יד אברהם/יורה דעה/יח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן י"ח סעיף ד'
סכין שתבדק בהולכה ולא הרגיש שיש בה פגם וכשהחזיר אותה בהבאה הרגיש כו' אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשירה ואם הביא שחיטתו פסולה. נלע"ד דמוכח להדיא בש"ס ורש"י ותוס' ורי"ף ורמב"ם ורא"ש ורשב"א ור"ן ומרדכי וטור וב"י וש"ע והג"ה וש"פ בסימן זה דפגימה פוסלת במיעוט בתרא לכ"ע. שהרי כאן ע"כ איירי שנשחט שיעור שחיטה בהולכה לחוד דהיינו שיש בסכין שיעור שני צווארי' כמבואר ר"ס כ"ד. ואפ"ה אם הביא שחיטתו פסולה. אלמא דפגימה פוסלת במיעוט בתרא וזהו דלא כהר"ץ שמביא הש"ך סי' כ"ג ס"ק י"ג ע"ש. שבמח"כ נעלם ממנו כל הנך פוסקים:
(שם) אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשירה. ונ"ל דאי קיימא הפגימה אסיפא דסכינא דאסור דשמא השיב ידו מעט ולא הרגיש. וכמ"ש הרשב"א והר"ן והט"ו סעיף ה'. וכ"מ להדיא בהגהות מיימוני פ"א מה"ש דין י"ג:
(ש"ך ס"ק כ"ה) אבל הרמב"ם כו'. כתבו הטעם דהיו מנדין לפי שיסמוך על שחיטתו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה עכ"ל כו' מיהו בש"ס פ"ק דחולין (דף י' ע"ב) משמע כרש"י והר"ן עכ"ל. וגם הלח"מ הקשה כן על הרמב"ם שנתן טעם שלא נזכר בגמ'. והנה גם מד' התוספות דבכורות (דף לא) והר"ש ספ"ב דנגעים מוכח דס"ל ג"כ כהרמב"ם דהראות סכין לחכם לא מפני כבודו לבד נגעו בה אלא גם מפני חשש איסור. דאייתי ראיה דצורבא מרבנן נאמן להורות לעצמו באיסור והיתר היכא דלא איתחזק אי' מהא דאמרי' בפ' הדר בצורבא מדרבנן חזי לנפשי' בדיקת סכין וא"צ להראותו לחכם. ואי איתא דהראות סכין לחכם לא הוי רק מפני הכבוד לא שייך למילף מיני' להוראת איסור והיתר. אלא ש"מ דס"ל להתוס' והר"ש דאיסורא נמי איכא וכ"מ גם מדברי הנמק"י בפ"י דב"ב ע"ש. וקושיית הש"ך מהא דפ"ק דחולין כבר תירץ בעצמו בספרו הארוך דלא אמרי' עד א' נאמן באיסורין אלא בכשר ולא בפסול וזה שלא הראה סכינו לחכם לא מקרי כשר דעבר על תקנת חכמים ותו אינו נאמן וחיישי' שמא יעשה איסור פ"א. ויש לה"ר לזה דכה"ג מצינו גבי מומי בכור בבכורות (דף לו) דהא דצריך מום מובהק להראות לחכם הוא מפני כבודו ואפ"ה אמר התם (דף כ"ח) דאם לא הראה לחכם ונשחט אסור משום גזירה דגזרינן מומין שבגוף שאין משתנין לאחר שחיטה אטו מומין דמשתנין הרי אע"ג שתחלת התקנה להראות לחכם היתה מפני כבודו ולא משום גזירות איסור אפ"ה כשעבר ולא הראה לחכם חיישי' שמא יבוא לאיסור. וה"נ לא אמרו מתחלה להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו ולא חששו לאיסור. מ"מ כשעבר ולא הראה חיישי' השתא שמא יבוא לידי איסור ולכך היו מנדין אותו ולא מהני מחילת החכם:
סעיף י"ח בהג"ה
נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו. נראה דהיינו ששוחט לעצמו ולא למכור לאחרים וזה אינו אלא מכח מנהג אבל כששוחט לעצמו ומוכר לאחרים מדינא אסור דחשוד להכשיר הטריפה וכמבואר להדיא ברמב"ם פ"ח מהל' מ"א דין ז' ופ"ג ופי"א. ובטור וש"ע ס"ס ס"ה. ולמד זה מהש"ס דעבודת כוכבים (דף לח) דאין לוקחין בשר בסוריא אלא מן המומחה ופרש"י שם דחשודין דלא קפדי אלפני עור. אבל הן עצמן אינן חשודין שיאכלו איסור וכמ"ש ר"ס קי"ט בהג"ה. ותימא על א' מן האחרונים שכתב להיפך דהג"ה כאן איירי ששוחט לעצמו ומוכר לאחר דזהו דוקא אסור מכח המנהג. ולא ירדתי לסוף דעתו. דליכא למימר דר"ל שכאן איירי במוחזק בכשרות דא"כ מנהגא נמי ליכא:
ובט"ז הקשה דמשמע דמדינא שרי לשחוט ולבדוק לעצמו ואמאי הא איתחזק איסורא ולהוי אסור מדינא לשחוט וכדתנן שלהי פ"ב דנגעים כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו. ותי' דלא שרי מדינא אלא לשחוט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל אם אירע לו הוראה אל יורה. וק"ל ע"ד דהא ההיא דכל הבכורות כו' אוקימנא נמי במומחה ספ"ד דבכורות. והמרדכי שתי' כן פ"ק דחולין בשם ר' ברוך היינו מההיא דיבמות דע"א אינו נאמן אף לעלמא היכא דאיתחזק איסורא כו' אבל שיהא נאמן לעצמו ע"כ לא סגי בטעם זה כמו גבי בכור דהוי איתחזק כמ"ש הט"ז בא"ח סי' תצ"ח. אלא נראה דשחיטה הוי דומיא דמעשר דאמרי' התם דרואה מעשרותיו כיון דאי בעי הוי שדא בי' מומא בכולא עדרי מעיקרא וה"נ הוי בידו מעיקרא לשחוט שפיר ובכה"ג אפי' איתחזק אי' נאמן בשלו כמבואר סי' קכ"ז בהג"ה. וא"כ רשאי נמי להורות בדבר שהיה בידו ליזהר בשחיטה אבל בדבר שלא היה בידו ליזהר אסור להורות ולא מהני מומחה להורות בדבר דאיתחזק אי'. ומשמע דבטריפות דלא איתחזק אי' דנשחטה בחזקת היתר עומדת רשאי להורות אף שלא בידו הוא. וכן מותר לראות דמי אשתו כמ"ש תוס' ספ"ק דנדה והובא בש"ך ס"ס קפ"ח דנדה לא איתחזק אי' היא כמ"ש תו' ביבמות פ"ח ובריש גיטין. וכן הר"ש בנגעים כתב לחלק בזה. ועי' בשו"ת חו"י סי' קכ"א. ובס' תורת יקותיאל מחמיר שהשוחט לא יורה שום דבר דאיתחזק ריעותא לפנינו דחיישינן שמא התיר שלא כדין בשביל הטבחים שכשירה ביוקר. אלא דקשיא מהא דאמר התם בבכורות גבי נשאל על טהרותיו משום דחזי לי' בימי טומאתו. וכבר הקשו התו' שם דבשאר או"ה וכי לא יהא נאמן וע"ש בבכור שור שתירץ דאיירי בדאיתחזק. ובזה נדחה מ"ש בס' תל"מ הל' נדה לה"ר דאסור להורות לעצמו. ומ"ש התב"ש כאן ליישב דברי הט"ז דר"ל שחיט' דאיתחזק אי' ולאו בידו לא הועיל דא"כ בכה"ג מאי מהני רוב מצויין א"ש מומחין הן כההיא דבכורות:
ועיין בשו"ת מים עמוקים להרא"מ סי' כ"ד בענין טבח שיצאה טריפה מת"י אם שוחט ובודק לעצמו או נוטל שכר מהכשרות יותר מטריפות שיש בדבר חימוד ממון ל"מ לחזור לכשרותו בקבלת דברי חברים רק שיעש' תשובה בענין חימוד ממון כמו שחטא דחשדי' אותן שעשו כן במזיד בשביל ממון ובאופן שאין בו הערמה כגון שיוציא טריפה מת"י או יחזיר אבידה במקום שא"מ אותו. ומ"ש הרשב"א והרא"ש דמהני תשובה בקבלת ד"ח הוא באותן השוחטים ששוכרים אותם הקהל לשנה ואין להן תועלת בכשרות דאלו אין חושדין אותן כמזידים דאין אדם חוטא ולא לו רק כפושע שא"ח להזהר להכשיל לאחרים תשובתן קלה בקד"ח והיינו בלא עונש רק שיקבל עליו להזהר בפני ג'. ואף באותן טבחים אם הוציא פ"ב וג"פ חשבינן להו כמזידים וצריכין תשובה חמורה ולא סגי בקבלת ד"ח. ואם היה בדבר חימוד ממון אף בפ"א שהוציא מת"י חשוב כמזיד וצריך תשובה חמורה כנ"ל. ולענין העברה מעבירין אותו אף בפ"א ולאו כל הימנו לומר שוגג הייתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |