פרי חדש/יסודי התורה/ט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
מים חיים
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
רבי עקיבא איגר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


פרי חדשTriangleArrow-Left.png יסודי התורה TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[edit]

ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'. מה שהביא הכ"מ ממ"ש רז"ל אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה הוא בלי דקדוק דההיא לאו בדרך נבואה קאמר אלא בדרך בדרך סברא:

ומה שהוקשה לו עוד להכ"מ מהא דאמרינן פ"ק דיבמות דיצתה בת קול לומר דהלכה כבית הלל וקי"ל [הכי] בכל דוכתא לא קשה מידי דקיי"ל כרבי יהושע דאין משגיחים בבת קול ומאי דנפק בת קול דהלכה כב"ה כדאיתא פ"ק דעירובין ההיא משום כבודן דב"ה לאחשובינהו טפי והא דקי"ל בכל דוכתא דהלכה כב"ה לאו משום ב"ק דהא לא משגיחים ביה אלא משום דמשמע לן כפשטיה דקרא דאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא ממש ולא בתר חידוד טפי ומשו"ה קי"ל כוותייהו דב"ה דרבים נינהו ודוק

ד[edit]

גם מה שהקשה עוד הכ"מ שמדברי הרב בסוף הפרק נראה שאפילו כיון את ההלכה יחנק ובראש הפרק נראה דדוקא כשבא לשנות הרי זה נביא השקר. ולי נראה לתרץ דמ"ש בראש הפרק שה' שלחו לפרש פירוש שלא שמענו ממשה היינו לומר שלא קבלנו פירוש ממשה אבל לא שקבלנו היפך פירוש ממשה ובהכי ניחא דמסכים הרב עם מ"ש סוף הפרק ודוק.

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו'. הלח"מ האריך בקושיות מתחילה הקשה דאיתא בש"ס דקיום מקצת וביטול מקצת בשאר מצוות לכו"ע פטור ומשמע בסוגיא דהוריות דף ד' דפירוש ביטול מקצת וקיום מקצת היינו שמפרש שום דבר נגד מה שקבלנו מפי השמועה וזה היפך מ"ש הרב ז"ל דכשבא לפרש במצוה פירוש שלא שמענו ממשה שיחנק. עוד הקשה דאפילו תימא דפי' קיום מקצת הוי היום בטלו אותה מ"מ קשה דהא בפרק ב' דע"ז כתב הרב וכן נביא השקר מיתתו בחנק ואע"פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע משמע דאע"ג דלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע דאפילו שביטל מקצת פטור ע"כ (עיין בפ"ק דהוריות דף ד' ע"ב). ואני אומר שאיברא ודאי דפי' קיום מקצת מתפרש בחדא מתרי אנפי או שעוקר אי זה פרט מפרטי המצות כההיא דהוריות דאייתי ודכותה בסנהדרין דף ס"ב דאיתא התם דהעלם דבר היינו קיום מקצת וביטול מקצת ופרש"י כגון שיש עבודה זרה בתורה שלא לזבוח ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר ע"כ וכן נמי מצינן לפרושי דקיום מקצת הוי ביטול מצוה לפי שעה כדמוכח בהדיא בסוף הנחנקין דקתני התם ובעבודה זרה אפילו היום עבדוה ולמחר בטלוה חייב מר כדאית ליה ומר כדאית ליה והלא יקרי ליה התם קיום מקצת וביטול מקצת דע"ז וכן פרש"י היום עבדוה כלומר קיום מקצת וביטול מקצת ע"כ. והכא על כרחך לפרושי הכי דאם מתנבא בשם ה' לפרש איזה פירוש בתורה היכי אמרינן דדברי הכל פטור והא קי"ל דלא בשמים היא ועל כרחך נתנבא מה שלא נצטוה ונביא השקר הוא ויחנק אבל אם נתנבא בביטול מצוה לפי שעה פטור דדילמא קושטא קאמר ואילו היה מוחזק לנו בנביא היינו מחוייבים לשמוע לו כאליהו בהר הכרמל. ומעתה מה שהקשה עוד שבפ"ה מהל' עכו"ם כתב הרב שנביא השקר שלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע שאפילו שביטל מקצת פטור זה אינו דבסוגיא מיירי בנביא שמתנבא בביטול מצוה לפי שעה דאפשר דקאמר קושטא ולא קמשקר והרב מיירי בנביא השקר שאף שכיון את ההלכה ולא שינה כלל יחנק:

עוד תמה על הרב ז"ל דקי"ל דנביא שהדיח בסקילה וכמ"ש איהו גופיה בהל' ע"ז א"כ איך כתב בכאן דבע"ז עבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק והא בש"ס איתא בהדיא לכו"ע דלרבנן בסקילה. וגם זה לא קשה ולא מידי והכין פירושא דשמעתא דסוף פ' הנחנקין ת"ר נביא שהדיח בסקילה ר' שמעון אומר בחנק ומשמע ודאי דכי היכי דפליגי בנביא שהדיח דהיינו עיר הנדחת הוא הדין לגביה המסית דלרבנן הוי בסקילה ולר"ש בחנק ותדע דהא בשלהי ד' מיתות אמתניתין דקתני המסית זה הדיוט דייק בש"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק מתני' מני ר' שמעון היא אימא סיפא וכו' מוכח להדיא דכי היכי דפליגי במדיח הוא הדין במסית וברייתא דמתנבא לעקור דבר מן התורה א"א לפרושי כפשטה דא"כ בכל גוונא הוי נביא השקר ומיתתו בחנק וליכא למימר דחייב דקתני ברישא ובסיפא דברייתא דהיינו חנק ומדין נביא השקר דאם איתא מאי שיאטיה דפלוגתא דרבי שמעון ורבנן הכא אלא על כרחך דמיירי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דהיינו בנביא המסית ומשו"ה מתרצי לה אמוראי לאוקמא כסברתייהו. ומעתה מ"ש הרב כאן גבי ע"ז דעבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק מיירי כשאינו מסית ולא מדיח אלא קאמר כך אמר לי הקב"ה שתעבוד ע"ז היום אבל לא קאמר אלך ואעבוד כמסית ולא נלך ונעבוד כמדיח וא"כ אין כאן עונש אלא בשביל שהוא נביא השקר ויחנק ומה שיש לדקדק על הרב במ"ש בהל' ע"ז ובדברי הלח"מ שם אכתוב לשם בס"ד:

ודע שמפשט לשון הרב נראה שאף בנביא שאינו מוחזק כאליהו אלא שנעשה נביא על פי אות ומופת אם יאמר לנו לעבור על אחת מהמצות לפי שעה שמע לו וכן נראה ממ"ש בתחילת דבריו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה וכו' ולא קאמר הרב שמוחזק לנו בנביא אלא שנודע לנו שהוא נביא משמע אפילו על פי אות או מופת ועדיין לא הוחזק(ה) וכן נראה עוד ממ"ש וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו' הרי זה נביא שקר ויחנק אע"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש תורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעים לו בכל משמע דאף בנביא ע"י אות לפי שעה שומעים לו. ואולי הוציאו הרב מהא דאמרינן בגמרא אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו ומדקאמר נביא סתם כל נביא במשמע אף שאינו מוחזק אבל רש"י פי' אם יאמר לך נביא המוחזק כלומר אבל אם אינו מוחזק אין שומעין לו והכי מוכח מהא דאמרינן התם בברייתא לקיים מקצת ולבטל מקצת ר' שמעון פוטר ובפלוגתא דאמוראי נמי אמרינן אבל קיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות דברי הכל פטור ואם איתא דאיכא חיובא לשמוע לו פיטור מבעיא אלא משמע דלא מחייבים לשמוע אלא דוקא למוחזק. אמנם אחר העיון נראה שאין לחלק בין נביא מוחזק לנביא שנתן אות ורש"י לא בא למעוטי אלא נביא שמתחיל להנבא לעקור מצוה מן התורה לפי שעה שאין לשמוע לו ובכה"ג הוא דאמרינן לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור דדילמא קושטא דמלתא קאמר וכן אין לשמוע לו דדילמא משקר אבל נביא שנתן אות דינו כמוחזק והכי מוכח מהא דאמר בס"פ הנחנקים המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות ואקשינן והא מיכה דלא יהב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני אלמא דהיכא דיהב ומוחזק כי הדדי נינהו והכי מוכח ממימרא גופא דר' יוחנן דקאמר בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודה זרה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו מכלל דבשאר מצות אף אם הוא נביא ע"י אות שמע לו ולא בעי מוחזק אף שיש לדחות זה דשאני התם שנותן אות גדול שמעמיד חמה באמצע הרקיע מ"מ אין לחלק בין אות קטן לגדול וקושטא דמלתא כדכתיב וכן עיקר ודלא כדמשמע מדברי הרא"ם בפירושו לרש"י עיי"ש:

ודע שיש תימה בדברי הרב דאיתא בש"ס בסוף פ' הנחנקים דהכובש נבואתו לוקה ומפרש התם דחברי נביאי ידעי ומתרי ביה דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו' וכתבו בתוס' דלוקה לאו דוקא דלית ביה לאו ועוד דאין בו מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה ע"כ ויש לתמוה על הרב שהשמיט זה ובפרק י"ט מהל' סנהדרין כתב הרב אע"פ ששלשתן במיתה אינו לוקה שהן באין מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא כעשה ואין לוקין עליו ע"כ. ולא קאי הראיה דאליו תשמעון אלא לעובר על דבריו ולנביא העובר על דברי עצמו דכי היכי דישראל מצווין לשמוע אליו גם הוא מצווה לשמוע אל דברי עצמו שהרי דבריו הם דברי ה' אבל לכובש נבואתו לא הוזקק הרב להביא ראיה לפוטרו ממלקות שאף אם הוה כתיב ביה לאו לא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכמ"ש התוספות. אבל מה שסיים הרב דהוי לאו הבא מכלל עשה הוא לשון מושאל ובלתי מדוקדק דכיון דאית ביה עשה דאיצטריך לגופיה לא שייך למקרייה לאו הבא מכלל עשה אלא שביטלו עשה דאליו תשמעון ודוק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.