פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/יא

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ביום כו' עט"ז הנה רש"י פי' הטעם דשמא לא ישחוט הרוב והוא לא ידע והרשב"א בארוך בית א' ש"ד דף ח"י א' שמא יחליד ובקצר כתב שמא ידרוס וכתב הב"ח נ"מ דלרש"י אסרו כל שלא נמצאו סימני כולם שחוטים כ"א רוב חיישינן שמא נתרחב ע"י פרכוס וכ"כ הב"ח בסימן כ"ה יע"ש. זהו חומרא לרש"י וקולא ביום במקום אופל שרי דמיד יצא לאורה ליבדוק אם נשחטו רוב קודם שיזרוק מידו. ולהרשב"א חומרא ביום במקום אופל אסור שמא יעשה דרסה חלדה ובלילה אף שלא נשחטו כ"א רובן כשירה דלא חיישינן שמא ע"י פרכוס כו' והנה עוד נ"מ דאלו לרשב"א ז"ל צריך שיאמר אח"כ ברי לי כמ"ש הב"ח והש"ך ופר"ח וכמו שאבאר בש"ך אות א' ולפ"ז מומר לתיאבון ששחט בלילה או דליתיה לפנינו שחיטתו אסורה ואלו לרש"י א"צ שיאמר כלום כ"א שרואה לאור הבוקר שנשחטו רובם. אמנם הט"ז לא ניחא ליה בכך והקשה הב"ח דידיה אדידיה דא"כ דיעבד נמי יהיה אסור ומה שתירץ הב"ח דנשחטו כולם מתני' סתמא אמרה משמע אף שלא נשחטו רק רובם כשירה דיעבד ואמאי ותו אין קיום לסברת הב"ח דחייש שמא יתרחב אף דיעבד דאנן לא קי"ל כן בסימן כ"ה כמ"ש רמ"א שם ומשמע וודאי אף בלא נשחטה כ"א הרוב כשר והא דלכתחלה אסור לזרוק קודם שיבדוק דחיישינן שמא ישכח מלבדוק כמ"ש שם משא"כ אי הוה הטעם דלמא נתרחב וודאי אף דיעבד אסור אלא העיקר לרש"י משום שמא במשך הזמן ישכח לבדוק אם נשחט רובו וביום במקום אופל שלא זרק מידו והולך מיד לאורה וודאי אין לחוש אלא להרשב"א דהטעם משום דרסה חלדה והקשה הט"ז אמאי לא ישחוט ויראה אם הנוצה חתוכה ור"ל אם שוחט בסכין ארוך בחדא הולכה ליכא למיחש כ"א לפעם ראשון שמא מתחלה החליד א"כ איך חתך הנוצה ותי' דמש"ה נתן בקצר טעם לדרסה ודיעבד אמרינן ועיין בבאר הגולה ציין שלא כסדר על יום במקום אופל ציין משנה וז"א ועל בד"א כשאבוקה ציין טור ורשב"א יע"ש. אמנם מה שהקשה הט"ז ביום במקום אופל אמאי לא לרש"י יש תי' דאסור לנבל בהמה בידים ועיין תבואות שור:

וראיתי להל"ח בפ"ק דחולין אות ל"ו כתב על מ"ש הלבוש לכתחלה לא ישחוט שמא יגרים כתב דקשיא מדידיה אדידיה דהא פסק בסימן כ"ה שצריך לבדוק אחר הגרמה כמו שהקשיתי במי"ט אפרש"י עכ"ל והקושיא שהקשה ארש"י הוא בדף ק"מ דהא צריך לבדוק הסימנים יע"ש והנה כבר תי' הט"ז הקושיא זו דודאי במשך הזמן ישכח משא"כ ביום אלא דקשיא ליה אלבוש אמאי נייד מטעם רש"י בשלמא מפי' הרשב"א דסובר דחוש הרגשה דרסה יודע בלילה כמו ביום וחלדה יוכל לראות הנוצה אי בסכין ארוך ליכא למיחש לחלדה אלא דקשיא ליה דהא בלא"ה צריך לבדוק ביום כקושית המי"ט מה"ט תקשה לדידיה נמי דהא פסק לקמן דצריך לבדוק אחר הגרמה ואי משום הא אפשר דהב"ח בהגרמה פסק כיש מי שאומר בסי' כ"ה דהוה מיעוט המצוי ולכתחלה צריך לבדוק ולא דיעבד ומ"ש בסי' כ"ה הלבוש דיעבד אסור קאי ארוב ועיין תב"ש סימן כ"ה כתב דלבוש פסק דיעבד אסור ואין הכרע מלבוש וא"כ שפיר נקט האי טעמא דחיישינן שמא ישכח משא"כ בהא דרוב דלא ישכח דזקוק הוא או דסתמא תנן לא ישחוט לכתחלה והא באוחז הסימנים בידו ומתכוין לחתוך כולם וודאי אף לכתחלה ראוי להתיר לכן כתב דטעם הוא משום הגרמה ואזיל לשיטתיה דאף דיעבד אסור וכמ"ש התב"ש:

ב

שאלו כו'. עט"ז וסובר שאלו היה מזיד משמע דמיירי בשוגג וכן פי' הב"י בטור שהוא כל' המחבר. ולא אבין מ"ש הב"ח דהטור והמחבר שינו מלשון הר"מ ז"ל דכתב השוחט בשוגג והם שינו לומר אף במזיד ולשון אע"פ שאלו היה מזיד צ"ל דה"ק אע"פ שאלו היה מזיד מתחייב אפ"ה שחיטתו כשירה אף במזיד עכ"פ לאחריני ואיך יאמר זאת דהמעיין בב"י יראה להדיא שמפרש דברי הטור דבשוגג איירי דאל"כ מה משמע שכתב הב"י דהא מגמרא לא משמע והא דמוקי בשוגג משום דלר"י במזיד עולמית אסור והקשה הט"ז איך יתכן לומר דבמזיד פסולה והיינו בפרהסיא דווקא דהא הכין הלכתא והגמרא דרוצה לאוקי במזיד היינו בצינעה א"כ אמאי לא אמר הטור רבותא יותר אף מזיד וצנעה אלא דפ"א לא הוה מומר כו' משמע מדבריו אף בשחיטה אחרת דלא כש"ך סימן ב' אות י"ז שפי' דווקא באותה שחיטה יע"ש. ומ"מ יש גמגום בדברי הט"ז דהזכיר ר"י הסנדלר דהיינו שוגג דילי' הוה מזיד דר"י ולמה ליה כולי האי הוה להזכיר כי אם מזיד דר' יהודה דלדידיה אסור עולמית:

ודע דהתב"ש אות י"ג כתב דבאותה שחיטה נעשה מומר ופסול שחיטתו וכן מוכח בא"ע סימן קכ"ג בהג"ה דהכותב גט בזדון בשבת הר"ז פסול והב"ש רצה לחלק דכל שתי אותיות הוה חילול והקשה הא ג"כ כאן דכי חביל פורת' הוה חילול עכ"ל הנה אמת שהר"מ ז"ל בפי' המשניות כתב כן ומ"מ יש לדון ולומר דכל שוחט מקלקל הוא אלא דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכיון שמותר באכילה הוה מתקן א"כ כל כמה דלא גמר שחיטה לאו מחלל הוא ול"ד לגיטין. ואם היינו אומרים כמהרי"ק שורש ק"ס דאף דלא נעשה מומר בפ"א מ"מ אין לו נאמנות א"כ כאן בגדול עע"ג ורואה שחיטתו כשירה משא"כ התם דבעינן לשמה וגדול אדעתא דנפשיה עביד ומיהו כאן ניחוש שמא יכוין לנחור דפסול להיש"ש עיין סימן ג' מ"ש שם אמנם בהיה חצי קנה פגום ושחט יש לומר דשרי לכ"ע אף להחולקים כיון דפסולו ושחיטתו כאחד הן באין כשירה אפשר לכ"ע וכדאמרן:

ג

דווקא בכלי שייך לחלק בין עכורים דלא חזי בבואה הא בימים אין לחלק דאף עכורים אסור דיאמרו לשרא דימא קשחיט ט"ז יע"ש:

ד

עט"ז והעיקר דכתוס' קי"ל דכל להדי כלי אסור בין בראש גגו ובין בראש ספינה אף דא"א בע"א וכל שהדם שותת ע"ג הכלים וכדומה דווקא תוך הספינה שרי או בראש גגו הא שלא בספינה אף זה אסור דלא התירו דברים אלו אלא לצורך ועיין בטור שכתב לעולם שוחטין ובכ"מ שוחטין בראש כו' וע"כ דאח"כ פירושי מפרש באיזה אופן הוא שוחט בראש הספינה ע"ג דפנות או ע"ג כלים:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.