כף החיים/יורה דעה/נו

כף החיים ‏ יורה דעה נו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ניטלו צומת הגידין או שנפסקו. פי' שנפסקו זה מזה באמצע. ולא זו אף זו קתני לא זו ניטלו שלא נשתייר מהם כלום שהוא פשיטא דאסור אלא אף נפסקו שהם מחוברים שם עדיין אלא שנקרעו אפ"ה אסור. פרישה או' ב' כנה"ג בהגה"ט או' א' מש"ז או' ב' מחב"ר או' א'.

ב

ב) שם. או שנפסקו טרפה. וה"ה לקות מטרפת אם לקו שיעור המטריף בפסיקה. פר"ת או' ב' זב"ת או' ב' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ט"ל או' ד' זבחי צדק או' א'.

ג

ג) שם. או שנפסקו טרפה. ואם לא ניטלו לגמרי ולא נחתכו אלא שנעקרו מן הארכובה ונקפלו מעל העצם עד למעלה דעת הב"י להכשיר. וכ"ה דעת הלבוש. פרישה או' א' פר"ת או' א' ער"ה או' א' אבל הב"ח כתב שהיא טרפה דלא כב"י. וכ"כ הט"ז סק"א. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י או' א' פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' מש"ז או' א' ובשפ"ד או' א' שה"מ או' א' זר"א או' רפ"ו. מחב"ר או' ב' חכ"א כלל כ"ד או' י"ב. לב"ש סי' ו' סעי' ב' או' ג' בי"צ ח"א או' ג' ענ"ה שם או' ב' וכתב שכ"ה דעת הרשב"ץ בס' י"ש דף יו"ד ע"א. זבחי צדק או' ב'.

ד

ד) ומיהו זהו דוקא כשנקפל כל שיעור ארכן אבל אם נשתייר מקצת שיעורם עדיין דבוק לעצם כשר. לב"ש שם או' ד' בי"צ שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ג'.

ה

ה) ואם נברא חסר צוה"ג כתב הרשב"ץ בס' י"ש דף יו"ד ע"א דלדעת הרמב"ם דחסר אינו כניטל כשרה ולהרשב"א טרפה יעו"ש וכתב המש"ז או' א' דלדידן בהפ"מ כשרה. וכ"כ הלב"ש שם או' י"א. בי"צ ח"ב או' ה' והוא ע"פ מ"ש בהגה לעיל סי' ן' סוף סעי' ב' אבל המחב"ר או' ה' כתב דלפי מה שכתב בסי' ן' סוף או' יו"ד דנקטינן להטריף כהרשב"א והר"ן אף בהפ"מ ה"ה הכא עכ"ל והוא ע"פ פסק סתם הש"ע לשם סעי' ב' ועיין בדברינו לשם או' ז'.

ו

ו) [סעיף ב'] צוה"ג הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ וכו' ויש מי שאומר שהם כלפי פנים וכו' הגה. ויש להחמיר כשתי הסברות. וכ"כ ב"י. תו"ח כלל פ"ז או' יו"ד. רש"ל פ' המקשה סי' י"ד. ב"ח וכתב והכי נהוג. ש"ך סק"ב וכתב ודלא כלבוש. כנה"ג בהגב"י או' ט"ו בשם כמה פו' פר"ח או' ב' פר"ת או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' זר"א או' רפ"ז. שה"מ או' ב' חכ"א שם או' יו"ד. לב"ש סי' ו' סעי' א' או' א' בי"צ ח"א או' א' זב"ש או' ד' ענ"ה שם או' ה' תו"ז סי' פ"ה או' ג' זבחי צדק או' ה'.

ז

ז) ודע דגם בעוף העיקר צוה"ג מחוץ וצריך להחמיר ככל הפי' ולבדוק מחוץ ובפנים והם יותר מי"ו בתרווייהו. שפ"ד או' ב' מחב"ר או' ה' לב"ש שם או' ט' בי"צ ח"ב או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ג' זב"ש או' ה' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ו' ומ"ש ביה"ל דבעוף כ"ע סברי דצוה"ג הם בפנים לצד חלל הגוף ולא לצד חוץ כבר דחה דבריו בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ז והעלה דכל דיש רקבון בעוף במקום צוה"ג הן מצד חלל העוף או בכל צדדי הרגל יש לאסור אפי' בהפ"מ וכבוד שבת יעו"ש. והב"ד המחב"ר שם. פ"ת או' א'.

ח

ח) שם בהגה. אבל הסברא ראשונה היא עיקר. פי' הגם דלענין דינא יש להחמיר כב' הסברות מ"ע היכא דיש עוד צד סברא להקל יש לסמוך על סברא ראשונה דהם דוקא כלפי חוץ ולא מבפנים. מנחת יעקב על התו"ח כלל פ"ז או' כ"ב. שפ"ד שם וכתב דהיינו כשיש ספק בפנימים יש להתיר מטעם ס"ס. מחב"ר או' ו' זב"ת או' ד' לב"ש שם בביאור או' א' ביא"ב בשפ"ז שם. ענ"ה שם או' ה' זבחי צדק או' ז'.

ט

ט) וכיון שצה"ג הפנימים הם ספק טרפה אם נבראת בהמה חסר צוה"ג הפנימים כשרה. לב"ש שם או' ג' ובביאור שם. זבחי צדק או' ח' ועיין לעיל או' ה'.

י

י) וכן אם נקפלו צוה"ג הפנימים דהיינו שנבדלו מהעצם ומהבשר ועומדין באויר ואינם דבוקים כלום כל שעדיין הם למעלה ולמטה מחוברין לגוף, ויונקין ממנו כשר אפי' אם כל שיעור ארכן נקפל רק דבוקים בגוף למעלה מחצי השוק ולמטה מהערקום כשרה. לב"ש שם או' ו' זבחי צדק או' ט' והיינו ג"כ משום דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' ג' ובכה"ג בצוה"ג הפנימים דאין מחמירין אלא מספק יש להכשיר וכמ"ש לעיל או' ח'.

יא

יא) [סעיף ג'] התחלתם למעלה מהערקום וכו' שקורין קוגי"ל. ובל"א טשי"ך. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ג. ד' שמות יש לו ערקום רכובה קוגי"ל טשי"ך. שפ"ד או' ג' ובלשין ערבי קורין אותו כעב. זבחי צדק או' יו"ד.

יב

יב) [סעיף ד'] נפסקו או ניטלו כנגד הערקום כשרה. ואעפ"י שצה"ג מתפשטות עד העקב כבר התחילו להתקשות ונעשות כעצם ואין טריפות צה"ג אלא במקום שהם רכים ועומדים לעצמן כגידין ולא קשה כעצם. פרישה או' ו' בשם הרשב"א. ט"ז סק"ה. זב"ת או' ז'.

יג

יג) שם. כנגד הערקום כשרה למעלה מהערקום וכו' טרפה. ואם נחתך כנגד הערקום או בין הערקים לפרק האמצעי או לפרק התחתון כבר נת' לעיל סי' נ"ה מאו' ט' עד או' י"ד קחנו משם.

יד

יד) [סעיף ה'] שיעור ארכן וכו' בבהמה גסה י"ו אצבעות ויש מי שאומר שהוא שיעור ד' אצבעות ולענין הלכה בצה"ג דכלפי ענים מקלינן ואין להטריף אלא עד ד' אצבעות משום דהו"ל ס"ס ובצה"ג דכלפי חוץ הגם דאיכא נמי ס"ס כיון דטפי מכרעא מלתא כדעת הראשונים אין לסמוך לדון ס"ס אלא בהפ"מ. פר"ת או' ו' זב"ש או' ח' ענ"ה סי' ט"ל או' ז' תו"ז סי' ע"ה או' ז' ועיין לעיל סי' מ"ו או' נ"ד.

טו

טו) [סעיף ו'] יש גידים אחרים וכו' ואותם אינם בכלל צה"ג. פי' ואם נפסקו כשרה. וגידים אלו הנבלעים הם בפנימים ואם ימצא בחיצונים ג"כ דינא הכי. ב"י. זב"ת או' יו"ד. זבחי צדק או' י"ג.

טז

טז) [סעיף ז'] צוה"ג בבהמה ג' אחד עב וב' דקים נחתך העב לבדו מותרת וכו' נחתכו השנים הדקים מותרת וכו' זהו דעת הרמב"ם אבל דעת רש"י לאסור אפי' בנפסק רוב של אחד כמ"ש הטור. וכתב הש"ך סק"ו דכמה פו' ס"ל כרש"י וע"כ כתב דיש להחמיר באיסור דאו' יעו"ש. אבל דעת מור"ם ז"ל שלא הגיה על דברי הש"ע משמע שמסכים לדברי הש"ע. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. וכ"ה דעת הפר"ח או' ה' פר"ת או' ז' שה"מ או' ה' זב"ש או' יו"ד. ענ"ה שם או' ט' תו"ז סי' פ"ה או' י"א. זבחי צדק או' י"ד. מיהו חכ"א כלל כ"ד או' י"ג כתב דיש להחמיר כדברי הש"ך ואין להקל כדברי הש"ע אלא בהפ"מ.

יז

טוב) שם. נחתכו השנים הדקים מותרת וכו' ואפי' אם נחתכו השנים הדקים וג"כ נחתך מיעוט העב ונשאר דוקא רוב העב כשרה. וכן אם נחתך העב ומיעוטן של שנים הדקין ולא נשאר אלא רוב שנים של הדקין כשרה. אבל אם נחתכו רוב של כל הג' ונשארו מיעוטם טרפה. פר"ח שם. שה"מ או' ו' והגם שהפר"ת מכשיר בזה כתב הענ"ה שם דלדינא נקטינן כמ"ש הפר"ח. וכ"פ התו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק שם.

יח

חי) [סעיף ח'] בעוף הם בעצם האמצעי וכו' ואם נפסק רובו של א' מהם טרפה. ואי הוי מחצה שרי. פר"ת או' ח' זב"ת או' י"ז. זב"ש או' י"א. ומיהו אנן אין בקיאין בזה ודרכנו להטריף בכל רעותא בצוה"ג של עוף והגם דלמראה עינינו אנו רואים מעט מזער מטריפין. זבחי צדק או' ט"ו.

יט

יט) [סעיף ט'] סימן מקום שכלה צוה"ג וכו' הגה ומי שבקי לשער וכו' ועכשיו ח"ו לומר שהוא בקי. לב"ש בפתיחה לדיני טרפות העצמות או' ל"ה. גליון מהרש"א.

כ

ך) שם בהגה. ומי שאינו בקי לשער ישער ברוחב אצבע אגודל. כ"ה במהרי"ל עי"ש. ש"ך סק"ז. ורש"ל פ' המקשה סי' י"ב כתב שזהו צודק לפי פירש"י שפירש בשור הגדול ד' אצבעות (שהוא דיעה ב' דסעי' ה') אבל לפי מה דק"ל י"ו אצבעות כדעת הרמב"ם (והוא דיעה א' דסעי' ה') לא יספיק אצבע ולכל הפחות בעוף ב' אצבעות. ט"ז סק"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' ז' ומ"מ לעת הצורך בע"ש והפ"מ יש להקל באצבע דהוי כעין ס"ס. מש"ז או' ז' ובשפ"ד או' ז' פ"ת או' ג' ענ"ה סי' ט"ל או' י"א. ומיהו דעת הלב"ש בפתיחה או' ל"ה ול"ו ול"ז ובפנים סי' א' סעי' ט' או' ה' דאין להכשיר ברוחב אגודל אלא בעוף הדק כמו תרנגולת אבל ביותר גדול מתרנגולת צריך ב' אצבעות יעו"ש ועיין לקמן או' ל"ח.

כא

כא) שם בהגה. ולעולם אין צוה"ג למעלה מחצי עצם האמצעי. פי' הן בעוף קטן מאד הן בבהמה גדולה דשם אין שייך שיעור. ט"ז שם. מש"ז שם. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' ח'.

כב

כב) שם בהגה. ולעולם אין צוה"ג למעלה מחצי עצם האמצעי. ועל זה יוכל כל אדם לסמוך בין בעוף בין בבהמה. תו"ח כלל פ"ז סוף או' יו"ד. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' מ"ט. וכ"כ הפר"ח או' ז' דהיותר נכון לשער מחצי עצם האמצעי ולמעלה בין בעוף בין בבהמה. וכ"כ שה"מ או' ט' זר"א או' רצ"ד. שו"ג או' י"ט. מחב"ר או' י"ב. זב"ת או' י"ט. לב"ש בפתיחה או' ל"ז ובסי' ו' סעי' ב' או' ד' זב"ש או' י"ב. ענ"ה שם. פ"ת שם. תו"ז סי' פ"ה או' ט"ו. זבחי צדק או' ט"ז וכתב שכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.

כג

כג) שם בהגה. ואנו אין בקיאין בבדיקת צוה"ג של עוף וכו' אבל בבהמה שגידיו גדולים ואינם רק ג' יבדוק למי שבקי בבדיקתן. או"ה כלל ן' או' ג' ד"מ או' ג' תו"ח כלל פ"ז או' יו"ד. ב"ח בסוף הסי' וכתב דאפי' יש רקבון ונימוח כיון שאין רעותא מבוררת יכול לסמוך על הבדיקה בבהמה. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י סוף או' ן' פר"ח או' ח' בל"י או' יו"ד. שפ"ד או' יו"ד. שה"מ או' יו"ד. שו"ג או' ך' חכ"א כלל כ"ד או' ט"ו. זב"ת או' כ"ב. לב"ש סי' ו' סעי' ב' או' י"ג ביא"ב בשפ"ז סוף או' יו"ד. בי"צ ח"ג סוף או' ב' ענ"ה סי' ט"ל או' י"ב. תו"ז סי' פ"ה או' ט"ז. זבחי צדק או' כ"ד.

כד

כד) ואם יש שם חתך במקום צוה"ג זה בא מעשה לידינו והטרפנו. חכ"א שם. זבחי צדק או' כ"ה.

כה

כה) שם בהגה. ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צוה"ג אפי' אינו רק נפוח ונצרר הדם מאחר שהיה צריך בדיקה ואין אנו בקיאין בעוף הוא טרפה. אבל הכל לפי הנפוח וצריך המורה קודם שיטריף שיחתוך הנפוח ויעיין בו אם נראה מתוך הנפוח שיש בו ריקבון ונימוח ויש לחוש לנפסק א' מן הגידין אז יש להטריף. רש"ל בא"ו שלו וביש"ש פ' המקשה ססי' ט"ו. והב"ד הב"ח בסוף הסי' וכתב אבל כשיחתוך הנפוח ולא נראה בו ריקבון ונימוח כשר וא"צ לבדוק הגידין אבל כשנראה בו ריקבון יש להטריף ואין לסמוך על הבדיקה דאין אנו בקיאין עכ"ל וכ"כ הט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י שם. פר"ח או' ט' מנ"י על התו"ח כלל פ"ז או' ך' לה"פ או' ט' בל"י שם. שה"מ או' י"א. שו"ג שם. זר"א או' רצ"ה. זב"ת או' כ"ג. לב"ש שם. בי"צ שם. ביא"ב בשפ"ז שה. ענ"ה שם. תו"ז שם או' י"ט. זבחי צדק או' י"ז.

כו

כו) ונראה דה"ה אם רואה קצת רקבון בעובי הבשר וכשמעמיק יותר בעובי הבשר יכלה שם הריקבון קודם הגיעו אל מקום צוה"ג סמוך לעצם באופן שבמקום צוה"ג הבשר בריא כשר וא"צ לבדוק צוה"ג כלל. לב"ש שם. בי"צ שם או' ה' זבחי צדק או' י"ח.

כז

כז) וכל זה דוקא בנפוח אבל בשנוי מראה בלחוד בכה"ג דאין כאן שום לקותא !ולא נפוח מכשרינן לגמרי וא"צ לחתוך ולראות אם יש ריקבון ונפוח. ב"ח שם. ט"ז שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. מנ"י שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז או' ח' ובשפ"ד או' י"א. שה"מ שם. זר"א שם. שו"ג שם. זב"ת שם. לב"ש שם או' י"ב. בי"צ שם או' א' ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד תו"ז שם או' ך' ומ"מ טוב להחמיר ולעיין ע"י שיחתוך ולראות אם יש רקבון. ב"ח שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. שה"מ שם. לב"ש שם. בי"צ שם. ביא"ב שם. תו"ז שם. זבחי צדק או' י"ט.

כח

כח) וכן בנצרר הדם דוקא נצרר הדם הרבה עד שכמעט אין הגידין ניכרין מפני הדם אבל צרורות דם מועטת אין להטריף כשאין רואין שום רעותא בגידין. לבוש. ש"ך שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. מנ"י שם. שה"מ שם. לב"ש שם. בי"צ שם. ביא"ב שם. תו"ז שם או' כ"ב. זבחי צדק או' ך'.

כט

כט) ואם יש בו ניפוח ונאבד השוק קודם שבדקו אם יש בו ריקבון טרפה מספק. זר"א או' רצ"ה. לב"ש סי' ו' סעי' ב' או' ט"ו וכתב בין בבהמה בין בעוף. בי"צ ח"ג או' ז' ומיהו ה"ד כשהיה הרעותא תוך אגודל בעוף דק או תוך ב' גודלין בעוף גם או למטה מחצי עצם בבהמה אבל כל שהיה למעלה מזה השיעור ונאבד כשר. לב"ש שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' כ"א. ומיהו עיין לעיל סעי' ה' די"א בבהמה גסה ד' אצבעות וא"כ בכה"ג שהוא ספק אפשר דיש להתיר מכח ס"ס אם הוא למעלה מד' אצבעות.

ל

ל) והיכא דאיכא נפוח או נצרר דם מעט מבחוץ למעלה ממקום צוה"ג ונמשך אותו הנפוח עד לתוך מקום צוה"ג אלא שבמקום צוה"ג כבר כלה הנפוח ואין שם רק שינוי מראה דינו לכל דבריו כאלו היה הנפוח גם במקום צוה"ג עצמם. לב"ש שם או' י"ח. בי"צ שם או' יו"ד. ור"ל וצריך בדיקה. כמ"ש לעיל או' כ"ה. זבחי צדק או' כ"ב.

לא

לא) וכן לפעמים נזדמן שע"י הקשירה שקושרין בכח את הרגלים נראה רושם הקשירה ירוק סביב ולפעמים נחתך העור וקצת בשר ע"י הקשירה ושוב אין ניכר רעותא כשר. כריתי או' ו' לב"ש שם או' י"ב. בי"צ שם או' א' זב"ש או' י"ד. וכ"כ מטה יוסף ח"ב סי' ו' דף ל"ז ע"ב בעוף שהיו רגלים שלו במקום צוה"ג מחמת הקשירה ורד"י בלע"ז דיש להכשיר מאחר שלא היה נצרר הדם ולא נפוח יעו"ש מיהו הרב ימין משה בסי' זה כתב דאם הוא נפוח או נשתנה מראיתו מחמת הקשירה שקושרין את העופות יש להחמיר שלא לשחטו עד שיחזור ויבריא וכתב שכן נוהגין בעה"ק ירושת"ו. והב"ד זבחי צדק או' כ"ג וכתב שכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א אלא שכתב שם זבחי צדק דאם כבר נשחט יש לסמוך על דברי הכרתי ודעמיה ולהכשיר ואפי' אם נחתך העור וקצת בשר ע"י קשירה הנז' כל שהבשר שעל צוה"ג בריא ושלם כשרה עכ"ד.

לב

לב) שם בהגה. אפי' אינו רק נפוח ונצרר הדם וכו' וה"ה כל מין רעותא וכדמוכח מס' התרומה. הרב ב"ד סי' ח' מחב"ר או' י"ג.

לג

לג) תרנגולת שזרקו לה אבן ונשמט רגלה בין ארכובה לשוק אין לחוש שמא נפסקי הגידין הרב מהר"ח עשאל הב"ד ב"ד שם. שו"ג מחו' או' ב' וכתב שכן עשה מעשה. מחב"ר או' י"ד. ענ"ה שם או' י"ד. תו"ז סי' פ"ה או' כ"ג וכן הכשיר בהדיא הרדב"ז ח"א סי' כ"ז. מיהו הלב"ש בפתיחה או' מ"א ובסי' א' סעי' י"ב או' א' כתב לאסור אפי' בהפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק יו"ד או' א' והב"ד זבחי צדק או' ל"ד וכתב דלענין דינא יש להכשיר בהפ"מ ומיהו צריך המורה לפתוח מקום צוה"ג ולעיין אם הבשר שלם מכל צד ואז יכשיר בהפ"מ עכ"ד.

לד

לד) בהמת נפוחת רגל צולעה ואמר הגוי שנשברה רגלה. ואחד שחטה ואכלה ולא בדק אם יש שבר או נפסקו צוה"ג ראוי לעונש שחייב נדוי. חו"י סי' קמ"ח. מחב"ר או' ט"ו. זב"ש או' י"ט. תו"ז שם או' כ"ד. זבחי צדק או' מ'.

לה

לה) מעשה בירך של עוף שהיה נרגש בו במשמוש היד באיזה מקומות קשה כאבן וקלפתי העור וראיתי שהיו צמחים קשים כמו טנרי אדוקים על הבשר והבשר תחתיהם שלם ויפה בלי שום שנוי ולא קורט דם ולא שום לקותא לא בבשר ולא בעור והכשרתי אע"ג שהיה במקום צוה"ג דלא מצינו בועא וטנרי אלא בריאה. מזמור לדוד בסוף סי' זה. זב"ש או' ט"ז. זבחי צדק או' כ"ז.

לו

לו) ניפוח בגיד יש להחמיר וצריך להיות ודאי רוב הגיד בריא בלי ניפוח. דע"ק סוף או' ב' זבחי צדק או' כ"ח.

לז

לז) [סעיף יוד'] נשבר העצם במקום צוה"ג ונקשר ונתרפא יפה יש מתירין וכו' בלא בדיקה דכיון דנתרפא יפה מוכח דאין רעותא. והאוסרים כתבו הטעם דכיון דאילו הובא העוף לפנינו (קודם שנתרפא) היה צריך בדיקה א"כ עכשיו נמי אין להתיר בלא בדיקה ולדידן כיון דאין אנו בקיאין בבדיקת העוף טרפה. ול"ד דלעיל סי' נ"ה סעי' י"ב דאם נתרפא שאשי"י דכשר דהתם שלא במקום צוה"ג והטרפות תלוי ביציאת העצם לאויר העולם והלכך כיוך שנתרפא כשרה דאם איתא דיצא לאויר העולם שוב לא חזר להתרפאות משא"כ הכא דאיכא למיחש לפסיקת א' מהגידין. ש"ך ס"ק י"ב.

לח

לח) שם בהגה. ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקת העוף טרפה. והיינו שרואין צוה"ג מחיים וכל שיש שבר בעוף מחצי עצם ולמטה מטריפין משום דלא בקיאינן בבדיקת צוה"ג בעוף. אמנם אם יש רוחב אגודל חוץ מהבוכנא בתרנגולת וב' גודלין חוץ מהבוכנא בעוף הגדול מתרנגולת ויש עוד צד להקל או בהפ"מ יש להכשיר אם עוחא"ר כמבואר בלב"ש בפתיחה או' קל"ה וקל"ו וקל"ז ובפנים סי' א' סעי' ט' או' ה' יעו"ש.

לט

טל) שם בהגה. ואין אנו בקיאין בעוף וכו' אבל בבהמה בקיאינן אפי' בנשבר ומיהו ה"ד כשחזר ונקשר אבל אם עדיין שבור כיון דיש רעותא גדולה כ"כ יש לאסור גם בבהמה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"א. זר"א או' רצ"ז. שה"מ או' י"ד. חכ"א כלל כ"ד או' ט"ז. ענ"ה שם או' ט"ו. ומשמע מדברי הש"ך הנז' דכל שנקשר אפי' שאין שאשי"י אלא שעשי"י דהיינו ששוכבין זע"ז יש להכשיר בבהמה ע"י בדיקה. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. שה"מ שם. אבל השפ"ד או' י"ג כתב צ"ע אם להתיר בהמה באין שאשי"י יעו"ש וכ"כ הזר"א שם דאין להתיר אלא בשאשי"י. שו"ג או' כ"ב. מהר"ש בשו"ת תורת חיים ח"ג סי' ט"ו. הלק"ט ח"א סי' רצ"ג. תו"ז סי' פ"ג או' כ"ט. מיהו הלב"ש סי' א' סעי' י"א או' א' כתב דאם העור והבשר שלם אף אם נקשר שעשי"י יש להכשיר ע"י בדיקה אבל מסתמיות דברי הפו' הנז' משמע דאף אם העור והבשר קיים בעינן שאשי"י אך אם הוא ספק שאשי"י או שעשי"י יש להכשיר ע"י בדיקה. מהרח"ש בשו"ת תורת חיים שם. הלק"ט שם. מחב"ר סי' נ"ה או' כ"ב. תו"ז שם.

מ

מ) ואם נשמט השוק מהערקום בבהמה צריך בדיקה בצוה"ג. לב"ש סי' א' סעי' י"ב או' א' וכ"כ לעיל סי' נ"ה או' י"א דאם נשבר או נחתך בין הערקום לפרק האמצעי ולא יצא לחוץ יש להתיר ע"י בדיקה מאדם בקי בצוה"ג יעו"ש וא"כ כ"ש בנשמט.

מא

מא) ואם בעוף נשמט בין הארכובה לשוק עיין לעיל או' ל"ג.

מב

מב) בדיקה זו בצוה"ג שאמרנו היינו צוה"ג החיצונים וגם הפנימים ואיזה מהם שנתקלקל טרפה. לב"ש שם או' ג' ועיין לעיל סעי' ב' ובדברינו לשם מה שיש איזה חילוקים בין החיצונים לפנימים יעו"ש.

מג

מג) נפרך קורט מהעצם באורך יש לחוש לצוה"ג. דע"ק סוף הסי' מק"מ או' י"ח. זבחי צדק או' ל"ה.

מד

מד) בתרנגול מסורס רגיל להיות ראש השוק במקום צוה"ג בולט בשינוי ואין חשש. דע"ק או' ז' מק"מ שם. זבחי צדק או' ל"ו.

מה

מה) עוף שנשבר במקום צוה"ג לא מהני שהיית י"ב חודש או כ"א יום להטלת ביצים מיום השבירה דלא לשעת שבירה חיישינן אלא מתוך שהולך על רגלו ודוחק אותו חיישינן בכל שעה שמא נתקלקלה צוה"ג. מיהו אם נקשר היטב שאשי"י ולא נשאר שום עוקץ כלל ואח"כ נשתהא יב"ח או כ"א יום מהני וליכא למיחש. שפ"ד סוף או' י"ג. מכתם לדוד חי"ד סי' ט' מחב"ר בקו"א סי' ז"ן או' ב' ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז סי' פ"ג או' מ"ז. זבחי צדק או' ל"ז. ועיין לקמן סי' נ"ז או' קט"ז.

מו

מו) מיהו אם השבר הנז' הוא למעלה משיעור אגודל אף שהוא מחצי עצם ולמטה מהני ליה שהיית יב"ח או כ"א יום. זכ"ל ח"ג או' ק"ב. זבחי צדק או' ל"ח.

מז

מז) אם נשבר מחצי עצם ולמעלה והעצם שלמעלה ירד עד מקום צוה"ג והשברים נקשרים זב"ז יש להטריף דיש לחוש דבעת דחיפתו למטה נפסק א' מן החוטים או רובו של א' מהם אעפ"י שאין בעצם עוקץ. בל"י או' ה' וכ"כ כנה"ג בהגב"י סי' נ"ה או' קי"ג בשם הרדב"ז ח"ב סי' מ"ד. ענ"ה סי' ט"ל או' י"ט. זבחי צדק או' ט"ל.

מח

מח) וכתב הכנה"ג בהגה"ט או' ט"ז בשם דמ"א דעוף גדול כמו אווז וכן בתרנגול שקורין מנגלש"י הא"ן אם נשבר במקום צוה"ג דיש להתירו בבדיקה והיינו שרואין גיד גיד ומניחין אותו בפ"ע יעו"ש והבל"י או' ח' כתב בשם דמ"א דבמנגלש"י הא"ן אנו בקיאין ולא זכר אווז והב"ד השפ"ד או' יו"ד וכתב דבהפ"מ הסומך על דמ"א לא הפסיד לבדוק באווזא ומ"מ צריך זהירות עכ"ל והב"ד ענ"ה שם או' ח"י. ומשמע דה"ד באווז אבל בתרנגול מנגלש"י הא"ן שקורין אנדי"ק יש להתיר בבדיקה אף באין הפ"מ. ומ"מ נראה דה"ד במקום שנהגו ורגילים לבדוק אבל במקום שלא נהגו יש להחמיר אפי' בהפ"מ.

מט

מט) אם הכו בהמה בגיד הנשה שלה בחץ יש לחוש לפסיקת צוה"ג וצריכין בדיקה. פר"ח או' ח' וכ"כ ד"מ בסוף הסי' בשם הג"א פא"ט. זב"ת או' כ"ב. ענ"ה שם או' י"ג. זבחי צדק או' מ"א. אבל אם הכו אותה במקל כשרה. ד"מ שם בשה הג"א שם. ענ"ה שם.

נ

נ) אם נרקב העור ובשר שלא במקום צוה"ג או במקום שאין לחוש !לאעכול ניביה אפי' נחסר כל העור והבשר ואפי' עד העצם אם אנו רואים שהעצם שלם מן השבר יש להכשיר בפשיטות אבל אם הריקבון במקום צוה"ג או שיש לחוש לאעכול גיביה הגם שהעצם קיים צדדי החומרא נראים ביותר וטרפה. עיקרי הד"ט סי' ו' או' ו' !זבחי צדק או' מ"ב.

נא

נא) עצם שנשבר בעוף למעלה מצוה"ג ונקשר ויש ספק שמא בתולדתו נעשה והיה השבר למטה מאצבע וע"י שנתגדל עכשיו השבר למעלה אם רואה שהעליון בריא והתחתון יש בו ריקבון תלינן השבר בצוה"ג וטרפה. שפ"ד בסוף הסי' ענ"ה שם או' ך' מק"מ או' י"ט.

נב

בנ) עיקום בעצם מקטנות העוף אין חשש לצוה"ג. מק"מ סוף או' י"ח. זבחי צדק או' מ"ג.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---