פתחי תשובה/אבן העזר/לח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) על תנאי. עבה"ט מה שתמה על הכנה"ג. גם בס' שעה"מ פ"ח מהל' גירושין דין ט' תמה עליו בזה ע"ש באורך. ועיין בספר בית מאיר בענין תנאי שיגרשנה לזמן ידוע וכתב דמדברי הרשב"א בחי' בגיטין דף פ"ד מבואר דהוא ככל תנאי שאם נתקיים התנאי נתקיימו הקדושין ואם לאו בטלים. אך אילו הייתי כדאי להרהר אחר הוראתו היה נראה לי אחרי דקי"ל האיש אינו מוציא אלא לרצונו הרי הוא כתנאי דע"מ שאין ליך עלי עונה דלכ"ע חשוב מתנה עמ"ש בתורה דהתנאי בטל והמעשה קיים כו' ה"ה בזה מכיון שמקבלת הקדושין הרי היא אשתו והברירה בידו אם לגרש או לאו כדכתיב וכתב לה מדעתו וכי אתנה ע"מ שיגרש' הו"ל עוקר ומתנה עמ"ש בתורה כו' ע"ש:
(ב) אינה מקודשת. עבה"ט שכתב אפילו נאנס כו' וע' בס' בית מאיר מזה. וע' עוד בב"ש שכתב לפ"ז בגט אחר תקנת ר"ג דאין מגרשין בע"כ והיא התנה תנאי לטובתה אין הגט חל עד שנתקיים התנאי כו' וכ"כ עוד בסי' קמ"ד סק"א והובא בבה"ט שם ועמ"ש שם בשם ספר יד המלך פ"ד מהל' יבום וחליצה שהשיג עליו ע"ש:
(ג) צריך להיות בו ד' דברים. עיין במשנה למלך פ"ו מה"א שהאריך בדינים אלו. וגם בס' שער המלך שם ובספר יד המלך שם האריכו מאד בזה:
(ד) ושיהיה התנאי קודם למעשה. עיין בח"מ סימן רנ"ג סי"ב בש"ך ס"ק ט"ז והובא בבה"ט שם ס"ק כ"ה. ועמש"ל בסוף הספר בביאור סדרי גיטין בסג"ר אות רל"ג מענין זה:
(ה) קודם למעשה עבה"ט ומ"ש בשם ט"ז וה"ה בעלמא מי שנותן מתנה כו' עיין בס' בית מאיר שהשיג על הט"ז בזה דדוקא להרמב"ם הוא כן משום דיש לחלק בין חזרה לתנאי מטעם דאין התנאי כהוגן דהמעשה קודם לתנאי אבל להטור אם הלשון כתיקונו פשיטא דבמתנה תכ"ד יוכל להטיל תנאי דמ"ש מחזרה דמבואר בח"מ סימן קצ"ה ס"ז דתכ"ד יכול לחזור בכל קנינים ואפילו בקנין משיכה והגבהה מכ"ש דיכול להטיל תנאי תכ"ד ומדברי הט"ז שם מבואר שסובר דאפילו חזרה לא מהני מתנה לאחר נתינה אפילו תכ"ד וזה בודאי אינו כמבואר בח"מ שם ע"ש עוד ועיין בתשובת חמדת שלמה חלק ח"מ סימן י"א מ"ש בזה ועמש"ל סי' כ"ז ס"ק י"ב. ומ"ש הבה"ט וכל התנאים שמתנה עם השליח כו' עיין בס' בית מאיר מזה:
(ו) דכל המתנה עמ"ש בתורה כתב בספר מעין גנים וז"ל עיין במל"מ שהביא בשם מהר"א ששון שכתב אם מתנה ג"כ על דבר אחר ולא הוי מתנה עמ"ש בתורה כיון דמועיל התנאי לאותו דבר מהני ג"כ אף עמ"ש בתורה ע"ש ועיין בפ"י טעם הדבר עכ"ל וחפשתי למצוא המקום במל"מ וראיתי בפ"ו מה"א סוף דין י"א שכתב אדרבא להיפך בשם מהר"א ששון סי' ס"ד דבתנאי לא אמרי' מגו דחייל אהא חייל נמי אהא וכדמות ראיה מהא דאמרי' האומר לאשה כו' ואם איתא דדמיא לשבועה דחייל בכולל א"כ גם בתנאי נאמר כן דמגו דחייל על שאר וכסות חייל נמי על העונה ע"כ רק דהמל"מ כתב עליו דאין מכאן הוכרח דשאני הכא שהזכיר האיסור בפירוש ומפני זה לא אמרי' מגו וכמ"ש התוס' שבועות דף נ"ד בשם ריצב"א דמשמע מדבריהם דלא אמרי' מגו דחייל אהיתר חייל נמי אאיסור אלא דוקא בסתם אבל במפרש האיסור לא וא"כ היכא דקאמר ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה שהזכיר האיסור בפירו' לא אמרי' מגו דחייל אשאר וכסות חייל נמי אעונה עכ"ד אבל גם לאידך גיסא אין ראי' דאפשר דה"ה בסתם כגון שאמר ע"מ שאין לך עלי חיובי הבעל לאשתו ג"כ לא אמרי' מגו דחייל אהא חייל נמי אהא וכדעת מהר"א ששון הנ"ל
(ז) שאתן ליך מנה. עבה"ט ומ"ש נתן לה המנה ולא רצתה לקבלה כו' ועיין בזה בספר מחנה אפרים הלכות זכיה ומתנה סימן כ"א ובס' שעה"מ פ"ז מה"א דין יו"ד:
(ח) שכל האומר ע"מ כו' עיין לקמן סי' קמ"ג ס"ב ברמ"א ובסי' קמ"ד ס"ד בש"ע די"א דעל מנת לאו כמעכשיו דמי ועב"ש שם סק"ז שתמה למה לא הובא דיעה זו בשום מקום בש"ע רק התם ע"ש:
(ט) שירצה אבי. עבה"ט ומה שתמה על הכ"מ כבר תמה בזה הלח"מ שם בפ"ז מה"א דין א' וכתב לתרץ ועיין בשעה"מ שם שהאריך בזה:
(י) אע"פ שאמר בתחילה. עב"ש סק"כ מ"ש ואם לא אמר הן בשעת שמיעה אם מת הבן כו' עד וכן הקשה ב"ח. ע"ש. והנה הב"א מכח קושיא זו כתב באמת דמ"ש הרמ"ה חולצת היינו מעיקר דינא דאורייתא והיינו לומר דאינה ניתרת לשוק בלא חליצה או יבום אבל לעולם דמדרבנן אינה חולצת משום דחיישי' שמא ימות האב קודם שיאמר הן דהשתא לא הוי' חליצה ושריא לכהן דאיכא למגזר שמא יאמרו חליצ' שרי' לכהן וכמו שאמרו ר"פ האשה רבה ונתבאר בס"ס קנ"ו. וע' בהגהת מל"מ פ"ו מה"ג סוף דין ג' שכ' שמדברי מר"ן ומור"ם משמע דאזלי ג"כ בשיט' הב"ח מדלא חשו לסיים דברי הרמ"ה דחולצת או מתייבמת אלמא דס"ל דלפי האמת אינה חולצת משום גזירה דרבנן ושוב כתב דהעיקר דלא כהב"ח דגבי תנאי לא אמרינן חששא זו וראיה לזה מלעיל סימן ו' סס"א ע"ש עוד (ועב"ש בסי' מ' סק"ח ודו"ק) ועיין בשעה"מ פ"ז מה"א דין י"ב שהביא גם כן קושיית הב"ח הנזכר וכתב לתרץ דדוקא התם חששו משום דסמי בידן לברר הדבר ולהביא עדים ממ"ה מה שאין כן הכא דאם ניחוש לזה צריכה להתעגן כל ימיה עד שימות האב ומשום עיגונא הקילו ע"ש:
(יא) או דבר עליה לשלטון. כ' בר"י ואם דיבר ולא הועיל בדבריו ונתן פרוטה יש להסתפק בדעת הרמב"ם פ"ה דאישות אי מקודשת או לאו מהרי"ב בהגהותיו כ"י:
(יב) ע"מ שיש לי לנ"ע א"מ עח"מ ס"ק כ"ז שכ' כלומר שאמר שאראך מנה שיש לי. ועיין בס' ברכי יוסף שכ' ויש להסתפק מי שאמר ע"מ שאראך מנה שיש לי ובו בפרק כל שומע הבין שכוונתו שירויח ויהיה לו ובעיר הקרובה אליו ביום ההוא בבוקר נפלה לו ירושה והגיע לחלק ירושתו מנה והראה לה אח"כ המנה הזה שבא אליו בירושה מי אמרי' כיון שלא היה בידו בעת הקדושין והוא לא ידע אינה מקודשת או דילמא כיון דבעת ההיא כבר לפי האמת היה לו מנה שלו מהירושה אף דבעת ההיא הוא לא ידע מקודשת ולפום ריהטא אפשר להביא ראיה מדין מקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים והיו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר' קודם דידע הבעל דדינא הוא דמקודשת כדלקמן סי' ט"ל וס"ב אע"ג דאם ידע הבעל קודם אינה מקודשת אף דיש התרה כיון דבעת ידיעתו מסתפק שמא אין לה התרה כמ"ש התוספות בכתובות דף ע"ד ונשמעינה מן הדא דבעת הקדושין עדיין לא נודע אם יתיר לה חכם כל שהתיר לה קודם ידיעתו מקודשת וה"ה הכא כיון שבע' הקדושין היה לו מנה שנפל לו בירושה אף שהוא לא ידע מקודשת: וכתב עוד שם יש להסתפק אם היה לו בשע' קדושין מנה חסר פרוטה מי נימא דודאי לא קפדה אפרוטה דחסורי מחסרא כי אין דרך העולם להקפיד בכך ומקודשת או דילמא כל שחסר המנה אפילו פרוטה אינה מקודשת ולכאורה נראה דכיון דלענין גזל ונודר צדקה וחוב אף שאין בני אדם מקפיד' חיובא רמיא עליו לשלם המנה אם גזל או נדר או חייב עד סוף פרוטה אחרונה ה"ה הכא דאינה מקודשת וצריך להתיישב בדבר עכ"ד ועמש"ל סי' ל"א סק"ג:
(יג) באריסות א"מ. כתב בהגהת יד אפרים וז"ל ומשכנתא אע"ג דאכול לפירי או קרקע שניתן לו במתנה ע"מ להחזיר לא מהני כ"כ הריטב"א. ונראה דה"ה במנה דלעיל סי"ח נמי לא מהני מה שיש לו במתנה ע"מ להחזיר וקרקע משועבד' לב"ח מקודשת דמסתמא יסלק ליה בזוזי כ"ה בריטב"א. והרמ"א שהביא סי"ח בהגה (במנה משועבדת) ג"כ אין לומר דדוקא במנה קאמר הכי עכ"ל:
(יד) ע"מ שאני עשיר כו' (עיין בתשובת חתם סופר סי' ע"ב כתב דמה שצידד הרב השואל לבטל הקדושין כי היא אמר שהוא עשיר ונמצ' עני אמר שהוא למדן גדול ונמצא אפילו צורתא דשמעת' אינו יודע. לכאורה לפמ"ש תוס' וקיי"ל הכי בח"מ סי' ר"ז דכמה ענינים איכא דאזלי' בתר דברים שבלב וגילוי דעתא בעלמ' ולכאורה נ"ל דקדושי אשה א' מהם כדמשמע מלישנא דמתני' קדושין ס"ב המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהי' כהנת כו' משמע דוקא שלא אמרה וגלתה דעתה בשום פעם לומר שהיא כהנת או עשירה הא הטעתו אפילו לא אמרה כן בשעת קדושין ע"מ שהיא כך אינה מקודשת דג"ד בזה מהני אלא לכאורה ממתני' מ"ח ע"מ שאני עשיר כו' יש לדייק איפכא דוקא שאמר בשעת קדושין אבל ג"ד לא מהני דהוה דברים שבלב וא"כ סתרי דיוקי אהדדי ומריש הו"א לחלק בין האיש המקדש לאשה המתקדשת דאיתתא בכ"ד ניחא לה כו' אך הרמב"ם ספ"ח מה"א כתב וכן היא שאמרה סבור הייתי שהוא כהן כו' מבואר דבא להורות לאפוקי מהנ"ל אלא בין איש ובין אשה שוים דוקא שלא הטעו זא"ז הא הטעו אע"ג דלא אמרו דבר בשעת קדושין אזלי' בתר אומדנא וצ"ל לפ"ז מתני' דקתני ע"מ שאני כהן ה"ה באינו אומר ע"מ כל שגילה דעתו מקודם לכן ונמצא בהיפוך אינה מקודשת אלא דנקיט ע"מ משים סיפא דמתני' אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו א"מ וזה דוקא באומר ע"מ בשעת קדושין אבל אי ליכא רק נ"ד אתי דברים שבלב דידה ומבטל אינך דברים שבלב כו' וא"כ דיוקא דאידך מתני' דוקא דאי הטעתו בג"ד בעלמא אינה מקודשת וה"ה אם הוא הטעה אותה וכמבואר מרמב"ם הנ"ל ולפ"ז בנ"ד דלפי ראות עיני המורים יובן דמסתמא לא תתרצה האשה להתארס עם איש מארץ רחוקה אי לאו שהטעה אותה שהוא עשיר ולמדן וכמו שגילה דעתו וכיון שהטעה אותה בטלו הקדושין אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ובפרט דבתשב"ץ ח"א ר"ס ק"ל מצאתי בהדיא נגד זה ועוד כי בנ"ד אפילו לו יהי שהתנה בפירוש ע"מ שאני עשיר ולמדן מי הגיד לו לזה השואל שאינו עשיר ולמדן באמת וגדולה מזו מבואר בגמרא ובש"ע סי"ד דקדושי ספק לעולם הוה וא"כ ה"נ לעולם קדושי ספק הוה דיש מתרושש והון רב ומאן לימא שאינו מוחזק לעשיר בעירו עד שמכבדים אותו מפני עשרו וכן לענין למדנותו ע"כ אין להקל מטעם זה כלל עכ"ד ע"ש:
(טו) ע"מ שאני עשיר כו' בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב עיין בתשובת מגן גבורים סי' י"ד שכתב דבע"מ שאיני עני י"ל דלא בעי שיעור כ"כ עכ"ל:
(טז) וביטל התנאי עב"ש ס"ק נ"ז שכתב מיהו בתנאי ממון י"ל אפילו אם הקפיד כששמע מהני מה שמוחל אח"כ כו' ועיין בספר קצות החשן סי' ורמ"ג סק"ב שכתב דדברי הב"ש אינו מוכרח כו' ע"ש:
(יז) בינו לבינה. עבה"ט ועי' בס' בית מאיר שכתב די"ל להכי מקפיד לכתוב בינו לבינה משום דמיירי בתנאים דיש צד הקפידה לטובתה וא"י לבטל מבלעדה כמבואר בב"י אולם בתנאי שהוא כולו לטובתו כגון מומין לפום ריהט' צ"ע מה אירי' דבטלו בפנויה אפילו בינו לבין עצמו נמי כו' ע"ש עוד ועמ"ש במ"ת לח"מ סימן רמ"א ס"ב):
(יח) ובעל סתם עי' בתשובה נו"ב ס"ס נ"ד שכתב דנ"ל דבר חדש להלכה ולא למעשה דעד כאן לא אמרי' קידש ע"ת ובעל סתם דאמרי' מחל לתנאי אלא היכא שאין שום הפסד להבעל בזה כי הכא דכתובה לית לה כמבואר במשנה פרק המדיר ובתוס' דף ע"ג ד"ה לא תימא (עב"ש סי' קנ"ט) וא"כ מה הפסד יש לו אם מכוין לקדושין גמורי' אבל היכא שיש לו הפסד לא אמרי' כן (ועי' בתשו' שיבת ציון סי' צ' מ"ש בזה וא"כ אם האשה התנית איזה תנאי ואח"כ נבעלה סתם לא אמרי' חזקה אין האשה עוב"ב זנות ומסתמא אחילתה לתנאי היכא דאית לה הפסד ואולי מחשב בכל הנשים הפסד שהרי נאסרות על כל אדם משא"כ באיש שאינו נאסר רק בקרובותי' והברירה בידו ליקח שאר נשים ואף דמצינו בסוף סעיף ל"ו גבי תנאי דידה שאם כנסה סתם מסתמא מחלה לתנאי נראה דזה קאי אסוף הסעיף באומר הבעל שעדיין רוצה לקיים התנאי וליתן מאתים זוז אלא שאומר שיעשה אחר זמן שבזה בלא"ה אסורה לכל אדם רק שכותבין עליו אגרת מרד ועיקר אגרת מרד שמתחייב במזונות והרי גם ע"י מחילת התנאי היא אשתו ויש לה מזונות וא"כ אינה מפסדת ואף דמפסדת לענין שאם לא מחלה אם ימות קודם שיתן אינה זקוקה לחלוץ אולי מיירי באין לו אחים או ביש לו בנים או אולי מסתמא אינה חוששת שימות בלי זרע ומוטב לה למחול התנאי שיהיה לה כתובה וגם מה הפסד יהיה לה אם תהיה זקוקה הלא יחלוץ לה או ייבם ושם לא היה עיקר התנאי שלה בשביל להפקיע מזיקת החולץ אבל היכא שיש לה הפסד מסתמא לא מחלה התנאי עכ"ד ע"ש ומדברי הב"ש ס"ק ס"ז לא משמע כן וצ"ע:
(יט) אבל אם אמר כו' ה"ז מקודשת עיין בשעה"מ פ"ח מהל' גירושין סוף דין י"ב מה שתמה על זה:
(כ) התנאי או לא. עבה"ט מ"ש ואם התנאי שב ואל תעשה כו' עד ואם שניהם אומרים לא נתקיים אלא עברו בפועל נמי אינם נאמנים כו' ובב"ש ס"ק ס"ט כתב בזה וז"ל ואם שניהם אומרים לא נתקיים אלא עבר התנאי ועשו מעשה אין מבואר אם נאמנים ונראה דאינם נאמנים דלא חיישי' דעברו התנאי בקום ועשה וראיה לזה מהא דקי"ל כשמגר' מתנה תנאי כו' עכ"ל וע"ש עוד בסק"ע ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י' שהרבה לתמוה עליו שהרי מדברי הר"ן פ' האומר (כפי מה שהגיה שם הרב תומת ישרים) ומדברי הרשב"א בחידושיו שם מבואר להדיא דיש חילוק בין קידושין לגירושין ובקדושין היא נאמנת לומר שביטלו בידים ואפילו במכחישתו ומכ"ש בשניהם מודים וכן מבואר ג"כ דעת הרמ"א ז"ל שכתב אבל תנאי שהוא בשב וא"ת כל א' מהם נאמן אם אין שכנגדו מכחישו משמע מדבריו דבמכחישין זא"ז אעילו בתנאי דשב וא"ת יכול להכחישו והרב ב"ש בסק"ע תמה עליו שמדברי הר"ן ז"ל שם משמע דכל כה"ג אינה יכולה להכחישו דלא חיישי' שעבר בפועל וע"ש ובאמת ז"א שלא כ"כ הר"ן ז"ל אלא דוקא בגירושין אבל בקדושין היא נאמנת ומה שהביא הב"ש שם ראיה מת"ה סי' רמ"א דפסק בתנאי שב וא"ת צריך הנותן להביא ראיה כו' אין זו ראיה דדוקא בקידושין היא נאמנת משום דאיכא מיגו דאי בעיא אמרה גרשתני אבל במתנה ליכא מגו לכן אינו נאמן ועל הנותן להביא ראיה עכ"ד ע"ש באורך: ולע"ד אפשר להליץ בעד מרן הב"ש ולומר שדבריו נכונים לדינא לפי מ"ש בשעה"מ שם בטעם הדבר למה בקדושין היא נאמנת לומר שבטל התנאי בידים דאין לומר משום דהמוציא מחבירו ע"ה והילכך כיון שהוא בא לאסור אותה על העול' היא נאמנת דא"כ בגירושין יהא הוא נאמן לומר שבטלה בידם דהיא הויא מוציא מחבירו שהיא באה להוציא עצמה מרשות הבעל רק הטעם הוא דבקדושין היא נאמנת מטעם מיגו דאי בעיא אמרה גרשתני כו' יעו"ש וא"כ הרי אנן קי"ל דגם בגרשתני אינה נאמנת רק לחומרא כמ"ש הרמ"א בסי' י"ז ס"ב בהגה ועב"ש שם סק"ד מעתה ליכא מיגו וא"כ לדידן דמי קדושין לגרושין. אמנם כל זה לפי טעמו של השעה"מ הנ"ל במה שמחלק בין קדושין לגרושין. אך באמת ז"א וא"א לאומרו כלל בדעת הר"ן דלכן בקדושין נאמנת משום מיגו דגרשתני דהרי דעת הר"ן מפ"ב דכתובות דהאשה שאמר' גרשתני אינה נאמנת להנשא לאחר (והוא הי"א דלעיל סי' י"ז ס"ב בהגה) וא"כ לא שייך מגו דגרשתני. ועב"ש בסי' מ"ז סק"ט אלא ע"כ דאיכא טעמא אחרינא לחלק בין קדושין לגירושין והיינו משום דבגיטין אנן סהדי שלא עברה בפועל מתוך חומר כו' וכמ"ש הרשב"א בחי' בגיטין דף פ"ג ע"ש וא"כ דברי הב"ש הנ"ל צ"ע ועיין בספר בית מאיר מענין זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |