מראה הפנים/כתובות/א/ו

מראה הפנים כתובות א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמן שניהן מודין בשהפתח פתוח. משמע מהכא בהדיא דהיכא שהיא מודה לדבריו בפ"פ אלא שטוענת ברי משארסתני נאנסתי נאמנת לענין איסורא ומותר לקיימה כמו שהיא נאמנת בכה"ג לענין כתובה לר"ג ור"א דקי"ל כוותייהו וכן אם טוענת מוכת עץ אני דטענת ברי הויא וטענתו אינה אלא שמא וכדפרישית בפנים וכן החליט הר"ן ז"ל דאין חילוק בין ממונא לאיסורא ולעולם איהו אינו נאמן אלא במכחישתו או בשותק' וע"ש שהכריח כן מההיא סוגיא דהכא כמבואר וקשה דהא לעיל הלכה א' בההיא דרבי הילא בשם רבי לעזר קאמר ואתייא כהאי דתנינן וכו' היא אומרת מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי דאינה נאמנת אלא לענין כתובה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכולהון מן ההיא דאמר רבי הילא וכו' הרי מבואר בהדיא דמחלקי' בין ממונא לאיסורא. והנראה ליישב הני תרתי סוגיות דלכאורה סתרן אהדדי אבל לאחר העיון לק"מ והוא דסתמא הכא אליבא דר"ג ור"א ס"ל דאין חילוק בין ממון לאיסור' ור' הילא בשם רבי אלעזר לעיל ס"ל אליביה דר"ג ור"א דיש חילוק ולא קי"ל כוותיה לדעת רוב הפוסקים כדלקמן ולא מייתי הכא ראיה מההיא דרבי הילא בשם רבי לעזר אלא היכא דמכחישתו דאסורה עליו מטעמא דטענתו ברי הוא ושוויי' אנפשיה חתיכא דאיסורא והרי יש כאן ספק סוטה כדאמר רבי הילא אבל לא לענין דבריו דלדידיה לעולם הוא נאמן לאוסרה עליו. ומתחלה נבאר טעם פלוגתייהו בהא ואח"כ נראה להביא ראיות ולהכריח דכל חד וחד לשיטתייהו אזלי וזה החלי בס"ד. הרא"ש ז"ל בשמעתתא דפ"פ הביא מ"כ בשם ה"ר יונה כדעת הר"ן ז"ל דהא דנאמן בטענת פ"פ לאוסרה עליו היינו במכחישתו ואומרת בתולה הייתי או בשותקת אבל אם אמרה אמת שפתחה פתוח ונאנסה תחתיו באשת ישראל נאמנת ומותרת לו וכתב הוא ז"ל בתחילה על זה וז"ל וטעי תלמידיו לכתבו בשמו כי לא אמרה מעולם דכיון דליכא אלא חדא ספיקא אזלינן לחומרא ובדיבורה לא מהימנא וכו' והא דקי"ל כר"ג דאמר ברי ושמא ברי עדיף היינו דוקא היכא דאיכא מיגו כדמפרש לקמן והכא ליכא מיגו אי נמי היכא דאיכא חזקה כדלקמן שהיתה בחזקת בתולה ואוקמה אחזקתה ותחתיו נבעלה אבל הכא ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קיבל אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד ע"כ העולה מתחילת דבריו. פירוש לדבריו ז"ל בהא דקאמר היכא דאיכא מיגו היינו באומרת מוכת עץ אני דנאמנת דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך וכתובתה מאתים אבל הכא ליכא מיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני דמוכת עץ לא שכיח כדכתב הוא ז"ל לקמן א"נ היכא דאיכא חזקה וכו' היינו באומרת נאנסתי דאמרינן דנאמנת אע"ג דליכא מיגו מטעמא דאיכא חזקה אבל הכא ליכא חזקה וכו' כלומר דבשלמא התם שהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר שמא עד שלא ארסתיך דעיקר חלוקת טענותיהן אם תחתיו נבעלה או לא בהא אמרינן דברי שלה עדיף משום דאיכא חזקה דגופה דמסייע לה אבל הכא באשת ישראל דטוענין לענין איסור וליכא אלא חדא ספיקא ואם היא אומרת שנבעלה אלא דטוענת שנאנסה תחתיו וא"כ עיקר חלוקת טענותיהן אינו אלא אם באונס או ברצון זינתה דהא תחתיו ע"כ שנבעלה היא ושניהן מודין בה דפחותה מבת ג' היתה בשעת קידושין וא"כ ליכא הכא חזקה דגופה דמסייע לה לטענתה לשנאמר דברי שלה עדיף. והיינו דקאמר אבל הכא ליכא חזקה ר"ל דמסייע לה בהאי טענה שאומרת תחתיו דודאי תחתיו נבעלה שהרי כו' אלא שהוא טוען שמא ברצון זינתה ולא עדיף ברי שלה דלא דמייא להא דר"ג. ובסוף דבריו שם חזר בו וכתב וז"ל מיהו נראה לי לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת דלקמן דאלים ליה לר"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית ליה חזקת כשרות ואפי' ברוב פסולין וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"ג דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון אפ"ה אלים ליה ברי ומהימנא עכ"ל. ר"ל דאף דאמרינן לעיל בהא דר"ג דאיכא חזקה דגופה דמסייע לה מ"מ הרי יש כאן חזקת ממון כנגדה דאוקי ממונא בחזקת מרי' ומסייע לרוב שמזנות ברצון ואין לה כתובה כלל שהרי נאסרה עליו לפי דבריה שאומרת תחתיו נבעלה ואזלא לה חזקה דגופה ואפ"ה אמר ר"ג בהא דמהימנא לומר שתחתיו נאנסה ואינה מפסדת כתובתה דאלים ליה ברי שלה וה"נ לענין איסורא דאלים ברי שלה אע"ג דליכא חזקה דמסייע לה ומהימנא ומותרת לו זהו תוכן כונתו ז"ל. והשתא נוכל לומר דבהא פליגי רבי הילא בשם רבי לעזר לעיל עם סתמא דהכרו אליבא דר"ג דרבי לעזר ס"ל דלא אמרינן אלים ברי שלה בלא חזקה דמסייע לה אלא לענין ממונא אבל לא לענין איסורא וכדס"ד דהרא"ש ז"ל בתחילת דבריו דלא חזר בו וכתב לקיים דברי ה"ר יונה אלא מטעמא דמצינו לר"ג דאלים ליה ברי אפי' לענין איסור דמכשיר העובר אע"ג דלית ליה חזקת כשרות ורבי לעזר לשיטתיה אזיל דקאמר לקמן הלכה ט' הכל מודין בולד שהוא שתוקי משום דלית ליה חזקת כשרות וס"ל אליבא דר"ג דלא אלים ליה ברי לענין איסורא אלא דוקא בדאיכא חזקה דמסייע לה והילכך קאמר אפי' היכא שהיא מודה לדבריו וטוענת ברי משארסתני נאנסתי אסור לקיימה וטעמא דליכא אלא חדא ספיקא וכדקאמרינן לעיל דיש קול לאנוסה ואיכא רוב דרצון ורובא עדיף מחזקה ולענין כתובתה היא נאמנת ואע"ג דחזקת ממון מסייע לרוב משום דבהא ס"ל אליבא דר"ג דחזקה דגופה עדיפא מחזקה דממונא כדלקמן. אבל סתמא דהכא אזלא כרבי יוחנן אליבא דר"ג לקמן דס"ל דמכשיר נמי בבתה ואע"ג דלית לה חזקה דכשרות אלים לי' ברי והה"ד ה"נ אלים ליה ברי שלה ואפי' לענין איסורא נאמנת זהו הנלע"ד בישוב שתי הסוגיות האלו עם פירוש הבנת דברי הרא"ש ז"ל ועיין בחידושי מהרי"ט שדיקדק בדבריו וכ' דדבריו סתרי אהדדי ולפי מ"ש הכל ניחא. ודע שאף שאמרנו לרבי לעזר דלאוסרה עליו הוא נאמן לעולם אפילו היא מודה בפ"פ ומכ"ש במכחישתו או שותקת ואפילו באשת ישראל דלדידיה לעולם ליכא אלא חדא ספיקא כמבואר ממ"ש וכדאמרינן לעיל הלכה א' היינו דוקא כשבא לפנינו וטען פ"פ מצאתי ואפילו במקום דאין טענתו טענה לענין כתובה כגון שהיא מודה ואומרת תחתיך נאנסתי מ"מ לאוסרה עליו הוא נאמן משום דשווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא אבל בלאו הכי אין חוששין שמא זינתה תחתיו ברצון אלא במקום דטענתו לענין כתובה ג"כ טענה היא דאז חוששין נמי לאיסורא וכדאמרינן לעיל שם דמהאי טעמא קאמר רבי לעזר דתיקנו בתולה נשאת ברביעי שמא יערב עליו המקח ונ"מ במקום דאין טענת בתולים לענין הכתובה כגון בבוגרת ובבתולה מן הנשואין וכה"ג כדאמר הכא לעיל דבוגרת אין לה טענת בתולים כלל ואפילו טענת דמים כמבואר שם ומש"ה לא חששו בבוגרת להיות נשאת בד' ואע"ג דאם בא וטען עליה חוששין לאסרה עליו כדאמרינן התם הדא דאת אמר וכו' מ"מ בסתמא אין חוששין שיתקנו לה זמן מטעמא שמא יערב עליו המקח וזה מוכרח מדקאאר לעיל על דעתיה דרבי לעזר בוגרת אימתי היא נשאת וכו' דקשה הא אכתי איכא טענת בתולים לענין איסור ותנשא בד' וע"כ לחלק בין שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא לסתמא ובין מקום דיש טענת בתולים לענין כתובה למקום דליכא טענה להפסידה ובהכי ניחא כל סוגיא דשמעתין דלעיל הלכה א' ועיין במראה שם ד"ה בוגרת וד"ה אבל לקיימה ויתבררו לך כל הדברים היטב. וכל זה הוא לשיטתא דהאי תלמודא דהתם לרבי לעזר דאין חילוק בין אשת ישראל לאשת כהן ולעולם ליכא אלא חדא ספוקא וכן אמרינן אליביה דלעולם טענתו טענה לענין איסורא ואפילו במקום דלאו טענה היא לענין כתובה אבל לשיטתא דהכא והיא לרבי יוחנן אליבא דר"ג במקום שאין יכול להפסידה כתובתה אינו נאמן גם בן לאוסרה עליו. אמנם לשיטת הבבלי לרבי אלעור דאמר נאמן לאסרה עליו היינו דוקא במכחישתו או שותקת דטענתו טענה לענין כתובה מטעמא דחזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן לענין איסורא דטענתו בריא הוא אבל אם היא אודה אלא שאומרת נאנסתי תחתיך דאז אין יכול להפסידה כתובתה כר"ג אינו נאמן ג"כ לאוסרה עליו מפני שהיא טוענת ברי ואפילו במקום דליכא אלא חדא ספיקא וליכא חזקה דגופה דמסייע לה היא נאמנת דאלים ליה ברי שלה לר"ג כדאמרן. ומצינו גם כן דלא תלינן איסורא בממונא דאפילו במקום דטענתו לענין כתובה טענה היא מ"מ אינה אסורה עליו כגון באשת ישראל ומכחישתו או שותקת ויש בה תרי ספיקי לאיסור' דלענין כתובה הוא נאמן משום חזקה דאין אדם טורח וכו' דלר"א אית ליה נמי להא דרב יהודה (ועיין בתוס') ועוד אפילו אם אמרינן דלית ליה לר"א טעמא דחזקה מ"מ הוא נאמן דלענין ממון לעולם ליכא אלא חדא ספיקא שאי אתה יכול לומר לענין כתובה ספק באונס ספק ברצון ספק תחתיו ספק לאו תחתיו דאם לא תחתיו אפילו באונס הפסידה כתובתה דמקח טעות הוי ואת"ל תחתיו שמא ברצון והפסידה כתובתה וליכא אלא חדא ספיקא לתקנתא דידה שמא נאנסה תחתיו וכן משמע מהתוס' ד"ה אי למיתב וע"ש וכ"כ הרא"ה ז"ל ונפקא מינה היכא דלא טרח בסעודה דלדעת הרשב"א ז"ל ליכא חזקה ואינו נאמן ולטעם השני מ"מ נאמן (ועיין לעיל שם ד"ה אמר רבי הילא ושם כתבתי בשם התוספו' דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה לא אמרינן בכה"ג דמהימן לענין כתובה משום חזקה שאין אדם טורח וכו' דהרי לא מיתסרה עליו ולא מפסיד כלום דבתר הכי מקיים לה במנה וע"ש בשם הרא"ה דאפילו בכה"ג מהימן) אבל לא מצינו שתהא נאסרה עליו ולא תפסיד כתובתה ואפילו בבוגרת דלשיטת הבבלי יש לה טענת דמים כמבואר לעיל ואם היא מכחישתו או שותקת מפסדת נמי כתובתה. וכל זה הוא לדעת ה"ר יונה והרא"ש והר"ן ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הביאם הה"מ ז"ל בפי"ח מהלכות א"ב וכן דעת הרא"ה ז"ל שהה"ד לענין איסורא אם טוענת בברי דבר המתירה שהיא מותרת וכמשמעות סוגי' דסתמא דהכא כמו שביארנו. אבל דעת הרמב"ם ז"ל דכל היכא דליכא אלא חדא ספיקא לעולם אסורה היא ואין משגיחין על דברי' כ"כ הה"מ שם דנראה מדבריו כן וזהו מדסתם שם ולא חילק בין מכחישתו או אם היא מודה וטוענת ברי ולכאורה קשה על דפסק נגד סתמא דהכא דלשיטת רבי יוחנן רהטא כמ"ש לעיל וצ"ל דהוא ז"ל מפרש דרבי ירמיה הוא דמפרש הכי אליבא דר"ג ואפי' תימר במדברת וכו' ולא פסק כוותיה אלא כרבי לעזר דלעיל בהא דבחדא ספיקא אינה נאמנת וטעמא דליכא חזקה דגופה דמסייע לה ואע"ג דבהא דלקמן פסק כרבי יוחנן אליבא דר"ג דקי"ל כוותיה דמכשיר נמי העובר אפילו ברוב פסולין וליכא חזקה דכשרות כדכתב פט"ו שם הלכה י"א ס"ל דשאני התם לענין הולד שלא החמירו בו כלל שאלו היו מחמירין בו לא היה לו תקנה לבא בקהל כדנתן טעם הה"מ פי"ח שם אבל הכא הרי יש לה תקנה להנשא לאחרים. ולענין ס"ס באשת ישראל פסק בהא כרבי אלעזר בשיטת הבבלי דאע"ג דע"כ דס"ל דיש קול לאנוסה אפ"ה הואיל ובתרי ספיקי לא מיחשב רובא דרצון כלום כמ"ש לעיל שם ד"ה קול יוצא לאנוסה ובזה נתבארו היטב כל כללי דינים משמעתא דפ"פ כל חד וחד לפי שיטתו ועיין בהלכה דלקמן שם ביארתי עוד כמה חילוקים מדיני מיגו. ודע דכל חלוקי דינים מ"ש לענין איסור אינם נוהגים בזמן הוה בטענת בתולים אלא לענין הפסד כתובה לחוד כדאמר הכא לעיל קידשה בחופה לית לה באילין קנסייא וכמ"ש שם בשם הר"ן ז"ל דאין חוששין שמא זינתה אחר החוכה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ח שם הלכה י' כהן שקידש וכו' ואחר זמן בא עליה וטען וכו' ואפ"ה נאמן לענין כתובה במכחישתו או שותקת מטעמא דחזקה שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אפי' לדעת התוס' דלעיל דהא קי"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ומקח טעות הוי ומפסידה או כתירוץ הרא"ה ז"ל כמה שביארנו. ויצא לנו עוד ממ"ש ללמוד בדבר חדש דלדעת הרשב"א ז"ל דאם לא טרח בסעודה אינו נאמן אפי' בזמן הזה ומנהגינו עכשיו אבל למה שכתבתי לעיל דבממון לעולם ליכא אלא חדא ספיקא ואפי' לא טרח איכא למימר דנאמן דמספיקא מוקמינן ממונא בחזקת מארי' ומכ"ש בזמן הזה דאין שום ספק שמא נאנסה תחתיו ולפי טענתו בחזקת שזינתה מקודם היא וכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ואנן מהימנינן ליה אפי' לא טרח אם טענתו טענת ברי הוא כדאמרן:

שנייא היא מומין שדרכן להוולד. הר"ן ז"ל בפ' המדיר הקשה על פירש"י ז"ל שפי' בבבלי דף ע"ה על הא דמקשי התם רישא וסיפא אהדדי דרישא כרבי יהושע אתיא דלא אזיל בתר חזקה דגופה וסיפא כר"ג ומשני רבא התם כאן נמצאו וכאן היו ופי' רש"י דרבא מהדר לאוקמי כולה מתני' כר"ג דמוקמינן הילכתא כוותיה בפ"ק דחזקה דגופ' עדיף ורישא ה"ט דאיתרע חזקתי' דאב דכאן נמצאו כאן היו ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל היא ובה אמר ר"ג דלא הורע חזקת אביה בכך ע"כ והקשה הר"ן ע"ז דהא לישנא דהנושא את האשה משמע שתיכף שנשאה נולד מחלוקת זה ביניהם אע"פ שאי אפשר לומר שמשנשאת נאנסה ואמאי נאמנת והא כיון דע"כ נבעלה בבית אביה נימא כאן נמצא כאן היה וקודם שנתארסה נבעלה ומקחו מקח טעות ולכך פי' הוא ז"ל דרבא ה"ק דמתני' דהכא לא שייכא בפלוגתייהו דר"ג ורבי יהושע כלל דאינהו פליגי בברי ושמא ומתני' בשמא ושמא כגון שאינה בקיאה בהן מתי נולדו כריח הפה וטעמא דכולה מתני' בין רישא וסיפא משום כאן נמצאו כאן היו וכן הגירסא ביש ספרים (וכך היא הגי' בספרים שלפנינו) ובפלוגתא דהנושא את האשה היינו טעמא דאמר ר"ג נאמנת אע"פ שע"ר בבית אביה נבעלה משום דכיון שהוא טוענת ברי לא אמרינן כאן נמצא וכאן היה עכ"ד ומתוך הדברים האלו יתבאר לך היטב מה שפירשתי בפנים ובמה מחולקין הן ר' יוחנן ורבי יוסי וכן הא דמקשי סתמא דגמרא על דברי רבי יוסי הוא ממש כקושית הר"ן והתירוץ שתירץ רבי יוחנן כפי' דבריו בשינוייא דרבא. ואף שהתוס' שם בד"ה רישא כתבו ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנשאת אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לה חזקת רשות האב הואיל דודאי ברשות אביה נאנסה עכ"ל איכא למימר דלדעתו ז"ל לא ניחא לפרש כן דהא ר"ג מילתא פסיקתא קאמר דנאמנת ומשמע אפילו בענין שאי אפשר שנאנסה משנשאת כדלעיל. והכא אי אפשר לפרש דבניחותא קאמר ר' יוסי האי מן אילין בתולין (וכן פי' שדה יהושע ולא נחית לכוונת הסוגיא) ובתולין וכו' לומר דה"ט דלמדין מומין מבתולין דאדרבה הוא דאי מיירי בענין שע"כ בבית אביה נבעלה א"כ על כרחך לומר דלא דמיא מומין לבתולין. כדפרישית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף