פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/ט

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה ר"ז אמר ליבן סכין ושחט כשירה דביה"ש מרווח רווח ולקמן אמרינן דסכין צריך בדיקה אתלת רוחתא ולהשוות שני המימרות יש ג' תירוצים. א' דר"ז דיעבד אמר ולקמן לכתחלה (ורב יימר דאמר אף לכתחלה סובר דר"ז לאו דוקא קאמר או דלא סמכינן לכתחלה אחדודה קודם לליבונה משא"כ לקמן וכמו שכתב הב"ח). הב' דכאן ידע והתם לא ידע. הג' דביה"ש מרווח להנצל מכויות אש ולא ממורשא דפגימה. ויש חומרא וקולא לכ"א מהתירוצים לתי' א' קולא דיעבד וחומרא לכתחלה אף ידע בליבון אסור ולתי' הב' קולא בידע אפשר אף לכתחלה בפגימה וחומרא לא ידע דיעבד ולתירוץ הג' חומרא אף בידע בפגימה דיעבד אסור וקולא בליבון אפשר לכתחלה שרי ור"ז לאו דווקא דיעבד קאמר. והנה המחבר פסק דאסור אף דיעבד ואף ידע בליבון דלית ליה כל הג' תירוצים וכיון דפסקינן לקמן דבעיא בדיקה אתלת רוחתא אלמא לית הלכתא כר"ז דאין ביה"ש רווח ודיעבד נמי אסור ויש לראות איך יחלוקו אמוראים במציאו' אי ביה"ש מרווח או לאו. והנה בתה"א ט"ו כתב דאין אומרים ביה"ש מרחיב וזה דעת הרז"ה ז"ל ובקצר כתב בית א' וש"ב דאין סומכין על זכירתו וחוששין שמא נגע. הנה רואה אני סתירה ויראה דכדברי הקצר מסתבר ול"פ במציאות אלא דחיישינן שמא הטה לכאן ולכאן ולא מהני ברי לי ומידי ספיקא לא נפקא וכפי הנראה לא וודאי הוה ולמ"ש בארוך הוה וודאי ולא ספק. אמנם לומר דלית הלכתא כר"ז דחידודה קודם הא וודאי ליתא דאין חולק בהא. וראיתי לכה"ג בהגהות הב"י אות ז' דברים תמוהים שכ' דגירסת הר"מ בפ"א מה"ש ליבן סכין שחיטתו כשירה דאי פסולה נמצא סובר דליבונה קודם ואיך פסק בפ"ה מהל' ט"צ ה"ב דליבן שפוד הוה ספק יע"ש ולא ידענא מה ענין זה לזה דשחיטתו פסולה משום צדדין דלא מרווח וליבון שפוד אכתי בשאין דק כחוד סכין בעיא היא וחוד סכין ודאי חידודה קודם ואין חולק על ר"ז ועיין כ"מ פ"ה מהל' ט"צ. גם מ"ש הכה"ג באות ה' על מ"ש הב"י ומיהו לענין מעשה אין להקל וכ"נ מדברי הפוסקים פירש כדברי הראב"ד אלא בלא ידע דיעבד פסולה גם אין להקל בליבון לכתחלה אלא דיעבד וכן פסק בספר המפה ולבוש. כל מ"ש באות ההוא לא ידענא מה הוא דפשט דברי הב"י דלתירוץ האחרון דאם ידע שרי אף בפגימה ולז"א דאין להקל אף בה"מ דעיקר כתירוץ התם מורשא קורע וכן יראה מדברי המי"ט בפ"ק אות י"ט יע"ש גם מ"ש דכן פסקו המפה ולבוש הנה הש"ך העיד באות ב' שהלבוש פסק כדעה א' דאף ידע בליבון אסור ורמ"א אין אני רואה שיפסוק כסברא ב' דמ"ש אם ידע הוא לפרושי סברא הב' ומיהו המי"ט בפ"ק אות י"ט כתב שהרמ"א ולבוש פוסקים דידע כשר:

ולענין דינא הנה הפר"ח התיר בסכין מלובן בה"מ כדעה שניה וכתב שכן משמעות המחבר ולא ידענא אדרבה מדהביא דעה א' בסתם הלכתא הוא עסי' רמ"ב בש"ך. וכן משמעות כל האחרונים שאסור בה"מ אף בידע. אמנם מ"ש הט"ז כאן על מ"ש רמ"א אם ידע לתרץ דל"ק מלקמן סימן ח"י בפגימה מן הצד דלא ידע וא"י דא"כ אמאי לא הביא ב' דעות בידע קודם השחיטה דכשר ולמה לו החילוק דמורשא בזע כמ"ש הש"ך אות ב'. ואותן הרשומים שעושין אומנים כיון שרחוק מהחוד אין איסור כ"כ ט"ז כאן וכפול לקמן סח"י א"א. וכתב התב"ש דווקא שוקע הא בולט אף רחוק מאד אסור וכתב דראוי לחוש לכבודו של זקן הבה"י ואף רושמי אומנין אין לשחוט וכן ראוי לעשות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.