פני משה/עבודה זרה/ב/ח

פני משה עבודה זרה ב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו. משום תערובת חלב טמא ואפי' להעמיד בו גבינה אסור דשמא חלב הטמא שאינו מעמיד ישאר בגומות שבגבינה עם הנסיובי:

הפת והשמן וכו'. כל הני אסורין משום חתנות ופת פלטר התירו במקום שאין פלטר ישראל מצוי אבל פת בעלי הבתים לא התירו אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק והשמן ראו שלא נתפשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו כדלקמן:

ושלקות. כל דבר שבישלו אותו הנכרים ואפי' בשלו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערוב' איסור ולגיעולי נכרים אסרוהו משום בישולי נכרים והוא שלא סייעו הישראל לא בתחילה ולא בסוף ולא אסרו משום בישולי נכרים אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אבל אם חסר אחת מאלו אין בו משום בישולי נכרים:

כבשים. דברים שדרכן לכבוש דגים ומיני ירקות ודרכן לתת בהן יין או חומץ ואין אסורין איסור הנאה לפי שאין טעם היין ניכר בהן אבל באכילה אסורין:

וטרית. מין דגים קטנים מלוחים וטרופה שנטרפו ונשתברו דק דק ואינן ניכרין והלכך חיישינן לטמאין:

וציר שאין בה דגה. דג קטן שנקרא כלבית ודרכו ליגדל מאליו בציר דגים טהורים והיא עצמה טמאה וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית:

והחילק. מין דגים קטנים טהורים ואין להן סנפיר וקשקשת ועתידין לגדל אחר זמן ודגים קטנים טמאים הדומין להן מתערב עמהן ואינם ניכרים אפי' כשאינה טרופה אבל טרית אין דגים טמאים דומין לה והלכך שרי כשאינה טרופה:

וקורט של חלתית. כך שמה בערבי חלתית וחותכין קרטיו בסכין ואסורה משום שמנונית דסכין דאגב חריפותא דחלתית ממתקת היא טעם השמנונית הנבלע בה:

ומלח סלקונתית. מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה ורגילין למשוח אותה בחלב חזיר או בשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר:

הרי אלו אסורין וכו'. למעוטי בידוע שכבשן ביין:

מתני' אילו. דברים של נכרי' מותרין באכילה:

גמ' משום גילוי. והם אין נזהרין בו:

ויעמיד. החלב ואם יש בו ארס נחש אינו נקפא:

מפני האירס הנתון בין הנקבים. שנתערב עם הנסיובי ועומד בין הנקבים של הגבינה ואינו ניכר:

ותני כן. שיש מין ארס שהוא שוקע וזה יוכל להתערב ולהנתן בין נקבי הגבינה:

אחד צף. של זקן צף הוא על המשקה:

שוקע. של בחור חזק וכובד בו ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי:

ואחד דומה לשבכה. והוא של בינוני ועומד כסבכה מלמעלה ולא צף ממש:

אישתון קמייא. ולא מייתון. וכן היא בפ"ח דתרומות:

ואנכון תניינין. וחזרו ושתו השניים ומיתון מפני שארס שוקע היה:

דסדרא רובא. של בית המדרש הגדול:

אישתון קמייא ולא מיתו אינכון וכו':

אבטיח שניקר. אותו הנחש:

עשרה בני אדם. ולא מתו אף על פי כן אסור וכו' שחוששין לארס שוקע:

רבי ירמיה. סבר טעמא דחלב הנכרי אסור משום תערובת חלב בהמה טמאה:

ותני כן. בתוספ' פ"ה ישראל וכו' אלמא דליכא חששא משום גילוי אלא משום תערובת חלב טמא וכשישראל יושב בעדר סגי שרואה שאין שם בהמה טמאה ואע"פ שאינו רואה אם נתגלה:

פת מהלכות של עימעום היא. של גימגום ומפרש ואזיל:

כך אנו אומרין. בעיא היא ובשביעית ובפ"ק דשבת גריס א"ר יוסה קשייתה קומי ר' יעקב בר אחא מהו מהלכות של עימעום כך אנו וכו' כלומר אם כך נפרש:

ועימעמו עליה והתירוה. אפי' במקום שפת ישראל מצויה:

או דילמא מקום וכו'. ואסרוה אפי' בשאין פת ישראל מצויה:

א"ר מנא. מאי תיבעי לך דלא שייך לשון עימעום לאיסור דאי לאיסור א"כ החמירו הוי ליה למימר ולהיתר הוא דשייך לשון עימעום וכלומר שלא התירו בפירוש אלא בגימגום ולא רצו לאסור:

ופת לאו תבשילי הנכרים הוא. וכי כך אנו אומרים וכו'. בתמיה ומאי שנא דבפת התירו:

אלא כיני וכו'. דהיינו טעמא דבפת התירו מפני חיי נפש. ובשביעית ובשבת גריס מקום שאין תבשילי ישראל מצוין בדין הוא שיהו תבשילי נכרים מותרין ועימעמו עליהן ואסרום אלא כיני וכו'. וכן הוא בריש פ"ג דמעשר שני וגי' זו יותר נוחה דהכל מתמיהות ר' מנא היא וכי יש עימעום לאיסור והלא פת היה נראה שהוא כתבשילי נכרים וכי כך אנו אומרים ג"כ בתבשילי נכרים שבדין הוא שיהו מותרין במקום שאין תבשילי ישראל מצוים אלא שעימעמו לאסור בתמיה והלא מדינא אסורין אלא כיני דהעמעום הוא בפת להתיר ומשום חיי נפש:

כדברי. כלומר אפי' לדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטר ולא מבעל הבית:

ולא עבדין כן. לא נהגו כן אלא נוהגין היתר אף בפת בעל הבית:

אמרין קומי ר' חייה רובא. האי ברייתא דר"ש בן יוחי ואשלקות דמתני' קאי דתני כן דדרשינן לה מקרא:

לא נשתנו מברייתן. ע"י האור:

התיבון הרי. תנינן בתוספתא פ"ה:

המוטליא. התם מפרש לה ביזרא דכרפסא וביזרא דכיתנא וביזרא דשבלילתא ותרו להו בהדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל:

ופנקרסין. קפריסין:

וקובטיות. כרתין:

ניחא כולהון שהן וכו'. ולא שייך לאסור משום בישולי נכרים אלא קליו' למה התירו לדידך דאמרת בישולי נכרים מן התורה אסורין:

ר' יוסי בר' בון בשם רב. היינו טעמא דבישולי הנכרים מדרבנן הוא דגזרו ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי וקליות נאכלין הן:

עם הפת. וכן דבר שדרכו ללפת בו את הפת בזה אסרו משום בישולי נכרים:

מה מקיים ר' חייה רובה. האי קרא אוכל וגו' דאיהו לא קיבל דרשה דרשב"י והקשה עלה:

באוכל תשברו. דריש לה לדרשא אחריתא ולרמז על בני עשו שתראה לפייסו ולשברו באוכל שתתן לו ואם האכלתו שברתו:

אם היה קשה עליך. ורוצה להרע לך ראה באוכל תשבר אותו ואם לא יועיל אוכל הרבה עליו כסף והיינו בכסף דקרא:

אמרין. כן היה נוהג ר' יונתן לעשו' כשהיה בא שר גדול לתוך העיר היה משלח לו דורונות לכבדו כדי לשחדו ולסמות עיניו ואם אח"כ יבא איזה דין של יתום או של אלמנה וכה"ג וצריך להשתדלות היה מוצא אצלו פנים רצויות ומפוייסות לעשות חפצו ורצונו:

וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין וא' משתה שמן:

בגיטין. בפ' מי שאחזו תנן אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט ותני עלה בתוספתא פ"ה דגיטין ורבותינו התירו לה לינשא משום דס"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא אמר מעכשיו הרי זה גט. וגרסי' להא שם הלכה ג' ולקמן בפרק המפלת:

ובסנדל בנדה שם המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה. ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר נמנו עליו רבותינו לומר והיא שיהא בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:

וקרו ליה בי דינא דשרו מישחא. ופריך כל ב"ד דשרו ג' דברים נקרא ב"ד שרייא וה"נ יקראו לו ב"ד שרייא:

בית דינו חלוק עליו בגיטין. ולא הסכימו עמו כדאמרינן שם:

מהו שתהא מותרת להינשא. מיד ולרבותינו שהתירו בעי לה אם מיד ששמעו בו שמת התירו להנשא או לא:

מותרת להינשא. מיד אמרו שהרי לא יבא עוד ונתקיים התנאי:

אסורה להנשא. בתוך שנים עשר חדש כדמסיים בגיטין שם אני אומר נעשו לו ניסים וחיה ולא התירו רבותינו עד שתמתין לאחר שנים עשר חדש ולא יבא שאז נתקיים התנאי ותנשא:

שהיו עולין להר המלך ונהרגין עליו. אדלעיל קאי דניאל אסרו ומאי טעמא לפי שראה שהיו מסכנין עצמן ועולין להר המלך ללקט זיתים ונהרגין עליו ולפיכך גזר על השמן. ובפ"ק דשבת גריס לה בתר הא דדניאל אסרו:

אמר שמואל. אמר לפני שמואל וקיבל ממנו ואכל:

זקן ממרא. שאתה חולק על מה שנמנו והתירו:

עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בארץ ישראל ידעתי זה ששמלאי הדרומי עורר על איסור שמן ולא הוה איכפת לי בדבריו:

אמר ליה. שמואל וכי אמר בשם גרמיה לא אמר אלא שרבי ובית דינו נמנו והתירו ואטרח שמואל עליה עד דאכל:

ולא כן תנינן. בפ"ק דעדיות אין בית דין וכו' וכי היאך ר' וב"ד יכולין להתיר מה שאסר דניאל וחביריו:

ר' יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן מקובל אני וכו'. והיינו טעמא דסמכו להתיר את השמן לפי שמתחילה לא קבלו רוב הציבור עליהן ולא דנמנו והתירו מה שאסר דניאל והיו מקבלין עליהן:

נצלית שלא לדעת. העכו"ם מהו:

שנפלה דליקה. ע"י העכו"ם שהצית את האור:

באשת קנים. כמו בחישת הקנים:

ואסר. אע"פ שנצלו שלא לדעתו:

אמר רבי אבהו. מן הדא ליכא למישמע מינה דאימר משום תערובת חגבים טמאי' אסרן:

והדא מן חמירתא דרב. הא דלקמן והן מן החומרות של רב שכשירד לבבל וראה אותן מקילין באיסורין החמיר עליהן:

קופד. בשר:

דייתא. עוף הנקרא דיה וחטפו מידו וכשפרח העוף נפל הבשר תחתיו והלך זה וביקש לקחתו וא"ל רב אסור עליך זה דאימור בשר נבילה היתה הדיה טעונ' ונפל לתחת ועכשיו תקח להנבילה תחת הבשר שלך:

בעי משזגה. ביקש לרחוץ איסקופתה וזהו הראש והרגל ובני מעים הנמכרין ביחד מילנדר בלעז ובלשון ישמעאל סקפטא:

אנשיתה. ושכחה ועלה מהנהר והלך לו וכשנזכר רצה לילך ולקחת אותה ואסר עליה רב דאימור ההוא דידך שטפה הנהר וזה של נבילה הוא:

אני עלת על לבי לאסור. כלומר ומה אעשה שכנגדי חלוק עלי וגם הוא זקן ועלת על דעתו להתיר:

ולא פגעת ביה. לגזור נידוי עליו:

והוא יודע למתק את הים הגדול. כלומר יודע ליקח מים מים הגדול בשעה שהמים מתוקין הן כדלקמיה:

א"ל לאו בני. בשביל זה אינו אדם גדול כל כך שחשבון השעות של מים הוא יודע שיש שעה שהמים מקלסין את בורן ובשעת הקילוס הן מתמתקין:

בא לומר גניו. היה רוצה לדבר בגנותו שדבר קל הוא ואמר שבחו שיודע לכוין את השעה כשהן מקלסין וכי זה לא דבר גדול הוא:

אמר. ר' יוסי ברבי בון ואלו רציתי הייתי לומד חשבון זה מר' זכאי אלא שבילוי זמן היא:

חלוט שלהן מה הוא. חלוט הוא מים רותחין על גבי הקמח כדתנן פ"ק דחלה החליטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין:

מה בין. חלוט לתורמסין. דאוסר רבי לעיל ומאי שנא חלוט שהתיר:

חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא. כלומר שמחוסר הבישול ביד הנכרי שהרי מים הרותחין שלהם אין בהן משום בישולי נכרי' וכשהוא נותנן על גבי קמח אין אח"כ מעשה ידי האור ביד הנכרי אבל תורמסין מחוסר מעשה ידי האור ואינן נאכלין עד שיבשלם ונגמר מעשה ידי האור ביד הנכרי:

חוורנס. זהו הטרית רכות שנזכר ברפ"ו דנדרים והוא קמח של חטים מבושל במים:

משום עירובי תבשילין. אם בישלן הנכרי:

מרטיסה. זהו חלת המסרת הנזכר בפ' כל שעה חלוט של בעלי הבתים שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא כמין טיגון ואופין אותן על ידי שמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף