מראי מקומות/אבן העזר/טו

מראי מקומות אבן העזר טו

המקדש אחת מחייבי כריתות דלא תפסי קידושין, אם עובר בלאו

היראים בסי' כג, כתב דעובר בלאו, על פי הגמ' בקידושין סז:.

אם אבי אביו ואם אבי אמו, אם מותרות

הטוש"ע בסעיפים ג-ד, אסרו מדרבנן, והב"י לפני סעיף ג, הביא כן מהירושלמי בשם בר קפרא, והביא דהרי"ף והרא"ש פסקי כוותיה, ע"כ, ויש להוסיף דהרמב"ם בהל' אישות א,ו, נמי אסר, אמנם יש להעיר דבה"ג בהל' עריות בעמוד רצב, הביא את דברי בר קפרא, וכתב דאין הלכה כוותיה ושרי, וציינו שם שבתשובת הגאונים דפוס וילנא תרמ"ד סימן רסא, לא מנה את בר קפרא בכלל האסורות, מכלל דס"ל דשרי, ע"כ, ובשלטה"ג ביבמות עמוד י אות ג, כתב דריא"ז נמי ס"ל דמותר, והביאו הב"ח, ונמצא דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש אוסרים, ומאידך בה"ג ותשובת הגאונים וריא"ז ס"ל דשרי.

אם אשת אביו

הרמ"א בסעיף ה, כתב דשריא, והב"ח באות ג, כתב דהכי איתא בכמה מנוסחאות הטור, ופשיטא דשריא מדלא שנאוה בהדי שניות, ע"כ דברי הב"ח, ויש להעיר דבדברי בה"ג יש בזה סתירה, דבהל' עריות בעמוד רצו ד"ה תנו רבנן, כתב להיתירא, ובעמוד רצט בריש העמוד, כתב לאיסורא.

אנוסת ומפותת אביו ואנוסת ומפותת בנו אם אסורה לו

הטוש"ע בסעיף ה, כתבו סתמא דשריא, ומבואר דשריא אפי' בחיי האונס, וכן מבואר מדברי הרמב"ם בהל' איסורי ביאה ב,יג, אמנם בה"ג בהל' עריות בעמוד רחצ, כתב דשריא רק לאחר מיתת האונס, וציינו דכ"כ נמי באו"ז סי' תקצ"ה בשם ספר מקצועות, ומדברי בה"ג בהל' מיאון בעמוד שמה, מבואר דה"מ כשבא עליה בודאי, אבל בנטען מן האשה ואינו בודאי, שריא לאביו או לבנו.

אם אחותו מן האב ואם אבי אחותו מן האם

הטוש"ע בסעיף י, הביאו דאחותו אסורה מדאורייתא, ולא הוסיפו עליה שניות, ויש להעיר דהיראים בסי' כ, בסופו, כתב דאם אחותו מן האב ואם אבי אחותו מן האם הוו שניות, והוסיף דלא מצא כן בתלמוד אבל מצא כן בהלכות גדולות, ע"כ.

הגהה בטור

בסעיף יא, צ"ל ואפי' חורגה הגדלה בבית מותרת לאחין, במקום ואפי' חורגו הגדלה בבית מותרת לאחיו, וכ"ה בב"י, ואף בעל התוי"ט הגיה חורגה במקום חורגו.

אם שניות דרבי חייא יש להן הפסק או דאסורות בכל הדורות

הטוש"ע והב"י בסעיף יב, הביאו מחלוקת בזה, כיון דהוא ספק דלא איפשיט בש"ס, ונחלקו הרמב"ם והרא"ש אם נקטינן לקולא או לחומרא, ויש להוסיף דהיראים בסימן ט-י-יא, נקט דהוא לחומרא, כיון דדעת היראים דאף ספיקות של דברי סופרים הוו לחומרא, כמו שהבאתי בכללי פסיקה.

אם בכלל הספק דלא איפשיט הנ"ל, הוי גם שלישי שבבנו ושבבתו

הב"י בסעיף יב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסימן ט-י-יא, ס"ל דהוי נמי בכלל הספק.

בת אשתו שנולדה לאחר שגירש אשתו

הטוש"ע בסעיף יג, כתבו דבת אשתו אסורה לו מהתורה, ויש להוסיף דמדברי בה"ג בהל' יבמות בעמוד רעט ד"ה בת אשתו, מבואר דאף בת אשתו שנולדה לאחר שגירש אשתו אסורה לו מן התורה, ואע"פ שלא היתה מעולם בת אשתו, וציינו שם דכן מוכח נמי מהלכות פסוקות של תלמידי ר"י גאון צד קי"ח.

הנטען על אשה אסור בקרובותיה

כן מבואר מדברי הב"י בסעיף יג, והב"י הביא את דברי הברייתא דכתבה דנאסר בבתה ובאמה ובאחותה, ויש להעיר דבה"ג בהל' עריות בעמוד רצז, כתב דנאסר נמי באם אמה ואם אביה ובבת בתה ובת בנה, ע"כ, וכן כתב הרמב"ם בהל' איסורי ביאה ב,יא, והמ"מ שם, וכ"כ הרשב"א ביבמות כו. ד"ה הא דתניא, וכ"כ היראים בסוף סי' טו, ובסו"ס כג, וכן הלכה.

אם אחות אביו ואם אחות אמו

הטוש"ע בסעיפים יז-יח, לא הביאו אותם לאיסור, ויש להעיר דהיראים בסי' כא, בסופו, כתבם לאיסור בשם הלכות גדולות.

אם אשת אחי אביו

הטוש"ע בסעיף יח, לא הביאו אותה לאיסור, ויש להעיר דהיראים בסי' כה, בסופו, הביא בשם הלכות גדולות דהיא שניה.

אם מותר אדם באשת חמיו

הב"י והשו"ע בסעיף כד, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהיראים בסי' טו, כתב דצריך לחוש.

· מעבר לתחילת הדף