פתחי תשובה/אבן העזר/צ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הבעל יורש כח אותו השטר. עיין בתשו' שב יעקב אה"ע זי' כ"ו שגדול אחד רצה לסתור דין זה ושגם בתשו' חינוך ביה יהודה סי' קל"ג פסק לפסק גמור נגד דברי הרמ"א. ומהרי"ו לא כתב זאת לפסק הלכה. והתאזרו חיל שלשה מטיבי צעד הגאון בעל כנ"י והגאון בעל שבות יעקב והגאון המחבר והעלו שאין לזוז מפסק הרמ"א ז"ל ויישבו כל הקושיות והפקפוקים ע"ש וכן בתשו' שבו"י ח"ג סי' קכ"ג מזה. גם בס' הפלאה ובס' בית מאיר כאן ובתשובה סי' ג' גם המה מחזקים דברי מהרי"ו והרמ"א ע"ש ועיין בתשו' חמדת שלמה מסי' ס' עד סי' ס"ג מה שהתווכח בזה עם הגאון מו"ה מאיר ווייל ז"ל. גם בתשו' ברית אברהם חלק ח"מ סי' י"ט האריך מאד בזה (עיין בתשו' חתם סופר אה"ע ח"ב סי' קנ"ט וקס"א):
(ב) כח אותו השטר. עבה"ט בשם הח"מ שכ' ע"כ טוב לכתוב כו' ובח"מ מסיים שכן ראה נוהגין לכתוב עתה. ועיין בתשו' ברית אברהם חלק ח"מ סי' י"ט שהביא דגם בתשו' צ"צ סי' צ"ו העתיק הנוסח כמובא בח"מ שאם תמות בלא ז"ק אחר מיתתו אך בכמה קהילות אין נוהגים לכתוב כן כי הסופרים נהוגין לכתוב ע"פ ספר הנ"ש. והעלה דאין להרהר אחר שום מנהג בזה וגם נוסח הנ"ש יש לו יסוד מוסד. ע"כ אין לשנות המנהג בזה ע"ש באריכות ועי' עוד בזה מהתשובות שרמזתי בס"ק הקודם לזה:
(ב) ופירות לאח"מ. עח"מ שכ' אע"פ שמחה בחיי מורישיה כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין בשו"ת הר"ם אלשיך סי' י"ח):
(ג) משועבדים לכתובת אלמנה. דין זה הוא ממרדכי ס"פ כל הנשבעין וע"ל סי' ק' ס"ב בהגה י"א דאם מת יעקב כו' הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו כו' והוא ג"כ מדברי המרדכי ס"פ נערה. והם סותרים זא"ז. ועב"ש שם ס"ק י"ד כתב בזה ג' תירוצים. א' בשם הד"מ דכאן בסי' צ' איירי לפי המנהג דהיורשים יכולים לסלקה (ר"ל היכא שתיקנו כך ע' בסי' צ"ג ס"ג בהגה. אבל מן הסתם לדידן דקיי"ל כאנשי גליל כל הנכסים נקראו מוחזקים לה וראויים לגבי היורשי' ואין בעל הבת יורש מהם כלום) ב' בשם מהרי"ל סי' ע"ד דשאני ירושה הבאה מאליה (ר"ל ירושת הבעל את אשתו דממילא קא אתיא) אבל כתובה ליתא אלא חוב ומחוסר גוביינא. ג' בשם תשובת שארית יוסף דיש חילוק היכא דנשבע' על כתובתה אז היא מוחזקת בנכסים הן לעניין ירושה הן לענין כתובה וכאן איירי שלא נשבעה ע"ש (ויש נ"מ לדינא בין התירוצים כמובן וכפי הנראה מדברי הב"ש שם וכאן סק"ח תופס לעיקר תירוץ מהרי"ל וכן הח"מ שם וכאן לא כ' אלא תירוץ מהרי"ל ועיין בתשו' פרח שושן כלל ד' סי' א' שהאריך מאד בענין זה והביא הרבה לשונות מגדולי בעלי התשובות המדברי' בזה הלא המה מהרי"ט ח"מ סי' ע"ג ורשד"ם א"ה סי' קי"א ופני משה ח"א סי' ע"ז וגינת ורדים כלל ד' ותורת חסד סי' צ"ד ומטה יוסף ח"מ סימן י' ועדות ביעקב סי' כ'. ומכלל דבריהם מבואר עוד ישובים על הסתירה הנ"ל והרב המחבר ז"ל נשא ונתן כדבריהם והעלה שם לדינא הלכה למעשה דלענין כתובת אלמנת הבן (דלקמן סימן ק' הנ"ל) יש לפסוק בהחלט דחשיבי הנכסים ראויים ואין אלמנת הבן גובה מהם שכן דעת רוב הפוסקים אמנם לענין ירושת הבעל (המוזכר כאן) אף דמהרי"ל ס"ל דלא חשיבי ראוי לגבי כיון שדעת הרמ"א ודעימיה אינו כן יש לדון בזה דנכסי היכא דקיימי קיימי שאם הם ביד בעל הבת יחזיק בהם בטענת קים לי כדעת מהרי"ל ודעימיה ואם הם ביד היורשים יאמרו קים לן כדעת מור"ם ודעימי' דס"ל דהנכסים נקראו ראוים ואין הבעל יורש בראוי (אם לא היכא שתיקנו היורשים יכולים לסלק' כנז"ל) ע"ש היטב. ועי' עוד בתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ח:
(ד) הי' לה מלוה. עיין בתשו' חות יאיר סי' קכ"ב שכ' דאפילו אם הכניסה השטר לבעלה בנדן בעת שנשאה ה"ל ראוי ואינו יורש ואפילו הגיע זמן פרעון השטר לפני מותה לא חשיב בהכי מוחזק. וה"נ בכה"ג לענין ירושה דידה דאם מת מוריש' ולפני שירדו יורשים לנחלה או אפילו אח"כ שהסכימו ליתן לה חצי חלק זכר מ"מ כל כמה שלא נתנו לה ומתה היא אין הבעל יורש. ומ"מ אם הכניסה לו שט"ח בשטר דקני לך איהו וכ"ש או במעמד שלשתן במלוה בע"פ ודאי משעה שהכניס' דידי' הוא וזה ברור ע"ש ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' קל"א ובס' ב"מ מזה:
(ה) ואחריו ליורשי. עב"ש ס"ק י"ג מ"ש שכיב מרע שנתן מתנת ש"מ לא"א ומתה קודם שגבתה פסק בסוף תשובת ר' בצלאל דבעל יורש כו' ועיין בס' דגול מרבבה שכ' דבתה"ד סימן ש"ן משמע שדינו כמלו' ואמנם בחפץ מסויים ודאי יורש הבעל ע"ש ועיין בתשו' שב יעקב סימן כ"ו:
(ו) הנושא אשה מחייבי לאוין. עב"ש ס"ק ט"ו ומכלל דבריו מבואר דהכא מיירי אפילו שלא נבעלה רק שנכנסה לחופה וכ"כ בס' שעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים סעיף ד' ע"ש שהאריך בענין זה:
(ז) אין הבעל יורשה. עבה"ט. ובלבוש כתב ג"כ בסתימו' דהבעל יורש' ע"ש ועיין בתשו' מקור ברוך סי' י' ובת' תורת חסד סי' צ"ו ובס' שעה"מ שם ס"ד מ"ש בזה:
(ח) אע"ג שנתן עיניו לגרש עב"ש שכ' לאפוקי מדעת הרשב"ם כו' (ובס' כרם שלמה כ' שראה בגליון מהרב מהגאון בעל חתם סופר שכתב נלע"ד דאפילו הרשב"ם נמי לא אמרה אלא קודם תקנת רגמ"ה אבל עכשיו שאין בידו לגרשה לא עדיף הוא מאשה שאמרה לבעלה גרשני דלא מקרי בזה קטטה כמבואר ר"פ האש' שלום עכ"ל) . ועי' בס' ישועות יעקב סק"ח שהביא דמהרש"ל פ"ב דגיטין למד מזה לענין אבילו' במעשה שבא לפניו שהתפשרו על הגירושין ומתה האשה והור' הלכה למעשה שלא ינהוג הבעל אבילו' דהלכה כדברי המיקל באבל והסכים עמו חכם גדול מארץ ישראל (עיין בס' ב"מ מזה) והוא ז"ל כתב על זה הנה זה ימים אירע מעשה בא' שקיבל התרה ממאה רבנים וזיכה גט לאשתו וביני ביני מתה עליו אשתו ואמרתי דבזה כדאי מהרש"ל לסמוך עליו שלא לנהוג אבילו' כלל כיון שכבר זיכה לה הגט ע"ש:
(ט) עד שתרצה אין הבעל אוכל פיר'. עב"ש ס"ק ל"א ועיין בת' נו"ב תניינא סי' צ"ג שכתב דהמרא' מקום של ס"ק זה נרשם בטעו' שהוא נרשם במ"ש המחבר אין אוכל פירו' אותה מתנה וקאי במהיום הבעל שארצה וזה טעו' אלא הב"ש מרשים קודם לזה עמ"ש המחבר אין הבעל אוכל פירותיהן וס"ק ל"א צ"ל קודם סק"ל וע"ש פירוש דברי הב"ש בזה:
(י) ואם מתה אינו יורשה. עב"ש ס"ק ל"ג עד וא"י מנא ליה ועיין בס' קרבן נתנאל פ"ח דכתובו' אות י"ג:
(י) קיימים בעצמם. עבה"ט מ"ש ואם הוציאה המעו' כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בש"ע ח"מ סי' שמ"ט:
(יא) אם הבעל רוצה לבנו' עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קי"ח שנ' ומ"מ אם רוצה לבנות כדי להרבו' בפירות ומתנה שאם יזכה הלוקח יהי' ידו על התחתונ' ומסתברא לי שלא יכול הלוקח לעכב דאע"ג דמי שרוצ' לירד לתוך שדה חבירו אפילו בתנאי זה יכול בעל השדה לעכב ולומר איני רוצה שתבנ' בתוך שלי אפילו ע"מ שתהי' ידך על התחתונ' שאני הכא שיש לו בקרקע זה שייכו' חדא שהוא אוכל פירות ואיכא מ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי ותו דאפשר שלא יזכו הלוקח בקרקע זה לעולם דקיי"ל כתקנת אושא כו' ע"ש:
(יא) הלוקח יכול למחו'. עח"מ שכ' אף אם לא מכרה היא בעצמ' יכולה למחו' וכו' בגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל והסמ"ע סי' רי"ב ס"ק י"ג כתב דהיא אינה יכולה למחו' עכ"ל):
(יב) נאמן בשבוע'. עבה"ט ועמ"ש לעיל סי' ע"ג סק"א מזה:
(יג) ישראל שגבה קרקע. כתב בס' ישועות יעקב ס"ק י"ט וז"ל ובעסק חזקות שנוהגין בכמה מקומו' במדינת ישמעאל שמי שדר בבית ישמעאל או בכיפה יש לו חזקה שאין אחר רשאי לשכור הבית מן הישמעאל בלי רשות ובכמה מקומו' הוא דרך קנין שקונין ומוכרין זכות חזקות אלו אם דינם כקרקע או כמטלטלין האריכו בזה האחרונים בתשובותיהם ובכמה דברים יש נ"מ בזה כגון לענין מצרנות ולענין שטח"ז שכתוב בו חוץ מספרים וקרקעו' והסכימו כולם שאין לנו הכרע' גמור' בזה ונכון למצוא פשר דבר אף שלא מרצון הצדדים עכ"ל:
(יד) שנתן לה משלו. עבה"ט ועיין בתשוב' חתם סופר סי' קמ"ו שהאריך וביאר ששה חילוקי דינים בענין זה במפתחות:
(טו) יכול למוכרם. עבה"ט בשם ב"ש ועיין בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי מ"ש בזה:
(טז) אינה טורפת אותו. עבה"ט בשם ב"ש שכ' וה"ה אם כתבה שטר בפ"ע מהני כו' ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ט שהשיג עליו ודעתו לדינא דלא כהב"ח ע"ש:
(יז) דאם האשה קבלה המעות עיין בס' ישועות יעקב דלאו דוקא דמי שווי המכירה אף בנתן לך סך מועט מהני ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |