פרשת דרכים/יא
פרשת דרכים 
יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דרך המלך
ובו שני דרושים
הדרוש הראשון (דרוש יא): יבאר דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וזה גורם לו שיעשה דבר שבסבתו תנטל המלכות ממנו. / מי שהוא נלחם מלחמות השם אין חטא בא על ידו. / אם דוד היה לו דין מלך משעה שנמשח על ידי שמואל אף דשאול עדין קים או לא. / הא דאמרינן כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, הינו דוקא כשחוטא באותו דבר שחברו נענש על ידו. / מהענש אנו למדין אפן החטא, לפי שהקדוש ברוך הוא נפרע מדה כנגד מדה.
הדרוש השני (דרוש יב): יבאר מעלת המלך דמוחלין לו עונותיו. / אם דוד היה דינו כמלך כיון דנמשח כמשוח דכהנה או דלמא במלכות תליא מלתא. / בזמן שנטו ישראל אחרי אבשלום אם היה לדוד דין מלך. / אם כלי הדיוט משעה שנעשו להדיוט בהזמנה לחוד נאסרו לגבוה. / אם כלי גבוה שנשתמש בהם הדיוט נאסרו. / אם המלך אסור להשתמש בכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט. / כהן משיח שעבר יש לו דין כהן, מה שאין כן במלך.
דרוש אחד עשר
פרק קמא דמגלה (יד ע"ב): "ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול" (ש"א כה, לא). 'זאת' מכלל דאיכא אחריתי. ומאי ניהו? מעשה דבת שבע.
עלינו לשבח לאדון הכל שחלק מכבודו לבשר ודם, וקדשנו במצותיו וצונו (דברים יז, טו): "שום תשים עליך מלך" — שתהא אימתו עליך (קידושין לב ע"ב), וכבוד גדול יעשו לו, ומלך שמחל על כבודו — אין מחול (שם). ובגמרא פרק שני דיומא (כב ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו, שנאמר (ש"א י, כז): "ובני בליעל אמרו מה ישענו זה, ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש". עד כאן. ופרש רש"י: נענש שאול — לבוא לידי דבר שעליו נטל ממנו מלכות. מפני שמתחלת מלכותו מחל על כבודו, גלה על עצמו שאינו כדאי למלך. עד כאן. נמצינו למדין, שהמלך שהוא מוחל על כבודו הוא סבה שיעשה דבר שבסבתו תנטל המלכות ממנו.
ובזה נבוא לבאר פסוקי שמואל־א (כה, כח-לא) בוכוח אביגיל עם דוד המלך. הם המדברים: "שא נא לפשע אמתך, כי עשה יעשה יי לאדני בית נאמן, כי מלחמות יי אדני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך. ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יי אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע. והיה כי יעשה יי לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל. ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם" וגומר. והדקדוקים רבו כמו רבו. חדא, במה שאמרה "שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה יי לאדני בית נאמן", ותרגם יונתן: מלכו קימא. דאיך תלתה זה בזה, סליחת העון עם מה שיקים השם את הבטחתו ויתן לו המלכות? עוד יש לדקדק במה שאמרה "כי מלחמות יי אדני נלחם", ולא ידעתי להיכא קאי נתינת טעם ד"כי מלחמות יי אדני נלחם". אם על המלכות, שאמרה "כי עשה יעשה יי לאדני בית נאמן", ונתנה טעם משום ד"מלחמות יי אדני נלחם", מה לה לבקש טעם למה שנתן השם המלכות לדוד? ועוד, שדברים הללו לא שיכי לענינה, שהיתה מחלה פני דוד שיסלח עון נבל. ואי קאי לתחלת הפסוק: "שא נא לפשע אמתך", משום ד"מלחמות יי אדני נלחם" — גם זה לא יתכן, דאין קשר לדברים הללו ולא שיכי אהדדי. וגם במה שסימה דבריה ואמרה "ורעה לא תמצא בך מימיך", הם דברים תפלים מבלי מלח.
והנה לישב פסוק זה מקום יש בראש על פי האמור, דמלך שמוחל על כבודו — השררה בורחת ממנו, ותנשא מלכותו והיא כפורחת. עוד נקדים מאמר רבותינו ז"ל במדרש (ילקוט שמואל רמז קיח) וזה לשונם: "ויפדו העם את יונתן ולא מת" (ש"א יד, מה). רבי אלעזר אומר: מלמד שנתנו משקלו זהב ופדאוהו. ורבי יוחנן אמר: אמרו לו לשאול: וכי יונתן אכל? והלוא לא אכל אלא טעם, ותנן (ברכות יד ע"א): מטעמת אין בו משום ברכה וכו'. והקשו: בשלמא למאן דאמר שנתנו משקלו זהב ופדאוהו, הינו דכתיב (שם): "היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל"; אלא למאן דאמר לא אכל אלא טעם, מאי "היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל"? ותרצו: הכי קאמר: אפשר מי שעשה הישועה הזאת חטא בא על ידו?! וכן כתב הרמב"ן בסוף פרשת בחקתי. גם במשפטי החרם כתב הרמב"ן וזה לשונו: שיהונתן שוגג היה, ואביו לא היה סבור ולא היה מאמין שהיה שוגג והיה רוצה לחיבו מיתה, ואמרו לו העם: כיון שנעשה נס על ידו הדבר ידוע שהיה בשגגה, שאין הקדוש ברוך הוא עושה נס על ידי רשעים. וזהו: "היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל". עד כאן. למדנו, דמי שהוא נלחם מלחמת השם — אין חטא בא על ידו.
וזו היתה כונת אביגיל שאמרה לדוד: "שא נא לפשע אמתך", כלומר, שימחל על כבודו במה שבזהו נבל, שאמר (ש"א כה, י): "מי דוד ומי בן ישי". והרגישה אביגיל, דשמא יאמר לה דוד: איך אמחל על כבודי, והלוא כל עצמו של שאול שנטלה ממנו מלכותו היה בשביל שמחל על כבודו. לזה אמרה: אף שתמחל על כבודך, "עשה יעשה יי לאדני בית נאמן", דהינו מלכו קימא. והטעם, דענש המוחל על כבודו הוא שיבוא לידי עון שעליו תנטל מלכותו, והכא גבי דוד לא שיך, משום "כי מלחמות יי אדני נלחם", ולפיכך "רעה לא תמצא בך", משום דאפשר מי שעושה ישועות בישראל ונלחם מלחמות השם חטא בא על ידו?! כלל הדברים: שכונת אביגיל היה לומר, שההזק הנמשך ממחילת המלך על כבודו הכא גבי דוד לא שיך, משום דכיון שהוא נלחם מלחמות השם אין חטא בא על ידו.
אך כדי להבין המשך הפסוקים נאמר באפן אחר. ונדקדק עוד במה שאמרה "ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך", דלמה זה כפלה את דבריה באמרה 'לרדפך ולבקש את נפשך'? עוד יש לדקדק במה שברכה את דוד שיזכה לחיי העולם הבא באמרה "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים", מי בקש זאת מידה שתברך את דוד ברכה זו? וכי יעלה על הדעת שדוד לא יזכה לחיי העולם הבא?! עוד יש לדקדק במה שאמרה "את יי אלהיך", הם שפת יתר, דנודע דצרור החיים הם אצל השם. וכן יש לדקדק במה שקללה את אויבי דוד קללה נמרצת באמרה שנפשם "יקלענה בתוך כף הקלע", מי בקש זאת מידה? עוד יש לדקדק בסיום דבריה, שאמרה: "והיה כי יעשה יי לאדני ככל אשר דבר" וגומר, "ולא תהיה זאת לך לפוקה" וגומר. דכפי דבריה שהיתה סבורה שהריגת נבל חשיב פוקה ומכשול, אף שלא יעשה השם לדוד ככל אשר דבר היה מהראוי שתמנע את דוד מהריגת נבל, שלא ישפך דם נקי; ומשמע מדבריה, שאם לא היה מולך דוד — לא היתה הריגת נבל פוקה ומכשול, וזה אין הדעת סובלתו. עוד יש לדקדק במאמר הפונה קדים, שאמרו רבותינו ז"ל: "ולא תהיה זאת לך לפוקה", 'זאת' מכלל דאיכא אחריתי. ומאי ניהו? מעשה דבת שבע. והנה אתא לנחומי, צעורי קא מצערא לה; ואחר כל הכבוד שעשתה לדוד והברכות שברכה אותו, ברכות שמים מעל, הזכירה לו עון דבת שבע לצער את דוד.
ונראה דכל זה יובן עם מאי דאמרינן בפרק קמא דמגלה (דף יד, ע"ב): "והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר" (ש"א כה, כ). 'מן ההר' מבעי לה? אמר רבה בר שמואל: מלמד שנטלה דם בחיקה והראתה לו. אמר לה: וכי רואין דם בלילה?! אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה?! אמר לה: מורד במלכות הוא ולא צריך למידינה. אמרה לו: עדין שאול קים ולא יצא טבעך בעולם. עד כאן. נמצינו למדין שאביגיל ודוד היו חלוקין בדין. שדוד היה סבור דמשעה שנמשח על ידי שמואל יש לו דין מלך, ואף שעדין שאול קים; ואביגיל סוברת שאין לו דין מלך אף שכבר נמשח על ידי שמואל, מאחר שעדין שאול קים.
והנה כשהלשין דואג את אחימלך ואמר (שם כב, ט-י): "ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחטוב וישאל לו ביי", אמרו רבותינו ז"ל, שאמר לו: עשיתו מלך, דתנן (יומא עא ע"ב): אין נשאלין באורים ותמים אלא למלך בלבד. ומפני זה הרגו לאחימלך, מדין מורד במלכות. וכבר הביא רד"ק דברי רבותינו ז"ל, יעין שם. ואמרינן בגמרא בפרק שואל (שבת קמט ע"ב): כל שחברו נענש על ידו — אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. ממאי? אילימא מדכתיב (מ"א כב, כא-כב): "ויצא הרוח, ויאמר צא", ואמרינן: מאי 'צא'? צא ממחצתי. ודלמא שני התם משום דכתיב (תהלים קא, ז): "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" וכו'. אלא מהכא (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב", ומדלא טוב שמע מנה דהוי רע, וכתיב וכו' שלא יגור במגורך רע. עד כאן.
והנה כפי סברת דוד דנבל יש לו דין מורד במלכות משום דסבירא לה דמשעה שנמשח על ידי שמואל יש לו דין מלך אף שעדין שאול קים, נמצא שכדין עשה במה ששאל באורים ותמים לאחימלך, ודואג שהלשינו לדוד ובסבתו הרג שאול לאחימלך — הוא בעונו ימות. אך כפי סברת אביגיל שדוד אף שנמשח על ידי שמואל אין לו דין מלך מאחר ששאול עדין קים, נמצא דשלא כדין עשה דוד במה ששאל באורים ותמים לאחימלך מאחר שאין לו דין מלך, וכדין עשה דואג במה שהלשין את אחימלך, שהיה מורד במלכות במה ששאל באורים ותמים לדוד, וכדין נהרג אחימלך. ונמצא שבהריגת אחימלך היה דוד הסבה, שהוא עשאו לאחימלך מורד במלכות, ונמצא שנענש על ידו, וכבר למדונו רבותינו ז"ל, שכל שחברו נענש על ידו — אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא.
וכל זה הוא דוקא כשחוטא במה שחברו נענש על ידו, כמו הכא שדוד עשה שלא כהגן במה ששאל באורים ותמים על ידי אחימלך והוא לא היה עדין מלך, ונענש על ידו אחימלך שנעשה מורד במלכות ונהרג בסבתו. אבל אם כפי האמת לא טעה דוד בדין, לפי שכיון שנמשח על ידי שמואל — מאותה שעה יש לו דין מלך, אלא דשאול הוא שטעה בדין או שרצה להרג לאחימלך שלא מן הדין, פשיטא דלא שיך גבי דוד כל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, דמאי הוה לה למעבד? והלוא כדין עשה! וראיה לזה, שהרי בפרק שואל, כשרצו ללמד הך דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, צדדו לומר: אלא מהכא (חבקוק ב, טז): "שבעת קלון מכבוד" — זה נבוכדנצר, "שתה גם אתה והערל" — זה צדקיהו. ודחו: צדקיהו צדיק מאי הוה לה למעבד? עד כאן. הרי דכל שאינו חוטא בדבר — לא אמרינן בה האי מלתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא.
מעתה נבוא לבאר המשך הפסוקים. והנה אביגיל אמרה לדוד: "שא נא לפשע אמתך, כי עשה יעשה יי לאדני בית נאמן". כלומר, בעזרת האל עשה יעשה לך מלכו קימא, אך עדין לא עשה ואין לך דין מלך, ונמצא שנבל אינו חיב מיתה מטעם מורד במלכות. וכי תימא, יאמר לה דוד: כפי דבריך שאין לי דין מלך, נמצא דמה ששאלתי באורים ותמים לאחימלך שלא כדין עשיתי, שהרי אין נשאלים באורים ותמים כי אם למלך, ונמצא שכדין הלשין דואג את אחימלך שהיה חיב מיתה משום דחשיב מורד במלכות במה ששאל לי באורים ותמים, לפי שעדין אין לי דין מלך, ונמצא דבסבתי נענש אחימלך, ומי שחברו נענש על ידו נקרא רע, ומי שהוא רע אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. לזה באה אביגיל לומר: אל תירא מכל זה, "כי מלחמות יי אדני נלחם". והכונה, דאמרינן בפרק שביעי דיומא (עא ע"ב): אין נשאלין באורים ותמים להדיוט, אלא למלך ולמי שהצבור צרך בו. ואמרינן בגמרא (עג ע"ב): מנא הני מלי? אמר רבי אבהו: אמר קרא (במדבר כז, כא): "ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו" וגומר. 'הוא' — זה מלך, 'וכל בני ישראל אתו' — זה משוח מלחמה. ולפי זה אין ספק שדוד יש לו דין משוח מלחמה, שהרי אף בהיותו אצל שאול הוא היה המוציא והמביא ונלחם מלחמות השם. ובהדיא אמרינן באגדת שמואל (ילקוט שמואל רמז קלא), הביאו הרב כלי יקר, וזה לשונם: לא נטרד דואג מן העולם עד שהמרה בסנהדרין. בשעה שאמר דואג: "וישאל לו ביי" — שעשאו מלך לפי שאין נשאלין אלא למלך, אמרו לו אבנר ועמשא: תנן: כשם שנשאלין למלך, כך נשאלין למי שצרך הצבור בו וכו'. וכמו שנאריך בזה בדרך הרבים (דרוש יג), יעין שם.
ובזה יובנו קצת פסוקים בשמואל־ב (טז, ז-ח): "וכה אמר שמעי בקללו, צא צא איש הדמים ואיש הבליעל. השיב עליך יי כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתו ויתן יי את המלוכה ביד אבשלום בנך, והנך ברעתך כי איש דמים אתה". ויש לדקדק בפסוקים אלו טובא. חדא, במה שאמר "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל", דאיזה דמים שפך דוד? ואי משום דכתיב (דהי"א כב, ח): "דמים רבים שפכת", התם הוא מהגוים ומלחמות השם היה נלחם. ומה שלא רצה השם שיבנה הבית משום דדמים רבים שפך מהגוים, לאו משום דשלא כדין עשה אלא טעם אחר יש בדבר, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמואל רמז קמה). ומה שכתב רד"ק שחשדו בדמי אבנר ואיש־בשת, הנה הכתוב צווח בהפך (ש"ב ג, לז): "וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר". וגבי איש־בשת כתיב (שם ד, יב): "ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם ויתלו על הברכה בחברון", וזה מוכיח שהיתה הריגת איש־בשת שלא ברצונו. ויונתן נדחק בזה ותרגם: פק פק גבר חיב קטול.
עוד יש לדקדק במה שאמר "השיב עליך יי כל דמי בית שאול", דהיכן מצינו שדוד שפך דם מבית שאול? ונהפוך הוא, שכל מגמתו של דוד זאת היתה להיטיב עם בית שאול. ויונתן תרגם: אתיב עלך יי כל חובי בית שאול. ולא ידעתי טעם לדברים אלו, דאיך ישיב השם עונות בית שאול על ראש דוד? והלוא "איש בחטאו יומת" כתיב (דברים כד, טז). גם יש לדקדק במה שאמר "אשר מלכת תחתו", דעל איזה זמן קאמר? אם בחיי שאול — זה אינו, דבחייו לא מלך אלא נרדף היה כל ימיו מפני שאול; ומה שמלך אחרי מיתת שאול — מהשם היתה לו, וכמו שאמר אבנר (ש"ב ג, יח): "כי יי אמר אל דוד לאמר, ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם", ואם כן מה פשעו ומה חטאתו של דוד בזה. ותו קשה במה שאמר "ויתן יי את המלוכה ביד אבשלום בנך", דמה שיכות יש לזה עם מה שקדם. גם אמרו "והנך ברעתך" הם דברים שאין להם מובן, דמאחר שאמר "ויתן יי את המלוכה ביד אבשלום בנך", למה חזר ואמר "והנך ברעתך"? גם יש לדקדק במה שאמר "כי איש דמים אתה", איך הוא נתינת טעם למה שאמר "והנך ברעתך"?
ועל פי האמור יתישב הכל. והוא, דשמעי היה סבור כסברת דואג דאין נשאלין אלא למלך בלבד, ואם כן דוד ששאל באורים ותמים נעשה מלך בחיי שאול, ואם כן כדין עשה שאול שהרג את אחימלך משום מורד במלכות, שנתן לדוד דין מלך, ונמצא שדוד היה סבה למיתת אחימלך וכל ביתו, שהיו שמונים וחמשה איש, שכלם נהרגו משום מורדים במלכות, שכלם הסכימו בשאלת דוד באורים ותמים. ואמרינן בפרק תשיעי דנדה (סא ע"א): כתיב (ירמיה מא, ט): "והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו". וכי גדליהו הרגן?! והלוא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן ולא חש — מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. הרי דאף על פי שגדליהו לא הרגן, כיון שהוא היה קצת סבה בדבר חשיב כאלו הרגן. וזהו שאמר לו שמעי: "צא צא איש הדמים", דחשיב כאלו אתה הרגת את אחימלך וכל ביתו, מאחר דהיית סבה בדבר, שנעשית מלך שלא כדין. "השיב עליך יי כל דמי בית שאול". כלומר, עד עכשו היינו סבורים שאותם האנשים אשר המית שאול, כל אותם הדמים אשר שפך היו על ראש שאול והקולר תלוי בצוארו, שאפשר שהדין הוא שנשאלין למי שהצבור צרך בו, ואם כן אתה לא נעשית מלך במה ששאלת באורים ותמים, ואם כן שלא כדין הרג שאול שמונים וחמשה איש; אך ממה שראינו שפרע לך השם מדה כנגד מדה, הראינו לדעת ד"השיב עליך יי כל דמי בית שאול", דהינו אתיב עלך יי כל חובי בית שאול, הסירם מעל שאול והשיבם על דוד. לפי שהנראה הוא כי "מלכת תחתו", כי בשאלתך באורים ותמים הראית לדעת כי אתה יש לך דין מלך ואם כן מלכת תחתיו. ומשום הכי פרע לך השם מדה כנגד מדה, "ויתן יי את המלוכה ביד אבשלום בנך"; כשם שאתה לקחת המלוכה מיד שאול בחייו, כך פרע לך השם שלקח את המלוכה ממך בחייך ונתנה ביד אבשלום בנך.
ודומה לזה אמרינן בפרק ששי דערובין (דף סג): "ויען יהושע בן נון" (במדבר יא, כח) וכו'. "נון בנו יהושע בנו" (דהי"א ז, כז) וכו'. אמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא על שבטל את ישראל לילה אחד מפריה ורביה, שנאמר (יהושע ה, יג): "ויהי בהיות יהושע ביריחו" וגומר. וגמירי, שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש המטה. והקשו התוספות והריטב"א ז"ל: מנא לה דעל זה נענש? דלמא נענש על בטול תלמוד תורה, כמו שאמר לו המלאך (שם שם, יד): "עתה באתי"? ותרצו: דכיון שהקדוש ברוך הוא מודד מדה כנגד מדה, מהענש שהיה לו שמת בלא בנים למדנו שהחטא היה שבטל פריה ורביה. עד כאן. הרי דמהענש אנו למדין אפן החטא, לפי שהקדוש ברוך הוא נפרע מדה כנגד מדה. הכא נמי, מהענש שנתן השם המלוכה ביד אבשלום בנך אנו למדים שחטאך היה שמלכת בחיי שאול שלא כדת; וכיון שכן, שאתה רצית לקחת המלוכה ושלא כדין עשית ששאלת באורים ותמים, נמצא שאחימלך נענש על ידך, "והנך ברעתך". כלומר, כל שחברו נענש על ידו נקרא רע, דכתיב: "גם ענוש לצדיק לא טוב", ומדלא טוב רע מקרי, ואין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. וזהו שסיים "כי איש דמים אתה". כלומר, תדע למה אני אומר לך "והנך ברעתך", לפי ש"איש דמים אתה", שהיית סבה שנהרגו אחימלך וכל ביתו, וכמו שכתבנו.
ובזה יש לישב קצת פסוקים במלכים־א (ב, מד-מה): "ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי, והשיב יי את רעתך בראשך. והמלך שלמה ברוך, וכסא דוד יהיה נכון לפני יי". ועין מה שכתבנו בזה לעיל בדרך דוד (דרוש י), יעין שם. ויש לדקדק במה שאמר "אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי", דמאי קאמר 'אשר ידע לבבך', דמשמע שדבריו של שמעי היו בהסתר, והלוא בקולי קולות לעיני כל העם חרף את דוד. וראיתי לרד"ק שכתב: "אשר ידע לבבך". אף על פי שראו רבים ושמעו מה שעשית לדוד אבי, אתה בעצמך תדע מחשבתך הרעה שהיית חושב עליו יותר ממה שאמרת בפיך. עד כאן דבריו. ולא ידעתי מהו הרעה שהיה חושב עליו יותר ממה שאמר בקול רם "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל". עוד יש לדקדק במה שאמר "והשיב יי את רעתך בראשך", ותרגם יונתן: ויתיב יי ית בישתך ברישך, וסבירא לה שהוא עבר במקום עתיד, והכונה שקללו שלמה שישיב השם את רעתו בראשו. ולא ידעתי טעם לדברים הללו, דמאחר שהסכימה דעתו של שלמה להרג את שמעי, מה לו לקללו שישיב השם את רעתו בראשו, וכבר השיב השם את רעתו מאחר שנהרג על ידו. עוד יש לדקדק במה שאמר "וכסא דוד יהיה נכון לפני יי", דהא 'לפני יי' מיתר, ובאמרו 'וכסא דוד יהיה נכון' די, דפשיטא שהוא לפני השם, דמלא כל הארץ כבודו.
ונראה דכונת שלמה היא, שאמר לו לשמעי, דמלבד מה שחרף לדוד בפרהסיא ואמר לו: "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל", עוד רמז לו בסתר דברים רעים. והוא מה שאמר לו "והנך ברעתך", שרצה לומר לו שנענש אחימלך על ידו, וכל שחברו נענש על ידו נקרא רע ואין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. וזה הוא יותר חרוף וגדוף ממה שאמר בפה "איש הדמים ואיש הבליעל". ולזה אמר לו: "אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי", שרצה להסב על דוד ברמז תאר זה דרע. ולזה אמר לו, שישיב לו השם גמולו בראשו: "והשיב יי את רעתך בראשך", דמה שחשב שמעי להסב על דוד תאר זה דרע ישיב השם על ראש שמעי. "וכסא דוד יהיה נכון לפני יי". כלומר, דלפי מה שחשבת בלבך להסב על ראש דוד תאר זה דרע וממילא אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, אדרבה "כסא דוד יהיה נכון לפני יי" — לפני ולפנים במחנה שכינה.
ובזה יובן מאמר נער נבל שאמר לאביגיל (ש"א כה, יד-יז): "הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדנינו" וגומר. "והאנשים טבים לנו מאד". והתחיל לספר בשבח אנשי דוד. ואחר כך סים דבריו ואמר: "ועתה דעי וראי מה תעשי כי כלתה הרעה אל אדנינו ועל כל ביתו, והוא בן בליעל מדבר אליו". עד כאן. הנה בדברים הללו שאמר "והוא בן בליעל" באו דבריו סתומים להיכא קאי תאר זה דבן בליעל. ורש"י פרש דקאי על נבל, כלומר, ואדונינו בן בליעל מהיותי דובר אליו מה שאני אומר אליך, כי יקצף עלינו. עד כאן. ולא ידעתי לאיזה תכלית קראו לרבם המסתופפים בצל קורתו בן בליעל, היה לו לומר בקצור 'ואדונינו לא ישמע אלי מה שאני דובר לך'. וראיתי לרד"ק שכתב: ויתכן לפרשו על דוד. כלומר, דוד בן בליעל מדבר לאדונינו על הדבר הזה, אלא יבוא ויכלה הכל עם חילו. וגם בזה לא מצאתי קרת רוח, דמי התיר להם לקרא לאדונינו דוד בן בליעל חס ושלום, והוא הפך בזכותו ואמר "חומה היו עלינו" וגומר, ולאיזה תכלית בא עכשו לחרפו ולקרותו בן בליעל.
ונראה שהכונה היא, שהנער הזה היה סבור, שכל הטענה שהיה לו לנבל להציל עצמו מדין מורד במלכות הוא לומר שאף שנמשח על ידי שמואל מכל מקום כיון שעדין שאול קים אין לו דין מלך. אלא דלפי תרוץ זה נמצא דדוד עשה שלא כדין במה שנשאל על ידי אחימלך באורים ותמים ונענש אחימלך על ידו, ואם כן נקרא רע ואין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. וזהו כונתו: "דעי וראי מה תעשי כי כלתה הרעה אל אדנינו ועל כל ביתו". כלומר, אין לנו שום טענה להצילו וכלתה הרעה אליו. וכי תאמר: יש לנו תשובה נצחת, שאין לו דין מלך מאחר ששאול קים. לזה אמר: תשובה זו לא נתנה לאמר, משום ד"והוא בן בליעל מדבר אליו". כלומר, אם אנו אומרים תשובה זו דאין לדוד דין מלך, אם כן נעשה דוד בן בליעל, דנמצא דשלא כדין שאל באורים ותמים ונענש אחימלך על ידו, ונקרא רע ואין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. וזהו אמרו "והוא בן בליעל מדבר אליו", כשאנו מדברים אליו תשובה זו הוא בן בליעל, ואם כן "דעי וראי כי כלתה הרעה אל אדנינו".
ולזה באה אביגיל בנעם אמריה ואמרה לדוד: "שא נא לפשע אמתך, כי עשה יעשה יי לאדני בית נאמן". כלומר, עדין אין לך דין מלך, לפי שעדין שאול קים, ובעתיד "עשה יעשה יי לאדני בית נאמן", דהינו מלכו קימא. וכי תימא, אם כן שלא כדין עשיתי במה ששאלתי לאחימלך באורים ותמים, מאחר שאין לי דין מלך, ונמצא שנענש אחימלך על ידי, וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא. לזה אמרה: לא תחוש לזה שאני אומרת שאין לך דין מלך, דמכל מקום כדין עשית במה ששאלת באורים ותמים אף שאין לך דין מלך, "כי מלחמות יי אדני נלחם", וכשם שנשאלים למלך כך נשאלים למשוח מלחמה ולמי שצרך הצבור בו. ומעתה מה שהיית מתירא שאם אין לך דין מלך נמצא דשלא כדין עשית במה ששאלת באורים ותומים ונענש אחימלך על ידך ונקראת רע חס ושלום, "ורעה לא תמצא בך מימיך" — תאר זה דרע לא ימצא בך, לפי שאתה כדין עשית, מאחר ש"מלחמות יי אדני נלחם".
עוד חזרה ואמרה: "ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך". ואמרינן במדרש: 'ויקם אדם' — זה דואג. כונתה היא לומר, דאם כן כפי סברתך דנשאלין למי שצרך הצבור בו, איך הלשין דואג — שהיה מן הסנהדרין והכתוב (ש"א כא, ח) קראו "אביר הרעים" — את אחימלך שהיה מורד במלכות? בשלמא לדידי ניחא, דהוא סבר שאין לך דין מלך מאחר דשאול עדין הוא קים; אך לדידך דכשם דנשאלין למלך כך נשאלין למי שצרך הצבור בו, מה עלה על דעתו של דואג להלשין לאחימלך? לזה אמרה: לא תציתו להני כללי דדואג, ואף שקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, דכפי סברת דואג שאתה שלא כדין עשית במה ששאלת באורים ותמים שתים רעות היה סבור לעשות עמך: חדא 'לרדפך', לפי שנמצא שאתה היית מורד במלכות, שנעשית מלך בעוד שאול קים ומשום הכי שאלת באורים. וזאת שנית 'לבקש את נפשך', שכפי סברתו דשלא כדין עשית נמצא שאחימלך נענש על ידך, ואם כן אתה נקרא רע ואין מכניסין את נפשך במחצתו של הקדוש ברוך הוא, ואין לך מבקש את נפשך גדול מזה. לזה אמרה: לא תחוש כלל לדבריו, אלא "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יי אלהיך"; דמלבד שנפשך תכנס במחצתו של הקדוש ברוך הוא, דהינו שתהיה צרורה בצרור החיים, עוד תכנס לפני ולפנים, "את יי אלהיך" — אצלו ממש תחת כנפי השכינה. ומה שרצה לחפאת עליך לומר שאין מכניסים את נפשך במחיצתו של הקדוש ברוך הוא יחולו על ראשו, "ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע". וכדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין קו ע"א): שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לדואג: אחד ששכח תלמודו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפזר אפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. נמצא שלא זכה לכנס במחצתו של הקדוש ברוך הוא. משום דלפי האמת דואג הורה שלא כדין, ונענש אחימלך על ידו, וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא.
והנה עד עכשו כל טענותיה של אביגיל לא היו אלא לומר לדוד, שאל יעלה בדעתך דכפי סברתי שאין לך דין מלך ימשך לך רעה מחמת מה ששאלת באורים ותמים לאחימלך, אבל עדין לא מצאה מקום להכריח סברתה, ואפשר שיש לדוד דין מלך מאחר שנמשח על ידי שמואל אף שעדין שאול קים. לזה באה ואמרה לו, דמלבד דכפי סברתי שאין לך דין מלך לא ימשך לך שום נזק, עוד אני אומרת לך, שאם אתה מחזיק בסברתך שיש לך דין מלך ימשך לך מזה באחרית הימים פוקה ומכשול, כש"יעשה יי לאדני ככל אשר דבר וצוך לנגיד על ישראל, ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם" וגומר. והכונה היא עם מאי דאמרינן בירושלמי פרק קמא דראש השנה (הלכה א) וברות רבתי (פרשה ה סימן ו) עלה דקרא ד"ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם" (רות ב, יד): אמר רבי הונא: כל אותם ששה חדשים שהיה בורח דוד מאבשלום לא עלו לדוד ממנין שני מלכותו, שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט. עד כאן. הרי דסבירא לה לדוד, דאף שהוא היה משוח מפי השם וכבר התחיל במלכותו, מכל מקום כיון שנטו כל ישראל אחרי אבשלום אין לו דין מלך. וכן כתב רד"ק עלה דקרא ד"כי יואב נטה אחרי אדניהו ואחרי אבשלום לא נטה" (מ"א ב, כח) וזה לשונו: כי אלו נטה אחרי אבשלום ולא נטה אחרי אדניהו לא היה לו לפחד, שכיון שכל ישראל היו רוצים להמליכו לא היה מורד שיתחיב מיתה, שאם כן היה עמשא חיב מיתה, והנה דוד אמר לו לשומו שר צבא ובקש עתה את דמו מיד יואב. עד כאן. ואפשר דמטעם זה לא רצה דוד להרג את שמעי כשבזהו, דהא קימא לן (כתובות יז ע"א) דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול; אלא דסבר דוד, דמאחר שכל ישראל נטו אחרי אבשלום אין לו דין מלך, דומיא דמה שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט.
ובזה יובנו קצת פסוקים בשמואל־ב (יט, כב-כג) וזה תארם: "ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי, כי קלל את משיח יי. ויאמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן, היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל". וכבר כתבתי בכונת פסוקים אלו בדרך דוד (דרוש י), יעין שם. ועין עוד בדרוש שאחר זה. אך כפי דרכנו נאמר באפן אחר. דיש לדקדק במאמר אבישי באמרו "התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח יי", דלאיזה תכלית תאר את דוד בתאר זה דמשיח יי? דלא היה לו לומר אלא 'כי קלל את המלך', שהיא הסבה העצמית לחיב מיתה לשמעי מדין מורד במלכות. ועוד יש לדקדק בתשובתו של דוד שאמר "מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן", מה היתה כונתו? ואיך אבישי הוא לשטן לדוד? ואדרבה, כונת אבישי היתה לכבוד דוד. ועוד יש לדקדק במה שחזר דוד ואמר "כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך", איך הוא נתינת טעם למה שאמר "כי תהיו לי היום לשטן"?
אך עם מה שכתבנו ידקדק הכל. כי אבישי היה סבור, דאף שכל ישראל נטו אחרי אבשלום, מכל מקום עדין יש לו לדוד דין מלך, מאחר שדוד נמשח על פי השם על ידי שמואל. אך דוד היה סבור, דכיון דנטו כל ישראל אחר אבשלום אין לו דין מלך, ומשום הכי היה מתכפר בשעירה כהדיוט, ואם כן אין לשמעי דין מורד במלכות. והנה כפי סברת אבישי שיש לדוד דין מלך אף שנטו כל ישראל אחרי אבשלום מאחר שכבר נמשח על ידי שמואל, אם כן היה נבל חיב מיתה מדין מורד במלכות, ואף ששאול עדין היה קים, מכל מקום כיון שכבר נמשח יש לו דין מלך, וכמו שהיה סבור דוד בתחלה. ולפי זה נמצא שדוד מחל על כבודו במה שלא הרג את נבל, וכבר נתבאר למעלה בתחלת דברינו מאמר רבותינו ז"ל, דמפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו, ומפני זה נטלה ממנו מלכותו.
ועל פי זה נבוא לכונת הכתובים. שאמר אבישי: "התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח יי". כלומר, דהן לו יהי דכל ישראל נטו אחרי אבשלום, מכל מקום כיון שאתה משיח השם יש לך דין מלך, ואם כן מן הדין הוא שיומת שמעי כדין מורד במלכות, מאחר שקלל את משיח השם. והשיב להם דוד ואמר: "מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן". כלומר, כפי סברתכם שאני היה לי דין מלך בברחי מפני בני אבשלום, נמצא שאף בהיות שאול קים היה לי דין מלך, ואם כן מחלתי על כבודי באותו מעשה דנבל, ואין לך שטן גדול מזה, שהרי ענש המלך שמחל על כבודו הוא שתסתלק ממנו מלכותו. אבל האמת הוא "כי היום אני מלך על ישראל", אבל קדם לכן לא היה לי דין מלך, וכדין עשיתי במה שלא הרגתי את נבל.
הכלל העולה מדברינו הוא: שדוד סבור, שאף שהיה משוח על ידי שמואל וכבר מלך, כיון שנטו כל ישראל אחרי אבשלום שוב לא היה לו דין מלך, ומשום הכי לא הרגו לשמעי והיה מתכפר בשעירה כהדיוט. ואם כן כל שכן וקל וחמר בהיות שאול קים, שעדין לא מלך, דאף שכבר נמשח על ידי שמואל לא היה לו דין מלך. וזהו פוגת אביגיל באמרה "והיה כי יעשה יי" וגומר. כלומר, נהי דעכשו אם אתה הורג את נבל אינו לפוקה ולמכשול, משום שתאמר: אני סבור שיש לי דין מלך אף ששאול קים, כיון שכבר נמשחתי על ידי שמואל; אך כשיעשה יי לאדני וכו', אז למפרע תהיה לפוקה ולמכשול ולשפך דם חנם, לפי שיאמרו לך: מאחר שאתה סבור דכיון דנטו כל ישראל אחר אבשלום אין לך דין מלך, ומשום הכי אתה מתכפר בשעירה כהדיוט, ומטעם זה לא הרגת את שמעי, נמצא דלמפרע נעשה דמו של נבל לפוקה ולמכשול לשפך דם חנם.
והנה הדבר ידוע שאותה הבריחה שברח מפני אבשלום היתה מפני עון דבת שבע, וכמאמר נתן הנביא (ש"ב יב, יא): "הנני מקים" וגומר. ולזה אמרה: "ולא תהיה זאת לך לפוקה", 'זאת' מכלל דאיכא אחריתי, והינו דבת שבע. כלומר, דיך מה שעומד לנגדך באותו זמן, דהינו עון דבת שבע, לא יעמד כנגדך נמי עון דשפיכות דמים. ויפה למדו רבותינו ז"ל (מגילה יד ע"ב) מפסוק זה דאביגיל היתה נביאה, שהרי ראתה את הנולד. ואשה יראת יי היא תתהלל.
 |
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |