פני משה/עבודה זרה/ב/ט

פני משה עבודה זרה ב ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וישראל רואהו. לאו דוקא רואהו אלא כיון דאי קאי חזי ליה אע"ג דכי יתיב לא חזי ליה הנכרי אירתותי מירתת אמר השתא קאי וחזי לי:

והדבדבניות. החלות שרודין מן הכוורת שבהם הדבש ואע"פ שהם נוטפות לא חיישינן שמא עירב בהם יין נסך ואין בהן משום הכשר משקה שיהא מוכשר לטומא' לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל ולא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו פירוש אחר אשכולות של ענבים אע"פ שהיין נוטף מהם אין בהם משום יין נסך ואין בהם משום הכשר משקה דסתמן לאכילה ולא ניחא ליה במשקה הנוטף מהן:

וטרית שאינה טרופה. ואע"פ שהיא עשויה חתיכות נשאר ראש הדג ושדרתו קיימין וניכר שהוא טהור:

וציר שיש בו דגה. כלבית:

ועלה של חלתית. דהא לא מפסקי לה בסכין:

וזיתי קלוסקא המגולגלין. זיתים המכונסי' בכלי עגול ומתחממין ונעצרי' מאליהן ונעשים כגלוסקי' מגולגלין שנתחממו כמו ביצה מגולגלת:

השלוחין אסורין. אם נתרככו הזיתים כל כך עד שכשלוקח הזית בידו הגרעין שבתוכו משתלח ונופל מאליו אסורין דחיישין מחמת היין נתרככו ואין הלכה כר' יוסי:

מן הסלולה. מן הסל שלפני החנווני אסורין שמזלף עליהם יין כדי שיתרככו:

ומן ההפתק. ממקום שכונסן ועוצרן שם זה על זה מותרין שאין מזלף עליהן יין שלא יתקלקלו עד שנותנין לפניו למכור:

וכן בתרומה. כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל הנמצא לפניו אסור שמא תרומה היא אבל הבא מן האוצר מותר דארתותי מירתת דילמא שמעי רבנן ויפקירו כל האוצר:

גמ' הדא דאת אמר. הא דקתני וכבשים שאין דרכן לתת לתוכו וכו' בסתמא מיירי וכן ברישא דמתני' אם דרכן לתת לתוכו יין וחומץ אסורין באכילה בסתמא הוא ולפיכך הדבר תלוי אם דרך לתת לתוכו או לא הא אם דבר ברי שנתן לתוכו יין או חומץ אסור אפי' בהנאה:

ישראל שופת. הקדירה על הכירה ושוב אין בו משום בישולי נכרים כדלקמן:

והנכרי מנער. בזה לא איכפת לן אפי' הנכרי מנער:

מי מחזיר. מי מגיס הקדירה ומחזיר המאכל בתוכו כדי שיתבשל:

סברין מימר. מן הסברא אמרו שהישראל הוא שמחזיר:

והוא שנתבשל. כלומר אפי' שהוא כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש הבישול לעולם הישראל הוא שיחזיר:

ר' יוסי בעי. על זה אם בשנתבשל כמאכל בן דרוסאי בשפיתת ישראל למה לי שיחזיר הישראל אפי' הנכרי מותר להחזיר:

איזהו החילק. דתנן לעיל שאסור באכילה משלהן:

סולתניתא. מין דגים קטנים שנתערב בהן ממיני דג טמא:

הוא חילק הוא טרית טרופה. כלומר חילק ג"כ לא אסרו אלא אם הוא טרוף כדין הטרית שאז אינו ניכר בו תערובת דג טמא:

לחלתותא. הוא צחנתא ופעמים מתערבים בהם מיני דג טמא:

במקום שאין המים מהלכין. אלא עומדין כמו מי אגמים ומים המכונסין ומתגדלים שם דגים:

אבל במקום שהמים מהלכין. כמו מי נהר וחזקה אין דג טהור מהלך עם דג טמא ואין חוששין לתערובתן:

הא יימא דטבריא. דין מים מהלכין לה:

ובלבד. הא דקתני טרית טרופה דוקא שגופי הדגים טרופין הן ואינן ניכרין:

חפיתה. כמו חפישא ויש דוגמתו ג"כ מין שרץ ודג טמא כדתנן החפושית בפ"ט דפרה וזהו הסימן להכיר נותנן אותה בתוך קליפתה הנמצא עמה אם עושה לחלוחית ונידבק בה ודאי יש לה קשקשת ומותרת ואם לאו אסירא:

והתיר את כולהון. על ידי אחת שראש ושדרה שלהן שבתוכה ניכר שהיא ממין טהור:

מסתברא דלא אותה חבית תהא מותרת. ואמאי התיר את כלן הא מן הסברא אינה מותרת אלא אותה החבית שנמצאו בה ראש ושדרה שלהן ניכר:

אלא על ידי עילא. כלומר אלא דבלאו הכי אין לאסור המרובה כל כך מספק כדלקמן ועילא בלבד ביקש רבי ולתלות ההיתר באותה החבית:

זבינתא. בפ"י דתרומות גרסינן להא וגריס התם גבינתא איתקלקלת ועל המתני' דתנינן התם קאמר לה דתנן דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז וכו' דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים וגריס בגמרא שם רובע ציר בסאתים דגים וציר אתא עובדא קומי ר' יאשיה והורי כן ותני כן בד"א בזמן ששולה ראשון ראשון ומניח לפניו שמותר לעשות כסדר הזה כלו' אם שולה ראשון ראשון ומניח הכל לפניו אז מותר לעשות כסדר הזה דוקא כמו ששנינו במתני'. אבל אם היה שולה ראשון ראשון ומניח לאחריו אפי' יותר מכסדר הזה מותר ע"י עילה כלומר אבל אם לא היה שולה הכל ומניח לפניו אלא שולה ראשון ראשון לאכול ומניח השאר לאחר זמן אפי' יותר מסדר השנוי במתני' מותר לפי שהוא דבר מרובה ואין אוסרין מספק ומתירין ע"י עילה כל דהוא שנוכל לתלות ההיתר כההוא עובדא דלקמיה:

גבינתא איתקלקלת. גבינתא. חבית שמכונסין בתוכה מיני חגבים הרבה ומלשון הגובאי הוא ונתקלקלה ולא היו יכולין להכיר אם אין בה תערובת מיני חגבים טמאים והורה ר' בא אין דבר של רבים כלומר דבר המרובה אינו אסור מספק שאין מחמירין בהפסד מרובה:

מקשי. לדידך דאמרת דע"י עילא אנו תולין ההיתר בדבר הספק א"כ נתלה נמי בהא דלקמיה:

ואלין איגרתא. אלו השטרות:

לא נכרים לוקין כתיב בהן. בפ"ק דגיטין בהלכה א' אמרינן בהאי תלמודא בעו קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן אמר לון נכרים לוקין חתומין עליו ואתם אמרין אכין. כלומר דבעי מיניה אם אנו רואין לפנינו שמות העדים כשמות הנכרים אי חיישינן דילמא נכרים נינהו וצריך שיכירו ולהעיד בפנינו דישראל הן שחתמו או לא חיישינן לזה והשיב להם רבי יוחנן נכרים לוקין כולם שמות נכרים הפסולין אנו רואים חתומין כאן ואתם אומרים אכין בתמיה שאתם מסופקים בזה ורוצים להכשיר אע"פ שאינם מכירן ומאי קא מיבעיא לכו. והשתא מקשי ר' יצחק מאי שנא האי דינא מדינא דהכא דאת אמר ע"י עילא בעלמא סומכין להתיר ספק תערובת מיני טמאים ואמאי לא נימא הכא גבי ספק אם שמות הנכרים הן לעדים או נכרים חתמו עליו נמי כן דע"י עילא בעלמא נתיר דמסתמא לא היה אותו הב"ד מניחין לנכרים לחתום ואמאי אמרינן דצריך שיעיד בפנינו שמכיר אותן העדים בשעת חתימתן:

עולא שכפא. כך שמו:

משריץ. דג עצמו ואינו מטיל בצים:

חזר ותנא. ברייתא אחריתא לפניו מעי דגים אלו הן הבצים שלהן וקרביהן אינן נאכלין אלא על פי מומחה הבקי להכיר בהן אם הן מן הטהורין:

חזור בך. מזו הברייתא או מזו הראשונה דתרתי דסתרן אהדדי נינהו דמברייתא האחרונה ש"מ דגם דג טמא מטיל בצים הוא:

לא תחזור בך. דהא דקתני דג טמא משריץ לעולם הוא ג"כ יש לו בצים אלא שמשריץ מבפנים לאחר שנגמרו הבצים במעיו וביציאתן הן נגמרות הדגים ויוצאין נגמרין אבל דג טהור לאחר שהוטלה ביצתו משרצת מבחוץ מאיליה כשהיא בחול:

אם אמר לך. המוכר מלחתים אני והן מן הטהורים נאמן:

עגולים. השלחופית שלהן ושבטהורין הן נראין כארוכין מעט:

הדא סלפיתא. שלחופית אחת הראה לו ושל דג טהור היה:

לא ביש לי דאמרת על הטהור טמא. אלא שמתוך שאין אתה בקי וסומך על עצמך סופך דאמרת על טמא טהור:

תני. בתוספתא ספ"ה:

אין לוקחין גבינה מבית ויתינייקי אלא מן המומחה וכו' :

ואינו חושש. דכיון שהוא אוכל בעצמו אינו חושש דספי ליה איסורא:

שלח לו חלתית נאמן. לומר שאינה חתוכה בסכין של נכרים:

שילח לו תכלת נאמן. לומר זה מן התכלת כשר הוא:

טלייא. בניו קטנים של לוי צנברייא היו מוכרין פירות בחזקת מעושרין וסמכו עליהן מכיון שאביהם בחזקת נאמן היה:

עבדו של נאמן. על המעשרות כנאמן עצמו ויכולין ליקח ממנו:

גרמנא. שם העבד של רבי יודן נשיאה היה לו תכלת למכור סמכו עליו כר' יסא בשם ר' יוחנן:

ומלח סלוקנרית. דתנינן במתני' לעיל אית תניי תני וכו' ומפרש דחד טעמא אית להו דלהאי מ"ד מחשש שמושחין אותו בשומן של שרץ שחור הוא ואין חוששין לשל לבן ששם אינו מצוי ולהאי מ"ד בשל לבן ואין חוששין לשחור:

זו וזו אסורה. דאיכא חששא לשומן של חזיר ואינו ניכר כדא"ר חנינא שראה מהשכן שלו עושה כן:

הן סככות הן פרעות. איידי דזיתי גלוסקא דמתני' קחשיב לכל הני שהן במלות שונות וענין אחד להן:

הן רפפות הן רעולות. בפ' במה אשה ערבית יוצאות רעולות ומדיות פרופות:

הן איסטניות הן ספיות. בפ"ח דכלים פורנה אם יש לה ליזבז טמאה ר' יהודה אומר אם יש לה אסטגיות רבן גמליאל אומר אם יש לה שפיות והן ענין אחד וכל אחד שונה בלשון רבו:

הן כוסות הן גומות. בפ"ב דפרה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולות ר' יהודה אומר בתוך כוס אחד:

היא מקום הנחת כוסות. ברפ"ב דכלים השלחן והדלופקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת כוסות טמאים ר' יהודה אומר מקום הנחת חתיכות:

הן זיתי קלוסקא. דבמתני' קתני קלוסקא המגולגלין ומפרש לה דהיינו קלוסקא והיינו המגולגלין שנעשו עגולין כמו גלוסקא:

מין הוא. מין א' של זיתים הוא שהן נעשים רכים מיד וכשהוא נותן עליהן חומץ יכולין לחלוץ ולשלח את גלעיניהן מהן:

הדרן עלך אין מעמידין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף