מראה הפנים/כתובות/ג/א

מראה הפנים כתובות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועל הנתינה. פי' רש"י ז"ל והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהם וכן משמע מהש"ס דהכא דקאמר לא חשו להן אלא משום פסול משפחה כלומר דלא ריחקן יהושע ודוד אלא לבא בקהל דגזירת יהושע ודוד אחת היא אלא דיהושע גזר בזמן המקדש ודוד גור עליהן לעולם כדאמר בפ' הערל אבל מן התורה מותרין הן לבא בקהל דלא תתחתן לא נאמר אלא בגיותן אבל דעת ר"ת ז"ל בתוס' הכא ובפ' הערל דמדאורייתא אסורים לבא בקהל וכרבא בתרייתא בפ' הערל דף ע"ו דבגיותן לית להו חתנות ולא נאמר לא תתחתן אלא בגירותן ויהושע ודוד לא הוסיפו בגזירתן אלא שיעבוד כדי שלא יטמעו בישראל. ודעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מא"ב הלכה כ"ב כדעת רש"י שכתב מי שנתגייר מז' עממין אינן אסורין מן התורה לבא בקהל והדבר ידוע שלא נתגייר מהן אלא הגבעונים ויהושע גזר עליהן שיהיו אסורין לבא בקהל ע"כ והקשו עליו המפרשים ז"ל דהא בפ' הערל שם אסיק רבא דקרא אגירותן קאי כדלעיל וצ"ל דסמיך אסתמא דהש"ס בע"ז דף ל"ו דקאמר בנותיהן דאורייתא דכתיב לא תתחתן בם אלמא קרא בגיותן משתעי ולא כדפי' התוס' שם דאסיפא דקרא סמיך ועי' לקמן בד"ה אין תימר ועיין ביבמות פ"ח ה"ב במראה ד"ה למה דאמר תמן מ"ש שם:

תלמוד לומר מאן ימאן מכל מקום ובבבלי מסיק לה דילפי' קנס לפסולות דשיתא קראי כתיב נערה נערה הנערה חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות כו' ולשיטתיה אזיל דדריש התם בפרקין דף ל"ט מאן ימאן לדרשה אחריתא דבין היא ובין אביה יכולין לעכב. וצ"ל לדרשא דהאי תלמודא דיליף פסולות מקרא דכתיב גבי מפתה דסמיך אג"ש דיליף לקמן הלכה ד' אשר לא אורסה לג"ש כו' ומיגמר גמירין אונס ומפתה מהדדי וכעין שכתבו התו' בד"ה אייתרו דלא צריך קרא לאונס ולמפתה משום דגמרן מהדדי וא"ת לישתוק מולו תהיה לאשה ולא איצטריך לריבויא דמאן ימאן וי"ל דאיצטריך למעוטי שפחה ארמית כדאמר לקמן והיינו אפי' היא משומרת דאי לאו הכי תיפוק ליה דאינה בחזקת בתולה וכן הביאו התוס' בשם האי תלמודא ולא אשכחן דקאמר בהדיא הכי אלא מדאיצטריך קרא למעוטי ועיין בתוס' סוף ד"ה חד ועיין לקמן בד"ה וסבר:

שנייא היא שיש לה הוייה אצל אחר. ובבבלי קאמר על המתני' לאפוקי מהאי תנא והוא שמעון התימני דדריש אשה שיש בה הויה וחייבי כריתות לאו בני הויה נינהו ואיכא למידק מנא ליה להש"ס דהבבלי דר' שמעון התימני פליג אח"כ דלמא למעוטי שפחה משומרת קאמר וח"כ בני הויה אצל אחרים הן כדקאמר הכא ועוד דקאמר התם הכל מודים בבא על הנידה שהוא חייב והיינו ע"כ שמעון התימני מודי בה מדאיצטריך קרא למעוטי ח"כ ש"מ דלית ליה לדר' נחוניא בן הקנה דח"כ פטורין מהתשלומין כדכתבו התוס' שם ד"ה הכל מודים דלמא למעוטי שפחה משומרת אתא וצ"ל דש"ס הבבלי לשיטתיה אזיל דחשיב שפחה כזונה בכ"מ ועיין פרק קמא הלכה ד':

אין תימר משום פסולי עבדות מעתה כו'. התוס' בריש פרקין מביאין ראיה מכאן לפי' רש"י ז"ל דמדרבנן אסורין לבא בקהל כדפרישית לעיל והא דכתבו שם בתחילת הדיבור על פי' רש"י והיינו משום עבדות לאו דוקא דהרי הש"ס דהכא מקשי דאין תימר משום עבדות לא יהא לה קנס וכן רש"י בעצמו לא פי' הכא ולא בהערל דיהיו אסורין משום לאו דלא יהיה קדש וכן כתבו התוס' שם דף ע"ט ד"ה ונתונים על דברי רש"י ומצינו למימר דלא נאסרו בשום פעם משום לא יהיה קדש כו' ע"ש. ומיהו איכא למידק על פירושם דמאי מקשי הכא מעתה כו' הא אפילו אם אמרינן דריחקן משום פסולי עבדות אפ"ה יש להן קנס דהא דבתורת עבדים הן מדרבנן הוא ולא נכללו בלחו דלא יהיה קדש ולולי דבריהם היה אפשר לפרש הכא דה"ק לא חשו כו' הא דריחקן יהושע ודוד היינו משום פסולי קהל והלכך יש להן קנס דמדרבנן הן דהרי נתגיירו וליכא בהו משום לאו דלא תתחתן דאגיותן קאי דאין תימר משום פסולי עבדות כלומר וא"כ ע"כ לומר דמן התורה פסולין לקהל והיינו דלא תתחתן אגירותן קאי וע"ז הוסיפו עליהן לגזור עוד פסולי עבדות שיהו משועבדין כפי' ר"ת שהבאתי לעיל דאל"כ מאי הוסיפו לגזור א"כ קשה מעתה לא יהיה להן קנס כיון דמן התורה בלא תתחתן הם והרי הם כשאר אומות בגיותן ואין להן קנס. ומ"מ סייעתא הוא לפי' רש"י ולהרמב"ם ז"ל כמ"ש לעיל:

דאיתפלגון כותי כגוי. פלוגתא היא בגיטין בש"ס דהכא ובבבלי פ' עשרה יוחסין דף ע"ה אי כותים גירי אריות או גירי אמת. ורש"י ז"ל פי' במתני' כותית קסבר כותים גירי אריות הן והקשו בתוס' על זה ועיקר הקושיא דא"כ כגוי הן וגויה אין לה קנס ואכשר לומר לדעת רש"י ז"ל כדמתרץ הכא דאסרום משום נכרי ועבד הבא על בת ישראל וכמ"ד הולד ממזר וממזרא יש לה קנס ואע"ג דהכא מדחי לה דלקולא לא אמרינן הולד ממזר בהא יש לומר לדעת רש"י דלאו קולא היא וכהאי דאמרי' בבבלי פ' שור שנגח דף ל"ח על הא דמקשי התם לר"מ נקנום בממונם ולא יהיה להן קנס ומשני אביי כדי שלא יהא חוטא נשכר וכן הכא למ"ד כותים כעכו"ם כדי שלא יהא חוטא נשכר לא אמרי' בזה דכעכו"ם ממש חשובים אלא כממזרת למ"ד דלעיל וכעין שכתבו התוס' שם אע"ג דלרבא פסלו כותים משום איסור שפחה מ"מ לענין קנס לא מחשבינן להו כשפחה שלא יהא חוטא נשכר ועיין בתוספת פ"ק דף י"א ד"ה אביי מ"ש שם לרבא:

לא כיתומה היא. נראה דמה"ט חילקן במתני' בתרי בבי הבא על הגיורת כו' הבא על אחותו משום דבבא דגיורת ע"כ א"א לאוקמי במפותה כיון דכיתומה היא וקנסה לעצמה הרי מחלה ובבא דחייבי כריתות אפשר לאוקמי במפותה ומשום קושי' דמקשי בסנהדרין דף ע"ד דהרי ניתן להצילה בנפשו הוא ופטור מתשלומין וכדרב פפא דמוקי התם במפותה ודברי הכל ועיין בתוס' ד"ה הבא על הגיורת וד"ה על אשת אחיו ועי' לקמן במראה ד"ה ואירס אשה:

והתני תחת אשר עינה כו'. בבבלי פ' נערה דף מ"ד פריך כה"ג אדר' יוסי ב"ח אליבא דר"י הגלילי אלא דהתם אמוציא שם רע קאמר והכא אאונס ומפתה ועי' בתוס' שם:

לחידושו יצא המוציא שם רע. לטעמא דרבנן דהכא אפי' בממונא אין לוקה ומשלם דלא ילפינן ממוציא שם רע משום דחידוש הוא ובבבלי מכות דף ד' קאמר על הא דר"מ מה למוציא שם רע שכן קנס וקאמר קסבר כר"ע דעדים זוממין קנסא הוא ולפ"ז במקום קנס ילפינן ממוציא שם רע ועי' בתוס' שם שפירשו דאפי' להך טעמא בין ממון בין קנס לרבנן אין לוקה ומשלם:

מזיד בחלב ושוגג בקרבן כו' ומביא קרבן. כמונבז בבבלי פ' כלל גדול דף ס"ט דאמר שגגת קרבן שמה שגגה אבל לרבנן דהתם לאו שמה שגגה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שגגות הלכה ב' שגגת קרבן אינה שגגה בעבירות שחייבין עליהם כרת. וסבר נתן בר' הושעיה במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה בבבלי מוקי לה עולא כנתן בר הושעי' וקאמר עלה נמי הכי אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי והקשו בתוס' דמנא ליה להש"ס לומר כן דלמא שאני הכא דגלי קרא דמשלם ממונא ואי דדייק מהא דלא מוקי עולא כר' יוחנן מתני' דמכות בשהתרו בו ומתני' דהכא בשלא התרו בו דלמא כר"ל ס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מהתשלומין ואי משום דהכא גלי קרא א"כ הה"ד התרו נמי ותירצו דדייק הכי מדמרבינן מחד קרא חייבי לאוין ומחד חייבי כריתות ואי בעלמא מילקא לקי דלמא חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין לגלות הכא דממונא משלם אע"ג דבעלמא לוקה וחייבי כריתות לא דלאו בני הויה נינהו אלא ע"כ דבעלמא נמי ממונא משלם ועיקר קרא לח"כ אתא ואי לא הוה כתב אלא חד קרא לא הוי מרבינן אלא חייבי עשה ע"כ. והשתא לסתמא דהאי תלמוד דמרבי לה לכולהו מקרא דמאן ימאן כדלעיל לא שייך לתרוצי הכי וצריך לומר דדייק הכי דאי ס"ד דס"ל בעלמא מילקא לקי ולא משלם או דס"ל כר"ל דלעולם פטור מתשלומין א"כ מנא לן לרבויי לכולהו מקרא דמאן ימאן דלמא לחייבי עשה לחוד הוא דאתא אבל ח"ל או ח"כ למ"ד לקמן יש מלקות אצל כרת אין בהן תשלומין לעולם אלא ע"כ בעלמא נמי ממונא משלם והכא איצטריך קרא משום דכתיב ולו תהיה לאשה ומתני' דמכות בבוגרת ומפותה:

טעמא דרבי נתן בר הושעיה כדי רשעתו דמעדים זוממין איכא למיפרך שכן אינן צריכין התראה כו' כדפריך בבבלי דף ל"ב ומסיק התם לעולא גמר תחת תחת כו' וכתבו התוס' שם ד"ה אלא מצינו למימר לפי המסקנא דלא קאמר עולא דממונא משלם ולא לקי אלא בהנהו תלת דגלי בהו קרא חובל בחבירו ועדים זוממין וקנס ע"ש. ולטעמא דהאי תלמודא בכל מקום ממונא משלם ולא לקי אליבא דהאי מ"ד והיינו דקאמר לקמיה על מתני' דתרומות ע"ד דנתן בר הושעיא דאמר משלם ניחא ולעולא ע"כ לומר לפי פי' התוספות דאוקי מתני' דתרומות כר"מ וכדר"ל:

מתניתא אמרה שהקרן קנס. הר"ש ז"ל בריש פ"ז דתרומות פי' דשינויא הוא דמשני שהקרן קנס והלכך לוקה ומשלם וקשה דלפ"ז מאי דוחקיה לעיל למוקמי מתני' דהכא כר"מ ועי' בתוס' מכות דף ד' שהעלו בין לר"מ ובין לרבנן אין חילוק בין ממון לקנס ועי' לעיל בד"ה לחידושו:

מודים חכמים לר"מ בגונב חלב חבירו. ודכוותה אמר בבבלי לר' נחוניא בן הקנה מודה הוא בגונב חלבו של חבירו ואכלו שחייב אע"ג דמיחייב בכרת שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב וכן הוא טעמא דחכמים דהכא כדמסיק לקמן מכיון שחסם כו' דקאי אכל הני כדפרישית:

דם יחשב לאיש ההוא ולא לשולחיו. וכן יליף לה בבבלי קידושין דף מ"ג למ"ד שני כתובים הבאים כא' מלמדין וה"א דנילף ממעילה וטביחה דבהוי יש שליח כדיליף התם מקראי והילכך גלי רחמנא גבי שחוטי חוץ למילף בכל התורה דאין שליח לדבר עבירה ולמ"ד שני כתובים הבאים כא' אין מלמדין וליכא למילף מהני דיש שליח מפיק לה התם קרא דההוא לדרשא אחרינא דמסברא נפקא לן דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ונראה דנ"מ בהא דפליגי רבינא ורב סמא בפרק שנים אוחזין דף י' דרבינא קאמר התם היכא אמרי' דאין שליח לדבר עבירה היכא דהשליח בר חיובא הוא אבל אם השליח לאו בר חיובא הוא חייב המשלח ולרב סמא היכא דאי בעי עבד אי בעי לא עבד פטור המשלח אע"ג דהשליח לאו בר חיובא הוא כגון אשה בהקפת קטן או כהן ששילח לישראל לקדש לו גרושה וכדאמר התם מאי בינייהו כו'. וגם יש נ"מ לענין הקידושין גופייהו אם חלו. דלרב סמא אין שליחות ולא חלין הקידושין ולרבינא יש שליחות וחלין הקידושין כדכתבו התוס' שם והשתא איכא למימר דבהא פליגי דרבינא סבר כמאן דמפיק מסברא דאין שליח לדבר עבירה והיכא דהשליח לאו בר חיובא הוא ליכא למימר דברי הרב כו' כדפי' רש"י התם וכן מודה הוא לרב סמא היכא דבע"כ הוא דעביד אבל רב סמא ס"ל כמ"ד דיליף משחוטי חוץ ודוקא אי בעי עביד כו' בעינן כגוונא דשחוטי חוץ אבל שליח בר חיובא לא בעינן דקרא סתמא כתיב וגזירת הכתוב הוא דלא מחייב שולחיו אפילו היכא דלאו בר חיובא הוא כגון שצוה לקטן לשחוט בחוץ והרמב"ם ז"ל סתם דבריו בפ"ז מהלכות מעילה וכתב בכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה חוץ מן המעילה כו' והד"מ בח"מ סי' קפ"ב הביא בשם הגהת מיימוני כרבינא אבל הנ"י ז"ל בפ' שנים אוחזין הביא בשם הרמ"ה ז"ל להלכה כרב סמא וכן הביא הרא"ש ו"ל שם:

צריכה לרבנן. ובבבלי ריש אלו הן הלוקין פלוגתא דתנאי היא לרבי יצחק אין חייבי כריתות בכלל מלקות ארבעים דיצאה כרת באחותו ולדונו בכרת ולא במלקות ולרבי ישמעאל התם אפילו חייבי מיתות ב"ד בכלל מלקות מ' ולר"ע חייבי מיתות אינן בכלל מלקות ארבעים אבל ח"כ ישנן במלקות ארבעים ורשב"י הכא דפשיטא ליה בהא כר"ע דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו הלכך ח"כ נמי ילפינן בג"ש וכרת דאחותו ס"ל דלא איצטריך להא אלא לחלק יצאת או לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו לחייב על כל אחת כדאמר התם לרבנן:

השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז אם שחט הראשון לשם ע"ז ושני לשלחנו כ"ע ל"פ דחייב ולא פליגי אלא כששחט השני לע"ו והתרו בו משום אותו ואת בנו ולא התרו בו משום ע"ז וכן פליגי בבבלי פ' אותו ואת בנו דף פ"א וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות שחיטה הלכה ז' כרבי יוחנן דאם התרו בו משום אותו ואת בנו ולא התרו בו משום ע"ז לוקה. ואע"ג דהתם בחולין קאמר ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר רבי יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור והרי הכא בבבלי פירקין דף ל"ה אידחא לה להא דרב דימי אלא כי הא דרבין דחייבי מיתות שוגגין כ"ע לא פליגי דפטור וכי פליגי בחייבי מלקיות שוגגין היינו דוקא חייבי מיתות שוגגין וממון משום דאיתקש מכה אדם למכה בהמה כדתני דבי חזקיה וכדהכא לעיל וכדפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות נערה אבל חייבי מיתות שוגגין מלקות אפי' לרבין אליבא דר' יוחנן חייב דלא איתקש אלא לענין פטור ממון והא דעביד צריכותא בחולין שם אליבא דרב דימי היא דס"ל אליבא דר"י חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר בין בממון בין במלקות חייב ולא קיימא המסקנא הכי ועיין בתוס' שם:

ואירס אשה ומת. וכתבו התוס' דהה"ד דהוי מצי לאוקמי שגירשה וכדפי' רש"י במתני' ולהני אוקמתא לא מצינו למוקי מתני' במפותה למאי דקי"ל כר"ע דמתני' דלקמן דנערה שנתארסה ונתגרשה או נתאלמנה קנסה לעצמה ומפותה דמדעתה עבדה הרי מחלה למ"ד הכא לקמן דהכל יכולה למחול בין בושת ופגם בין קנס ועיין לעיל ד"ה ולא כיתומה ועיין לקמן הלכה ז' בד"ה ויש אדם מ"ש שם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף