פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/י

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חדש. פי' שלא נשתמש חמין אבל מ"מ נשתמש איזה דבר לעבודת כוכבים ט"ז לכאורה ר"ל דפסק גווזא לעבודת כוכבי' אמנם מדכ' שלא שימש בחמין משמע שחתכו בה כ"פ בשר צונן ת"ע ודי לה בנעיצה י"פ עכ"פ ובישן צריך הכשר עכ"פ השחזה כיון דבלוע הוא בסכין כמ"ש לקמן ועיין תב"ש ובש"ך אבאר עוד:

ב

שהוא מקלקל דבחיי' עומדת לגדל ולחרישה ט"ז נקיט ב' דברים שבחייה יותר מנשחטה דאכילה גם עכשיו קיימא. ועוף הביא כה"ג בהגהות הטור אות ה' בשם דמש"א דראוי לגדל אפרוחי' אלא דכתב דיכולין להושיב עוף אחר על ביצים ואי משום הא לא איריא דהעוף יטיל ביצים. ועיין תב"ש אות א' דאף עוף דאין עומד כ"א לאכילה כההיא דריש ביצה וא"י דהתם קאמר דאין משהה לכך ומ"מ ראוי הוא לכך ומש"ה כל העוף שריא דמפסיד הוא ולא נהנה:

כתב עוד הט"ז דמה שקשה מכאן על מ"ש בשוחט בשבת כתבתי בסי' רכ"א סי"ב ושם באות מ"ב הביא ד' התוס' דהאורג ק"ו א' ד"ה חוץ שהקשו מכל שוחט דהוה מתקן מ"ש מעבודת כוכבים ותי' דעבודת כוככים לא ידבק כתיב ובחולין ח' תירצו דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה והקשה שם הט"ז על פסק רמ"א דהמודר הנאה מחבירו יכול חבירו לשחוט לו בהמה בריאה והא דווקא עבודת כוכבים ולתי' חולין נמי הא בנדרים הלך אחר ל' ב"א ע"כ. דע דהפרישה אות ח' כתב דשוחט הוה מקלקל ע"מ לתקן ובתוס' חולין מצא דמלאכת מחשבת יע"ש והנה מתוס' דאורג לא זכר כלום ויש לנו ג' תירוצים או דע"מ לתקן או דמלאכת מחשבת או דשאני עבודת כוכבים דלא ידבק כתיב והנה צריך לדעת דבחולין הקשו משוחט חטאת לעבודת כוכבי' ובשבת הקשו מכל שוחט דעלמא אמאי מחייב ויראה דבשבת כתבו מתחלה דר"א ור"י פליגי דר"א כר"ש ור"י כר"י ולפ"ז מכל שוחט ודאי ל"ק שהוא הדין מחוץ לעבודת כוכבים דשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה דהא חובל וצריך לכלבו אף שהתקון מועט מ"מ איתעבדא מחשבתו והוא הדין שוחט לעבודת כוכבים אף דלא כיון להוציא מידי אמ"ה מ"מ כיון דסבור לתקן לעבודת כוכבים ואיתעבדא מחשבתו לענין ב"נ חשוב תיקון ודוקא חובל ומבעיר דרך השחתה אף דאפשר שוה אח"כ הרבה לא הוה תיקון אבל שוחט לעבודת כוכבים ואף דלא מכוין להוציאו מידי אמ"ה מ"מ איתעבדא מחשבתו במקצת הוא. ועוד כתבו התוס' בשם ר"ת דר"א ור"י אליבא דר"ש פליגי ולר' יהודה אף ר"י מודה דלא הוה תיקון א"כ ודאי משוחט בחוץ קשיא דליכא למימר מלאכת מחשבת הא נמי בצריך לכלבו אלא ע"כ כיון דקלקולו שוה יותר על תקונו הרבה הוה מקלקל ה"נ וע"כ ההיא דשוחט לעבודת כוכבים כר"ש אתיא לפיר"ת ואהא הוקשה להם עכ"פ משוחט דעלמא דיודה ר"י דחייב ואמאי ותירצו דוודאי שוחט לא חשיב מקלקל כיון דרוצה לאכילה לדידיה שוה ליה כמה ומיהו לעבודת כוכבים בעינן שיהא תיקונו יותר הא לא"ה לא מיקרי תו לא ידבק בידך דאין ריוח ממון במה ששחט דבחיים שוה יותר ובחולין רצו להכריח פי' הא' ומש"ה הקשו משוחט בחוץ דליכא תירוצא דשבת וע"כ מלאכת מחשבת וה"ה חובל וצריך לכלבו לר' יהודה חייב שדוחק להם לומר זה שוחט לעבודת כוכבים דלא כהלכתא והנה הר"מ ז"ל פ"א ופ"י ופי"ב מהלכות שבת ה"א פסק כר' יהודה וצריך לכלבו חייב כפי' הא' שבתוס' בהאורג עיין בכ"מ שהרמ"ך כתב כפיר"ת ורבינו סובר כפי' הא' ופסק בפ"ד מהלכות שגגות ה"א כברייתא דשוחט לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות וע"כ תי' דחולין עיקר ונאמר דכל שוחט מקלקל הוא לבד בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וא"כ ההיא דנדרים רש"א יש ליישב דסתם נודר שלא להנות היינו הנאה ממה דמרויח משא"כ זה דבחיים שוה יותר ומה לנו דעתה מכוין להנות מ"מ הולכין אחר כוונת הנודר מתחלה והבן. ובכה"ג שם כתב דהמחבר בסימן רכ"א איירי בשוחט שלא מדעת בעל הבהמה דאין רוצה לשחיטה ולא הבינותי דאי באונס מה הוה לבעל הבהמה למיעבד ואולי דצריך שיתן לו שכר השחיטה ולא להנות בחנם וצ"ע:

ודע שיש לספק בשוחט בהמת חברו שלא מדעת בעלים דרך השחתה ואין מכוין להתירה באכילה והבעלים לא ניחא להו דרוצים להפרישה בשבת מהו אם נעשה מומר דלתי' חולין ליכא מלאכת מחשבת והוה מקלקל גמור ולתי' דהאורג כל שוחט מתקן הוא לולי בעבודת כוכבים הוה מקלקל דלא ידבק כתיב ונ"מ אם הבהמה אסורה או מותרת למ"ד באותה שחיטה נעשה מומר או מכאן ואילך ועיין בר"מ הלכות שבת פ"א פסק מלאכה שא"צ לגופה חייב:

ג

ואסור. עט"ז הביא דעת הרשב"א דמתיר ע"י הולכת הנאת סכין ורא"ש סובר שא"צ כלל דל"ד לנטל כרכר דתיקן הבגד על ידו משא"כ כאן והביא דעת יש"ש פ"ק דחולין סי"א דהולכת הנאת כדי שכר סכין לשחוט בה. הנה כתב שכר סכין לאפוקי מל"ח פ"ק אות כ"א והכה"ג בהגהות הטור אות ז' תמהו על הטור למה די בשכר סכין דמחתך דווקא כתב הרשב"א כן ולא במסוכנת. וכבר היטב אשר דיבר התב"ש דלא ראו מ"ש הרשב"א בקצר יע"ש ואמת אתו דבארוך כתב על מחתך ובקצר כתב על מסוכנת ומ"מ העלה התב"ש דמיירי שהיה לו סכין אחר הא לא"ה צריך יותר מכדי שכר סכין והנה מה שלא הביא דברי המחבר בסימן קמ"ב ס"ב דיראה שם דאסורה הבהמה דיעבד וכמ"ש הש"ך שם אות ו' דלא מכרע מילתא דאפשר דאסורה היינו בלא הולכת הנאה ליה"מ מש"ה לא הביא דעתו. ובאטמי דקיימי לקורבנא ג"כ מקלקל הוא וא"צ כדי שכר סכין דווקא מסוכנת או חתך בשר בעינן ש"ס ובלה"פ כתב מקלקל וצריך שכר סכין ואולי ט"ס וצריך לציין על מתקן. אמנם ראיתי בספר בית לחם יהודה אות ד"ה מקלקל וצריך שכר סכין ובמסוכנת ג"כ שכר סכין רואה אני שבכיוון העתיק מ"ש לה"פ וטעות הוא בידם דמבואר מכולן דבריאה ואטמי אף שכר סכין א"צ ופשוט הוא גם אף דבסי' קמ"ב סי"ג פסק המחבר דתערובת דווקא מהני הא בלא תערובת אסור מ"מ כאן יש לחלק כיון דאין נגמר באיסור כמ"ש הרא"ש ז"ל וכדבעינן למימר בש"ך אות ה':

ד

עט"ז כאן ואות ז' וכדי להבין צריך אני להעתיק דברי המרדכי חולין פ"ק סימן תקפ"ג וז"ל אבל סכין ש"ע שנבלע בו שמנונית אסור לשחוט בו לכתחלה בלא הגעלה ואם לא הגעיל והיא בת יומא או אפי' אינה בת יומא ולא נעצה בקרקע להעביר שמנונית שעל דופני הסכין צריך קליפה כרב וה"ה חתך בה רותח עכ"ל והנה יש לפרש בו שלשה דרכים. הדרך הא' הוא דה"ק דאסור לשחוט בלי הגעלה לכתחלה אף באב"י ולא מהני נעיצה דנט"ל מדרבנן אסור וחום ביה"ש מפליט בלעו של סכין והדר אמר לענין דיעבד אם לא הגעיל בב"י אלא נעצה או לא נעצה באב"י אף דיעבד בעי קליפה. הדרך הב' הוא דב"י אסור לכתחלה בנעיצה עד שיגעיל ואף דיעבד אסור בנעיצה בב"י ובאב"י שרי לכתחלה בנעיצה כיון דנט"ל לכתחלה דרבנן הוא סמכינן בהא לומר ספק דרבנן להקל ודווקא ב"י דהוה ד"ת פסקינן כרב דחום ביה"ש מפליט מסכין דספיקא דאורייתא הוא הדרך הג' הוא דה"ק לכתחלה יש לעשות לב"י הגעלה ולאב"י די נעיצה לכתחלה ודיעבד אף ב"י די בנעיצה דסמכינן אמ"ד דאין חום ביה"ש מפליט בלעו של סכין וז"ש לכתחלה אין לשחוט בלא הגעלה אב"י קאי לומר דנעיצה לא מהני לכתחלה ואמר אח"כ שאם לא עשה כ"א כדינו היינו ב"י הגעלה וגם נעיצה לא עשה ובאב"י לא עשה נעיצה כדינו לכתחלה אז הבשר צריך קליפה משום טוח בעין הא כל שעשה נעיצה אף בב"י די דיעבד דסומכין דיעבד דאין חום ביה"ש מפליט בלעו של סכין. והנה הב"ח ז"ל נטה לדרך השלישי כמו שאתה רואה שז"ל בס"ט ד"ה כתב הרשב"א מבואר ברשב"א דנעיצה מהני לכתחלה לב"י דאין חום ביה"ש מפליט בלוע של סכין אמנם במרדכי משמע דאסור לשחוט בה לכתחלה כשלא הגעילה והיא ב"י אפי' נעצה דחום ביה"ש מפליט ואין מהני נעיצה אלא לאב"י ומיהו מסיק הר"ב בש"ע דאף בשעת הדחק שרי עכ"ל הנך רואה דסובר דהמרדכי ה"ק אין לשחוט בלא הגעלה לב"י ולאב"י די בנעיצה ואח"כ אמר דאם לא עשה כ"א כדינו ואף לנעצה לא עשה בב"י אסור אפי' דיעבד כמו שפירשנו בדרך השלישי מדכתב הב"ח דמרדכי אוסר לכתחלה בנעצה משמע הא דיעבד ש"ד בב"י בנעיצה ומיניה לאב"י שרי בנעיצה היינו לכתחלה דאי דיעבד מאי איכא בין ב"י לאב"י וא"כ מ"ש דהר"ב מתיר בשעת הדחק ע"כ בב"י דאב"י אף בלא דחק שרי. וכיון שכן יש לתמוה על הט"ז באות ז' שכתב דהר"ב קאי לאב"י וכן מסיק מו"ח ז"ל הא בב"י לכתחלה יעשה כמ"ש המרדכי הרי דפי' דברי המרדכי דיעבד די בנעיצה כמו שפי' הב"ח ומיניה באב"י לכתחלה בלא דחק א"כ אמאי כתב הר"ב בשעת הדחק. ושוב ראיתי באורח מישור על ד"מ שתמה על ט"ז דמב"ח משמע אף בב"י שרי יע"ש שהעיר קצת בזה אמנם אנו הרחבנו הדיבור להבין דעת קדושים ונראה דהט"ז אומר כן דמ"ש הב"ח מיהו כתב הר"ב ר"ל דהר"ב מחמיר דווקא שעת הדחק מתיר באב"י ע"י שיפה ונעיצה הא בלא דחק אוסר כיון שאין הכרע במרדכי איזה מהפרושים אמת. וזה דוחק גדול לפרש כן בב"ח. ואולי מ"ש הט"ז וכן מסיק הב"ח היינו לענין הפי' במרדכי לא לענין הדין ומעתה אבוא לבאר דבריו כאן באות ד' כתב לשון המחבר ואם נעצה דיעבד שרי וא"צ לקלוף הביא דברי ת"ה הארוך י"ד ב' ואם שפה או נעצה די לה בכך אפי' ב"י הרי בבירור דלכתחלה מתיר ע"י שיפה ונעיצה בב"י ולז"א דהמרדכי אין סובר כן אלא בב"י צריך הגעלה תחלה וכ"ת למה לו להביא דברי המרדכי והא מהמחבר משמע דווקא דיעבד י"ל דאיפשר המחבר משום סיפא נקיט דאם לא נעצה מדיח דיעבד להכי הביא דברי המרדכי ומ"ש עיין בסמוך הוא באות וי"ו שם האריך דהרשב"א סובר דאין חום ביה"ש מפליט כלל בלעו של סכין. ומה שבחרו הב"ח והט"ז בדרך השלישי במרדכי דכתב אם לא הגעיל אין לשחוט לכתחלה משמע דיעבד ש"ד ע"י נעיצה והתב"ש אות י"א האריך וכתב דה"ק המרדכי דלכתחלה לא ישחוט בלי הגעלה ע"ד שיקלוף גם זה דוחק והנלע"ד כתבתי כאן:

ה

הט"ז הביא קושית הר"ן דכל בשר צריך הדחה ותירץ ב' תירוצים או לצלי או דצריך שפשוף גדול ולמ"ד כל צלי וכ"ש ביה"ש בעי הדחה ומליחה יועיל תירוץ הב' וכן הוא האמת להסיר שמנונית לא מועיל הדחה בעלמא וצריך שפשוף גדול. והנה יש נ"מ בלא"ה דאי לא הדיח ומלחו כך למחבר בסי' ס"ט מהני הדחה שנית ולרמ"א בה"מ עכ"פ ואלו בלא הדיח כאן אף בה"מ אוסר בשומן עד ס' אלא דלישנא דמדיח משמע תקנתא בא לאשמועינן קשיא ליה שפיר ועוד דינא קאמר:

ו

דע דהטור הביא מחלוקת הרשב"א ורא"ש דלרשב"א באב"י צריך קליפה אם לא נעצה ולהרא"ש דווקא בב"י והביא הטור דין דרשב"א דאם נעצה די בכך. והנה אופן מחלוקת הרשב"א ורא"ש יש לפרש ג' אנפין. הפן הא' הוא דמיירי באין מקונח וסובר הרשב"א בעין אין נפגם ורא"ש סובר טוח על הסכין מועט הוא וברזל מפגימו כמ"ש המשמרת בד' י"ד ב' כמו שאבאר לקמן. הפן הב' הוא דפליגי אי סתם סכין נקי הרשב"א סובר סתם סכין אין נקי וההיא דחילתיה שאסרו מפני חורפא דסתם חנוני מקנח הא שאר עובדי כוכבים אין מקנחים והרא"ש סובר דאין חילוק כמו שאר כלים אמרי' מסתמא נקיים ה"ה סכין ומש"ה א"ש בפשוט ההיא דחילתית וזה שיטת הב"ח. הפן הג' הוא דרא"ש איירי במקונח ומש"ה דווקא ב"י דמפליט וכמ"ש המי"ט קל"ו יע"ש וזה הדרך הג' א"א לפרש בטור דא"כ אין חולק הרא"ש על הרשב"א ודרך הב"ח לומר דסתם סכין נקי הוא קשה ג"כ דא"כ בב"י אמאי אסור וכ"ת דב"י סתמא אין מקונח הא מנלן וכ"ש לפי מה דכתב הפרישה דעובדי כוכבים אנקיותא קפדי אין לחלק וצ"ל דמפלי' מסכין לביה"ש א"כ קשה איך הביא הטור דברי הרשב"א דשיפה או נעיצה מהני והא להרשב"א מש"ה מהני דבעין סגי בנעיצה משא"כ לרא"ש דמפליט ודאי אין סגי בנעיצה דרשב"א וודאי סובר דאין מפליט כמ"ש בת"ה. והנה בקצר בית א' ש"ג כתב וז"ל שפה או נעצה א"צ קליפה שאין ביה"ש רותח גמור ויפליט בבשר וכן בסכין עובדי כוכבים אם לא שפה לא ישחוט ואם שחט קולף וי"א די בהדחה והראשון עיקר. הנה מכאן י"ל אדרבה כפרישה מדכתב רותח גמור הא רותח קצת הוה אלא שהנעיצה מעביר כ"ק מסכין ואין כח בחום ביה"ש לפלוט מפנימית הסכין אמנם בארוך י"ד ב' כתב בישנה שליבנה באור א"נ נעצה או השחיזה יפה יפה (ובדפוס ברלין תקכ"ב במקום השחיזה כתוב הגעילה) אפי' בת יומא די לה שאין חום ביה"ש מפליט בלעו של סכין משמע דאין מפליט כלל ומיהו גם לזה אין חרדה כ"כ דאימא ה"ק דאין מפליט פנימות הסכין וכל שנעצה מפליט כ"ק מסכין או השחיזה מעביר כ"ק מסכין ופנימות הסכין כיון שאין שם בלוע בשפע לא תפליט חום ביה"ש. אמנם ממ"ש בדף קט"ו א' וז"ל סכין ששחט טריפה יש בו בלוע דם ושמנונית טריפה ועוד בעין ואם בא לשחוט הכשירה מדיחו ודי שאין חום ביה"ש מפליט מסכין יע"ש הרי דאין מחלק בין הרבה פעמים לפ"א ואף פ"א יש כח בחום ביה"ש להבליע בסכין ואף בשחט פ"א כשירה ומדיח אסור לאכול רותח כנראה שם מדבריו אמנם כשהדיח די לשחוט בו דאין חום ביה"ש מפליט מסכין הרי בהדיא בירור דרשב"א סובר דחום ביה"ש מבליע לסכין הקשה ואין מפליט ממנו ומה שקשה לזה ממה שהביא הטור בסי' ק"ה שהרשב"א כתב דחום כ"ש לא גרע מחום ביה"ש שמפליט ומבליע לא דמפליט מסכין אלא ר"ל מפליט מביה"ש ומבליע בסכין ומ"מ דחוק הוא לפרש כן בדבריו ובש"ך אבאר מזה:

כללא דמלתא שהט"ז סובר דהרא"ש ורשב"א סוברים דאין חום ביה"ש מפליט מסכין אבל מבליע בסכין אלא דרשב"א חייש לשומן בעין אף באב"י ורא"ש לא חייש דברזל מפגימו דמועט הוא ומש"ה דווקא ב"י ומשום בעין ומש"ה שפיר הביא הטור דין הרשב"א דלרא"ש נמי מהני שיפה לבעין. אבל לומר שנעיצה מעביר כ"ק הא ליתא כלל וכלל כן הוא סברת הט"ז ומעתה נתבארו כל דבריו מ"ש וזה שאמר רותח קצת כו' היינו מה שאמר בקצר שאין חום ביה"ש רותח גמור דרצה הפרישה לדקדק הא רותח קצת שיפליט מסכין ונעיצה מעברת כ"ק לז"א דאינו כן. ומ"ש מתוס' חולין ח' היינו שהביאו הא דעובדי כוכבים דנעיצה מהני להסיר שמנונית לא מה שהוא בתוך הסכין ועיין בעבודת כוכבים ובחולין:

ופש גבן לברורי כיון דיסוד מונח הוא דנעיצה אין מפליט כ"ק בסכין ואפשר אף השחזה וכדבעינן למימר לקמן א"כ איך מצינו ידינו ורגלינו בהא דכתב המחבר סימן קכ"א ס"ז דנעיצה מהני לד"ח כמו צנון והוא מגמרא ע"ז בסופו מעשה דשבור מלכא וסובר אתרוג וצנון שווין המה ואיך כתב בסי' צ"ז דאפי' מקונח ב"י אוסר הצנון והוא כפי' ב' ברש"י חולין קי"א צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכול בחלב יע"ש ומה מועיל שיפה. וראיתי לתב"ש כאן אות ד' העיר בזה ותירץ דמ"מ מפליט קצת הנך רואה דנעיצה עכ"פ עושה דבר מה:

ועתה אשובה אראה אשמור ציוני בתה"א ובקצר מפני שמעיין עמוק הוא. הנה בארוך צ"ד א' הביא פירש"י חולין קי"א דצנון בולע מטוח שע"פ הסכין ואח"כ הביא פי' ב' שמבליע אגב חורפא ואין מחוור כו' ועוד דאמאי אסור הצנון דהוה נ"ט בר נ"ט ע"כ פי' א' עיקר עכ"ל הנך רואה מש"ה דחה פי' ב' דהוה נ"ט בר נ"ט ושאר קושיות ולא דחי לה דאין מפליט בצונן מסכין ש"מ דמפליט ד"ח ודוחקא ואף שיש לדחות דה"ק דע"כ ליתא לפי' הב' משום שאר קושיות וא"כ אין לנו לומר כן בלא"ה דאין מפליט ד"ח בצונן הנה במ"ה כ' בפי' וז"ל ומה שהתיר לדוך בכלים של עובדי כוכבים ולחתוך צנון בסכין עובדי כוכבים ע"י הדחה א"כ קורט למה אסרו ע"כ משום בלוע שמפליט החריפות ועוד דא"כ למה נעיצה בעבודת כוכבים כו' אלא ד"ח צריך נעיצה לא הדחה בלבד ואלו סכין טריפה אמר מדיח ובכה"ב סכין ששחט צונן אמרי בעי הדחה הסכין עכ"ל הנך רואה שהשיג על בדק הבית במ"ש שם וז"ל דברים חריפין אין מפליטין כלל וסכין אסורה שמדיח ושוחט לכתחלה וכן צנון שחתכו אסור לאכול משום טיחה שעל הסכין משמע הא משום בלע לא ואף בסכין אוסר כה"ג מדכתב וכן משמע חד טעמא הוא ועוד דכתב השוחט בסכין אסורה שהדיחה מותר לכתחלה משמע אף של עובדי כוכבים ודאי דחום ביה"ש ודוחקא דמי לדוחקא וד"ח וכדבעינן למימר לקמן ומש"ה השיג עליו מקורט אלמא דמפליט אף בחנוני שמדיח יפה הסכין ועוד בעבודת כוכבים למה אמרו נעיצה י' פעמים ש"מ ד"ח מפליט אף צנון ואתרוג ובדפ"ב ב"ש וש"ר כתב דצנון שחתכו אסור לאוכלו לאו משום בלע אלא משום בעין ואנ"ט בר נ"ט מייתי לה משמע הא דאסורה אף בלע מפליט בצנון יע"ש ודוחק לומר דה"ק דאל תביא ראיה מצנון כו'. והברור ודאי כן הוא דמפליט ד"ח אף בצונן ע"י דוחקא. והרי אתה רואה שמביא בארוך ובקצר בית רביעי וש"א ראיה מקורט של חלתית לצנון דאוסר כולה אלמא דאין לחלק לדידיה בין צנון ובין חילתית דלא כמ"ש בתב"ש אות יו"ד. ובדף קכ"ד א"ב וקכ"ה כתב דנעיצה סגי אפי' לדבר חריף ומשמע וודאי התם דאף לצונן שאין חריף עכ"פ נעיצה בעינן ולא די בהדחה והקשה שם בד' קכ"ה מ"ש השוחט בסכין לחתוך צונן הדחה סגי תי' רת"ם דבלעה הסכין מרותח גמור ויש מי שתירץ דהתם תדיר כו' ובקכ"ד א' השיג הרא"ה עליו דמוכח מכאן דאין צונן חריף מפליט מסכין ובמ"ה כתב כבר גלינו דעתינו לעיל והיינו בדף צ"ד ושם מבואר דסובר דמפליט ואפ"ה די בנעיצה אלמא דסובר דנעיצה פולטת כ"ק מהסכין או כמו שאבאר לקמן. והנה לכאורה יראה סתירה בדברי הרשב"א דאלו בדף קכ"ד וקכ"ה יראה מפורש אף לצונן גמור בעי נעיצה ואלו בדף צ"ד ב' במ"ה כתב דאלמא דבר חריף נעיצה בעי דאל"כ ידיח וכדאמרינן סכין ששחט בה צונן הסכין בעי הדחה וסכין טריפה מדיח דמשמע מריהוט לשונו דוקא ד"ח בעי נעיצה אלא י"ל דה"ק דאם איתא למה נעיצה הוה לומר מדיח דודאי הדחה סר כל שומן כדמצינו בסכין ששחט וסכין טריפה אלא ודאי דליתא לדברי ב"ה וכל צונן לכתחלה בעי הסכין של עובדי כוכבים נעיצה ודיעבד אפשר דסגי בהדחה לסכין או הדחת צונן בעינן וצנון ושאר דברים חריפים אף דיעבד אוסר אם לא נעיצה דמפלטת קצת וד"ח מפליט מסכין ועיין במשמרת הבית ע"ג ב' וגם התב"ש העיר במקום ההוא בדף ע"ג יע"ש שוב ראיתי בתה"א דף ט"ו א"ב כתב דסכין ששחט טריפה די בהדחת סכין למר ולמר בהגעלה וסכין עובדי כוכבים בעי נעיצה מפני שבלעה רותח גמור א"נ תדיר: הנה יראה לומר דחום ביה"ש ודוחקא הוה כדבר חריף ודוחקא שכן משמע מכמה מקומות בתה"א וסברא נותנת כן והילכך ודאי סכין ששחט בה הרבה פעמים דצונן סגי בהדחה היינו בסתם צונן ולא לד"ח והא דסכין טריפה מדיח ושוחט היינו משום דבפ"א לא בלע כ"כ משום אין דוחק אותם קצת מפליטין ואף ד"ח כה"ג כן או אפשר דיש חילוק בין רותח גמור מאש או ע"י ביה"ש ולפ"ז המחבר בש"ע כאן שכתב שיפה ונעיצה וכתב לשון דיעבד משמע הא כל שלא נעצה אסור דיעבד וודאי הכין הוא דחום ודוחקא הוה כד"ח ומפליט כמו שפסק בסימן צ"ו בצנון ונעיצה מפלטת כ"ק ומש"ה ש"ד וכאמור וראיתי להפר"ח כאן באות ז' השיג על המחבר והביא ראיה מקורט ל"ל חורפא הא סתם חנוני אין נועץ ולדידי לא קשיא דודאי כן הוא אלא ד"ח מפליטין מסכין כל שנשתמש ע"י אש או תדיר וזהו עיקר איסורא דקורט ומש"ה הצריך כאן נעיצה להפליט אלא שהוא ז"ל הולך לשיטתיה באות ה' שהשיג על הש"ך והלך בדרך הב"ח ולענ"ד דהעיקר כשיטת הפרישה והש"ך באות מ"ו וכמו שאבאר שם על נכון:

עוד לו להפר"ח ראיתי בסי' צ"ד אות כ"ג כתב ולפי מה שהתבאר לקמן סימן קכ"א אות י"ט דאין הברזל בלא אור בולע כ"א כ"ק ולכך מהני השחזה א"כ די בכאן בכ"ק עכ"ל. הנה לפי דבריו כלל מחודש הוא עד מאוד ודבר נפלא לומר דברזל כ"ז שאין האש מהלך תחתיו אין בולע יותר מכ"ק ולפ"ז אם שמש בכף ברזל או כסף בכ"ר שתוחבו לתוך כ"ר שהוסר מאש אין בולע כ"א כ"ק וזה לא משתמיט בשום דוכתא ועוד דבצנון בסי' צ"ו פסקינן דבעינן ס' נגד כל הסכין ואין זכר שם דבעינן נגד הקליפת הסכין אף בד"ח כ"ש בדבר חם אלא שראיתי להבית לחם יהודה בסי' צ"ו אות ו' כתב כ"ק הסכין פ"י עכ"ל וספר פ"י אין ת"י ומ"מ אומר אני דאין הדין כן אלא כדי כל הסכין דודאי ברזל ושאר כ"מ בולעין אף שאין האור מהלך תחתיו בכולה ולא משתמיט שום א' מהאחרונים לומר כן ונ"מ משמע דבכולה סכין משערין ולא כ"ק וחס ושלום לומר כן להלכה ומה שמהני השחזה להמחבר לכתחלה לאכול רותח צ"ל דהשחזה אינו מסיר הקליפה אלא מבלבל הטעם ואין לו כח עוד לצאת ולבוא כמ"ש הדרישה כאן אות ו' והוא ז"ל כתב דזה דוחק וכתב דמה שבפנימות הסכין אין בו כ"כ בלע בשפע ואין חום ביה"ש מפליטו ומה יענה לסי' קכ"א להמחבר דאף השחזה מועיל לרותח ומוטב לסבול הדוחק שכתב מתחלה ומעתה מיושרין כל המקומות שבשו"ע דודאי בכל הוא דמשערין וכן הוא מרגלא בפומי המורי הוראות המומחים ולא ראיתי לשום אחד מהם שיאמר בהיפך וכזה נ"ל עיקר ואף דבב"ה ד' קכ"ז ב' כתב כן אנן לא קיי"ל כן ואף דיעבד סמכינן אהשחזה אף לרותח ע"כ הטעם דמבלבל ואיקלש טעמא וכמ"ש כאן באורך:

והנה חזות קשה אני רואה בפרישה סי' קכ"א אות כ"ה כתב וז"ל דהרמב"ם בפ"ז מהלכות מ"א כתב לחתוך רותח מהני שיפה ונ"ל דסתם סכין אב"י ואין אוסר אלא קליפה ואותה קליפה הלכה ע"י שיפה ודוקא שיפה ולא נעיצה עכ"ל הנה תמה אני דבסתם כ"ע שאב"י מ"מ לכתחילה נט"ל אסור ואנה יש חילוק לענין לכתחלה לומר דאין בו איסור אלא כ"ק והוא ז"ל הלך לשיטתה במ"ש בכאן אות ו' בדרישה וכבר כתבנו כאן מ"ש לומר בהא יע"ש:

עוד אודיע לך שמ"ש רמ"א בסי' קכ"א ס"ו והכי נהוג לכתחלה משמע דיעבד סומכין על השחזה לאו היינו טעמא אלא דמיירי מסתם סכין הניקח מעובדי כוכבים דאין ב"י ומשו"ה בדיעבד ש"ד הא בב"י אין אנו סומכין כלל על השחזה אמנם הש"ך שם אות כ' כתב דיעבד מהני השחזה יע"ש ומשמע אפי' בב"י ולישנא דרמ"א היה קשה ליה דפשיטא לכתחלה הוא. ועיין בר"מ פי"ז מהמ"א יש שם פירושים אי סובר סתם כ"ע אב"י והפרישה סי' קכ"א יפרש דאינו ב"י הנה הואלנו לפרש ולהאריך בזה כי יסוד גדול בכמה דינים ומפצי ששערי בינה בעו"ה נעלמו ממני לכן הוצרכתי להאריך ולקמן אי"ה בסי' צ"ד וצ"ו וקכ"א אבאר עוד ובש"ך כאן:

ז

מותר. פי' אם שיפה או נעצה ואיירי באב"י עכ"ל הט"ז ירצה בזה דהמחבר כתב דשיפה ונעיצה מהני דיעבד. ע"ז כתב הרמ"א דשעת הדחק הוה כדיעבד ושרי שיפה ונעיצה ומשמע ודאי דאין שעת הדחק אף שיפה אסור וחולק עם הש"ך אות ח' דכתב דיודה כאן הרמ"א לשחוט דשרי לכתחלה ע"י שיפה אמנם שם אין הכרע דהתחיל צונן מותר וחמין אסור יע"ש ומ"ש דרמ"א איירי באב"י אבל ב"י יעשה כמ"ש המרדכי היינו לכתחלה הגעלה אף בשעת הדחק ומיהו דיעבד נתבאר לעיל דשרי אף בנעיצה בב"י וכבר הארכנו בזה לעיל אות ד' ואות ו' יע"ש:

ח

הט"ז הראה מקום לסי' צ"א ס"ד ושם אמר כמ"ש שהבשר צריך קליפה אם בשלוהו כך צריך ס' נגד הקליפה ומשמע שכן דעתו שם באות ו' וכן כאן ועיין בש"ך וכן פסק הב"ח והשמ"ח דאם בישל צריך ס' נגד הקליפה והש"ך יודה בזה:

ט

כתב הט"ז בתה"א ביאר הרשב"א דביה"ש כרותח דבולע ע"י דוחקא דסכינא אפי' אינו מלוכלך בדם דלא כרש"י וראייתו מפכ"ה סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח עד כאן לשונו ר"ל דבתה"א דף י"ו ביאר דחום בית השחיטה מבליע בסכין אפי' דם וראייתו מפרק כל הבשר סכין ששחט אסור לרותח אפי' הדחה דלצונן אמרינן שם מדיח ואסכין קאי אלמא לצונן סגי ולא לרותח וע"כ דחום ביה"ש מבליע בסכין ואין מפליט ממנו ומה ששרי לשחוט אח"כ אגב דטרידי כו':

י

עט"ז וכוונתו אכתוב בקיצור הנה הב"ח כתב בשם אגודה דבעי הסכין קינוח בין כל שחיטה מטעם אמ"ה בעין עליו ונ"מ אף שנוהגין עתה לקנח כמבואר בס"ג מ"מ בעופות דנוצה דבר רך הוא צריך קינוח בין כל חדא משום אמ"ה וביאר הוא הא דאמרו בגמרא למ"ד בחמין כשירה נמי הא צונן אה"נ דבעי הדחה ונקיט טריפה לרבותא דאפ"ה די בהדחה אלא למ"ד בחמין מאי איריא טריפה ומשני דבגמר שחיטה ליכא אמ"ה ובין כל שחיטה ושחיטה מדיח הסכין וכ"ת הדחה לא מהני דהא בגמר שחיטה נבלע ע"י חום ביה"ש בסכין אמ"ה עכ"פ י"ל דאין רותח כ"כ שיבליע דבר אחר היינו הטוח על הסכין אמ"ה מתחלת שחיטה בסוף שחיטה ואין חשש שיבליע הטוח שעל הסכין בגמר שחיטה לבהמה כמו שהקשה הט"ז כאן דסובר הב"ח לענין זה מהני שטיפת הדם בסוף שלא יניח לבלוע האמ"ה של תחלת שחיטה לבהמה ומיהו אי הוה חיימא בתחלת שחיטה הוה נבלע אמ"ה מיד ולא הוה מהני שטיפת הדם ומש"ה לאחר שחיטה הראשונה עכ"פ נשאר אמ"ה על הסכין יבש ונבלע אח"כ בבהמה שניה משא"כ בראשונה דלח הוא וכן הליץ התב"ש אות כ"ג להב"ח יע"ש אבל הט"ז לא ניחא ליה בכך אלא הדם השוטף מעביר הכל הן מסכין הן מבהמה ודווקא שמנונית דבגמר דחיים מדביק בסכין למר ולמר מבליע כו' אמנם מ"ש הט"ז דא"כ ליבעי נעיצה דתשמישו תדיר לא ידענא כיון דמקנח בין כל חדא תו לא הוה תשמישו תדיר כמ"ש הוא בעצמו אח"כ אות י"ז דכל שלא שחט ג' טריפות בצירוף לא הוה תדיר וצ"ע:

יא

עט"ז ולא הבינותי דבריו דבס"ג בשחט פ"א מש"ה די בהדחה לשחוט ותדיר צריך נעיצה וכאן אף בהרבה פעמים א"צ כ"א הדחה דדם מישרק שריק כמ"ש הש"ך באות ט"ו ואולי סובר דדוקא פ"א די בהדחה ומש"ה כתב דכ"ש הוא מלקמן דאף לשחוט דהוה חם קצת די בהדחה:

יב

סגי ליה. כתב הט"ז שאין ביה"ש כרותח גמור כו' היינו דאין מבליע בסכין כ"א כ"ק ועירוי מפליט ומבליע כ"ק. ויש לראות דעירוי מבשל כ"ק הוא להחמיר ולא להקל כמבואר בש"ך בסי' ק"ה אות ד' ומה"ט כלי שנאסר ע"י מליחה אין להגעילו ע"י עירוי דלא כספר בית ישראל וכן הסכים הבל"י ובסי' צ"א אבאר בזה מ"מ יש להקל כאן וגם הוה כעין ס"ס שמא הלכה דחום ביה"ש אין מבליע בסכין ושמא עירוי מפליט כ"ק ושמא אין חום ביה"ש מבליע יותר מכ"ק ועיין בש"ך אות י"ד:

יג

אע"פ שאינו ככ"ר ולא בבי"ת ט"ז. ר"ל דאין לגרוס בבי"ת דמשמע עירוי מכ"ש מהני וזה אינו אלא ה"ק אף דעירוי מכ"ר לא הוה ככ"ר ממש אפ"ה ש"ד:

יד

כאן חיזק הט"ז דבריו באות ז' דלהרשב"א אין חום ביה"ש מפליט מהסכין כלל אלא מבליע בתוכו ומש"ה די בהדחה דאי מפליט אמאי די בהדחה ומה שקרא הרשב"א בקצר רותח קצת היינו לענין שמבליע בסכין דלא כפרישה שהבין דמפליט מסכין לביה"ש ובש"ך אבאר:

טו

והא בסכין ש"ע צריך נעיצה דנשתמש תדיר ונדבק הרבה מאוד עכ"ל ט"ז לכאורה בהא גופא בין רגיל לשחוט טריפות תדיר דצריך נעיצה הוה ליה לחלק בין אקראי אלא דידע זה אלא דקשיא ליה אמ"ש המחבר בסי' א' לשון דיעבד אם נעצה משמע אפי' דיעבד ל"מ הדחה ואמאי כיון דאין חום ביה"ש מפליט מהסכין עכ"פ דיעבד מהני הדחה לז"א דתמיד ונדבק הרבה יותר מרגיל טריפות תדיר ומש"ה אף דיעבד ל"מ הדחה וברגיל טריפות מהני דיעבד הדחה אפשר ועיין פר"ח באות ז' הבאתיו לעיל דהשיג על המחבר דיעבד ודאי הדחה סגי וראיה מקורט דאין חנוני נועץ יע"ש ולפי' הט"ז ברא"ש דבעין נפגם אין ראיה מקורט דאי לאו חורפים אין איסור ואין צורך כלל לתירוץ רבו של הרשב"א הוא רבינו יונה ז"ל וכבר הארכנו ועוד דביה"ש יותר הוא מדברים חריפים ובש"ך אבאר עוד בעה"י וכאן אין להאריך. עוד בנה"ך השיג על הט"ז דמ"מ הוה ליה לחלק בין ש"ע דע"י אש מש"ה לא סגי ליה בהדחה ע"ש ועיין בתה"א דף קכ"ה ע"א שזהו התי' של רבינו תם:

טז

הביא דברי רש"ל אמאי סגי בהדחה דביה"ש עכ"פ בולע דאם בשל כותי דמקונח כ"ז שלא נעצה אסור כ"ש כאן ואמחבר אין כ"כ קושיא דפוסק כר"מ מדיח אלא על רמ"א שלא הגיה כאן כלום ועל הטור שפוסק קולף ותי' דכאן קיל דהוה אקראי בעלמא או דאין תשמישו ע"י אור והוה דבר מועט ואין בו כח להתפשט בביה"ש יותר מהדחה והשיג בנה"ך עליו דבעין וודאי מבליע בביה"ש יע"ש וכבר כתבנו דמועט הוא ואין בו כח להתפשט:

יז

כתב הט"ז דאם לא נעצה פשיטא דצריך לקלוף אף לדעת הטור שמיקל באם שחט באקראי שידיח ביה"ש הא כאן דמי לש"ע והנך רואה מדבריו שסובר שאין חילוק בין תשמישו ע"י אש או לאו דאל"כ אין ראיה א"ו כל שרגיל הוה כמו של עובד כוכבים ויש לעיין באות ט"ו ע"ש ומ"ש אבל לכתחילה די בקינוח שיער יפה יראה לפרש דה"ק דאם קינח בשיער כמו שנוהגין השוחטים משום חשש טריפה א"כ לא הוה רצופים אלא בלא קינח בנתיים אמנם התב"ש באות ס"ב כתב דמט"ז משמע דאף אם קינח בנתיים כל שרגיל לשחוט טריפה צריך נעיצה יע"ש והיינו שהוא מפרש דלכתחלה כלומר לכתחלה נוהגין באין כ"א לקנח בשער יפה וכן יראה ממ"ש הט"ז באות יו"ד במה שהקשה על הב"ח יע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.