טור/אבן העזר/קיב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תנאי כתובה שיהיו בנותיה ניזונות מנכסיו אחר מותו עד שינשאו או עד שיבגרו אפי' לא נכתב או אפילו אין לה כתובה ובמקום שאין כותבין ואע"פ שניזונת מן האחין מעשה ידיה ומציאתה לעצמה בגרה הבת או נתארסה אפילו בקטנותה שוב אין לה מזונות וכתב הרמ"ה ה"מ שלא נתארסה מדעת היורשים אבל נתארסה מדעת היורשים אית לה מזונות דלאו כל כמינייהו דיורשים להשיאה עצה להתארס דתפסיד מזוני ואי נמי נתארסה שלא מדעת יורשים וחזו בי דינא דליכא מאן דיהיב לה מזוני מלמדין אותה שתמאן ושקלה מזוני מאחי ע"כ קטנה שהשיאוה האחין ומיאנה יש לה מזונות ארסה אביה ונתגרשה מן האירוסין ומת יש לה מזונות וכן נתאלמנה מן האירוסין אפילו היא שומרת יבם יש לה מזונות ופי' א"א ז"ל דוקא נתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה שבשעת מיתת האב היתה ברשותו אבל אם נתארסה בחייו ונתגרשה או נתאלמנה אחרי מותו שבשעת מיתת אביה לא היתה ברשותו אין לה מזונות בת יבמה כגון שיבם אשת אחיו וילדה לו בת אם אין לאחי המת נכסים שאז חל עליו חיוב הכתובה וכל תנאיה פשיטא שהבת ניזונת מנכסיו אחרי מותו אבל אם יש לאחיו נכסים שלא חל חיוב הכתובה על היבם מיבעיא אם הבת ניזונת מנכסי היבם וכן מיבעיא בנושא שנייה וילדה לו בת ובאנס נערה ונשאה אחר כך וילדה לו בת ובבת ארוסתו שבא על ארוסתו וילדה לו בת ואחר כך נשאה בכל הנך מיבעיא ולא איפשיטא ואין להן מזונות בד"א אחרי מותו אבל בחייו חייב לזונם מתקנת אושא עד ששה שנים כתב הרמב"ם פוסקין לבת מזונות כסות ומדור מנכסי אביה כדרך שפוסקין לאלמנה ומוכרין למזון הבנות וכסותן בלא הכרזה כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה בלבד ואין הבנות נשבעות ע"כ מדינא דגמרא אין הבנות ניזונות אלא ממקרקעי אבל מתקנת הגאונים שכתובה נגבית ממטלטלי גם הבנות ניזונות מהם ואינן ניזונות אלא מבני חרי אבל אם מכר האב או נתן או אפי' הבנים אחרי מותו אם מכרו או משכנו או נתנו אין ניזונות ממנו ואפי' קנו מיניה והיו בשעת קניין כגון שגרשה והיו לו בנות ממנה והחזירה וקנו מיניה לפרנסן אפ"ה אינם ניזונות ממשעבדי כיון דבתנאי ב"ד אכלי וגם ניחא ליה בהרווחה דידהו חיישינן לצררי אבל מבני חרי ניזונו' אע"פ שגירשה ולא אמרינן כבר נתבטל תנאי ב"ד אלא חייב לזון בנותיה שנולדו לה ממנו קודם שגירשה בתנאי ב"ד אחרי מותו וכ' הרמ"ה הא דלא מהני לה קנין דוקא דקנו מיניה בשעת נישואין בכלל מאי דקנו מיניה כתנאי כתובה ולא כתב לבנות שטר באפי נפשייהו אבל אי כתב להו שטרא באפי נפשייהו אי נמי קנו ממנו לאחר נישואין סתם קנין לכתיבה עומד וגבי ממשעבדי דמעידנא דקנו מיניה גמר ומשעבד נפשיה ואם איתא דאתפיס צררי איבעי ליה למנקט שטרא מינה או למכתב תברא עליה ומיהו זימנין דמשכה לה דמיתזני בנות ממשעבדי כגון שפסק עמה שיתפרנסו אף אחר שיבגרו דכיון דלא אכלי בתנאי ב"ד לא חיישינן שמא התפיס צררי בד"א שנתן האב מתנת בריא אבל אם נתן מתנת שכיב מרע ניזונות ממנו והראב"ד כתב דאף במתנת שכיב מרע אינם ניזונות והרמב"ם כתב כסברא ראשונה וכ"כ הרא"ש ז"ל מי שצוה בשעת מיתה אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו ואם התנה בשעת נישואין שלא יזונו הוי בכלל תנאי שבממון וקיים מי שמת והניח בנים ובנות אם הנכסים מרובים שיש בהם כדי שיזונו בנים ובנות עד שיבגרו הבנות יירשו הבנים הכל שישארו הנכסים בחזקתן והם יפרנסו הבנות מתחת ידם שאין מחייבים אותם להפריש חלק הבנות עד שיבגרו ואין מחייבים אותם לצמצם במזונות אלא אם ירצו יותירו במזונות ומ"מ אם ב"ד רואין שמכלין הממון ואין משגיחין בישוב העולם חייבים ב"ד להשגיח בתיקון הבנות ולהפריש להן חלקן ואם אין בנכסים כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות אז נקראים מועטים ומפרישים חלק הבנות עד שיבגרו והשאר לבניו ואם אין שם אלא עד כדי שיבגרו הבנות הכל לבנות והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר לעולם יירשו הבנים הכל ופסק הרשב"ם כמותו ורב אלפס פסק כתנא קמא ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל בד"א במקרקעי אבל במטלטלי אם הנכסים מועטים יזונו אלו ואלו יחד עד שיכלו דכיון שאינם ניזונות אלא בתקנת הגאונים די להן שיהיו כבנים ולא שיפה כחן יותר מן הבנים ליקח הכל ואם יש מטלטלי ומקרקעי והמקרקעי הם מועטי' וע"י המטלטלים יהיו מרובים יירשו הבנים ואין הבנות יכולות לומר כיון ששיעבודנו על הקרקע והרי הן מועטים יפרשו לנו מזונותינו אלא המטלטלין מצטרפין עם המקרקעי לעשות מרובים היו מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כבר זכו בהן הבנים ויש להן דין מרובים ויזונו יחד עד שיכלו הנכסים ורשב"ם פירש ששמין כמה הגיע לבנות במזונותיהן עד שיבגרו ולבנים בירושתן ורואין כמה נפחתו מהנכסים ויפסיד כל אחד בפחות כפי שיעור שהיה לו בנכסים ולפ"ז אפשר שכלה חלק הבנות ועדיין חלק הבנים קיים ואפ"ה אין הבנות ניזונות עמהם וכן פירש הרמ"ה וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה וכן אם היו מועטים בשעת מיתה ונתרבו יש להם דין מרובים אפילו העמידו כבר בדין ופסקו להם ב"ד נבסים מועטים כיון שנתרבו חזרו לדין מרובים ויעמידום בחזקת הבנים והם יזונו הבנות מדי יום יום ואפי' חזרו אחר כך ונתמעטו יש להם דין נכסים מרובים ונתמעטו ויזונו אלו עם אלו היו מרובים ויש עליהם ב"ח או חיוב מזונות בת אשתו או חיוב מזונות האלמנה או חיוב עישור נכסים לפרנס בתו וכשיוציא אחד מאלו ישארו מועטים יש להם דין מרובים ויפרעו החוב שעליהן ויזונו הבנות מתחת ידיהם ובאלמנה יזונו שלשתן יחד אבל כתובת האלמנה ממעטת ועושין אותם מועטים כתב הרמב"ם הניח אלמנה ובת אלמנה תיזון והבת תשאל על הפתחים וא"א הרא"ש ז"ל כתב בהניח אלמנה ובת או אלמנה ובן יזונו יחד אבל אם הניח אלמנה ובן ובת ואין בנכסים די שיזונו אלו ואלו עד שתבגר הבת האלמנה תיזון והבן והבת ידחו כתב הרמב"ם שמזונות הבת קודמת לכתובת בנין דכרין כיון שדוחין ירושת בן שהיא דאורייתא כ"ש לכתובת בנין דכרין שהיא דרבנן היו הנכסים מועטים וקדמו הבנים ומכרום מכרן מכר ונדחו הבנות וכתב רב האי כיון דהאידנא תקנו הגאונים שיזונו ממטלטלין ניזונו' מהדמים שקבלו מהם ול"נ להרא"ש ז"ל שהרי אין שיעבודן אלא על נכסי אביהן וכיון שמכרום ואינם יכולין לטרוף מהלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים ופירש"י דוקא שמכרום קודם שהחזיק ב"ד הבנות בנכסים אבל מכרום אח"כ אינו מכור וי"א שאפי' אם מכרום אחר שהחזיקו ב"ד בנכסים שמכרם מכר וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רש"י הניח בנות גדולות וקטנו' אין אומרים יזונו הקטנות עד שיבגרו ואח"כ יחלקו הנכסים אלא מיד יחלקו בשוה וכל אחת תיזון ותתפרנס משלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |