

דין מזונות הבנות כשנתן האב את כל נכסיו לאחד מבניו או בנותיו

הטור והב"י בסעיף ז, הביאו מחלוקת בנתן האב במתנת שכ"מ, אם הבנות ניזונות, ועיקר ההלכה נראית דנזונות, ומשמע דאף אם נתן לאחר שאינו מבניו ניזונות, אבל מדברי הנמוק"י בב"ב קעד ד"ה וכן הדין, מבואר דאם נתן לאחד מבניו את נכסיו, הוא חייב לפרנס את הבנות, אבל אם נתן לאחת מבנותיו אין היא צריכה לפרנסם דאין דין פרנוס הבנות שייך בבנות אלא הוא שייך רק בבנים, ע"כ, ולכאו' כיון דמדברי הטור והב"י משמע דאפי' בנתן לאחר חייב לפרנס, א"כ כ"ש בנתן לבתו דחייבת, ודלא כהנמוק"י, וצ"ע.

אי פרנסת נישואין הוי בכלל מזונות הבנות גבי נכסים מועטים

הב"ח באות י, הביא שרשב"ם ס"ל דאף פרנסה בכלל, והביא דהרמב"ן הבין מרשב"ם דהיינו עישור נכסים ועל כן חלק עליו, וכתב הב"ח דאף רשב"ם לא התכוון לעישור נכסים דזה לכו"ע אין מפרישים אלא איירי בפרנסת נישואין דהיינו צרכי הנישואין המוכרחים, ע"כ, וגבי עישור נכסים, יש להוסיף דמלבד הרמב"ן, אף הרשב"א בב"ב קלט: ד"ה הבנות, כתב דאינם בכלל מזונות, וכ"כ התוס' בב"ב קלט: ד"ה מי שמת והבנות, בשם ריב"ם, וכן הביא הב"ח מהנמוק"י בשם הריטב"א ומהרמב"ם, ופשוט דהכי הלכתא דאינם בכלל, ולגבי מה שכתב הב"ח דכוונת רשב"ם לפרנסה המוכרחת לנישואין, ואע"ג דמדברי הנמוק"י בשם הריטב"א ומדברי הטוש"ע בסעיף ו, בשם הרמב"ם מבואר דאין פרנסה זו בכלל, מ"מ נהוג עלמא כרשב"ם, ע"כ דברי הב"ח, אמנם השיגוהו הח"מ בס"ק כב, והב"ש בס"ק כ, וכתב הב"ש דדעת רב האי דצרכי הנשואין בכלל, ע"כ, ודבריו ע"פ תשובת הרשב"א שהביא הב"י בסו"ס קיד, אבל כבר העירו בהגהות והערות שם שבתשובות שלפנינו הגי' רבינו שמואל, ע"כ, והכי מסתברא דמצינו לרשב"ם שכתב הכי כמו שהביא הב"ח הנ"ל, וכתב הב"ש דבדעת רשב"ם אינו מוכרח דאפשר דאיירי בנכסים מרובים ולא במועטים כמו שכתב הנמוק"י בשם הריטב"א, ע"כ, וכ"כ הרשב"א בב"ב קלט: ד"ה הבנות, בדעת רשב"ם, ונמצא בידינו דמהנמוק"י בשם הריטב"א שהביא הב"ח, מבואר דאין צרכי הנשואין בכלל, וכן משמע מהטוש"ע בשם הרמב"ם בסעיף ו, כמו שציין הב"ח, ובדעת רשב"ם שכתב דפרנסה בכלל, כבר כתבו הנמוק"י והריטב"א והרשב"א, דלא איירי בנכסים מועטים, והרמב"ן שהבין את רשב"ם בנכסים מועטים השיגו ולא ביאר דכוונת רשב"ם לצרכי הנשואין, וא"כ גם מדבריו מבואר דלא כמו שביאר הב"ח את רשב"ם, וא"כ מה שכתב הב"ח דנהוג עלמא כרשב"ם גבי צרכי נישואין, ע"כ, מנהג טעות הוא, ונקטי' דאין עישור נכסים וצרכי הנשואין בכלל, כדברי הח"מ והב"ש.

פלוגתא דאדמון וחכמים גבי נכסים מועטים אם מפרישים לבנות כדי מזונותם

הטור והב"י בסעיף יא, הביאו בזה פלוגתא, דרשב"ם פסק כאדמון, ומאידך כולהו רבוותא פסקי כחכמים, ויש להוסיף דהנמוק"י בב"ב קעו ד"ה אדמון, כתב כדברי המגיד משנה, דכל הגאונים פסקו דלא כאדמון, ובגיליון הנמוק"י שם הביאו דהעיטור באות ע עיסקא וחוב יט:, כתב דכ"כ רבי שמואל בן חפני בספר המבוא שלו ודכוותיה שדרו ממתיבתא, ובעיטור אות כ כתובות לג:, הביא דרב נטרונאי ורב הילאי כתבו דליתא לכללא דכל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו, ע"כ, ולפי"ז הם יפסקו כחכמים דהא טעמא דרשב"ם דפסק כאדמון הוא מחמת האי כללא, וכן הריטב"א בב"ב קלט: ד"ה אדמון, הביא את דברי הרי"ף דאין הלכה כאדמון, וכ"כ הרמ"ה בב"ב פ"ט סי' א בסופו, דקי"ל כחכמים, וכ"כ הרמב"ן בב"ב קלט: ד"ה אמר ר"ג, ותוס' בב"ב קלט: ד"ה אמר, כתבו דאף בה"ג בהל' כתובות בעמוד שצב, פסק כרבנן, ונמצא דלא מצאנו לרשב"ם שפסק כאדמון חבר, ונדחו דבריו מההלכה.

מכרו הבנים בנכסים מועטים, אם ניזונות מהמעות מתקנת הגאונים

הטור והב"י והדרכ"מ הביאו בזה פלוגתא, דרב האי ס"ל דניזונות, והרא"ש והנמוק"י ס"ל דאין ניזונות, והרמ"א פסק כהרא"ש והנמוק"י דאין ניזונות, והב"ש והח"מ ציינו דהשו"ע בחו"מ קז,ד, הביא בזה את ב' השיטות ולא הכריע, והש"ך שם הוסיף דהרמב"ן ס"ל כהרא"ש, והב"ח שם ציין לדברי הב"י בריש סי' קח, דהביא מרבינו ירוחם דהרשב"א והרמב"ן ס"ל כהרא"ש, ויש להוסיף דהנמוק"י הנ"ל כתב כן בשם האחרונים, וכ"כ הריטב"א בב"ב קמ. ד"ה והא דאמרינן, דהעיקר כהרמב"ן דלאו הני מטלטלי שבק אבוהון ואין גובין אותם, והרשב"א בב"ב קמ. ד"ה ורבינו האיי, הביא את דברי הרמב"ן שתמה על רבינו האי, משמע דס"ל לרשב"א כהרמב"ן דאין גובין, אמנם הרמ"ה בב"ב פ"ט סי' יח, כתב כרבינו האי דגובין והוסיף עוד דלפי"ז דוקא מכרו אבל נתנו לא, ע"כ, ולפי דבריו אף אם מכרו בפחות משויין אין מכירתם מכירה, ובשיטמ"ק בב"ב קמ. ד"ה וזה לשון הרב רבינו יהוסף, הביא מהר"י מיגאש דס"ל נמי כרבינו האי דגובים מהם, וציין בעל השיטמ"ק דתוס' ביבמות סז: ד"ה מה שמכרו, ס"ל דאין גובין מהמעות, וכ"כ רבינו גרשום בב"ב קמ. ד"ה יתומין, דאין גובין, ונמצא בידינו דהרא"ש והנמוק"י בשם האחרונים והריטב"א והרמב"ן והרשב"א ותוס' ורבינו גרשום ס"ל דאין ניזונות וה"ה דאין בע"ח גובה אותם דלאו הני מטלטלי שבק אבוהון, ומאידך רבינו האי והרמ"ה והר"י מיגא"ש ס"ל גבי מזונות דניזונות, ונראה עיקר ככל הנך דסברי דאין גובין וכפסק הרמ"א, ודלא כהשו"ע בחו"מ שלא הכריע לכל הפחות בסתם ויש.

מכרו הבנים אחר שהחזיקו בי"ד את הבנות בנכסים

הטור והב"י והדרכ"מ והרמ"א בסעיף יד, הביאו בזה מחלוקת, דרש"י ורשב"ם והרא"ש והרמב"ן ס"ל דלא מהני, ומאידך הרשב"א והמרדכי והתוס' ס"ל דמהני, ויש להוסיף דרבינו יונה בב"ב קלט: ד"ה מי שמת, הביא בשם ר"י דמהני וסבר כוותיה, אמנם בתוס' ביבמות סז: ד"ה שקדמו, הביאו דר"י אמר דיש לדחות את דברי עצמו, ומאידך הנמוק"י בב"ב קעו ד"ה יתומים, כתב דהסכימו האחרונים דלא מהני, וציינו שם המציינים דכ"כ הר"ן בב"ב ריש פרק מי שמת ד"ה פשיטא, ע"כ, וכ"כ הרמ"ה בב"ב פ"ט סי' יח, ונמצא בידינו דהרשב"א והמרדכי והתוס' ורבינו יונה, ומאידך רש"י ורשב"ם והרא"ש והרמב"ן והנמוק"י בשם הסכמת האחרונים והר"ן והרמ"ה כולהו ס"ל דלא מהני, וכן נראה עיקר דלא מהני למכור, ודלא כהרמ"א שלא הכריע בזה.

אם מזון האלמנה ממעט בנכסים

הב"י והשו"ע בסעיף טו, הביאו בזה מחלוקת, דהרמב"ם והרי"ף לא הזכירוהו, והטור והרא"ש ס"ל דאין ממעטין, והמ"מ בשם המפרשים כתב דממעטים, ע"כ, והא דהרי"ף והרמב"ם לא הזכירוהו, כתב הבדק הבית דנראה שלא היה כן בנוסחתם, ע"כ, אמנם הנמוק"י בב"ב קעו ד"ה איבעיא, כתב דהרי"ף לא מייתי ליה בכלל הספיקות כיון דהוא נפשט דממעט, ע"כ, אמנם בשיטת הרמב"ם אינו נח לומר כן דאם ס"ל דנפשט הו"ל לכותבו ולא להשמיטו, על כן נראה קצת דלא היה בנוסחתו, וממילא אפשר דאף לא היה כן בנוסחת הרי"ף, וכן נראה מהרמ"ה בב"ב פ"ט סי' יט, דלא גריס לה, לכל הפחות בלישנא בתרא, וא"כ אין ראיה לנידוננו מהרי"ף והרמב"ם, ויש להוסיף דהרשב"א בב"ב קמ: ד"ה והשתא, כתב דאיפשיט דממעט.

אם כתובת האלמנה ממעטת

הטוש"ע בסעיף טו, כתבו דממעטת, וכתב באר הגולה דהוא איבעיא שם ונפשטה, ע"כ, והוא טעות דלא מבעיא לן אלא במזונות אלמנה אבל לא בכתובתה, ומקור דין זה הוא מהרא"ש כמו שהביא הב"י, דהרא"ש הוכיח כן מהא דלא מבעיא לן בהא, והב"י לא הביא בזה חולק, ויש להעיר דהריטב"א בב"ב קמ. ד"ה אלמנתו, כתב דכ"כ רשב"ם והראב"ד, אבל התוס' פירשו להיפך דלא הסתפקנו בזה דפשיטא דלא ממעט, ע"כ, והרמב"ן בב"ב קמ: ד"ה והוי יודע, כתב דממעטת.

אלמנה ובת אם ניזונות בשוה או שהאלמנה דוחה את הבת

עי' במה שנתבאר בזה בסי' צג,ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף