פני משה/עבודה זרה/ג/א

פני משה עבודה זרה ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל הצלמים אסורין. בהנאה:

מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה. כשהשמש באותה מעלה שהצלם עשוי בו דאע"ג דאיכא טובא שאינן אלא לנוי ואינן נעבדין ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא:

מקל וכו'. דהני ודאי נעבדין הן ועושין להן סימן מקל שרודה את עצמן תחת כל העולם כלו כמקל. צפור שתופס את עצמו תחת כל העולם כלו כצפור. כדור שתופס עצמו תחת כל העולם כלו ככדור הוסיפו עליהן בברייתא חרב ועטרה וטבעת והלכה כחכמים ואינו אסור אלא כשעומדין על פתח המדינה. ובכפרים שאין דרכן לעשות צורות לנוי דברי הכל אסורין ואפי' אין בידו דבר דלמפלחינהו עבדי להו:

גמ' פעמיים בשבוע. בשבע שנים עובדין פעמיים לכל הצלמים:

ומקום שאינן נעבדין יהו מותרין. ואמאי קתני סתמא כל הצלמים אסורין:

נאסר מינן. מה שנעבדין בכרך גדול נאסרו בכל מקום:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן דפליגי בה ר"מ ורבנן:

אם דבר ברי שהן של מלכים. שהן אנדרטי של מלכים שעושין אותן לעבדן אפי' רבנן מודו דאסורין הן ואם ידוע בודאי שאינן אלא של שלטנות ואינן עשוין אלא לנוי בעלמא אפי' ר"מ מודה שהן מותרין לא נחלקו אלא בסתם:

איקוניות. הצורות מפני מה הן אסורו':

בשעה שהן עולות. בשעה שמעמידין אותן דרכן להקטיר לפניהן:

בשעה שהן יורדות. כשהן נופלין מותר לראותן ולא כשהן עומדין כדלקמן לר' יהודה:

כד דמך. כשנפטר ר' נחום בר סימאי שהיה איש קדש קדשים כדלקמן:

חפון איקונתא מחצלן. כיסו את הצורות שבכתלים במחצלות אמרו כמו שהיה נוהג בחייו שלא להסתכל בצורות כך לא יראה אותם במותו:

ותכמין אינון כלום. וכי מכירין ורואין המתים כלום:

אלא דיבור פה בלבד. ושאר החושים לא נתבטלו מהם:

ר"ז וכו'. וכן אמר ר' אשיין:

בטיהרא. בצהרים על דרך והבאתי את השמש בצהרים:

איתכפון. נכפפו אנדרייטא והן תבנית אדם שעושין למלכים מאבן שיש וכיוצא:

איתכפון איקוניא. נכפפו הצורות כעין שעושין על הכתלי' ואמרו לרמז להראות שלא נראית צורה יפה כדר' יוחנן כדאמרינן פ' הפועלים:

אמרין. שזה היה לרמז שאירע לו נס הזה כשעלה פעם אחת לעיבור שנה נקרע ימא דטיברייא בפניו:

קלוון דטיברייא. דקל חשוב שהיה בטיברייא במ"ר פ' בשלח חד קלוון. דקל:

איתעקרון. שבעים איסקיפות שלהם שהיו רעועו' ולא היו תולין אלא בזכותו:

אמרין. עליו שהיה נוהג ליקח שיבשין של הדס ומרקד לפני הכלה והיו רבנן מרננין בו על שמבזה את עצמו ואמר להן ר"ז הניחו לו וכי הזקן הזה אינו יודע מה הוא עושה ודאי אין כונתו אלא לשם שמחת מצוה:

חייא דאהן סבא. כלומר באו וראו החיים והמנהג של אותו הזקן ומה זכות גרם לו מעשיו שעשה עם שיבשי הדס:

אמרין. אמרו עליו לפי שהיה דרכו למסור נפשו על גזורתא מצות מילה ולרמז זה משכו הצינורות כמראה דם:

בכן. היו בוכין עמודים של העיר קיסרין וכלומר שנשמע קול רעש גדול והכותי' המינים היו אומרים ללעג שהוא קול תרועת שמחה והיו ישראל משיבין להם ידעין רחיקייא וכי יודעין הן הרחוקים והן העמודים להריע כמו שהקרובים מריעים והן הכותים שעומדים יותר סמוך למקום שנפטר ר' אבהו והכוונה שאתם המינים בלבבכם כן ולהריע ולא כן העמודים. א"נ רחיקייא על הכותים אמרו וכי אתם הרחוקי' ממנו יודעין מה שהקרובים והן העמודים עושין שהמה יותר קרובים להרגיש הצער ממה שאתם המינים הרחוקים סבורין:

מי דמך. בשעת פטירתו:

בעולם הזה. מראה להם מתן שכרן בעולם הבא ומתוך כך נפשם שביעה ומתוך העונג של הדביקות ישינם להן וינוחו על משכבותם:

במפה. מעל השלחן מעמיד ומראה להם תמונת וצורות כל מיני סעודה:

מי דמכון. בשעת פטירתם אמר כל אחד הפסוק משלשה פסוקים האלו:

נתנו עיניהם בשמואל הקטן. שהוא השני:

והיו שמחין. בבת קול השנית שהסכימה דעתן בפעם הראשון על דעת רוח הקדש:

מן אלין דנשיתא. של בית הנשיא נפטר ובשעת קבורתו נקלטה ונפלה המערה תחתיה ונסתכנו הנפשות אשר היו שמה ונכנס ר' יוסי ודרש אשרי אדם שיצא מן העולם בשלום ושלא יארע דבר היזק וסכנה במיתתו ובקבורתו:

קסיטולין. המגדל קסטילא בלע"ז:

והוון אילון. דבית הנשיא שמחין על הדבר לפי שהוא בעצמו עליו השלום אמר על שאירע במיתת אחד מהן כזה אשרי אדם:

לא דמייא. התם היה סכנת נפשות כשנפלה המערה וכן לא נתעקרה שם ע"ז אבל הכא בנפילת המגדל נעקרה הע"ז אשר היתה שמה ולא היה שום סכנה וזה להראות זכותו של ר' ייסא:

חמא אף הוא. ולחזקיה מלך יהודה ראה ג"כ ואמר הכינו לו כסא:

בעי מחותנתיה. היו רוצין משפחת הנשיא להתחתן עמו ולא קיבל עליו ואמר שלא יהיו מתבזין ומתגנין בכך לפי שהיה נבזה בעיניו:

שרץ אחר כבוד. כלומר שהיה רץ ומחזר אחר כבוד לכבד ללומדי תורה כדאמרינן בשעה שהיה יהושפט רואה ת"ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו ואומר לו אבי אבי וכו' והיה נוהג פחיתות בעצמו בשביל כבוד אחרים וזה גם כן היה מתנהג בפחיתות להראות כבוד אחרים:

מקל. זה עושין לסימן שהיה רודה וכו' וציפור על שם ותמצא בקן ידי וגו' כלומר תופס עצמו לחיל העמים:

כד בעא מיסק לעיל. עשה דבר אחד וישב על הנשר להגביה עצמו למעלה ולראות על פני הארץ ככתוב בד"ה שלהם:

בגין כן ציירין לה. להע"ז שתופס בידו כדור עגולה:

ויצורנה. כמו קערה עגולה ולרמז גם על הים:

אינו שליט בים. הם עצמן לפי טעותן מודים שהע"ז אין לה שליטה בים:

אינו שליט אלא בשלו. שמא באפרכיא אחרת יכול הוא לעזור אותו ואפי' קוזמוקרטור והוא הקיסר אעפ"כ אינו יכול להושיעו בים:

אבל הקב"ה. הוא השליט בכל ומצילו בים וביבשה:

אין כתיב כאן אלא מחרב. ומיד פרעה הוי ליה למיכתב אלא ללמד אפי' חרב וכו' כמו שהציל משה מחרב שהיה נתון על צוארו:

טבעת שיש עליה ע"ז. תוספתא היא בפ"ו:

אם היה חותמה שוקע אסור לחתום בה. לפי שהצורה בולטת היא כשחותם בה:

בולט. הצורה שוקעת כשחותם בה:

היו חותמין בפרסופות. בולטות:

חוץ משל אדם. שאסור להשים בביתו צורת פרצוף אדם כשהוא בולט:

והסולים וכו'. מיני מרצע הן:

דבר של כבוד הוא. כלומר שחותם עצמו תחת כל העולם כולו:

קלמרין. בלא קולמוס צריכה מספקא לן אם דרך כבוד מיקרי ואסור או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף