פני משה/יבמות/יב/ב

פני משה יבמות יב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חלצה בסנדל שאינו שלו. כדיליף בגמ' חלוץ הנעל מכל מקום:

בסנדל של עץ. בגמ' פליגי בה:

חלצה בגדול. סנדל שגדול ממדת רגלו אבל יכול להלך בו:

בקטן. ממדת רגלו אבל חופה הוא את רוב הרגל כשרה:

בלילה. בגמ' מפרש פלוגתייהו:

ור"א פוסל. והלכה כר"א דחליצה בלילה פסולה ואין הלכה כמותו במה דמכשיר חליצה בשמאל:

מתני' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה. דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא אמעשה הוא דכתיב וקריאה דיבורא בעלמא הוא:

ככה יעשה. ורקיקה מעשה היא:

מעשה באיש. חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:

גמ' שופר של עכומ"ז. שנשתמשו בו לעכומ"ז. וגרסינן לה לעיל פ' לולב הגזול:

כשר. וכן תני ר' חייא דכשר:

לכם משלכם. ואיסורי הנאה לאו משלכם הוא:

יהיה לכם. ויהיה ריבויא הוא דמ"מ:

א"ר לעזר. טעם אחר דבלולב בגופו הוא יוצא ושייך בו איסור הנאה:

ברם הכא. בשופר בקול הוא יוצא:

ויש קול אסור בהנאה. בתמיה דלא שייך איסור הנאה בקול:

הכל מודים בסנדל. של חליצה של עיר הנדחת דכשר דמרבינן מחלוץ הנעל:

ור' מנא פליג דלאו הכל מודים בה אלא כמה דאת אמר תמן כו'. כלומר למ"ד דס"ל בשופר כשר דמרבינן מיהיה וכן הכא ס"ל דחלוץ הנעל ריבויא הוא אבל למ"ד דפסול דיהיה לאו ריבויא הוא ס"ל דהכא נמי לאו ריבויא הוא. ובבבלי בר"ה מסיק דכולן של עכומ"ז יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ושל עיר הנדחת פסול דכתותי מיכתת שיעורא הוא הואיל ולשרפה עומד וכן הכא בפירקין דף ק"ד בסנדל של חליצה של עיר הנדחת פסול:

גמ' שמואל כו' ואתיא כר' ליעזר. כלומר דשמואל מפרש דלר"א רקיקה הוא דמעכבא נמי סבירא ליה אבל ברישא אם לא קראה רבי אלעזר נמי מודי דכשרה דקריי' לא מעכבא:

סנדל של עץ כו' והן. ודוקא שיהיו חובטין. גביו שהן חובטין ע"ג הרגל:

של עץ. אבל השאר של עור:

והן שיהיו מעמידין של עץ. תחתיתו של סנדל שהן מעמידיו אבל גביו צריך שיהיה של עור וכדמוקי בבבלי במחופה עור:

תמן. בבבל אומרים בשם רב:

תרסיותיו. מקום קביעות הרצועות:

מתניתא. תוספתא דכלים מסייע לר"י דאפי' כולו עץ כשר:

ורבי הילא כו'. פליג דקאמר בשם ר"א דקריי' נמי מעכבא ורישא דמתני' לאו ר"א היא:

סנדל שנפסקו אזניו. ברייתא בבבלי פ' ואלו קשרים דף קי"ב וגרסי' נמי להאי סוגיא הכא פ' במה אשה:

אחת מכפיו. שניטל כל הכף שלו וזהו מה שתחת פרסות הרגל זול"א בלע"ז:

טהור. דתו לא מתקני ליה וא"נ מתקני ליה חידוש הוא והשתא מיהא בטל ליה:

טמא. לא פרחה טומאתו מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה החיצונה דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית:

הלכה כר' יודה לענין שבת. כדלקמן דחלוקין נמי בשבת ואם נפסקה החיצונה אסור לצאת בו ברה"ר:

הוה ליה עובדא. שנפסקה לו החיצונה:

והורי ליה כרבנן. דמנא הוא ומותר לצאת בו בשבת:

ושמע מימר הל' כר' יודה גרסי'. בתמיה הלא שמע לרב דאמר לעיל הל' כר"י לענין שבת ואמאי הורה לו כרבנן:

אם כדברי שהוא מטמא כו'. דכחלוקין לענין טומאה כך לענין שבת:

ולא אפיק גבי' כלום. שלא הוציא ממנו דבר ברור לומר הלכה כדברי מי:

אבל מטייל הוא. אם נפסקה לו ברה"ר או בכרמלית מטייל בו משום דלא מינטר ליה:

עד שמגיע לפתח חצירו. דאז צריך להניחו שם דמינטר ליה ואסור ליתן בידו להצניעו וכדלקמן:

באיסרטן. ברה"ר:

אפיק סנדלא. נפסקה סנדל שלו ולא הרגיש כלום:

מן דמטון פילי. כשהגיעו לשער חצרו:

ההן פתח חצרך. זה פתח חצר שלך וצריך אתה להניחו כאן וכלומר דמתחילה לא רצה להגיד לו שנפסקה סנדלו שמותר לטייל בו עד פתח החצר:

כרך סבנה. סיב של דקל היה כורך על הסנדל כשנפסק בהילוכו:

אגוד מלבניקי. אגודה של גמי לח. הערוך:

מן המוכן הוא. הואיל וחזי למאכל בהמה מותר לטלטלו לכרוך בו וכעין דאמר בבבלי שם ר' ירמיה הוי קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדלי' א"ל מאי נעביד א"ל שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילוי' וכן שמעינן משם דבחצר אסור לטייל בו גבי אביי דהוי קאי קמי דרב יוסף איפסיק רצועה דסנדליה אמר מאי אעביד וא"ל שבקי' ומ"ש מדר' ירמיה התם לא מינטר הכא מינטר:

טלקיה. השליכו וישליכה אל ארץ אחרת ת"י וטלקינון לארע אוחרן:

לחנותא דחליטר'. חנות שמוכרין בו מיני חליטין ורקיקין הערוך. ורבים מצוין שם וככרמלית היא דאע"ג דחנות בעלמא רה"י היא הכא הואיל ושכיחי בה רבים דמיא לבקעה בימות החמה דהויא נמי כרמלית משום דשכיחי בה רבים וראיה לזה מדאמרי' בהאי תלמודא בריש שבת איזו היא כרמלית ר' יסא בשם ר' יוחנן כגון חנותי' דבר יוסטיני אלמא דזמנין משכחת לה לחנות לדונה ככרמלית והתם נמי משום דשכיחי שם רבים:

ויקר אף ציבחר הוה. כלו' דאשמעינן הכא חשיבותן דהני אמוראי ר' יונה ור' לעזר דאע"ג דמדינא מותר לטייל בו עד פתח החצר א"נ ע"י כריכת גמי לח כדלעיל מ"מ הן החמירו על עצמן ור' יונה נהג כשנפסק' לו סנדלו השליכו מעליו לכרמלית ואע"ג דעדיין לא מינטר ליה שפיר דשכיחי בה רבים מ"מ לא רצה לטייל בו משם לפתח חצירו כיון דמינטר ליה קצת והיינו דקאמר ויקר אף ציבחר הוה כלומר דחשיבות הוא ואעפ"י שלא היה אלא חשיבות מעט נגד חשיבות דר' לעזר לקמיה מ"מ חשיבות וחומרא יתירא היא:

סדרה יקר של ר' לעזר מסלק לה. כלומר אבל סדר ומנהג חשיבות של ר' לעזר היה שהיה מסלק ממנו לגמרי במקום שנפסקה ולא רצה לטייל בו כלל משום חומרא ואזהרה יתירא ביותר:

דדין הות פירושא דהאי מלתא:

מהו להחליף. אם נפסקה החיצונה אם מותר להחליף של שמאל בימין ולצאת בו בשבת ואליבא דר' יודה קא מיבעיא ליה דאמר אם נפסקה החיצונה תו לא הוי מנא ואם מחליף לה מי נימא דאכתי חזיא ליה:

אפי' כך אמר ליה פוק חמי כו'. אפ"ה אמר לי' צא וראה אם יש עוד איזה זקן וחכם אחד שיורה כן ואז תוכל לסמוך להלכה למעשה:

מתני' אמרה שהוא מין מלבוש. ממשנתינו שמעינן דחזי להפוכי ומין מלבוש הוא דקתני בשל שמאל בימין חליצתה כשירה והואיל בעלמא סנדל הוא משום דחזי להפוכי הכא נמי חזי להפוכי:

הדא דתימר לרוחב. הא דאמרינן לעיל או שפירש רוב כפיו טמא דעדיין מנא הויא דוקא שנפרש לרוחב דמתיישב עדיין על הרגל אבל אם פירש לאורך צריך שיהא בצד השלם שלא נפרש שיעור כדי שיהא חופה את רוב הרגל:

ומה טעמא דר' ליעזר. במתני' דפוסל חליצה בלילה דכתיב לעיני הזקנים פרט בלילה:

מחלפא שיטתיה דר' ליעזר דתמן. במצורע הוא אמר הימנית מעכבת כדתנן פי"ד דנגעים אין לו בהן יד בהן רגל אזן הימנית אין לו טהרה עולמית ר"א אומר נותן על מקומן ר"ש אומר אם נתן על של שמאל יצא דע"כ לא מכשר ר"א אלא על מקומן דס"ל לא בעינן קרא כדכתיב ועכ"פ פליג על דר"ש דלא יצא אם נתן על של שמאל והכא הוא מכשיר בחליצה בשמאל. וקאמר ר' יוסי. דמאי קושיא דהתם כתיב הימנית והכא לא כתיבא רגל הימנית:

אזנו אזנו. דילפינן ג"ש לרציעה שהיא באזן הימנית מאזנו דמצורע:

ואמר רגלו רגלו. כלומר דפריך דנימר נמי ג"ש רגלו דחליצה מרגלו דמצורע:

מאן דאית ליה כו'. כלומר דאפילו מאן דיליף ג"ש אזנו אזנו אפילו הכי לא יליף רגלו רגלו וטעמא כדאמר בבבלי פירקין שם דאזן אזן מופנה רגל רגל לא מופנה:

והא תני. ברייתא בשם ר' ליעזר דאית ליה ג"ש רגלו רגלו ופוסל בשמאל:

ומשני הוי. ע"כ ש"מ דתרין תנאין אליבא דר"א:

מאן דאית ליה כו'. כלומר דלהאי מאן דאמר ס"ל דילפינן לתרווייהו והאי מ"ד סבירא ליה דלא ילפינן כלום לא אזן אזן ולא רגל רגל ולא סבירא להו להני תנאי לחלק בין מופנה ללא מופנה אליבא דר"א אלא דמר יליף ג"ש ממצורע ומר לא יליף ליה:

והדא מתניתא. משנתינו דמכשיר בשמאל סבירא ליה כמאן דאמר דלא יליף ממצורע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף