דרישה/יורה דעה/י

דרישה ‏ יורה דעה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מותר לשחוט בה בהמה בריאה מפני שהוא מקלקל. א"ל א"כ בשבת נמי לא לחייב כששוחט בהמה בריאה דהא קי"ל כל המקלקלים פטורים דשאני הכא דהוי כמקלקל ע"מ לתקן דחייב כיון שהתיקון לא היה יכול להיות אם לא שיקלקל תחילה ה"נ לא תצייר אכילת הבהמה בלא שישחטנו תחילה ועוד דבשבת במלאכת מחשבת תלייא רחמנא והרי אף בשחיטת הבריאה נתקיימה מחשבתו שכיון לשוחטה לאכילה. שוב מצאתי שהתוס' פ"ק דחולין ריש דף ח' הקשו ופרקו דומה לזה ע"ש:

ב

כתב הרשב"א יוליך הנאה לים המלח. א"ל הא פסק ל' בסימן קמ"ב בפת שנאפה בעצים דע"ז דלא אמרינן יוליך הנאת דמי עצים לים המלח אא"כ נתערב הפת ע"ש דשאני פת ותנור דשבח עצים יש בהן דעיקר תיקונן והווייתן הוא עצי האיסור משא"כ בשחיטה וכמ"ש בשם הרא"ש בסמוך וק"ל:

ג

דשומן הנבדק בדופני הסכין כו' א"ל להרשב"א למה לן לקמן סי' צ"ד וצ"ו בקורטא של חלתית וצנון טעמיה דחורפיה מחליא ליה תיפוק לן לאסור משום שמנונית בעין שעליו ודוחק לומר ששם איירי בסכין מקונח דהא שם כתב בדיעבד שכבר חתכו ואיכא למיחש שמא היה עליו שומן בעין ולאו אדעתיה ונראה משום דשם בא לאשמעינן דבעינן ס' נגד כל הסכין מ"ה כתב דחורפיה מוציאו ומחליא ליה ואי משום השמנונית בעין שעליו לא היו צריכין ס' נגד כל הסכין א"נ שם איירי בבני אדם שדרכן תמיד לקנח יפה יפה:

ד

וא"א ז"ל כתב דבסתם כו' א"צ לא קליפה ולא הדחה משמע דלא חייש הרא"ש לשומן הנדבק בסכין וקשה דלקמן סימן צ"ו כתב צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו בחלב וטעמו שבלע משומן שעל הסכין כמ"ש ריש סימן צ"ו א"כ משמע להדיא דחייש לשומן הנדבק בסכין וא"ל דשם איירי בסכין שיודעין בו שאינו נקי דהא סתמא קתני וי"ל דהתם ה"ט דאיכא תרתי לריעותא דאיכא למיחש לשומן הנדבק ועוד דצנון דבר חריף הוא הלכך אסור לאכלו בחלב משא"כ הכא שאין כאן אלא חשש דשומן הלכך לא חייש הרא"ש. ועי"ל דהכא מיירי בסכין של עכו"ם וכשם שאמרינן סתם כלי עכו"ם אינן בני יומן אמרינן נמי סתם כליהם בחזקת שלא נדבק עליהם כלום דאינהו קפדי אנקיותא אבל התם מיירי בסכין של ישראל וכשם שאמרינן דסתם כלי ישראל בני יומן אמרינן נמי מסתמא שומן נדבק בהן:

ה

וא"א כתב כו' שא"צ קליפה. כ' מורי מתוך הרא"ש משמע שמותר לשחוט בסתם סכין ש"ג. ולעד"נ דאין מכאן הכרע להתיר דכאן מיירי בדיעבד ומ"ש אבל אינו יכול לשחוט לכתחילה ע"ד שיקלוף ר"ל דלרבותא נקטיה אפי' היכא דדעתיה לקלוף אין לעשות לכתחילה אע"פ שאם קולפה אין בו צד קולא בעולם מכ"ש שאין מקילין לשחוט בסכין שאינו ב"י לכתחילה בלא קליפה דנותן טעם לפגם לכתחילה אסור ועמ"ש בס"ס זה וכן בתשב"ץ אוסר בהדיא לכתחילה וכ"ה בהגהות מהרי"ח באשר"י וכן נראה לי לדקדק מלשון רבינו כמו שאכתוב בסוף הסימן:

כתב הרשב"א כו' שאין בית השחיטה כרותח גמור עמ"ש בפרישה. וא"ל דאף על פי שהלכה אותה קליפה מ"מ הלא הסכין של נכרים כולו בלוע איסור אם כן כשישחוט בו יפליטנו בית השחיטה מקליפת הסכין הסמוכה לה ודוחק לומר דס"ל דהקליפה החיצונה לא הלכה לה בשיפה ושחיזה אלא שנתבלבל טעם האיסור שבה וא"כ הוא לק"מ אלא שאין טעם לדבר וי"ל דאמרינן כבולעו כך פולטו ומתחילה לא נכנס האיסור בעובי הסכין אלא מכח חום גדול נדחק ונכנס טעם האיסור ואותו טעם כיון שאין בו ממש לא יוכל להפליטו חום בית השחיטה שהיא אינה רותחת כל כך ואין בה כח אלא להפליט מה שנבלע בקליפת הסכין החיצונה דשם נבלע ממשות האיסור ובקלות יצא ממנו משא"כ בנועצה י"פ בקרקע או שפה ודו"ק וכמדומה לי שיש דיעות דאם האיסור שהוא בעין דבר קלוש ודק מאוד שייך בו ג"כ נותן טעם לפגם וא"כ אין אנו צריכין לכל הדוחקים הללו די"ל הרא"ש והרשב"א בזה פליגי דהרא"ש ס"ל שנחשב המעט הנדבק בסכין לפגם א"ל שהוא ב"י אז נאסר מכח השומן שעל הסכין שהוא טעם לשבח ורשב"א ס"ל דאפי' אינן ב"י נחשב לשבח כיון שהוא בעין:

ו

ואם שחט בו בלא הדחה ידיח את בית השחיטה א"ל הא בלאו הכי צריך הדחה קודם מליחה כמ"ש הטור לקמן ר"ס ס"ט די"ל שזה צריך הדחה מיד אחר השחיטה משא"כ בשאר בשר א"נ צריך לשפשף היטב בידים מורי ולי נראה עוד דמיירי אפי' אם רוצה לצלותו דלא בעי הדחה כלל מיהו לפי מאי דקי"ל דבשר בית השחיטה שהוא מלוכלך בדם הרבה צריך הדחה אפי' לצלי צריכין לתרץ מ"ו:

ז

ואם רגיל כו' צריך נעיצה י"פ כו' כדין סכין ש"נ כמ"ש בשם הרשב"א מיהו נ"ל דבסכין ש"נ אסור לכתחילה לשחוט בה ע"י נעיצה וגם הרשב"א לא כתב לעיל אלא שאם נעצה ושחט בה כבר שא"צ קליפה אבל לכתחילה בעינן דוקא לסכין של נכרים הגעלה לשחוט כיון שקיבל האיסור ע"י רתיחה גמורה משא"כ בסכין שרגיל לשחוט בה טריפות וכן מחלק רש"י בפ"ק דחולין והביאו רמ"א בד"מ שלו וכתב אכן התוס' והרא"ש לא מחלקים בהכי ומ"ה בשעת הדחק מותר לשחוט בסכין ש"נ ע"י נעיצה בקרקע קשה וכן ראיתי נוהגין הרבה פעמים וכן יש לדקדק מדברי הרא"ש שכתב דאין לשחוט לכתחילה ע"ד שיקלוף אח"כ פן ישכח ולא יקלוף משמע דבמקום שא"צ קליפה כמו בנעצה מותר לשחוט לכתחילה עכ"ל וכן פסק בש"ע וכ"כ רמ"י ולע"ד אין ראייתו מהרא"ש ראיה כמ"ש דאף דא"צ קליפה שכבר שחט ע"י נעיצה מ"מ לכתחילה אסור לשחוט בה בלא הגעלה וכן נראה לדקדק מלשון רבינו שהביא לשון הרא"ש שאסור לשחוט בה לכתחילה ע"ד שיקלוף כו' ולמה לא כתב שאפשר לשחוט ע"י נעיצה שאז יהא זריז ונשכר שלא יצטרך לקלוף ודוחק לומר דאין זה תקנה אלא קלקלה שיקלקל הסכין ששוחטין בו שיפגמנו אלא ודאי בכל ענין אסור לכתחילה א"ל ע"י הגעלה מיהו אפשר דבשעת הדחק יש להקל כשנעץ כיון שהרא"ש התיר אפי' בלא נעיצה וקליפה בסתם סכין ש"נ בדיעבד. ומ"ו שכתב שבתשב"ץ ובהגהות מהרי"ח משמע לאיסור אפשר דמודו בנעיצה ואפי' לכתחילה וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.