שיירי קרבן/כתובות/ג/א

שיירי קרבן כתובות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו נערות ועל הכותית. פירש"י קסבר גירי אריות הן וישנן בלאו לא תתחתן בם. וכתבו תוס' ול"נ לריב"ם דא"כ נכרית היא ונכרית אין לה קנס כדאמרי' לעיל פ"ק וכו' ע"ש. וקשה לי טפי ה"ל להקשות מהרבה משניות דמשמע דאין להן דין עכו"ם גמורים דהא תנן בברכות פ"ז והכותי מזמנין עליו. אלא ודאי עיקר דעת רש"י כדעת הרמב"ם שם בפי' המשנה שמתחלה היו גירי אריות ואח"כ קבלו קצת מצות ואח"כ חזרו לסורם ע"ש. לפ"ז לק"מ דלענין זה ודאי עדיפי מעכו"ם גמורים דיהבינן להו קנס שלא יהא חוטא בשכר וכסברת רבא בבבלי פ"ק דמכלתין. מיהו בסוגיין משמע דלמ"ד גירי אריות הן אין להן קנס. ויש לתמוה מהתוס' שלא הביאו דברי הירושלמי דמסיק דמתני' אתיא כמ"ד כותים גירי אמת הן. ויש ליישב וצ"ע. וניחא במ"ש הא דקשיא לן אס"ד דגירי אריות הן וכעכו"ם נחשבין א"כ הבא עליה בועל ארמית הוא וקנאין פוגעין בו למה יהא לה קנס הרי מיתה ותשלומין יש כאן ואע"ג דלא אקטול פטור מתשלומין. דכה"ג פריך הש"ס בבבלי בסנהדרין פ' בן סו"מ דף ע"ג באחותו דניתן להצילה בנפשו ורמינהי אנו נערות הבא על אחותו ומאי דמשני שם לא שייך הכא כלל ע"ש. וא"ל דמתני' איירי בשבעלה שלא בפני עשרה מישראל ואז אין קנאין פוגעין בו כדאיתא בסנהדרין. דהא כיון דאיכא מיתה אלו היו שם עשרה אף שלא בפני עשרה פטור דהא אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין כיון דאלו אתרו ביה היה חייב מיתה ופטור מתשלומין השתא נמי פטור. וי"ל דכל שאינה בת עובד ע"ז ממש אין קנאין פוגעין בו והני כותיים לאו עכו"ם ממש נינהו וכמ"ש ואף לפום פשטא דשמעתתא גירי אריות מיהו נינהו ולא הוה דומיא דכמעשה שהיה בפנחס וזמרי. וזה סייעתא למ"ש הרמב"ם פי"ב מהא"ב הלכה ה' והבא על בת גר תושב אין הקנאין פוגעין בו. וכ' הה"מ לא מצאתי דבר זה מבואר אבל נראה הוא וכו' ע"ש. ול"נ שראיית הרמב"ם ממשנתינו וכמ"ש ונכון הוא:

כתיב ולו תהיה לאשה וכו'. ק"ק אמאי לא פריך מקרא דמהר ימהרנה לו לאשה דמוקדם דדרשינן נמי מיניה אשה שיש לו בה הויי' כדאמרינן בסמוך ותקשי ליה ממזרת וגם דבעינן אשה הראויה לקיימה איכא למשמע מיניה וי"ל דהא דדרשינן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו הכי תנן דמתני' לקמן בפרקין לכך פריך מיניה. (וראיתי לא' ממפרשים שלא הרגיש בכל זה):

ת"ל מאן ימאן מ"מ. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ט ע"ב בד"ה וחד לאתויי חייבי לאוין הקשה ריב"ם אכתי נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין וחייבי כריתות מנ"ל ע"כ ולפום סוגיין י"ל דחייבי עשה ממאן ימאן שמעינן. וא"ת א"כ כולהו ניליף מיניה כדאמרי' בסוגיין ול"ל שיתא קראי דמייתי בבבלי שם י"ל דקסבר הבבלי דלא מרבינן מריבויי' דמאן ימאן אלא אחת דהא בבבלי בפרקין דף ל"ט ע"ב דגרסי' אם מאן ימאן אין לי אלא אביה היא מנ"ל ת"ל מאן ימאן מ"מ. ואפ"ה לא מוקמי' ליה למיאנו שמים. וא"ת כיון דאיצטרך מאן ימאן לרבות היא עצמה תו ליכא למשמע מיניה חייבי עשה או חייבי לאוין וי"ל מ"מ אייתר לן קרא דלכתוב מאן מאן או ימאן ימאן וכ"כ תוס' דף ל"ט ע"ב בד"ה אין לי וכו' ע"ש אך לפי דבריהם אלו קשיא לרבא דפליג אדריב"ח בבבלי דף מ"ד לכתוב מאן מאן או ימאן ימאן. ולכמ"ש ניחא דרבא מוקי ליה לחייבי עשה או לחייבי לאוין. ונ"ל דלחייבי לאוין מוקמינן דראויה לו מיקרי במקצת דאתי עשה ודחי ל"ת ואע"ג דאי אמרה לא בעינא ליתא. עכ"פ טפי מסתבר לרבויי לקנס חייבי לאוין. ולפ"ו יש לפקפק על תירוצם של תוס' דכתבו דמרבינן חייבי עשה וחייבי לאוין מחד קרא ע"ש. ובמ"ש י"ל קושית תוס' דף ל"ג ע"ב בד"ה ועולא משמע דרבא סבר כעולא וכו' וקשה לרשב"א וכו' ע"ש. דודאי דרבא לית ליה דעולא דלרבא ל"צ גז"ש לקנס דממונא משלם דהא גלי קרא בקנס דמשלם ולא לקי דשיתא קראי כתיבי וכמ"ש תוס' דף ל"ב בד"ה אלמא וכו' והא דכתבו תוס' ונראה לר"י וכו' מדמרבינן מחד קרא חייבי לאוין וחייבי עשה וכו' ע"ש לפמ"ש לרבא לא מרבינן חייבי עשה וחייבי לאוין דהא ממאן ימאן ממעטי' חד מינייהו:

תחת אשר ענה לרבות את היתומה לקנס. לפי גירס' זו יש ליישב קושית תוס' דף ל"ט ע"ב בד"ה אין לי וכו' ומיהו קשה הכא דרשינן מאם מאן ימאן מ"מ ובפ' נערה דרשינן מיניה לרבות יתומה לקנס ע"ש. וניחא נמי קושית תוס' בדף מ"ד ע"ב בד"ה בתולות ישראל וכו' וא"ת אמאי איצטרך אם מאן ימאן לרבות יתומה מבתולות ישראל נפקא וכו' ע"ש. די"ל דאיצטרך תחת אשר ענה דמשלם בשת ופגם מלבד החמשים כסף כדאיתא בבבלי דף מ' ע"ב. מיהו י"ל דקושית תוס' היא לרבא ואיהו דאמר שם בדף מ' ע"ב דילפי' בשת ופגם מדכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ע"ש. אך נראה דרבא איצטרך תחת לגז"ש דעולא וכן כתבו תוס' בדף ל"ג ע"א בד"ה ועולא וכו' ע"ש היטב. ויותר נ"ל דאיצטרך תחת אשר ענה לרבות נערה ובגרה שיש לה קנס. וכך הוא לקמן ר"פ נערה שנתפתתה דתני ר"ח הכי. מעתה ל"ק נמי לר"ע האי תחת אשר ענה למה לי. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ת"ל וכו':

אלו הן הלוקין. פירשתי בקונט' דפריך נמי מתרומה וכן משמע בסוגיין דפריך לרשב"ל מתרומה. וקשה דלמא שאני תרומה דמעידנא דאגבייה קנייה ומלקות לא מיחייב עד דאכיל וכן מפורש בבבלי בפרקין דף ל' ע"ב וצ"ע:

לא כן אר"א בשם ר"י הזיד בחלב וכו'. וכ"ה בירושלמי בב"ק פ"ו ובתרומות פ"ז הגירס' לא כן אר"א בשם רשב"ל וכו' ול"נ דבבבלי במס' שבת דף ס"ט ע"א גרסי' דר"י סובר לרבנן שגג בכרת והזיד בלאו הויא שגגה ורשב"ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת ושגגת קרבן לכ"ע לרבנן לא הוי שגגה ע"ש. לכך נ"ל שהגי' שלפנינו עיקר וקושית הש"ס לר"י. והרא"פ בפי' למסכת תרומות לא הרגיש בכל זה:

קריי' דר"מ והכתיב ואיש וכו'. וקשה מאי פריך מתרומה דלמא שאני תרומה דגלי קרא דמשלם אע"ג דאיכא מלקות וא"ל דמקשה ניליף מיניה י"ל דאתיא גז"ש דרשע רשע ומפיק דלא ניליף מתרומה וא"ל גז"ש איצטרך דאין עדים זוממין לוקין עד שיגמר הדין וכדאיתא בבבלי פ"ק דמכות י"ל מ"מ חולין מתרומה לא ילפי' וכ"ה בבבלי ריש פ"ב דקידושין ע"ש וי"ל דקסבר הירושלמי דחולין מתרומה יליף ועי' במהרש"א בשבועות ודף כ"ו ע"ב בתוס' בד"ה משום וכו' שכתב כן לחד תירוצא ע"ש:

ואפי' תימר שהחומש קרבן קרן קרבן וכו' מתני' אמרה שהקרן קנס וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף ל' ע"ב בד"ה זר וכו' שאני בשוגג דתרומה שתשלומין דידיה כפרה ולא ממונא וכו' ע"ש. אינו מדוקדק דה"ל למימר שהקרן קנס ולא כפרה. ואני תמה שלא ראו דברי הירושלמי שבסוגיין:

שהקרן קנס. כתב הר"א בפירושו למסכת תרומות בד"ה שהקרן קנס וכו' ולא בעינן לאוקמי מתני' דאלו נערות לריש לקיש כר"מ אפי' כדבנן אתיא ע"כ. והנה הוא סותר דבר' עצמו בסוף הסוגיא בד"ה לאוין לא כריתות ובד"ה מעתה אלו נערות וכו' ע"ש. אלא ודאי הא דקאמר שהקרן קנס היינו קרן דתרומה דוקא שחייבו התורה קנס הוא ואין ללמוד שאר קנסות ממנו דכתיב כדי רשעתו ותרומה ועדים זוממין ה"ל שני כתובים ואין מלמדין וכמ"ש בסמוך בד"ה וכא וכו':

וכא הכל היה בכלל כל זר וכו'. וא"ת לרשב"ל ניליף מיניה מתרומה וא"ל דקסבר חולין מתרומה לא ילפינן א"כ מעיקרא מאי הוה קשיא ליה וי"ל דקסבר עדים זוממין ותרומה ה"ל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין א"נ י"ל כיון דאית ליה גז"ש דרשע רשע דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין אמרינן היכא דגלי גלי:

ותני מודין חכמים לר"מ וכו'. כתב הר"א במס' תרומות נראה דחלב ותרומת חבירו אינן ברייתות וגם לא מצאתי אותן אלא הא דחסימה ברייתא היא והש"ס מדמה חלב ותרומה לחסימה וכו' ע"ש. נראה אף שפירושו רחוק דחק לומר דבר זר משום דקשיא ליה דר' מנא פריך בסמוך מחסימה ולא מחלב ותרומה גם לפי מאי דמסיק הש"ס בתרומה ובקדשים איירי חסימה קשיא חלב ותרומה. אבל לפי מאי דפירשתי בקונט' לק"מ דודאי חלב ותרומה לא דמיין כלל לחסימה וראוי שיהא לוקה ומשלם וכ"ה בבבלי בפרקין דף ל' ע"ב ע"ש:

והתני מודים חכמים לר"מ החוסם את הפרה וכו'. בבבלי בב"מ דף צ"א ע"א משני רבא אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו כלומר הא דמשלם היינו לצאת ידי שמים. וא"ת נוקמי מתני' דאלו נערות יש להן קנס היינו לצאת ידי שמים וי"ל דיש להן קנס משמע מדינא חייב לשלם הקנס:

שכן מחוייבי מיתות וכו'. וקשה מאי קמ"ל הא תרומה נמי ממחוייבי מיתות הוא כדתנן במסכת ביכורים פ"ב התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וי"ל דסבר ר' יוסי כרב דאמר זר שאכל תרומה בלאו ולא במיתה כדאיתא בבבלי בסנהדרין דף פ"ג ע"ב. אך קשה כיון דר' יוסי אליבא דר' אמר למילתיה דקסבר הזיד במעילה במיתה ע"כ תרומה נמי במיתה דאמרי' התם בסנהדרין דף פ"ד ע"א מ"ט דר' דיליף חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה נמי במיתה וי"ל וצ"ע:

מחלוקת ר"י ורשב"ל. פירשתי בקונט' לרשב"ל דאמר תשלומי תרומה קנס הן וכו'. וניחא לן בזה דבכולהו תני שוגג בתרומה. אך קשיא לי הא לעיל דייק ממתני' דתרומה שהקרן קנס א"כ ודאי דאף ר"י מודה בהא וי"ל דר"י סובר דוקא בשוגג הקרן קנס אבל במזיד אינו קנס דהא דתנן ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים בשוגג תנן וכיון שכן אינו אלא כקנס דאונס ומפתה דקסבר ר"י נמי דאם התרו בו לוקה ואינו משלם. ובפסחים פירשתי דרשב"ל סובר דלוקה ומשלם ודאי דהכא ס"ל אליבא דר"מ אבל רשב"ל סובר דאפי' חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין לכך נראה פירושי שבסוגיין עיקר:

ר"ש בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות וכו'. ונראה דר"נ ור"ש בן מנסיא בהא פליגי ר"נ יליף דח"כ כמחוייבי מיתות ב"ד מדכתיב ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין אף כרת שלי פטור מן התשלומין וכן אמר רבא טעמא דר"נ בבבלי בפרקין דף ל' ע"ב ובעינן דומיא דכרת דמולך שאין היתר לאיסורא. ור"ש יליף ליה דנאמר אסון בידי אדם ולא יהיה אסון ונאמר אסון בידי שמים וקראהו אסון וכן אמר אביי שם. א"כ כל שיש אסון פטור ולפום ריהטא היה נראה מסוגיין ראיה לפירש"י דמפרש הא דאמר בש"ס שם ולאפוקי מדר"נ דאמתני' קאי דליכא לפרושי דקאי אהא דאר"ח הכל מודים בבא על נדה שמשלם קנס. כמ"ש תוס' שם דמנ"ל דפליג ר"נ אנדה שמשלם קנס דלמא דוקא דומיא דיה"כ שאין היתר לאיסורו וכדמסיק בסמוך נערה נדה א"ב אך לפי מאי דפירשתי פלוגתייהו דר"נ ור"ש מוכח בבבלי לאביי דר"נ פוטר אף הבא על הנדה מקנס. ולפ"ז צ"ל דר"ח כאביי ס"ל. ולפ"ז י"ל הא דמקשי' בת"י למה קאמר ולאפוקי מהאי תנא הל"ל לאפוקי מהני תנאי משמעון התימני ומר"ש בן מנסיא די"ל דלאפוקי מר"ש בן מנסיא אין צריך לומר. כיון דאמרי' דמתני' לאפוקי מדר"נ בן הקנה כ"ש שהיא לאפוקי מדר"ש בן מנסיא מיהו קשיא הא דפריך שם בבבלי מאי איכא בין רבא לאביי המ"ל נערה נדה איכא בינייהו דהא דמשני זר שאכל תרומה א"ב הוא דוחק כדמסיק שם. וגם קשיא אמ"ש תוס' שם בד"ה הכל מודים וכו' וי"ל דר"ח ס"ל שאין שום תנא דסובר כר' נחוניא ולהכי קאמר ולאפוקי וכו' ע"כ ע"ש. הא מפורש כאן דר"ש בן מנסיא סובר כר' נחוניא. ונראה דתוס' סוברים דהבבלי לא חש להך ברייתא דלא מתניי' בי ר"ח ור"א. דאל"כ מאי קאמר ר"ח הכל מודים בבא על הנדה שיש לה קנס למ"ד ראויה לקיימה הא נמי ראויה לקיימה מכדי ר"ש בן מנסיא הוא דאמר ראויה לקיימה ואיהו סובר דנערה נדה לית לה קנס כדמסיק בסמוך אלא ודאי כדאמרן והדברים עתיקים:

רט"א נאמר כרת וכו'. מהכא שמעי' דר' נחוניא ור"ש בן מנסיא ור"ט אמרו דבר אחד. וקשה מנ"ל דסברי כר"ט דלמא כר"י ור"ע ס"ל דילפי' מקרא דחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים וכמפורש בבבלי ר"פ ואלו הן הלוקין ע"ש וצ"ע:

תמן לשני דברים וכו'. עי' מ"ש בזה במגילה פ"א ה"ו בתוס' בד"ה תמן וכו':

לאוין לא כריתות וקשה לימא דרבנן דפליגי עליה דר"נ הן ר"מ וכ"ה בבבלי בפרקין דף ל"ה ולר"מ אית ליה בחייבי כריתות דלוקה ומשלם דהא רשב"ל מוקי למתני' דהכא כר"מ ותנן הבא על אחותו דיש לה קנס דאית ליה לוקה ומשלם בח"כ וצ"ע:

מעתה אלו נערות שיש להן קנס דלא כרבנן. וקשה הא לפום סברא דהשתא לרשב"ל אף לרבנן בכרת וממון פטור מתשלומין ע"כ לומר דמתני' כר"מ דאמר לוקין ומשלמין כמפורש לעיל בריש סוגיין א"כ מאי קשיא ליה ממתני' תיפתר ד"ה בממזר שבא על ממזרת. כתבו תוס' דף ל"א ע"ב בד"ה ורמינהו וכו' ארישא דמתני' ה"מ למפרך דקתני הבא על הממזרת יש לה קנס והתם קתני דלקי עלה וכו' ע"ש. ולא ידעתי מאי קשיא להו דאממזרת איכא לשנויי דאיירי בממזר הבא על הממזרת כדמשני הכא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף