פתחי תשובה/אבן העזר/סא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ארוסתו לחופה. עי' במל"מ פ"י מה"א דין ב' שנסתפק בהא דחופ' קונה אי בעי' שיהיו הקידושין קודם לחופה אבל חופה קדמה לא מהני להחשיבה כנשואה או דילמא כל שהוא שם חופה וקידושין מהני והוכיח מדברי הרמב"ן בחידושיו פ"ק דקדושין דף י' דמהני וחלק על תשו' מ"ב הובא בב"ש סי' ס"ג (צ"ל ס"ד סק"ו) שפסק דאינו כלום והרב המגי' שם כ' שדעת התוס' בפ' אע"פ דף נ"ז ד"ה רב ודברי הרשב"א בחידושיו שם ודברי רבינו ירוחם (נכ"ב ח"ב הוא ג"כ כהמ"ב ע"ש (ובתשו' הרדב"ז ח"א סי' שע"ב ראיתי שמסתפק ג"כ בזה וז"ל שם ואי לאו דמסתפינא אמינא דאין הסדר מעכב שאם שדך אשה והכניס' לחופה וברך ז' ברכות ואח"כ קדשה הרי היא אשתו לכל דבר אע"פ שאין ראוי לעשות כן לכתחילה ודבר זה עדיין צל"ע עכ"ל עי' בחמ"ח לעיל סי' נ"ה סק"ט) . וע' בס' שעה"מ שם בקונ' חופת חתנים סעיף ח' שכ' ע"ד הרב המגי' הנ"ל שאין מדברי התוס' והרשב"א ורי"ו ראיה כלל שכל דבריהם הוא לאפוקי חופא גרידתא ודלא כרב הונא ולעולם דכל דאיכא חופ' וקידושין אפי' שלא כסדרן מהני וכדעת הרמב"ן וכן נראה מדברי התוס' פ' האשה רבה דפ"ט ע"ב ומדברי הרשב"א בחידושיו דף נ"ה. ושוב כ' דנרא' שאין מכל אלה סתירה לדברי המ"ב הנ"ל דעד כאן לא כתבו התוס' והרמב"ן והרשב"א הנ"ל דאפילו שלא כסדרן מהני אלא היכא דנכנס' לחופ' בלא קדושין ואח"כ קדשה בביא' משום דאע"ג דכנס' לחופ' קודם הקידושין מ"מ בשעה שמקדש' בביאה הרי באותו שעה היא מסורה ג"כ לחופה וחופה וקידושין באים כאחד שהרי בין להסוברים דעיקר החופה הוא שיביאנ' לביתו בין להרמב"ם דס"ל דצריך הבאה לביתו וגם יחוד מ"מ הא מיהא בשעה שנתייחד עמה וקדש' בביאה בעודה בביתו הרי היא מסור' לחופ' ונמצא שהחופה נמשכת עד שעת הקידושין והו"ל חופה וקידושין באים כאחד אבל בנדון הרב מ"ב באלמנה שנשאת בע"ש ונוהגין לייחד אותה בע"ש קודם החופה והקדושין כדי שיהא מותר לבא עלי' בשבת דנמצא דבשעת הקדושין אין כאן חופה כלל דאלמנה אין לה חופה אלא ביחוד וא"כ בשעה שנתייחד עמה אכתי לא נתקדשה והו"ל אותה חופה כמאן דליתא ובשעה שמקדשה בקהל עם ליתא לחופה דהיינו יחוד פשיטא ודאי דלא מהני כלל ומש"ה כ' דכשבועל' בשבת הוי כקונה קנין בשבת והאריך עוד בזה ומסיק סוף דבר בהא סלקי דמעולם לא כתבו דחופה דקודם הקידושין מהני אלא דוקא היכא דבשעת הקידושין איתא לחופה בעין אבל בנדון המ"ב דבשעת קדושין ליתא לחופה כלל נראה דלכ"ע לא קני לה ואינו יכול לבועלה בשבת עכ"ד עיין שם. ועיין בספר המקנה בקו"א סימן כ"ו שכתב ג"כ שדעת רבינו ירוחם והמ"ב הם עיקר ודחה ראיית המל"מ מהרמב"ן עי' שם:
(א) אע"פ שלא נבעלה כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל והראנ"ח ח"א סי' ס"ז כת' דהוי ספיקא דדינא דלכל הפוסקים דס"ל דאת"ל לאו פשיטות הוא (עב"ש סי' קל"ז סק"ו) הוי אבעיא דלא איפשטא. ותמיהני אף דהביא שם דעת תשו' מיימוני בשם ריצב"א דהוי אבעיא דלא איפשטא מ"מ הא הרא"ש כתב דנפשטה מדתני רב יוסף ע"ש עכ"ל:
(ב) הרי היא כאשתו. עיין בס' שיטה מקובצת כתובות דף ז' ע"ב בענין מציאות החופה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן ועיין בשעה"מ שם בקונ' חופת חתנים ס"ה ובהגהת טעם המלך שם מ"ש בזה:
(ג) כשראויה לביאה. עמ"ש לעיל סי' ל"ז סק"א:
(ד) אבל אם היתה נדה. עב"ש סוף סק"ב שכ' דאם הי' לה חופה תוך ז"נ שצריכה כלם לישב ס"ל להמגיד דהוי חופה אפילו לשיט' הרמב"ם כיון דאינו אלא חשש שמא ראת' לכן מהני החופה עכ"ל. הנה מ"ש זה בשם המגיד כוונתו לדברי המ"מ פי"א מהא"ב סוף דין י' ע"ש היטב. ומצאתי בשעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים סעיף ו' שנסתפק בדין זה אי חופ' שאינה ראויה לביאה מחמת איסור דרבנן אי חשיבא חופ' לדעת הרמב"ם וסייעתו והביא בשם הרב מהר"ח אבולאפיא שהוכיח מדברי הה"מ בענין לכתוב כתוב' קודם כניסתה לחופה דמבואר מדבריו דלכתחילה בעינן שלא יחסר דבר אפי' מדבריהם הא אם עבר וכנס חופ' גמור' היא כיון דמדאורייתא חזיא ולפ"ז ה"ה בכלה שנכנס' לחופה בתוך ז"נ שלה דאין איסורו אלא מדרבנן מועיל החופה בדיעבד. והרב המחבר ז"ל האריך לחלוק עליו וס"ל שלדעת הרמב"ם ז"ל לא שנא לן בין דאורייתא לדרבנן ומדברי הה"מ שם אין ראיה כלל וגם מדברי הה"מ דפי"א מהא"ב (שכיון עליהם הב"ש הנ"ל) אין ראי' דלא קאי התם אלא לענין היתר יחוד לת"ח אבל לענין קנין מסתבר' ודאי דלא קני לה כיון דליכא חיבת ביאה שהרי אסור לבא עליה ומה לי מחמ' איסור תורה או מחמת אזהרת חז"ל. ומסיק זאת תורת העול' לדעת הרמב"ם וסייעתו אפי' בחופה דלא חזיא לביאה אלא מדרבנן דינה כארוס' וכן מתבאר ג"כ מדברי הרב מ"ב סי' צ"א שכ' שמה שנוהגין לעשות נישואין לבתול' בע"ש ולערב טובלין אותה ובועל אות' שלדעת הרמב"ם דס"ל דחופת נדה לא קנה לא יפה הם עושים שנמצא שקונה אות' בשבת יעו"ש הרי דאפילו בז' נקיים דאיסור' דרבנן ס"ל דלא קנה כנ"ל להלכ' עכ"ד ע"ש. (לע"ד צ"ע דלכאורה אפ"ל דהמ"ב שם ר"ל בבתולה שהגיע זמנה לראות וראת' דהיא נדה מה"ת עד שתבא במים וא"כ אין ראיה) ועיין בהגהת טעם המלך שם שהביא עוד ראי' לזה מדברי תשובת ח"צ סי' ב' דמבואר שם דס"ל ג"כ הכי דאפילו מחמת איסור דרבנן מקרי חופה שאינה ראויה לביא' ע"ש:
(ה) אלא לכל הדברים. עיין בשעה"מ שם סעי' ד' שהביא דבתשו' מהרש"ך ח"ג סי' כ"ז תמה על הרמב"ם כיון דחופה דלא חזיא לביא' הוא בעיא דלא איפשטא איך תפש במושלם שהיא כארוס' ושאין בעלה יורש' והל"ל דהמע"ה כדרכו בכל תיקו שבתלמוד ואם הבעל מוחזק אין מוציאין מידו וכן נמי לענין תוספת אם תפסה אין מוציאין מידה. ובתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ד כתב לתרץ זה כיון דירושה יורשי האשה הוי ודאים וירושת הבעל היא מכח ספק אין ספק של בעל מוציא מידי ודאי יורשי האשה וה"ז דומה למ"ש בפ' החולץ דמ"ח ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא כו'. והוא ז"ל כתב דאין תירוץ זה עולה יפה דלא דמי כלל לההיא דספק ויבם כו' רק דמעיקרא קושיא ליתא שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' נחלות (ובש"ע לקמן סי' צ' סעיף ה' ועב"ש שם) דמי שנתגרש' ספק גירושין אין הבעל יורש' ומבואר הוא דאפילו נצ"ב שלה הוא מוחזק אפ"ה אין הבעל יורשה ומוציאין מידו וק"ו בספק נשואה דאפי' החולקים שם על הרמב"ם מודו בס' נשואה כמ"ש ה"ה שם ע"ש עוד:
(ו) הוא עדיין כארוסה. עב"ש סק"ב ועיין בשעה"מ שכ' ס"ד וס"ט שהאריך בדברי הב"ש בכל ס"ק זה: (ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל עמ"ש הב"ש ולכאור' קשה על שיטת הרמב"ם דס"ל חופה היינו יחוד מה מבעיא בש"ס פירסה נדה מהו אי מהני החופה פשיטא לא מהני כו' נ"ב וז"ל ע' בר"ן ריש כתובות דכ' תחלה דחופה היינו יחוד ומ"מ בדיעבד מהני החופה בנדה ע"ש וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ס"ל די"ל כן ומה דפסק דאף דיעבד לא מהני היינו מכח אבעיא דהש"ס עכ"ל):
(ז) וי"א דדוקא כו' עי' בשעה"מ שם שהביא בשם מהר"ש גאון בס' משפטים ישרים סי' ל"ה שכ' שאף להחולקים על הרמב"ם וס"ל דחופת נדה חשיבה חופה לענין ירושה ושאר דברים הייני דוקא גבי נדה כיון דיש לה זמן מוגבל לנדתה מש"ה חשיבא חופ' כיון דאיכא חיבת ביא' לאחר זמן משא"כ היכ' דליכא חיבת ביא' כלל כ"ע מודו דלא חשיבא חופה כלל ועפ"ז יצא לדון בראובן שנש' את בת שמעון ונכנסה לחופה ולא קרב אליה בסיבת שהנער' היתה וצועקת באופן שלא היה להם יחוד וגם נתגלה הדבר שלא היה לו גבורת אנשים. דלכ"ע אין הבעל יורשה דכיון דאין לו ג"א אין לזה זמן מיגבל מתי יתרפ' ובהא ודאי לא חשיבא חופה כלל. והוא ז"ל תמה עליו שהרי מדברי הר"ן בפ' אע"פ והנ"י בפ' הבע"י משם הריטב"א שהקשו על הרמב"ם מההיא דיש חופה לפסולות מבואר דלא ס"ל חילוק זה וכן מתבאר מדברי תשובת מיימוני להל' אישות סי' ו' דליתא לחילוק זה ע"ש. וצ"ע מדברי הרמ"א בהגה באשה חולנית חולת מות כו' דנרא' שגם הרמ"א ז"ל מסכים לחלק כן וכמ"ש הב"י בסק"ד דהרמ"א מחלק מסברת נפשו דגרע מנדה מאחר שאינם ראויה לביא' כלל ע"ש וצ"ע וע' בס"ק שאחר זה:
(ח) אשה חולנית כו'. הנה בתשובת הרא"ש מבואר בדין זה ב' טעמים א' דלא עדיף מפירסה נדה דאין הבעל יורשה ב' דשם היה עובדא דנתן לבתו על תנאי אם תמות קודם הנישואין יהיה להקדש אזלינן בתר דעתו דרוצה לעשות טובה לנשמתו כו' והקשה הח"מ על הרמ"א ז"ל שכ' דין זה בסתם דהא טעם הא' כבר חזר בהרא"ש בפסקיו ופסק דחופת נדה הוי חופה לשאר דברים וטעם הב' לא שייך הכא בסתם בלא הקדש. והב"ש תירץ דהרמ"א פסק כן מטעם הא' וסובר דהרא"ש לא חזר בו מדין זה דשאני הכא מאחר שאינה ראויה לביאה ללן גרע מנדה ע"ש וכן הסכים בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ד מ"ש (וע' בס"ק הקודם) . ועיין בתשו' ח"צ סי' קכ"ד שתמה על הרמ"א ז"ל מצד אחר דדוקא בהאי עובדא דהרא"ש כתב דאין באותו חופה כלום והיינו כיון שהזכיר האב תנאי נישואין וחופה שאינה ראוי' לביאה אינה בכלל משמעות נשואין וא"כ לא נתקיים התנאי אבל אה"נ שאם לא הי' שם תנאי אע"פ שהיא חולנית ואינה ראוי' לביאה חופה קונה להרא"ש ז"ל ושלא כדברי הרב הרמ"א ז"ל עכ"ד ע"ש. ועיין בס' בית מאיר שכ' עדיין יש לדייק ממ"ש בש"ע סי' נ"ג ס"ג אבל מי שנותן לבתו סתם שתנשא בו ולא הזכיר שתנשא לפלוני קנסה אותה מתנה וכיון שנתקדשה כו' והוא מדברי הגאון שהובא בטור ופירשתי שם דמה שאמר שתנשא בו הוי כתנאי אם תנשא ומ"מ חשיב הקדושין לקיום התנאי וע"כ משום דבלישנא דעלמא מיד בהקדושין חשוב קיום ל' שתנשא בו א"כ ה"נ נימא נהי דהחופה אינה מ"מ הא נתקדשה ולהוי מקרי נתקיים התנאי שלא מתה קודם שתנשא וי"ל עובדא דא הי' בתר האירוסין צוה האב לתת לה שאז ודאי התנאי הי' על החופ' עכ"ד ע"ש (חילוק זה צ"ל אך לפי פירושו בסי' נ"ג שם שמסכים לדעת הדרישה שהובא בב"ש שם ס"ק ד' דאפי' אם מתה זכו היורשי' משא"כ לפ"ד כל האחרונים שם מהרש"ל והב"ח וח"מ והב"ש דלא זכו יורשים אלא יוחזר להאב דהא הוא נתן ע"מ שתנשא ולא נתקיים התנאי ע"ש א"כ מבואר להדיא דבקידושין לחוד לא חשיב קיום התנאי שתנשא ושפיר מצינו לומר דעובדא דא היה גם קודם האירוסין. ועמ"ש לקמן סי' קמ"ג סעיף ט"ז ס"ק י"ד בענין תנאי בגט ע"מ שלא תנשאי לפלוני כתבתי שם בשם תשובת ב"י בדיני גיטין סי' י"ג דאם לא נשאת לו רק נתקדשה לחוד לא עברה על תנאו כו' וכ"כ בפשיטות המבי"ט ח"א סי' של"ד וכ"כ הרשב"ץ בתשובה ע"ש מבואר להדיא דאינו נקרא נישואין בקידושין לחוד עד שנכנסה לחופה וכדברי האחרונים הנ"ל ושלא כדברי הבית מאיר): וכתב עוד במעשה בזקן א' שהי' לו בן חורג מאשתו שניה וגם הי' לו בנים מאשתו ראשונה ולבן הגדול דידיה הי' בת הראויה להנשא ורצה בתקנת בת בנו ואף שקד על תקנת אשתו שלא תהא כזרה בתוך ביתו אחרי העדרו ובא הזקן אל הרב ועשה קגא"ס מעכשיו ונתן במתנה להזוג דהיינו הבת בנו והבן חורג הנ"ל את החצי ביתו ויהי' זה נדוני' לבת בנו והתנה שלא יוגמר הקנין עד שיבואו הזוג הנ"ל לידי נשואין ודוקא עם זה הבחור ועפ"ז נעשה השידוך ואח"ז שבק הזקן חיים לכ"י ובהגיע תור הנישואין חלה החתן את חוליו ונפל למשכב ואבי הכלה נתיירא פן ימות החתן ונתבטל המתנה ותפול הנחלה לפני כל אחיו החזיק לדבר על לב החתן שיתחזק ביתר עוז אך לילך למקום החופה בחצר בה"כ כדי לגמור הנישואין וכן נעשה ויום או יומים אחר החופה נפטר החתן מחולי זה. ונשאל אם הוא בדומה להמבואר הכא באשה חולנית כו'. והשיב לכאורה בודאי הוא דומה וא"כ לא מקרי זה חופה כלל ואפילו להח"מ שכ' דטעם הא' של הרא"ש חזר בו בפסקיו מ"מ מידי ספיקא דדינא לא נפיק ובפרט שהש"ע סותם כהרמב"ם היורשים נקראים מוחזקים נגד מקבל מתנה ועליו הראי' אך לשיטת הגאון שבש"ע סי' נ"ג הנ"ל לפירושינו הנ"ל אין טעם זה מספיק בנ"ד שהתנאי הי' קודם הקדושין ויש לומר דאף בהקדושין לבד נתקיים התנאי ואף אם החתן מת זכתה היא (כבר כתבתי לעיל שדעת כל האחרונים אינו כן) אבל לע"ד טעם השני שהרא"ש נמי שייך בנדון זה דאין אומר גדול מזה דהא ירושת יורשי דאוריית' עדיף מהקדש כמבואר בח"מ סי' רפ"ב בהגה ומסתמא כשהעביר נחלה דאוריי' לא על נשואין כאלו שאינם ראוים לביאה ועומד למות כיון. ולכן אם החתן ודאי לא הי' ראוי לביא' פשיטא לי דלא מהני ההיא חופה מידי ואף אם אין הדבר אלא ספק אם הי' ראוי לביא' ודאי אילו הי' תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש אז שייך למימר ס"ס חדא דפלוגתא וחדא בגוף המעשה נגד חזקת יורשים והי' שייך לפלוגתת האחרונים אם מוציאין ע"פ ס"ס (עיין בב"ש לעיל סי' נ"ג ס"ק ט' מענין זה ועי' בפ"ת שם סק"ז) אמנם למה שכתבתי שטעם ב' של הרא"ש שייך נמי בנד"ז ואף הרא"ש מודה נמצא דלא הוי אלא חד ספק ומ"מ י"ל כיון דיש לו חזקת בריאים שהם ראוים לביאה וגם בזמן החולי אפשר דרוב חולים עכ"פ ראוים לביאת העראה ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב הכא דהוי כמו רובא וחזקה כתבו הבעל המאור ובעל מלחמות פ"ק דכתובות דהולכין אחריו אפשר דהמתנה קיימת ומהכא אין ראי' שכבר דקדקו שהיתה חולנית חולת מות משא"כ זה שהי' לו כח לילך ולחזור ממקום החופה לביתו לכן צ"ע למעשה וטוב לפשר עכ"ד. ומ"ש הב"ש בשם הט"ז אם הי' לה ממון זכה הבעל מחמת מחיל' כו' ע' בס' ב"מ שם שפקפק ע"ז מהא דקיי"ל בח"מ סי' רפ"א אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו כו' בין שהי' ש"מ כו' ומלקמן סי' צ' סעי' ג' אין ראי' כו' ע"ש עוד:
(ט) שהחתן והכלה מתענין. עבה"ט שכ' יש בזה ב' טעמים כו' ועיין בס' המקנה בק"א מ"ש בזה. ועיין בס' חכמת אדם כלל קט"ו דין ב' שכ' דאם אחרו החופה שעה או ב' בליל' יש לסמוך על טעם ראשון וא"צ להתענות רק עד צה"כ כי מאחר שהתענית הזה אינו מוזכר כלל בגמ' יש לו' מעיקר' לא קיבלו עליהם להחמיר יותר משארי תעניתים והיינו עד צה"כ מיהו אעפ"כ יש ליזהר שלא לשתות משקה המשכר קודם החופה: (וכ' בס' כרם שלמה נוהגין שהחתן מתפלל במנחה אחר תפלת י"ח קודם שעקר את רגליו כל סדר הוידוי כדרך שמתפללין ביוה"כ ונ"ל דאף בר"ח ושאר ימים שאין מתענין יתפלל כן וכן הוריתי למעשה עכ"ד):
(י) אם קידש בטעות כו' א"צ לברך שנית. עיין בס' המקנה שכ' דגם ז' ימי משתה מתחילין משעת חופ' ראשונה אף שהיא בטעות ע"ש. (ועיין בס' טיב קדושין שכתב ראיה לדבריו ומסיים ולפ"ז אם נודע במועד שהיו קדושין בטעות באופן שצריך לקדשה מחדש מותר לבא עלי' במועד ואין כאן משום אין מערבין שמחה בשמח' דמ"מ כבר עברה שמחת נשואין מיהו אם נתוודע ביו"ט אין מקדשין ביו"ט וצריך להפרישם עד המועד עכ"ל):
(יא) א"צ לברך שנית. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שע"ב:
(יב) החופ' תחת השמים. עי' בתשו' חתם סופר סי' צ"ח שנשאל אי נכון לשנות מנהג קדמונים ולעשות החופ' בבהכ"נ הקדוש' והאריך שם בדברי מהר"ם מינץ דמשמע מדבריו שהיו רגילין לעשות החופ' בבהכ"נ (וכן משמע בש"ע יו"ד סי' שצ"א ס"ג בהגה ועב"ש לעיל סי' ל' סק"ט) וכ' דהיינו לפי המנהג שהזכיר מהר"ם מינץ שם ע"ב שעושין מקודם חופ' א' בשחרית בחצר בהכ"נ תחת השמים הנקרא חופת מאיי"ן והוא נהוג גם עתה בפ"פ דמיין ובכל פרוודהא כו' אבל במדינות אלו שלא נהגו מעולם בחופת מאיין יש לעשות החופ' של כלונסאות בחצר בהכ"נ תחת השמים לסי' ברכה ומסיים בהא סלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים ברכת אברהם ואשר לא חפץ בברכ' ונרחק ממנו מתכוון ללמוד מדרכי אומות כו' והמתאווים לברכת אבותם יהיו צאצאיהם כמותם כו' ע"ש):
ומ"מ טוב להודיע. עח"מ וב"ש ומלשונם משמע דזה תקנה אף להרמב"ם ובסי' ס"ד סק"ה כ"כ הב"ש להדיא ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ד שדעתם אינו כן אלא דר"י ס"ל כהרא"ש כו' ע"ש וכן הסכים בס' בית מאיר ע"ש:
(יג) שהיא נדה. עבה"ט ומ"ש בדרשות מהרי"ל כתב כו' ואנן לא נוהגין כן כו' וכ"כ בס' עיקרי דינים ליו"ד סי' כ"א אות ד' ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |