פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נו

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

או שנפסקו. הש"ך הסכים דמ"ש הר"א בהשגות הוא לדינא ולא לדבריו דהר"מ קאמר וכן הוא הסכמת הט"ז ופר"ח וכבר כתבנו דאף הב"י לא הכשיר אלא כשעדיין יונקים מהגוף הא נחתכו למעלה מט"ז אצבעות ונתקפלו אף לדידי' טריפה ועיין פ"ת א' היקל בנתקפלו ולדינא אין להקל וצ"ע:

ב

אבל הסברא א' עיקר. עש"ך ולכאורה דר"ל בה"מ יש להתיר בנפסקו הפנימים אלא שלא מצאתי לא' שיתיר בה"מ ואפשר אם ספק אם מחיים נפסק או לאחר שחיטה בחיצונים אין לעשות ס"ס שמא לאחר שחיטה ושמא הלכה כמ"ד פנימים דעיקר כסברא א'. ושוב ראיתי במ"י כלל פ"ו אות כ"ב דנ"מ היכא שיש עוד צד להתיר דסומכין אסברא א' יע"ש והיינו כשיש ספק בפנימים יש להתיר מטעם ס"ס. ודע דגם בעוף העיקר צ"ה מחוץ ולא לצד פנים שכן כתב הרא"ש בפי' צ"ה מחוץ במקום שהזנב נופל עליהם וכן בעוף יע"ש הרי כמ"ש ונ"מ בעוף אינדיק וכיוצא שבקיאין אנו צריך להחמיר ככל הפי' ולבדוק מחוץ ובפנים והם יותר מי"ו בתרוייהו וצריך המורה ליזהר:

ג

שקורין קוגי"ל ד' שמות יש לו ערקום רכובה קוג"יל טשי"ך ועיין ש"ך ועיין מה שאכתוב באות ד' מה דיש חילוק בין נגד הערקום לבין השוק:

ד

כנגד הערקום. עש"ך דפי' מ"ש בש"ך ששם הוא צ"ה היינו שיש לחוש שמא מחמת השבר איתרע קצת למעלה בצ"ה וא"א בקיאין ואפילו נתרפא שאשי"י לא מהני כל שאין הטריפה מחמת עצמו ואלו משום חתיכת רגל היה מהני שאשי"י עיין ש"ך סימן נ"ה א' אמנם הט"ז שם אות א' מפרש דברי הש"ך בנחתך רכובה היינו הגליד בין הטשי"ך לשוק ששם ודאי יש צ"ה וכמו שאבאר ולדידי' בטשי"ך כל שנתרפא שאשי"י לכ"ע כשירה יע"ש ומ"ש הש"ך ראיה מרש"י צנא דאינקורי לא הבינותי דבעוף ליכא טשי"ך כלל ודוחק גדול לומר שיש מיני עופות שיש להם טשי"ך ומ"ש ובדק צ"ה אלמעלה מרכובה או רכובה הייגו גלי"ד ושייך לשון שבירה בגלי"ד. ודע דצ"ה בבהמה הם בין טשי"ך לשוק כי כן פירש"י חולין ע"ו ד"ה דעילוי ערקומא ואם נחתך בין שוק לאותו עצם טריפה וכן הרא"ש בתשובה כלל ך' סימן י"ו כתב לבנו ה"ר יחיאל דמה ששאל מה איכא בין אגרמא ולגו ובין עלוי ערקום דבר מועט אם נפסקו בין שוק לעצם קטן וכבר כתבנו בסימן נ"ה דבעוף בין תחתון לשוק הווין צ"ה ואין להקל  :

ה

ויש. עש"ך הראה מקום לסימן מ"ו ושם הביא המחבר רק דעה א' דכאן דהיא העיקר. ומ"ש הש"ך שם י"א ב' אצבעות והוא י"א דלקמן צ"ע דאם כן דבטרא הוה ב"א הוה כאן ח' אצבעות וכבר כתבנו שם מזה. ומ"ש רמ"א לקמן בעוף הוה שיעור אצבע כפי הנראה דהוא לשיטת רש"י וכן משמע קצת בד"מ אחר שכתב דבהג"ה ש"ד פסק כרש"י כתב בעוף אצבע והא חזינן דלא הגיה בחלחולית לעיל אלמא כהר"מ סובר אלא דאפי' הכי פסק לקמן שיעור אצבע דסוב' דלא תליא הא בהא ולקמן אבאר:

ו

נחתכו. הש"ך החמיר לדינא דאפילו ברוב א' מקטיני נמי טריפה וכל"ק דרב ובשל תורה הלך אחר המחמיר ואף שבקיאין בבהמה כו':

ז

ישער ברוחב אצבע אגודל. מהרי"ל ש"ך ועיינתי ביש"ש סימן ט"ו בהמקשה כתב מהרי"ל שיער באצבע ויש מי שכתב רוחב אגודל אלמא דמהרי"ל בסתם אצבע שיער ומ"ש שם ולכל היותר ב' אצבעות לא בריר' ליה אי בעינן ב' אצבעות ובסי' י"ב דכתב ב"א יש לדחוק ולומר באווזא ובעוף הגדול הוא דבעינן ב"א אמנם בסימנים משמע דכל עוף בעינן ב"א יע"ש. ובע"ש יש להקל שיעור אצבע וכאמור:

ח

בעוף אבל בהמה שיעורו כדלעיל. ש"ך ור"ל ט"ז אצבעות וה"ה צ"ה אין למעלה מחצי עצם בין בהמה ובין בעוף כמ"ש בס"ב יע"ש:

ט

ולעולם. עש"ך ודאי דנ"מ בעוף קטן שאין בו אצבע ישער חצי עצם בבהמה וחיה גדולה כמ"ש הט"ז אלא דקשיא אלישנא דאמאי לא כתב מי שאינו בקי ישער ברוחב אצבע או חצי עצם או דקשיא ליה להש"ך דלא הוה לרמ"א לפסוק להקל כמהרי"ל ברוחב אצבע אלא בחצי עצם דוקא וכן בת"ח השמיט שיעור אצבע אלא בחצי עצם ולענין דינא הנה מהרש"ל באו"ש מ"ו כתב ואנו במדינתנו נוהגין ברוחב אצבע ואף אם נאמר דספרו מאוחר לאו"ש מ"מ בספרו לא הוי ברירא ליה כ"כ ומ"מ בעופות גדולים ראוי להחמיר קצת ולשער שיעור ב"א:

י

ואנו. כתב הש"ך דוקא עוף הא בהמה כל שאין ריעותא גדולה שלא נשבר העצם אלא נצרר וקצת רקבון בבהמה בקיאין. כתב הבל"י אות ח' בשם דמש"א באינדיק בקיאין בצ"ה ואני ראיתי בכה"ג בהגהות הטור אות ט"ז בשם דמש"א דאווזא וענגלישן הא"ן יש להם בדיקה וא"כ אמאי השמיט אווזא ואולי הכריע כן מסברא דנפשיה ולפ"ז בה"מ הסומך על דמש"א לא הפסיד לבדוק באווזא ומ"מ צריך זהירות. עוד כתב מין עוף קורפטוו' שאין לו צ"ה והוא לא ראה אותו העוף ובאמת מצוי הוא וראיתיו אלא מי יאמר שאין לו צ"ה כאשר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין לסמוך על האומרים בזה שרוב המין כך ואם נקשר במקום צ"ה טרפה כמו בשאר עופות ואין לסמוך על מה שאמרו דאותו מין אין לו צ"ה אם לא שבא בקבלה מפי חכמים מומחין:

יא

אפילו אינו כו'. כתב הש"ך דוקא שיש קצת רקבון הא שינוי מראה לחוד אין אוסר וכן הסכים הט"ז ואין להשחית ממון ישראל:

יב

יש מתירין. עש"ך ולכאורה כיון דהמחבר הביא ב' הסברות ולא הכריע א"כ הוה ספיקא אי הטריפות מחמת אחר אי מהני שאשי"י אלא דרמ"א הכריע דעיקר כסברא אחרונה וכמ"ש מהרא"י בתשובה סי' קס"ד וההיא דגף כיון דרבו המתירין צידד הש"ך שם ואפ"ה אין המנהג להקל שם:

יג

בבדיקת העוף. כתב הש"ך הא בהמה יש בדיקה יע"ש ויש לראות כיון דכ' דטעמא דבלא"ה יש מכשירין והלא אין מכשירין אלא בנתרפא יפה שאשי"י מטעמא דסוברי' דאין חילוק בין ריעותא מחמת עצמו או מחמת אחר דלא כמהרא"י בתשובה קצ"ד הא בשוכבים זע"ז לא מתירין וכן מורה לשון הרא"ש שכתב ונקשר יפה ואיך כתב אחר כך שכל שעדיין שבור אין בקיאין בבהמה הא נקשר אף שאין יפה דהיינו שאשי"י יש להכשיר בבהמה ועוד שכתב דהרב מכשיר בבהמה דבלא"ה יש מתירין והא העיקר כסברא הב' דאל"כ בכל דוכתא ליהוי ס"ס אלא דעיקר כסברא הב' ושוב ראיתי בכה"ג הרגיש בזה קצת וצ"ע כעת אם להתיר בהמה באין שאשי"י:

יראה לי נשבר במקום צ"ה לא מהני שהיית י"ב חודש או כ"א יום בעוף מיום השבירה דלאו לשעת השבירה חיישינן אלא מתוך שהולך על רגלו ודוחק אותו חיישינן בכל שעה לשמא נתקלקלה הצ"ה ומיהו אי חזר ונקשר היטב מהני שהייה י"ב חודש או כ"א יום מיום שנקשר וכן נחתך תוך הערקום למאן דמתיר אם שהה י"ב חודש לאחר החיתוך מהני ולכך יחתוך ויהנה לא בע"א כדאמרן מטעם הש"ד יעוין שם:

אכתוב בקיצור דיני רגל. ג' פרקים יש ברגלים האחרונים הפרק התחתון בכ"מ שיחתוך או נשבר כשירה העוף והבהמה ואין חשש צ"ח שם וכן חסר או יתיר אין אוסר שם בין התחתון לטשי"ך יש אוסרין ויש מתירין ואנו נוהגין להתיר שם אם נחתך. הטשי"ך עצמו אם נחתך ונשבר לט"ז בסי' נ"ה א' כפי הנראה פוסק כרמ"א דלא מטריף שם חתוכת רגל ולש"ך שם אות א' אוסר משום חתוכת רגל ואם נחתך בפנינו בסכין דאין חשש משום גידין ונקשר ונתרפא יפה שאשי"י יש להתיר כיון דהטריפות מצ"ע ואם נשבר בכח יש להוש לצ"ה לא מהני שאשי"י כש"ד ומ"מ לאחר הקשירה מהני י"ב חודש ובין טשי"ך לשוק אף לרמ"א אם נחתך שם טריפה מטעם חתוכת רגל ואם חזר ונתרפא יפה העור ובשר שלם בבהמה יש להכשיר ע"י בדיקת צ"ה דבקיאין אנו ועוף הגס כמו אינדיק ואווזא יש להקל בהפסד קצת ע"י בדיקה ועוף הדק א"א בקיאין ואסור אף בה"מ ולמעלה מחצי עצם או אצבע בעוף אין צ"ה ונשבר ואין ריעותא בעור ובשר כלל אין להקל אם לא בה"מ וראות עיני המורה וחזר ונקשר אף שאין יפה הש"ך צידד בסי' נ"ה להקל אף באין ה"מ ואם יש ריעותא בעור ובשר בלא נקשר יפה אף בה"מ אין ראוי להקל ומיהו אין גוערין למאן דמיקל בה"מ וצורך גדול ובנקשר יפה אף בלא ה"מ שרי אבל לא נקשר כלל ויש ריעותא חוששין לדעת רש"י אף לצורך גדול אין להתיר ובעצם הקולית נמי דינא הכי זולת סמוך אצבע לגוף אף נקשר יפה לא מהני דחשש איעכול ניביה. ובה"מ יש להתיר אף שרואה שנפסקו ניביה אלא לא נתעכלו אבל בשף אפילו רואה שנפסקו אין להקל בה"מ אבל אם לא נפסקו יש להקל בה"מ ודין נשמט הגליד דינו כנשבר ובעינן עור ובשר חופין כמ"ש רמ"א בסי' נ"ה ודבריו מבואר כן בתשובת הרא"ש כלל ך' סי' י"ז דלא כש"ך שהשיג עליו יע"ש:

ודע דר"ן כתב נחתך הקוליות אף דלא איעכול ניביה דלא הדרא בריא והמי"ט בסימן נ"ד הביא ראיה מרש"י יתיר כחסר והוה שמוטת ירך אף דלא עיכול וא"י טורח הזה למה דבלא"ה טריפה מנחתכו רגליה ולמאן דאמר דחסר אין טריפה יש לומר דנפקא מיניה בחסר בוקא טריפה מטעם שף ולדידן אין נ"מ דהלכתא דחסר טריפה ה"ה וכ"ש בוקא וצ"ע בזה:

כתב הבל"י אות ה' נשבר שוק למעלה מחצי עצם ונקשר זע"ז ועצם עליון יורד למטה תוך אצבע לצ"ה אף שאין עוקץ טרפה כי בשעת דחייה למטה חוששין לפסיקת הגידין ומשמע שסברא דיליה הוא. ובכה"ג סי' נ"ה בהגהות ב"י קי"ג הביא בשם רדב"ז אווז שנשבר ונקשרו זע"ז ועצם העליון יורד למטה כשיעור אצבע רב אחד הכשירו ורדב"ז מטריף ועצם תחתון היה ב' אצבעות עכ"ל הרי דינו של הבל"י אמנם אין בידי לאסור בה"מ ולצורך ע"ש כה"ג דבריאה של עוף זע"ז אף שהוא מדובק תוך אצבע לא חיישינן אף שיש לחלק קצת מ"מ צ"ע בזה:

מעשה בא לידי שוק שנשבר ב"א מצ"ה ונקשר כמעט שא"א להכיר אמנם בדקתי וראיתי כי עצם העליון יורד לתוך חלל התחתון עד ארכובה שקורין גלי"ד והיה ספק דוודאי בילדותו נעשה ושמא היה שבר פחות מגודל ואח"כ נתגדל התחתון ועלה למעלה או שמא העליון גדל אח"כ למטה והכשרתי בה"מ דכולי האי לא חיישינן והוה כמה ספיקי ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה אם רואה שהעליון בריא ותחתון יש בו רקבון רואין שהשבר הוה למטה בצ"ה והתחתון נתקרם אחר כך ועלה למעלה אם כן הוה ריעותא בצומת הגידין ולדידן אין אנו בקיאין בצומת הגידין של עוף וטרפה מספק כנ"ל ואין לסמוך להקל:

ודע בעוף אין לו טשי"ך ובגלי"ד מקום שמתחיל השוק יש עגול כבוכנא ובאמצע יש פגם שאין שוה העצם שם גם יש דעה שצ"ה הם בפנים ובדקתי וראיתי קצת נקשרים למטה מבוכנא ויראה לי דאין למדוד שיעור אצבע אלא לאחר שכלה הבוכנא ההיא דאף להחמיר י"ל שמתחילין צ"ה בין התחתון לשוק ולא להקל ודבר זה אף שלא מצאתיו מ"מ נראה לומר כן וכעת לא מצאתיו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.