פתחי תשובה/אבן העזר/טו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) קדושין תופסין. עבה"ט מ"ש נסתפק בד"מ בערוה דרבנן כו' וע' בס' בית מאיר מ"ש בזה. ומ"ש הבה"ט בשם כנה"ג שהקשה דהא ממ"נ לא חיילי קדושי שני. עיין בס' מעין גנים מ"ש בזה:
(ב) אבל אם אמו. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שנ"ב:
(ג) היא בלבד. ע' בס' בית מאיר הבי' בשם היש"ש שכ' בזה"ל אני תאב אם יבא לידי אם אם אבי אביו או אם אם אבי אמו ואפסדי' לסעודתי' ע"כ. ועיין בס' בני אהובה פ"א מהלכות אישות דין ו':
(ד) על שפחתו. עיין בתשובת הרמ"ע מפאנו סי' קי"ו:
(ה) בת אשתו. עי' בס' שעה"מ פ"י מה' אישות בקונט' חופת חתנים ס"ה שהבי' לשון התוס' בר"פ נושאין ד"ה עריות (שכתבו וז"ל וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימ' שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנס' לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרות ואר"י דסברא היא כיון דכתיב שאר בקרא על ידי הנישאוי' בא השארות ע"כ) וכ' ע"ז שמדבריהם מבואר דדוקא בנכנס' לחופה הוא דאסור מה"ת בבת' אבל בקידושין גריד' לא וזה מבואר ממאי דנקטי בקושייתם נכנס' לחופה ולא נבעלה ואי ס"ל דאפי' בקדושין נמי אסור עדיפא מיניה הו"ל להקשות וכן ממה שתירצו כיון דכתיב שאר ע"י הנישואין בא השארות מבואר ג"כ דדוקא בנכנס' לחופה דשייך שארות הוא דגלי קרא אבל בקידושין לא דהא קיי"ל דאשתו ארוס' אינה יורש' ואינו מטמא לה דלשארו כתיב והא לאו שארו היא כמ"ש רש"י ביבמות דכ"ט ובכתובו' דנ"ג. וכן מבואר מלשון הברייתא שם נשא אשה אסור לישא בתה ולא קתני קידש אשה אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מהא"ב דין ז' כתב בהדיא דה"ה בקידש והה"מ כתב ע"ז דזה מבואר בהרבה מקומות ולא ידעתי איך כתב דזה מבואר בדבר שהוא מחלוקת וצ"ע כעת עכ"ד (שוב ראיתי בס' בית מאיר שהלך ג"כ בדרך זה להוציא כן מלשון התו' הנ"ל ע"ש) . ולפי דבריו אם אירס אשה ושוב קידש את בתה חוששין לקדושין וצריכ' גט וכן אם נפלה בתה לפניו ליבום תזקק לחליצ' לחוש לדעת התוס'. אך לע"ד אי אפשר לומר כן בדעת התוס' כלל דבקידושין גרידא ליכא איסור מה"ת ובודאי דברי הה"מ הנ"ל שפתיו ברור מללו דזה מבואר בהרבה מקומות דהא אי' בקדושין דף נ' ע"ב במשנה המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת כו' ושם בגמרא דף נ"א איתמר קידושין שאין מסורין לביא' כו' תנן המקדש אשה ובת' כו' ע"ש כל הסוגיא מבואר להדיא דגם בקידושין איכא איסור אשה ובת' מה"ת. ועוד מבואר כן להדיא במס' נזיר דף י"ב א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים כו' אמר רבא ומוד' ר' יוחנן באש' שאין לה לא בת כו' ולא אם כו' ע"ש דהא התם אין חשש רק בקרוב' שהיא ערו' דאוריית' כמבואר באחרונים לקמן סי' ל"ה סעי' י"א ע"ש ועוד מבואר כן בריש מס' דרך ארץ שהזכיר רש"י בנזיר שם בד"ה חזקה שליח ע"ש ודברי הרמב"ם הנ"ל הוא ממש לשון המסכת דרך ארץ שם. מעתה צ"ל בכוונת התוספת דנקטו בקושייתם נכנסה לחופה ולא נבעלה דנקטו לרבותא דאימ' דקפיד קרא אביא' דוקא אבל בלא ביאה אפילו נכנסו לחופה יהא מותר לגלות ערות האחרת ומכ"ש בנתקדשה לבד (ואיני מבין מ"ש השער המלך הנ"ל ואי סבירא לי' דאפילו בקדושין נמי אסור עדיפא מיניה הו"ל להקשות ולע"ד נהפוך הוא דהשתא דנקטו נכנסה לחופה קושיתם עדיפא ומה שתירצו כיון דכתיב שאר בקרא וע"י הנישואין באה השארות. צריך לדחוק דר"ל כיון דחזי' דלא קפיד קרא אביאה דוקא דגם בנכנסה לחופה ולא נבעלה אסור לגלות ערות האחרת ממילא דה"ה בקידושין לבד כמו בכל ערות ויגיד עליו ריעו שדברי תו' אלו כתובים ג"כ בדף ג' ריש ע"א בשינוי קצת ושם מסיימי התו' אלמא בקידושין תליא מילתא ע"ש:
(ו) לאחר מיתתה. עמ"ש לקמן סכ"ז ס"ק י"ג בשם המל"מ פ"ב מהא"ב דין י"א (וע"ש עוד במל"מ סוף דין ההוא שתמה על הטור (והש"ע) שהשמיט ולא הביא דין דהנטען על האשה אף שאינו אלא קול בעלמא דאסור בקרובותיה והיא ברייתא מפורשת ר"פ נושאין הביאוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכבר נתעורר על זה מהרח"ש כו' ע"ש. וע' בתשובת חתם סופר סי' מ' אודות אחד שנטען על אשת איש ע"י ראיית דברים מכוערים ועתה נשתדך עם אחותה אם מותר בה. והאריך בזה ומסיק דודאי אסור לכנסה ואפילו נשאת היה ראוי להוציא אלא שלא אחליט למעשה כיון שלא נשאלתי על זה אבל חלילה להיות יד עם פועלי און להתיר נישואין ע"ש):
(ז) אם אשתו ואמ'. עי' בס' דגול מרבבה שכ' תמיהני מאד על כל הראשונים והאחרונים שלא הרגישו כלל לחלק שהרי חמותו לאחר מיתת אשתו לדעת הרמב"ן והרשב"א אינה לא במיתה ולא בכרת ולא בלאו רק איסור דארור שוכב עם חותנתו וע' בספרי נו"ב סימן כ"ו (יובא לקמן סכ"ד ס"ק ט' וא"כ אם קידש חמותו אחר מיתת אשתו צריכה גט מספק ואמנם בבת אשתו אחר מיתת אשתו יש לי אריכות דברים. וראיתי שהכנה"ג הרגיש בחמותו לאחר מית' בסי' קע"ג לענין חליצה וכאן שתק. שוב מצאתי בחידושי רשב"א פ' נושאין כ' שאם קידש חמותו או אם חמותו ואם חמיו לאחר מיתת אשתו תפסי בה הקידושין עכ"ד. וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן קכ"א בד"ה ואעפ"כ שגם הוא ז"ל תמה כן דהול"ל לחלק דבמתה אשתו קדושין תופסין באמה לחוש לדעת הרמב"ן והרשב"א כו' והניח בצע"ג ע"ש וע' בתשובת נו"ב תניינ' סי' קמ"ח יובא קצת לקמן סי' קע"ג ס"א:
(ח) ואשת אחי אמו. בין מן האם כו' כתב הב"ש ס"ק ט"ז וז"ל ואשת אחי אם מן האם כתבו תו' (ביבמות דף כ"א ע"ב ד"ה לא אסרו) דדורות האחרונים אסרו ומ"מ נראה מרמב"ם והטור דדמי לשאר שניות לכל דבר וכופין ג"כ על שניה זו כמו על שאר שניות לכך מנו שניה זו בכלל שאר שניות ולא כיש שרוצים להקל בשני' זו דאין כופין עליה לגרש וליתא עכ"ל. וע' בתשו' מנחת עני סי' נ"ד בעובדא שאחד נשא אשת אחי אם מן האם בשוגג שאומר מותר ואח"כ נודע הדבר אס כופין אותו לגרש. והאריך לצדד להקל דאין כופין אותו משום דאפילו בשניה ומורה יש לדון בעבר ונשא בשוגג כסבור מותר אם כופין אותו לגרש דהא דין זה דכופין לגרש בשניות לא נמצא מבואר רק בברייתא ביבמות דף פ"ה ושם מיירי בעבר במזיד אבל בשוגג כסבר מותר י"ל דאין כופין בדיעבד וכמו דמחלקי' גבי מים שאל"ס בסי' י"ז סל"ד בהגה ואף שהב"ש בסי' זה ס"ק י"ח כתב לחלק בין מים שאל"ס לשניות דבשניות הוי טועה בדבר משנה לא הועיל לחלק אלא לענין הוראת חכם אבל לענין עבר שוגג באומר מותר אין שום טעם לחלק ביניהם כו' ואמנם בשני' גמורה לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ובפרט מדברי הירושלמי שהביא הרא"ש שלהי פ' המדיר משמע קצת דגם בשניות אין חילוק בין שוגג למזיד וגם דברי הרא"ש שם מטין כן ממה שהוציאו מקור דין זה דכופין לגרש בשני' מהירושלמי ולא מברייתא דיבמות הנ"ל אך בנ"ד באא"א מן האם דלא גזרו בה אלא בדורות האחרונים וכבר שדו בה נרגא היש מקילין שהביא הב"ש להוציא מכלל שאר שניות ולומר שאם עבר וכנס אין מוציאין נראה דעכ"פ בעבר בשוגג כמו בנ"ד דסבור שהוא מותר אין אנו אחראין לכופו לגרש כן נלע"ד באופן שיסכימו אחד או שנים מגדולי הוראה עכ"ד ע"ש:
(ט) ויש מי שאוסר. עי' בתשובת נו"ב סימן כ"ו שהאריך בזה ועלה בדעתו לחלק דע"כ לא אסר הירושלמי אלא בחיי אשתו שאז חמותו ממש היא ערוה גמורה בשרפה אבל אחר מיתת אשתו דאפילו חמותו ממש קליש איסורא לפ"מ דקיי"ל כר' עקיבא גם הירושלמי מודה דלא גזרו וראיה מיבמות צ"ח ע"ב גבי גרים ע"ש ויש לומר דגם ר"ת והרא"ש דאסרו באשת חמיו מיירי דוקא בחיי אשתו ואף שכבר נתפשט בימיהם חרגמ"ה י"ל דמיירי שגירש אשתו והיא בחיים אבל אחר מיתת אשתו לא גזרו. ושוב צידד להחמיר דאולי מה דאסרו בירושלמי מפני מ"ע אין הכוונה שיטעו שהיא חמותו אלא שיטעו בין חמיו לאביו ויאמרו שזו אשת אב וא"כ אין חילוק ועוד דגם בחמותו לאחר מיתת אשתו יש פוסקים כר' ישמעאל דלא קליש איסורא כמ"ש הש"ד ביו"ד סימן רס"ט סק"י. וסיים דלע"ע אין בידו להקל ע"ש: (וע' בתשובת חתם סופר סי' ל"ח האריך ג"כ בזה ומסיים מכל הלין נ"ל דיש סמך גדול להתיר אחר מיתת אשתו אלא שיש קצת לפקפק מדלא נמצא היתר זה מפורש בשום מקום אפשר לא פלוג רבנן כו' וע"כ לבי נוקף להתיר ולהיות סניף כלל רק הצעתי הדברים להלכה ולא למעשה ומי שדעתו רחבה מדעתינו יתקע עצמו לדבר הלכה ע"ש) . וע' בת' הרדב"ז ח"ב סימן תרע"ה מזה:
(י) שאוסר. עבה"ט מ"ש ואם כבר נשא אשת חמיו כ' בת' צ"צ כו' וע' בס' בית מאיר שכ' דהמעיין בתשו' צ"צ שם יראה כי לא מה"ט התיר רק מטעם אחר חדא משום לעז בנים ותו משום דרבו המתירין אפילו לכתחלה ואנו לאסור בדיעבד ומביא ראיה ע"ש ולע"ד הראיה מבוארת מסי' קס"ד ס"ז כו' ע"כ יפה הורה הצ"צ ולא כיש"ש שפסק ע"פ הנ"י לאסור אף דיעבד כו' ע"ש. ובענין אשת חתנו הביא בס' ב"מ שם דברי היש"ש שכ' תאב אני מתי יבא לידי ואתיר ואי איישר חילי אבטליניה והובא ג"כ בספר ק"נ פ"ב דיבמות אות ט' ומ"ש הבה"ט בשם ב"ש ואם נשא שני' ע"פ אונס ועבר האונס כו' עי' בס' ב"מ שכ' עליו קשה במאי דמיירי אם באנס שאנס שניהם לישא זא"ז וביראת מיתה תמה אני אם יש מקום לקדושין ונשואין כאלו לחול אף להצריכה גט וק"ו הוא ממה דקי"ל ר"ס מ"ב דאם אנס אשה וקידשה א"צ גט מכ"ש היכא ששניהם אנוסים כו' ואי איירי כשהי' הרשיעה ומוסרו ביד אנס עד שקידשה ונשאה באונס דידה ורצון דידה דבזה פסקי' שם דעכ"פ מקודשת מספק א"כ פשיטא שמחוייב לגרשה מפני איסור דידה דהא כל איסורי עריות ושניות שניהם שוים באיסור עכ"ל:
(יא) שאשתו קיימת. עיין בתשובת מגיד מראשית מהרב רבי חיים אלפאנדרי ס"ס ב' שחקר בב' אחיות דאסרן הכתוב דוקא בחיי'. אם היה ראובן נשוי עם לאה ונעשית טריפה בחייה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא וקידש לאחותה אי הוי מקודשת דלא מקרי בחיי' כיון שטריפ' אינה חיה ע"ש שלא העל' בזה דבר ברור ולע"ד אין כאן מקום ספק כלל דודאי מקרי בחייה עיין בנדה דף כ"ג בפרש"י ד"ה למימרא דחיי ובתוס' שם ובב"ש לקמן סימן ל"ז סק"ב ודו"ק:
(יב) ובאו עדים. עבה"ט מ"ש גם אינו נאמן עד אחד כו' ועמ"ש מזה לעיל סימן א' ס"י ס"ק י"ד:
(יג) בקרובות שניה. עבה"ט מ"ש כתב ב"ח ודרישה דוקא אחר מיתת השניה כו' עד וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח. ועיין במל"מ פ"ב מהא"ב דין י"א שהבי' דבריהם וכתב שלא ישרו בעיניו (מטעמים שביאר שם) ובירורן של דברים לדעתו ז"ל הוא דמותר אף בחיי השניה ולא דמי לסעיף י"ג מתרי טעמי חדא דשאני הכא שהיו שניהם שוגגים שהיו סבורים שמתה הראשונ' ומש"ה לא גזרו רבנן (ואף אם היא היתה מזידה רק הוא היה שוגג או אנוס. ג"כ דעתו דלא גזרו דהכל תלוי בדידיה. אלא שזה אינו ברור בעיניו כ"כ) ועוד דהכא אין טעם שיאסור בקרובות שניה דאף אם לא ישא קרובות שני' הרי השני' באה לבקר את אחותה ואיכא חשש זנות נמצא דבמה שנאסר אותו בקרובות שניה לא הועלנו כלום. וכתב דב' הטעמים הם אמת לדינא ונ"מ דאף אם מתה (או נתגרשה) הראשונה מותר בקרובות השניה אף בחיי השני' מטעם הא'. וגם אם זינה עם אחות אשתו ברצון מותר בקרובות שניה כ"ז שהראשונה שרויה אצלו מטעם הב'. אבל אם מתה או נתגרש' הראשונה אסור בקרובות שניה עש"ב:
(יד) הקרוב' רגיל'. עב"ש ס"ק כ"ב שכתב ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב כו' ועיין במל"מ שם שכ' עליו לא מצאתי טעם לקושי' זו נהי דאמרו דאם כנס לא יוציא מ"מ ברגילה החמירו דרגלים לדבר שהרי היא רגיל' לבא בביתו וגם מ"ש דהש"ג ס"ל דלא אמרו לא יוציא אלא בחשד לא ידעתי איך נתקררה דעתו בזה כו' וכתב עוד שהוא תמה על הרמ"א ז"ל שסתם וכ' אם הקרובה כו' דמשמע שדין זה היא בכלל העריות והשה"ג לא אמרו אלא אם זינת' חמותו ואם ואפשר דדוקא בחמותו אמרו דגייס' בי' מחמת בתה ולא בשאר עריות וכדמצינו להראב"ד בפרקין דין י"ב שחילק כן לענין אחר ע"ש: (ועיין בספר בית מאיר ובספר עצי ארזים ובשו"ת חתם סופר סימן מ' מענין זה):
(טו) אחות אשתו. (כתב בס' בר"י אם שידך איש את לאה אין ראוי לבטל שדוכי לאה ולקחת רחל אחותה אף שלא היו בה קדושין דהרהורי עבירה קשים מעבירה וכן כיוצא בזה משאר עריות. כלי יקר שמואל א' סימן י"ח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |