פני משה/כתובות/א/ו

פני משה כתובות א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ונסתחפה שדהו. מטר סוחף בא על שדך והפסידו כלומר מזלך גרם ותן לי כתובתי:

והיה מקחי מקח טעות. ואין לך כתובה כלל ממני:

נאמנת. הואיל דבטענת בתולים עצמן אין הכחשה שמודה היא לדבריו שלא מצא אלא שאומרת תחתיו נאנסתי נאמנת דמוקמינן לה אחזקתה ובתולה נולדה והשתא הוא דאיתניסא אחר האירוסין וכדמפרשינן בגמרא:

לא מפיה אנו חיין. ואוקי ממונא בחזקת מריה:

עד שלא תתארס. כלומר עד שלא נתארסה נבעלה והיה מקחו מקח טעות והלכה כר"ג ור"א:

גמ' מעתה אין טענת בתולים כר"ג ור"א. מי נימא לדידהו לעוום היא נאמנת ומעתה לא משכחת לה טענת בתולים אליבייהו אלא אליבא דר' יהושע בתמי':

וחזר. רבי ירמיה ופתח פיתחא לנפשיה ואמר דמשכחת לה טענת בתולים אפילו לר"ג ור"א והיינו בשותקת ואינ' טוענת כלום דאז הוא נאמן לטעון עליה ולהפסידה:

ואפילו תימר. וקאמר סתמא דהש"ס דאפ"ת במדברת נמי משכחת לה טענת בתולים באומרת מצא בתולים ואיבד בידים דהות נאמן וכדמפרש טעמא לקמיה:

ותהא נאמנת. בכה"ג שהרי היא טווענת ג"כ ברי ואומרת בתולה שלימה נבעלתי:

לית יכיל. אין אתה יכול להאמינה דהא אמר ר"א לעיל דמצא פ"פ אסור לקיימה מספק שמא תחתיו זינתה ברצון וכיון שכן האמינוהו חכמים ג"כ לענין ממון להפסידה מכתובתה כיון שהוא טוען ברי פ"פ מצאתי:

הכא איתמר נאמנת כו'. ופריך מאי שנא דבהכחשה דמתני' אמרי ר"ג ור"א שהיא נאמנת ומ"ש בטוענת מצא ואיבד דאמרינן אינה נאמנת:

ומשני תמן. כלומר במשנתינו:

שניהן מודין שהפתח פתוח. שמודה לדבריו שפ"פ מצא אלא שהיא טוענת ברי משארסתני נאנסתי וטענתו אינה אלא שמא ולפיכך ברי שלה עדיף דאע"ג דקי"ל בעלמא ברי ושמא לא עדיף ברי שאני הכא דאיכא חזקה דגופה שהרי בתולה נולדה וכדפרישית במתני' וכן לענין איסורא לא נאסרה עליו דהא לא שווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל במכחישתו בפ"פ ואומרת בתולה שלימה נבעלתי אי נמי בשותקת איהו נאמן כיון שטענתו ברי שפ"פ מצא ועל כה"ג אמרינן לעיל חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן לענין איסורא שאסור לקיימה דשווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא:

תמן תנינן. פרק המדיר:

האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו וקתני התם בסיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות:

מתניתא דר"ג ור"א ודלא כרבי יהושע. דכר"ג ור"א אתיא שפיר כולה מתני' דס"ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היו בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תיקשי ליה רישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו הכי הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופ' דשאני התם דכאן נמצאו וכאן היו דכיון דבבית אביה נמצאו בה המומין איתרע חזקתה ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין אלא לרבי יהושע קשיא סיפא דמתני' דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופה וע"כ מתני' דלא כרבי יהושע דהרי קאמר הכא דאף משנכנסה לרשות הבעל הבעל מהימן לומר עד שלא אירסה נאנסה ולא אמרינן העמד גוף על חזקתו:

ד"ה היא. מתני' דהתם דלא שייכא כלל לפלוגתייהו דר"ג ורבי יהושע דהכא:

שנייא היא מומין שדרכן להוולד. כלומר דשאני התם דאין טענתם בברי ושמא כדמתני' דהכא אלא בשמא ושמא הוא לפי שדרכן של מומין להוולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה בהן לידע מתי נולדו כריח הפה וכה"ג ולפיכך אמרינן התם דהולכין אחר המקום שנמצאו בה מומין ובין רישא ובין סיפא הכל מודים בה מטעמא דכאן נמצאו כאן היו:

מקמא דנן. כלומר דר' יוסי פליג על רבי יוחנן דקאמר שאני מומין מבתולין ועל זה אמר מהדורות אשר לפנינו ראיתי דרבנן מדמו מומין לבתולין ולמדין אלו מאלו כדמפרש ואזיל:

בתולים ממומין. ילפינן שאם בא עליה כו' כלומר כמו דבמומין אמרינן אם נולד הספק ברושת האב האב צריך להביא ראיה כן נמי בבתולין שאם בא עליה עודה בבית אביה ונולד הספק ברשות האב הבעל מהימן ומתני' דקאמר ר"ג היא נאמנת טעמא משום דנולד הספק ברשות הבעל:

מומין מבתולים שאם נולדו כו'. כלומר וכן סיפא דהתם ילפינן מכאן כמו בבתולים דטעמא דהיא נאמנת מפני שנולד הספק ברשות הבעל וכן במומין שאם נכנסה לרשות הבעל ונולד הספק מתי נולדו בה מומין האלו הבעל צריך להביא ראייה והיינו כר"ג וש"מ דמומין ובתולין שוין בדיניהם ולא כדרבי יוחנן דאמר שאני מומין מבתולין:

ומתמה הש"ס מן אילין בתולין. אתה למד למומין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו בתמיה כלומר על כרחך דלא דמיא מומין לבתולין דהרי בתולין אף בשנכנסה לרשות הבעל לא בטלו אלא בבית אביה דהא הנושא את האשה קתני ומשמע תיכף שנשאה נולדה מחלוקת זו ביניהן וא"כ ע"כ בבית אביה נבעלה והיה לנו להאמין להבעל הואיל ונולד הספק ברשות האב ושמא עד שלא אירסה ומקחו מקח טעות:

ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה. ואפ"ה אמרת שהיא נאמנת דהבעל צריך להביא ראיה שעד שלא אירסה נאנסה וכל זמן שלא הביא ראיה מאמינין לדבריה:

וכא הבעל צריך להביא ראיה. כלומר והכא נמי במומין נימא דהבעל צריך להביא ראיה אפי' ברישא דמתני' דנולד הספק ברשות האב ליהוי האב מהימן כמו בבתולין אלא ע"כ דלא דמו מומין לבתולין ושאני התם שדרכן של מומין להוולד כדשנינן מעיקרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף