ביאור הגר"א/אבן העזר/צ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הבעל כו'. תניא ברפ"ח דב"ב וש"מ הרבה:
(ב) אבל כגון כו'. שם קכ"ה ב' קי"ד ב' קנ"ט ב':
(ג) שח"ז כו' הבעל כו'. כיון שכתב בלשון הודאה ולא אמרינן אומדן דעתא כו' וכמ"ש בירושלמי פ"ט דב"ב ש"מ שהודה ועמד אינו חוזר: דיני מהרי"ו סט"ז:
(ד) אבל שבח כו'. רשב"ם שם ד"ה אר"פ כו' ע"ש ולהכי לא תני ליה גם כן במתניתין לבטל בהדי הנך תוס' ד"ה אר"פ ורא"ש וש"פ ותוספת דבכורות נ"ב א' ד"ה ולא כו' ע"ש:
(ה) ואינו יורש מלוה כו'. תוס' שם ד"ה אר"פ כו' ותו' דבכורות הנ"ל והרא"ש ודלא כהרי"מ דדייק מגמרא דב"ק הנ"ל איפכא דגובה ממלוה דמש"ש לא אמר ר"ע כו' ונוקמ' לרבה כו' אמרי ה"מ לבני מערבא אליבא דרבי אבל בעלמא כרבי כ"ה הגירסא שם ור"ל דדוקא בבכור אבל לענין ירושת הבעל כר' סבירא לן דל"ל ראוי אלא במאי דליכא זכיה מחיים כלל כגון שמת אביו בחיי אבי אביו או כופר אבל כתב שם שר"ה ורי"ף חולקים עליו וס"ל דראוי אף לירושת הבעל וכ"ה לגי' שלנו בגמרא אמרי ה"מ לבני מערבא כו' כי קאמרי הכא כרבי וערש"י שם סד"ה כרבי כו' ה"נ כו' וכ"כ הרמב"ן דכ"ה הגירסא בכל הנוסחאות ומוכח להיפך כנ"ל ובשאלתו' הגירסא בב"ב שם בהדיא אר"פ הלכת' אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואין הבעל נוטל במלוה בין גבו קרקע בין כו' וע' רמב"ן:
ה) כגון כו' וכן אם כו' אבל כו'. הרא"ש שם דדוקא הנך דמי לנזק אבל אם הלותה כו' דלא עדיף ממכרה שהבעל מוציא כמ"ש בפ"ד דכתובות וש"מ באוש' התקינו כו' ויש בזה שיטות אחרות ועב"י:
(ו) אבל אם הניחו כו'. עס"ב ואם אמר נכסי לפלוני ואחריו כו'.
(ז) ואפי' כו'. ע' תוספת שם נ"ה ד"ה אם כן כו':
(ח) כל הנכסים כו'. כנ"ל דמ"ש אבל אם הלותה כו' דלא עדיף ממכרה כו' משא"כ כה"ג וע"ש בתשובה:
(ט) ואם אמר כו'. שם אר"א דבר כו' א"ר מסתברא כו' וכתב הרי"ף והרא"ש ודייקינן מינה טעמא דאמר אחריך כו':
(י) שהיא צריכה מיאון. כמ"ש ביבמות ק"ח א' תניא רא"א כו' רי"א בעלה כו' כללי כו' אלמא דוקא בכה"ג שצריכה מיאון לאפוקי כה"ג שאמרו במתני' שם רחב"א אומר כו':
(יא) אבל הפקח כו' והחרש כו'. ירושלמי דכתובות. כ"מ. וכמ"ש בגמ' דיבמות קי"ג א' לענין כתובה להיפך:
(יב) קטנה כו' בין כו'. קדושין מ"ה ב' נתקדשה לדעת וניסת כו' ופ' הרמב"ם כרב אסי ורב הונא לענין תרומה וכ"ש לענין ירושה כמש"ש ומודה רב כו':
(יג) אפילו שתק. כמש"ש האי דאישתק כו':
(יד) אא"כ כו'. כמש"ש שמא יבא כו' הא יתרצה ש"ד:
(טו) מי כו'. רמב"ם בפ"א מה' נחלות ה"ט וכ"כ בע"ה בגמרא הנ"ל ומודה רב שאם מתה איני יורשה אוקי כו' שמעינן דכל ספק קדושין וספק גרושין ומתה אין הבעל יורשה וכתב מ"מ דיש לדחות דשאני ס"ג מס"ק אבל ראי' ממ"ש בגיטין ע"ג ע"ד ת"ר ימים שבינתיים כו' כללו של דבר כו' מדמזכיר ירושה בהנך ש"מ דוקא לפי שהיא כאשת איש לכל דבר וכמ"ש דרבי ור"י וחכמים פליגי עליה בכל הנך דחשיב דאל"כ ה"ל לברורי בהנך דס"ל כוותיה ובירושלמי שם על מתני' ראוה שנתייחדה עמו כו' לאידא מילתא אר"א לירושה דתלינן תמן וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדרי' אר"ז זאת אומרת שהיא כא"א לכ"ד ר"ל מדקאמר לירושה והראב"ד חולק שם:
(טז) אבל כ"ז כו'. וע' תוספת דב"ב קמ"ו ב' ד"ה נכנס כו' והרא"ש שם דלא כרשב"ם סד"ה נפלה כו' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בפ"ה דכתובות במורדת דלא מפקיע ירושת הבעל אלא בגירושין גמורים:
(יז) הטוען כו'. בהג"מ שם מבואר דס"ל כרשב"ם וכן מביא ראייתו כדאמרינן כיון שנתן עיניו כו' וכבר כתב דלא קיי"ל כן אלא שבמרדכי שם סימן תתל"ב כתב בשם הר"א כפירשב"ם אבל לא מטעמיה אלא שהמעשה היה שהיה טוען קדושי טעות ונכנס לבודקה ע"י צנון שה"ל בחיקו והיא היתה אומרת שריח כותבת היה ונמצא שלפ"ד היו קדושי טעות והודאת בע"ד כמאה עדים דמיא:
(יח) אשה כו'. הרי"ף והרא"ש בפ"ה דכתובות סל"ה וכצ"ל:
(יט) המורד כו'. שם מבואר דס"ל כפירוש רשב"ם הנ"ל ועבד"מ סק"ה והניח בצ"ע:
(כ) בין כו' אע"פ כו'. שם:
(כא) אין כו' ואם כו'. ערש"י שם ד"ה ואי לא כו' וכמש"ש עשאוהו כנכסים כו' וה"ה לפירות וירושה וע"ראש שם הלכך אמדי' דעתה כו':
(כב) וכשתמו' כו'. וכ"כ ברא"ש שם וגם אם תמות כו':
(כג) ולא עוד כו'. כחכמים שם.
(כד) אין כו'. מדקאמר שטר פסים וחכ"א עד כו' מ' דאי כתב מהיום הוי כשטר פסים ועוד דמפרש קושית הגמרא ואי לא קננהו כו' דקאי עד מברח' מקצתה ומהיום כו' אבל אכול' לא פריך כיון שקנה המקבל לכשתמות משא"כ כאן דלא קני עד שתרצ' ואהא משני עשאוהו כו' אבל הר"נ כ' דמ"מ אם מתה יורשה כאן וכן בנכסים שאין ידועים כתב במתני' שם דאם מתה יורשה ולכן לכתחלה לא תמכור ואחרי' כתב שאף במברחת כולה אם מתה אינו יורשה ולא הודה לכן הר"ן ע"ש:
(כה) אבל לא כו'. כמש"ש במתניתין בחייה ולפירות תקנת כו' וכמ"ש התקינו כו' ומתה ואמר מוציא כו' ובב"י נ' א' א"נ זבנה כו':
(כו) בלא דמים. הרי"ף והרא"ש בפ"ד דהא שוינהו כלוקח ראשון כמ"ש בסכ"ח דב"ב:
(כז) וי"א דאף כו'. הרא"ש שם בפ"ד סי"ז ע"ש:
(כח) ואם הדמים כו'. כיון דאינה מכורה הוי גזל בידה וע' בגיטין מ"ד ב':
(כט) או שנמצאו כו'. הרא"ש בכתובות שם אבל הבעל אינו חייב לשלם בשבילה דפגיעתה רעה:
(ל) נתאלמנה כו'. ירושלמי ר"פ הכותב ר' הלל בן פזי בעא קומיה ר' יוסי מכר הוא ומתה היא מהו א"ל מכרו בטל לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו מכרה היא ומת הוא מהו א"ל מכרה קיים לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו והביאו הר"ן בפ"ד שם:
(לא) ואין חילוק כו'. וכ"כ הר"נ ר"פ המדיר. עתוס' דכתובות נ"ט ב' ד"ה קונמות כו' וי"ל דדוק' בקונמות כו' והא כו' א"נ כו' אלמא אף בהקדש אלמוהו לשעבודא דבעל וכן פסק הרמב"ם דע"מ אין יוצאין לא לאיש ולא לאשה ועוד דפר"י דוקא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד וע"תוס דגיטין מ"ב ב' ד"ה הקדש כו':
(לב) ואם הבעל כו'. כמ"ש בב"ב נ' א' כי קאמר כו':
(לג) ראה כו'. ול"ד למ"ש בב"ב קל"ב א' ושמואל אמר במחלק כו' כמש"ש ומקולי כו' וע' רשב"ם שם ד"ה ומקולי כו':
(לד) צותה כו'. עח"מ סימן רמ"ג ס"ב.
(לה) בד"א כו'. ע"תוס' שם ד"ה עשאום כו':
(לו) אפילו נכסים כו'. דר"ש ל"פ אלא אסיפא:
(לז) נכסים כו' וכן כו'. שאין לך נכסים שא"י יותר מחבלה אפילו הכי אמרינן ברפ"ו שלה ילקח כו' וכן מתנה וכמ"של סי' פ"ה ס"ז:
(לח) אשה שאמרה כו'. ודהודאתה היא כמו מכירה וכמש"ש י"ט א' וכגון שחב כו':
(לט) מיהו כו'. ואף למש"ש הרא"ש בשם הראב"ד והיכא דפרע כו' כ' הראב"ד כו' כיון שהקרן שלה ואין לבעל בקרן כלום ועב"י:
(מ) האשה כו'. ב"ב מ"ט ב' הא ראיה כו' הא אתמר כו' והן נצ"ב לפי' תו' שם ד"ה הנ"ל והרי"ף פי' מש"ש אילימא למעוטי שאר נכסים דהיינו נצ"ב ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה אילימא כו' והקשה כו' ובכתובות פ"א ד"ה ומגרשה כו' וכמ"ש הרמב"ם וש"ע בסט"ז כיצד כו' מנ"צב כו' או שדה כו' והוא כפירוש הרי"ף:
(מא) בין לאחרים כו'. מתני' דגיטין לקח מן האשה ואח"כ כו' דוקא שלקח אח"כ מהאיש ובב"ב נ' א' איש ואשה כו' כי קאמר כו' וכ"ש בנצ"ב דחייב באחריותן ואם מתו והותירו לו וביבמות ס"ו ב' עבדי צ"ב יוצאין כו' וע"תוס דב"ק צ' א' ד"ה כמאן כו' ושם פ"ט א' אם אמרו בנ"מ כו' וכ"ש לתקנת אושא:
(מב) וי"א כו'. ממש"ש תזבין לנ"מ בטובת הנאה כו' ותזבן כתובתה לטובת כו':
מב) וכן כו'. בין נצ"ב מתני' הנ"ל לקח מן האיש כו' ואוקימנא בג' שדות ואף לפי' הרי"ף ה"ה לנצ"ב ובנ"מ אמרינן בב"ב נ' א' איש ואשה כו' כנ"ל ובכתובות פ' א' איבעי להו בעל כו' אבל לגופה פשיטא להו דלא הוי מכירה וזהו שמכרו כ"א לבדו אבל מנרו שניהם בנ"מ והוא אחריה בנ"צב ודאי דהוי מכירה כמ"ש בב"ב שם ובגיטין שם מ"מ ועסט"ז:
(מג) ויש מי כו' ואפילו כו'. ביבמות ס"ו ב' מכרו שניהם כו' הבעל כו'. מ' אפילו מכר הבעל וע"תוס שם ד"ה הבעל כו' ונראה כפיר"ח וע"ראש שם בשם ר"ת וע"ש ברא"ש שהאריך בזה ובסה"ת ש"ו ח"א האריך מאד ע"ש וזה כפי שפי' ההיא דיבמות בקרקע צ"ב אבל הר"זה פי' במטלטלין של צ"ב דכל ההיא סוגיא דשם במטלטלין כמש"ש
יח) כלי איני כו'. וכן פירש הרמב"ם ועס"יד:
(מד) אין האיש כו' ואם. כמש"ל דפירש ההיא דיבמות במטלטלין וכתב הרי"ף שם והאי מכרו שניהם לפרנס' כו' מוציא כו' לא איפשטא שפיר דלעביד בה מעשה ופ' הרמב"ם לקולא דהמע"ה ועמ"ש בא"ח סי' רמ"ו ס"ד. ירושלמי פ"ו וכתובות והביאו הרי"ף ורא"ש שם אריב"ח הדא אמרה כו':
(מה) וי"א כו'. כמ"ש בירושלמי דכתובות פ"ו מה ראו לומר כו' אריב"ח הדא כו' והביא' הרא"ש שם ס"ד ומשום לכתחל' לא יתקנו לפחות חומש ועמ"מ פ"ל מה' מכירה ופ' ג"כ כרשב"ג דיבמות הנ"ל וכ' הרא"ש בפ"ז דיבמות ספ"א ויראה דדוקא בקרקע כו' אבל המכנסת כו' וכ"ש לאותן שפ' דבקרקע מכרו בטל דה"ה למטלטלין:
(מו) וי"א כו' על ס"ס ע"ג:
(מז) ישראל כו' אבל כו'. עתו"ס דב"ק ע' ב' בד"ה ואי כו':
(מח) למחות כו'. הוא תמוה דבנכסים דידיה ודאי שא"י למחות כמה שכ' בכתובות פ"א א' הרוצה שימכור כו' ושם ב' דאלת"ה סיפא כו' איבעי כו' וערש"י שם א' ד"ה מגרש' כו' וס"ל כפירש הרי"ף דמ"ש בב"ב שם שאר נכסים היינו נצ"ב ועתו"ס שם בד"ה מגרשה כו' ובב"ב שם ד"ה אילימא כו' וכ"כ הרמב"ם והטור וש"פ ועח"מ:
(מט) מטלטלין כו'. יבמות שם ולא עוד כו' וכפירושו דבמטלטלין קמיירי אבל לדעת הפוסקים דסי"ג בהג"ה ה"נ דמכרו בטל וכ"ש הוא דהא אינו אוכל פירות בזה:
(נ) וה"ה כו'. עמ"ש בב"ק ק"ב ב' נעשה כמי כו' וע"ש בהג"א ד"ה וכדמסיק כו' וכן כאן כהפוסקים הנ"ל דאינו מכורה:
(נא) ואין חילוק כו'. כהיש חולקים בח"מ סימן צ"ז סכ"ו וערא"ש פ"ד דכתובות סל"ב ובגדי אלמנה וגרושה כו' והביאו מהר"מ ראיה ממש"ש לבישתינהו לכולה מאני כו' הלכתא כו' ש"מ דלשמואל אפילו בבגדי שבת ויו"ט וע' במרדכי סימן רל"ז שוב מצאתי כו':
נא) אבל כלי זהב כו'. כ"כ במהרי"ק שם בשם תשובת הרי"ף דבזה בע"ח גובה ול"ד לבגדי שבת וי"ט דבזה דעתו שאם יצטרך יפרנס מהם ולכן כ' בהג"ה בח"מ שם וי"ח ארישא דוקא אבל דעת ש"ע בכאן תמיה דשם פ' כהרמב"ם ועהג"א שם ד"ה כ' הרמב"ם כו':
נא) ואם קרובים כו'. היינו כדין נ"מ שאמרו ז"ל כספים ילקח קרקע כו' וכמש"ל סי' פ"ה סי"ג דמתנה כנ"מ דמי וכמש"ש ס"ז משא"כ במתנה דאין אוכל פירות כמש"ש:
(נב) מכרו שניהם כו'. ואף על גב דאמרי' שם ואב"א כו' והרמב"ם פ' כר"א ס"ל דה"ק ואב"א כו' דמתני' ורבא כר"ה ס"ל אפי' זבנה לעלמא הוי זבינא ואמימר דאמר כר"א בזבנא כ"א לבד וכמו יום או יומים דא"א אלא בכ"א לבדו דשניהם ביחד בלא"ה פטורין מ"ש בפ"ק לבדו דב"ק ובפ"ט דסנהדרין ורשב"ם שם לא פירש כך וכן רש"י בב"ק צ"א א' ד"ה איש ואשה כו' רא"ש שם:
נב) כיצד כו' או כו'. כפי' הרי"ף שם שאר נכסים היינו נצ"ב אבל לפי' תוס' ג' נכסים היינו נצ"ב כנ"ל:
(נג) אא"כ קבלה כו'. כמ"ש בגיטין נ"ח וכשמואל דקי"ל כוותיה כמ"ש שם י"ז:
(נד) י"א כו'. דמתחיל' א"י לומר נחת רוח כו' דהא שדה שייחד לה בכתובת' י"ל נ"ר עשיתי וכתובת' יכולה למחול כמ"ש בב"ק פ"ק א' וש"מ ע' רא"ש סוף כלל נ"ח ואמרי' בר"פ אעפ"י תנאי כתוב' כו' למוחלת:
(נה) וי"א. ס"ל דהא דר"פ אע"פ לתוספת וכמ"ש ר"ח ורא"ש שם וש"פ:
(נו) ואפי' כתבה כו'. ממ"ש בב"ב מ"ט ב' הא ראיה יש כו' ולאוקמי כה"ג. הרשב"א וש"פ:
(נז) בין כו'. ערש"י שם ד"ה ולא כו' וכ"ש באותו שדה:
(נח) וי"א כו'. כמ"ש בב"ב מ"ח א' מודה שמואל כו':
(נט) אשה שסלקה כו'. דאדם יוכל להסתלק בדשל"ב כר'"ש ר"פ הכותב וכמו שכ' בח"מ סימן ר"ט ס"ח בהג"ה:
(ס) ולא שייך כו'. זה כ' הרב מסברתו צ"ע מ"ש דכאן נמי י"ל נתת עיניך כו':
(סא) אבל אם כו'. כמו בקרקע בסט"ז דחד טעמא להו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |