פני משה/כתובות/י/א

פני משה כתובות י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שהיה נשוי. יורשי הראשונה קודמים ליורשי השניה. אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:

נשא הראשונה ומתה. בחייו ונשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתוב' בנין דכרין:

שנייה ויורשיה קודמין. שהיא בעלת חוב אבל הראשונים באי' לירש את אביהם דאינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר יירשו:

גמ' מתניתא. דקתני הראשונה קודמת לענין כתובה דוקא אבל לענין מזונו' אחר מותו מתנאי כתובה שתיהן שוות:

כתובה וקבורה. כתובת אשה והוצא' הקבורה של הבעל ואין שם אלא כדי אחד מהן מי קודם:

כתובה ומלוה בעדים. מלוה ע"פ דמלוה בשטר כבר תנינן בפרקין דלעיל הלכה ב' לכושל שבראיה כו' כדמפורש שם ובעי הכא כתוב' ומלוה ע"פ מי הוא הכושל שבהן:

ופרנסת בנות. לנדוניא:

מ"ד. ופשיט לה האי בעיא בתרייתא דתליא בפלוגתא דפליגי בה אמוראי בפרק מציאת האשה הל' ו' אם גובין לפרנסת הבנות מן משועבדין:

פרנסת בנות קודמת. דלא עדיפ' כתובת אשה ממשועבדין:

לא אמר. במתני' שני' ויורשי' קודמין אלא דוקא נשא את הראשונה ומתה בחייו ונשא את השני' ומת וטעמא כדפרישית במתני' שהשניה ב"ח היא ויורשי ראשונה מכח ירושת כתובת בנין דכרין הן באין אבל נתגרשה הראשונה כב"ח היא והיא קודמ' לשני':

כהדא דתני. בתוספת' פרקין:

גירשה ולא נתן לה. עדיין כתובתה ונשא אחרת ואח"כ החזיר הראשונה וחידש לה עוד כתוב' שני' על כתובתה הראשונה:

של ראשונה. כתובתה הראשונה קודמת לשניה ויורשיה:

והשני' ויורשי' קודמין ליורשי הראשונה. בכתובה שני' שלה:

אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרי' כו'. אמתני' קאי דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שניה ומת הוא יורשי שניה קודמין ליורשי ראשונה ומדקתני קודמין ש"מ דאף ליורשי ראשונה יש להן כתובת בנין דכרין אלא דיורשי השניה קודמין מפני שהן באין מכח חוב ולא אמרינן דלא איתקון כתובת בנין דכרין אלא היכא ששתיהן מתו בחייו וכתובת האחת מרובה משל חבירתה דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו עכשיו שהוא מכח ירושת האב לשניהם ולא אתי לאינצויי אבל היכא שמתה אחת בחייו ואחת במותו כדמיירי במתני' שעכשיו בני השניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חובת אמן ולא מכח אביהם בא להם ובני ראשונה באין ליטול כתובת אמן מכח ירושת האב וחיישינן לאינצויי שיאמרו בני השניה לבני הראשונה לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו והילכך לא שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין הא לא אמרינן אלא אפילו אחת בחייו ואחת במותו נמי תקון כתובת בנין דכרין כדמפרש בן ננס טעמא:

יורשי הראשונה. מפני שיורשי הראשונה אומרים ליורשי השניה הבאין ליטול כתובת אמן ואינם רוצין שיטלו בני הראשונה כתובת אמן:

אם כב"ח אתם. בשביל כתובת אמכם טלו את שלכם וצאו ואם לאו שאין אתם כב"ח אנו ואתם נחלוק בשוה בירושת אבינו:

אמר לו ר"ע בני שניה קפצה עליהן ירושת תורה. משעה שמת הבעל בתייה של שניה קפצה תורת בנין דכרין מלפני בני הראשונה ונפלה אף לבני השניה להיות כשאר ירושה של תורה לפיכך הן נוטלין כתובת אמן שהיא נגבית בתורת חוב וחוזרין וחולקין השאר בשוה ואין להן לבני הראשונה כתובת בנין דכרין ופליגי רבי מנא ורבי יוסי בר' בון בפירושא דפלוגתת בן ננס ור"ע:

רבי מנא וכו'. ע"כ דמוחלפת הגי' וה"ג בדברי רבי מנא אבל אם אין שם דינר יתר אף בן ננס יודי לר"ע בני השניה קפצה כו' ובדברי רבי יוסי ב"ר בון גרסינן אבל אם יש שם יתר דינר אף רבי עקיבא יודה לבן ננס שאלו ואלו חולקין בשוה. וה"פ למאי דקיימא לן בשאין שם מותר דינר על הכתובות לא נתקנה כתובת בנין דכרין דהיכא דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן כדתנן במתני' דלקמן וקאמר רבי מנא בשיש שם דינר יתר נחלקו כלומר אפי' יש שם מותר דינר פליג רבי עקיבא דקסבר רבי עקיבא אחת בחייו ואחת במותו אין לראשונה כתובת בנין דכרין ובן ננס סבירא ליה דיש להן כדפרישית לעיל ודוקא אם יש שם מותר דינר אבל אם אין שם מותר דינר אפילו בן ננס מודה דאין לראשונה כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כתובה נעשית מותר לחבירתה כלומר דנחשוב כתובת בני השניה שהיא נגבית בתורת חוב כירושה ולא מיעקרא נחלה דאורייתא וכמותר דינר דמי הא לא אמרינן:

א"ל רבי יוסי ב"ר בון הך דלא תניתא וכו'. מה שלא שנינו בפלוגתא את עושה פלוגתא בתמיה דהא מדקאמר בן ננס טלו את שלכם וצאו משמע דאין שם מותר דינר ולא פליגי בהא דקאמרת אלא דכ"ע אחת בחייו ואחת במותו יש להן לבני ראשונה כתובת בנין דכרין והכא לא פליגי אלא בשאין שם דינר יתר ובכתובה נעשית מותר לחבירתה פליגי דבן ננס סבר אין לך ירושה גדולה מזו מה שגובין בני השניה כתובת אמן בתורת חוב שכשיצא שט"ח על אביהן אלו ואלו מצווין לפרוע חוב אביהם והן הן ירושתן ולא מיעקרא נחלה דאורייתא והילכך אף בני הראשונה נוטלין כתובת אמן ור"ע סבר אין כתובה נעשית מותר לחבירתה ובני השני' הן נוטלין כתובת אמן שהיא לעולם נגבית בתורת חוב ולא בתורת בנין דכרין ובהא כ"ע לא פליגי אבל בני הראשונה אין להן הואיל ואין שם מותר דינר:

אבל אם יש יתר דינר אף ר"ע מודה לבן ננס שאילו ואילו חולקין בשוה. כלומר אם אין רוצין בני השניה שיטלו בני ראשונה כתובת בנין דכרין חולקין בשוה כדאמר בן ננס לעיל ואם לאו כו' ולכ"ע אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין אף לבני ראשונה. וא"א לקיים גירסת הספר דהא לא פליגי אלא בכתובת אמן של בני הראשונה אבל בבני השניה לכ"ע ע"כ נגבית בתורת חוב לעולם והמעיין בבבלי יראה דאתייא דרבי מנא דהכא כרב יוסף דהתם ודרבי יוסי ב"ר בון כרבנן דבי רב ותו לא מידי:

והחוב ממעט. אם יש שם מותר דינר על שתי הכתובות ויש עליהן חוב מאביהם ממעט הוא שצריכין לשלם החוב ולא הוי כמותר דינר:

ודכוותה החוב מרבה. כדמפרש ואזיל היך עבידא היה שם שדה של אביהם אצל אחרים והיא עתידה לחזור להן ביובל רואה אותן כאילו מוחזרת גרסינן כלומר אע"ג שאין עתה בידם הרי עתידה לחזור להן וכמותזרת היא ויש שם מותר על שתי כתובות. היך עבידא כו'. מילתא באפי נפשה היא דשואל הש"ס היך הדין בכה"ג אם קידש רחל ולא כנסה עדיין וכנס לאה מקודם ואח"כ חזר וכנס רחל כתובתה של מי קודמת כתובת רחל קודמת שכבר קידשה מקודם או של לאה קודמת שכנסה קודם לרחל וקאמר דתליא בפלוגתא דר"א בן עזריה ורבנין דפליגי בריש אע"פ לרבנן כתובה מן האירוסין שוה בדינה לכתובה מן הנשואין דקאמרי התם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין גובה את הכל בין עיקר בין תוספת וכן הכא כתובת רחל שכתב לה מן האירוסין קודמת דבכל הדינים כתובה מן האירוסין וכתובה מן הנשואין שוין הם וכל הקודם קודם:

וע"ד דר' אלעזר בן עזריה. דאמר התם דמן האירוסין אינה גובה את הכל ואין כתובה מן האירוסין שוה בכחה לכתובה מן הנשואין:

לאה קודמת. דלא חשיבא קידושי דרחל הקודמין לגבי נשואה דלאה שקדמתה. א"נ דעיקר הספק בתוספת הוא מי היא הקודמת לגבות התוספת הואיל ועכשיו כנס לרחל וכבר כתב לה מן האירוסין וקאמר דתליא בפלוגתא דלר"א בן עזריה חיוב התוספת על לאה קודמת שאינה נגבית אלא מן הנשואין ונשואין קדמו ולרבנן אף התוספ' של רחל קודמת ועיקר:

אומר. כלומר דדחי לה הש"ס דאימר אף ר"א בן עזריה מודי בה שרחל קודמת דלא אמר מן האירוסין אינה גובה תוספת אלא בשלא כנסה אבל מאחר שחזר וכנס רחל נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין אף להתוספ' שלה והיא קודמת:

למה זה דומה וכו' נשתעבדו הנכסים מיכן ולבא. כלו' שנשתעבדו לו הנכסים למפרע מיום שאמר לו שהרי אמר לו מעכשיו וה"נ הואיל וקידש לרחל וכתב לה התוספת מעכשיו ולכשיכנסנה תגבה כיון שכנסה נשתעבדו הנכסים למפרע משעת הקידושין:

אבל אם אמר וכו'. מסקנא דמילתא דהאי דינא נקט לה דאם לא אמר מעכשיו לא נשתעבדו לו אלא לאחר י"ב חדש:

ימים שבנתיים. נראה דלענין הפירות קאמר ימים שבנתיים מי אוכל פירות ומשום איסור ריבית הוא דקא בעי וקאמר דפלוגתא דר"מ ורבנן היא דפליגי בפ"ק דב"מ דף י"ג לר"מ דוקא שטר שכתוב בו אחריות נכסים גובה מן המשועבדין ולרבנן אפילו אין כתוב בו אחריות נכסים גובה מהמשועבדים שמשעת הלואה נתחייבו הנכסים לו וה"נ לר"מ בשטר הוא דנתחייבו הנכסים והרי לא שיעבד לו בשטר אלא כשיגיע י"ב חדש ולא יחזיר לו המעות וימים שבנתיים הלוה אוכל פירות אבל לרבנן בכסף נתחייבו משעה שהלוה לו המעות וכשיגיע י"ב חדש ולא החזיר לו מעותיו נשתעבדו לו הנכסים למפרע משעת הלואה כיון שאמר לו מעכשיו והמלוה אוכל פירות ואין בו משום ריבית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף