מעשה רקח/יסודי התורה/ט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png יסודי התורה TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
מים חיים
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
רבי עקיבא איגר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות יסודי התורה

א[edit]

לפיכך אם יעמוד איש וכו'. כתב מרן ז"ל זה פשוט דמאחר שקבלנו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה הא ודאי משקר הוא ועליו נאמר ומת הנביא ההוא ע"כ וקשה דבגמרא אמרינן דנביא המתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת משאר מצות חוץ מע"ז פטור הרי דאף שהוא חדוש פטור דלא חייבה תורה אלא כשמתנבא לעקור כל גוף המצוה ולפי דברי הרב חידוש מיהא הוי ולחייב וי"ל דהרב לא נחית אלא לפרש דברי רבינו דהוא ז"ל כתב הא למדת וכו' וקאמר דלפי טעם זה פשוט הוא וכו' ועיין במ"ש לקמן בס"ד:

או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה וכו'. בס"פ הנחנקין דף פ"ט מחלוקת דרבנן ור' שמעון בנביא שהדיח ומדיחי עיר הנדחת דלרבנן נביא שהדיח בסקילה ולר"ש בחנק ויהיב טעמא לרבנן דאתיא הדחה הדחה ממסית ולר"ש משום דמיתה כתיבה ביה וכו' ורב חסדא אמר מחלוקת דר"ש ורבנן בעוקר הגוף דע"ז וקיום מקצת וביטול מקצת דע"ז דרחמנא אמר מן הדרך אפי' מקצת הדרך אבל בעוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק דדבר כתיב ולא חצי דבר וקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות ד"ה פטור ורב המנונא פליג ואמר דאף בקיום מקצת וביטול מקצת דעבודה זרה פליגי אבל בקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות ד"ה פטור ומייתי ברייתא התם ת"ר המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב לקיים מקצת ולבטל מקצת ר"ש פוטר ובע"ז אפילו אומר היום עבדוה ולמחר בטלוה דברי הכל חייב אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ כרב חסדא רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה כרב המנונא וכו' ע"כ ורבינו נראה דפוסק כרב חסדא דבעוקר הגוף בשאר מצות דברי הכל בחנק ומשו"ה כתב דאם אמר שה' שלחו להוסיף או לגרוע שום מצוה וכו' מיתתו בחנק דלרב המנונא מיתתו בסקילה ופוסק כרבנן דר"ש כמ"ש בפ' ה' דע"ז. וקשיא לי מאחר דאיפליגו אביי ורבא בהך ברייתא דלאביי אתיא כר"ח ולרבא כר"ה הו"ל לפסוק כרבא דקי"ל כוותיה לגביה אביי. וראיתי להר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות בכללי הה"א שכתב דכי אמרינן הכי היינו במלתא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא כי פליגי אליבא דאחר דון מינה בנידון דידן דלא פליגי אליבא דנפשייהו ותו דפשטא דברייתא דייקא כאביי דלרבא כשאמרו במתנבא לעקור דבר מן התורה חייב ס"ל דמיירי בין בע"ז בין בשאר מצות ולקיים מקצת וכו' ס"ל דמיירי בשאר מצות והוי דוחק דמשמע דלקיים מקצת דקאמר קאי אמאי דאייתי המתנבא וכו' ותו דמאי דקאמר בתר הכי ובע"ז וכו' משמע דעד השתא לא מיירי בע"ז אבל לאביי אתי שפיר דתחילת הברייתא מיירי בשאר מצות ובהם מחלק בין עוקר כל המצוה למקיים מקצת ואחר זה מפרש דבעבודה זרה אין לחלק בהכי וכן כתב רש"י פ"ק דהוריות כר"ח והרב לח"מ כתב דפסק כרב חסדא דהוי רבו דרב המנונא.

 ועוד  הקשה הרב מההיא דפ"ק דהוריות דמשמע דאפילו ביטול מקצת וקיום מקצת הוי שמפרש שום דבר נגד מה שקבלנו מפי השמועה ומינה נלמוד דקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות דהוי הכי וא"כ לכו"ע פטור אם לא עקר כל המצוה והיכי כתב רבינו שיחנק דהוי היפך הגמרא ע"כ.
 ולכאורה  מצינן לפרושי דמ"ש רבינו או לפרש במצוה מן המצות פי' שלא שמענו ממשה רבינו ע"ה היינו נמי שעוקר המצוה האמיתית לגמרי ולא מקצתה דלא תימא דדוקא כשעוקר המצוה הכתובה בתורה לגמרי הוא דחייב אבל אם מודה במה שכתוב בתורה אלא שמפרש באותה מצוה פירוש אחר אף שבזה הפי' הוא עוקר המצוה לגמרי מ"מ כיון שמודה במה שכתוב בתורה הו"א דהוי כקיום מקצת וביטול מקצת דלכו"ע פטור ואשמועינן רבינו דזה גם כן מקרי עוקר הגוף דמה לי שמודה במה שכתוב בתורה מכיון שעוקר גוף המצוה לגמרי והכי משמעות דברי רבינו שכתב או לפרש וכו' פי' שלא שמענו ממשה וכו' והרב פר"ח כתב דהכא על כרחך לפרושי דמיירי באומר היום עשו זה ולמחר לא כההיא דהיום עבדוה ולמחר לא דקרי ליה קיום מקצת ולהכי לכו"ע פטור דדילמא קושטא קאמר ואלו היה מוחזק לנו בנביא היינו מחוייבים לשמוע לו כאליהו בהר הכרמל משא"כ בקיום מקצת דהיינו שמתנבא לפרש איזה פירוש בתורה זה מקרי עוקר הגוף ולכו"ע חייב דלא בשמים כתיב. וא"א לומר דבכה"ג פטור יעו"ש. וקשה דבגמרא אמרינן א"ר חסדא מחלוקת בעוקר הגוף דע"ז וקיום מקצת וביטול מקצת דע"ז וכו' אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק וקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות דברי הכל פטור משמע דבההוא גוונא דחייב בע"ז קיום מקצת וביטול מקצת בין שאומר פירוש שלא שמענו ממשה רבינו ע"ה בין שאומר היום עבדוה ולמחר בטלוה דומיא דהכי בשאר מצות פטור לכו"ע דהכל מקרי מקצת ולזה י"ל דמעיקרא קיום מקצת דעבודה זרה לא קאי אלא להיום עבדוה דאם אמר ע"ז אסורה אבל המשתחוה פטור זה מקרי עוקר גוף המצוה לדעת הרב ז"ל ונכלל בעוקר הגוף דקאמר. ולפ"ז ניחא ליה ההיא דהקשה הרב לח"מ דבפ"ה מהל' ע"ז כתב רבינו שנביא השקר שלא שינה כלל חייב דהוי היפך הסוגיא דפ' הנחנקין דמשמע דאפי' בקיום מקצת וביטול מקצת לכו"ע פטור וזה אינו דההיא מיירי בנביא שמתנבא בביטול מצוה לפי שעה ואפשר דקושטא קאמר ורבינו מיירי בנביא השקר שאף שכיון את ההלכה ולא שינה כלל יחנק עכ"ל ואחר המחילה אי מהא לא איריא דבגמרא אמרינן גבי נביא המתנבא מה שלא שמע דמיתתו בחנק כגון צדקיה בן כנענה והיינו טעמא דסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד הא לאו הכי קושטא קאמר בשם ה' אף דלא הוסיף ולא גרע דהא אדברים דעלמא קאי כמ"ש רש"י דף צ'. ואם איתא דכל מקום דמצינן למימר אפשר דקושטא קאמר הכא אמאי חייב הא אלו היה מוחזק בנביא היינו חייבים לשמוע לו ולא ידעתי למה הרב לח"מ סיבב פני הקושיא לרבינו ז"ל דקושיא זו איתא בעינא בש"ס דהא מתני' סתמא קתני דג' מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע וכו' ואין בה חולק ואלו בגמרא אמרינן דכולהו אמוראי ס"ל דבקיום מקצת וביטול מקצת פטור אליבא דכו"ע ודוחק לומר דגזרת הכתוב היא משום דכתיב גבי מצות מעוטא דדבר ולא חצי דבר.
 עוד  הקשה הרב לח"מ מההיך דבסוף הפרק דעבדוה היום בלבד דהוי כהיום עבדוה ולמחר בטלוה דחייב חנק ובגמרא אמרו בהדיא דלרבנן הוי בסקילה וכו' ע"כ נראה פשוט דודאי רבינו לא איירי הכא בנביא מדיח או מסית דהוי פלוגתייהו דרבנן ור' שמעון דהא בעינן שיאמר אלך ואעבוד או נלך ונעבוד כדמשמע בפ' ארבע מיתות ופסקו רבינו שם אבל כשמתנבא שה' צוהו שיעבדו ע"ז ה"ז נביא שקר דלכו"ע הוי בחנק וכמו שסיים רבינו וכן ראיתי להרב פר"ח ז"ל אלא דבפ"ה דע"ז משמע מדבריו דס"ל דהכא מיירי בעוקר מקצת וביטול מקצת דע"ז ובמדיח וזה אינו דהכא מחייב ליה חנק ולפי דבריו שפוסק כת"ק הול"ל סקילה. ונראה דכוונת הרב היא לומר דממה שכתב כאן גבי נביא שקר דאפילו בעוקר מקצת חייב חנק סמיך הרב דמינה נלמוד דה"ה בנביא שהסית או שהדיח דמיתתו בסקילה דההיא פרשה לרבנן הויא בסקילה ולפ"ז צ"ל דמה שהביא רבינו קרא דכתיב גבי נביא שהדיח היינו לומר שאף אם יעשה אותות ומופתים לא נשמע לו והרב לח"מ שם כתב דהכא מיירי בנביא שהדיח מיעוט העיר דמיתתו בחנק יעו"ש:

ג[edit]

וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא. פי' שאם לא נודע לנו שהוא נביא אין חייבים לשמוע לו אא"כ נתן לנו אות וכ"מ פ' הנחנקין דף פ"ט ע"ב:

ועל דרך הזאת אם צוו כל הנביאים וכו'. הלשון נראה שהוא מיותר שכבר כתב וכן אם יאמר הנביא וכו'. ונראה שכוונתו דלא תימא דבעינן שיהיה דוקא כאליהו שהיה מוחזק בנביאות כמ"ש בגמרא אלא כל הנביאים הם שוים לענין זה ודי שיודע לנו שהוא נביא ולא בעינן מוחזק כאליהו:

ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'. כתב מרן דאמרו חז"ל בכמה מקומות אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה ע"כ וכתב עליו הרב פר"ח שזה שלא בדקדוק דהתם בדרך סברא קאמר ולא בדרך נבואה ע"כ ושמעתי עם ההיא דעתניאל בן קנז וכו'.

 ומ"ש  מרן מההיא דפ"ק דיבמות וכו' ע"כ נראה דכוונתו דמדברי רבינו משמע דאפילו כיון את ההלכה יחנק משום דלא בשמים היא כלל ולהכי הקשה שדברי התוס' אינם עולים לדעת רבינו שכתבו שם לחד שינויא דההיא דב"ה שאני דהוו רובא אלא שהיו מסופקים משום דב"ש חריפי טפי ונמצא שהבת קול לא חידש שום דבר אלא הודיע שכוונת הפסוק הוא דבכל גווני אזלינן בתר רובא אף דאינהו לא מחדדי טפי כמו האחרים והכי קי"ל ואפשר שכוונת רבינו גם כן היא זו תדע שכתב בתחלת דבריו וכן אם עקר וכו' דמשמע שאומר חידוש גמור נגד תורתנו הקדושה ועלה קאי אם אמר שה' צוה לו שהדין כך והלכה כפלוני כלומר ואנן קי"ל דלא כאותו פלוני לגמרי בלי ספק אבל אין ה"נ שאם אנו מסופקים בדין ובא לומר דכוונת הכתוב הוא כן שלא הכחיש הכוונה ואדרבא פשט הכתוב קאמר כההיא דאחרי רבים ה"ה נמי דאינו חייב מיתה על זה והרב פר"ח כתב דלעולם אין משגיחים בבת קול וההוא בת קול דב"ה הוה משום כבודם לאחשובינהו טפי ע"כ והתוס' שם כתבו בתירוץ שני דההיא דר' אליעזר לא יצא הבת קול אלא לכבודו. שוב מצאתי כדברי בהר"ח אבולעפיה נר"ו פרשת ראה. ולענ"ד נראה דמדברי רבינו נראה שאם נתנבא בשם ה' ואמר ה' ציווני שתשמרו את השבת כהלכתו או מצוה אחרת שלא הוסיף ולא גרע כלל אלא שמזהיר את העם על ענין זה אף שאומר בשם ה' לא קרינן ביה לא בשמים היא ומ"ש כאן שאם אמר הלכה כפלוני וכו' היינו נגד מה שקבלנו ולהכי חייב תדע שכתב בפ' ה' מע"ז שנביא השקר שלא הוסיף ולא גרע חייב מקרא דאשר יזיד לדבר דבר בשמי וכו' דהיינו אדברים דעלמא חייב מדלא קמוכח מקרא דלא בשמים היא וכן יש לדקדק מדברי רבינו שם דבמתנבא בשם ע"ז כתב אפי' כיון את ההלכה לטמא את הטמא וכו' וגבי נביא השקר כתב לא הוסיף ולא גרע וכו' דמשמע דקאי אדברים דעלמא. ונראה דהיינו טעמא דלא מקרי נביא השקר בהכי דאין הכי נמי דכן הוא האמת שכל ישראל קבלו מפי הקב"ה בסיני לשמור כל התורה וקבלו עליהם להיות ערבים זה לזה ולמחות ביד העוברים על ד"ת א"כ לא מקרי נביא השקר אף דלא משמע כן מדברי מרן כ"מ ז"ל. ובנביא שאינו מוחזק אלא שנעשה נביא ע"פ אות ומופת אם יאמר לנו לעבור על אחת מן המצות לפי שעה צריך לשמוע בקולו וכן הכריח הרב פר"ח ז"ל וכתב שהרא"ם חולק ומסתברא דכל זה לא מיירי אלא באדם שמתוך מעשיו ומדותיו אפשר שיהא נביא אבל באיש דעלמא אף שיעשה כמה אותות לא נשגיח עליו כלל וכ"כ רבינו בתחילת פ"י וז"ל לפיכך כשיבא אדם הראוי לנבואה וכו' פירוש שיש בו הפרטים שמנה רבינו בפ"י וכו':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון