פני משה/בבא מציעא/ד/ג

פני משה בבא מציעא ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ההונאה ארבעה כסף. ארבעה מעות כסף שהן שש בדינר והסלע ד' דינרין:

מעשרים וארבעה כסף לסלע. אם היה המקח שוה בדמי סלע שהן כ"ד מעות דהשתא הוי אונא' ד' מעות שתות למקח חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:

עד אימתי מותר להחזיר. מי שנתאנה במקח או שיתן לו אונאתו והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דאפי' מי שפרע ליכא:

עד כדי שיראה. המקח לתגר או לאחד מקרוביו ואם שהה יותר מחל על אונאתו והמוכר לעולם חוזר שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע טעה ושתק ולא תבע אינו יכול לחזור ולתבוע שהרי מחל. וכן אם הוא דבר הנמכר כיוצא בו בשוק ואין במינו שינוי אין המוכר חוזר אלא עד כדי שישאל על השער שבשוק בלבד:

ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר ואין הלכה כר' טרפון:

אין לתגר הונייה. מפני שהוא בקי ומסתמא אחולי אוחיל גביה והאי דזבנה הכי משום דאיתרמי ליה זבינתא אחריתא והשתא הוא דקבעי למיהדר ביה ואין הלכה כר' יהודה:

מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:

ידו על העליונה. ואם נתאנה לוקח אומר לו תן לי מעותי ואני חוזר במקח או תן לי מה שהוניתני ומסיק בבבלי דר' יהודה הנשיא היא ולית הלכתא כוותיה אלא אם האונאה שתות קנה המקח ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:

מתני' עד אימתי מותר להחזיר. הסלע חסרה שיש בה אונאה דלא דמי לטלית דכל אינש קים ליה בגויה אבל סלע לאו כל אינש קים ליה בגוה:

גמ' רב אמר שיעור הוא. שתות למקח דקתני במתני' בדוקא קתני וזהו שיעור של אונאה הוא דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן אבל אם אין כאן שתות לשיוי המקת אע"פ שיש שתות למעות שנתן זה וכגון שמכר לו שוה חמשה בששה ונתאנה לוקח בזוז שהוא שתות המעות שנתן ויותר משתות הוא לשווי המקח אין לו דין אונאה אלא בטל המקח וכן אם מכר לו שוה שבעה בששה ונתאנה המוכר בזוז שהוא שתות המעות ולשווי המקח הוא פחות משתות אין לו דין אונאה אלא מחילה הוי כדין כל פחות משתות דמחילה היא:

ר' יוחנן אמר לית היא שיעורא. בדוקא והוא הדין כמי לשתות מעות ואע"ג דליכא שתות למקח דין אונאה יש לו:

במנת. על מנת שאין לו עליו אונאה והמקח בסתם הוא שזה אינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול והלכך יש לו טענת אונאה:

האונאה פרוטה. וקס"ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה והיינו דמתמה הש"ס ואונאה לפרוטה אלא הונאה עצמה מהו כיון דהמקח בפרוטה א"כ מהו האונאה דשייכא בה והכי ה"ל למימר האונאה לפרוטו' כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש:

תני. בתוספתא פ"ג. והש"ס קיצר בהעתקה והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי סלע רצה אומר לו הילך חלוקך ותן לי מעותי אבל אם מכר לו שוה שש בחמש יד המוכר על העליונה רצה אומר תן לי סלעי רצה אומר לו הילך מעותיו ותן לי חלוקי ורבי אומר לעולם יד המוכר על העליונה. והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכר רוצה ואע"פ שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה הלוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים:

ר' יוחנן. פליג דבכה"ג בטל מקחו דהונייה בחומש הוא:

כהנא בעא קומי רב. על הא דתנינן בתוספת' דבסיפא בשעה שהמוכר מתאונה שמכר לו שוה שש בחמש מתאונה עד חומש המעות שקיבל וברישא בשעה שהלוקח מתאונה שמכר לו שוה חמש בשש הוא מתאנה עד שתות של המעות וכיצד מפרשינן להאי ברייתא דאם בתר המעות אזלינן ברישא הוי שתות ובסיפא חומש ואי בתר המקח אזלינן א"כ הניחא בסיפא דנתאנה המוכר בזוז והוא שתות המקח אלא רישא קשיא דאי בתר מקח אזלינן חומש הוא ואמאי קרי לה אונאה:

א"ל. לעולם בתר המקח אזלינן ורישא הכי פירושא הוא והונייתו מצטרפין עד שתות דכשתצרף הזוז שאינה אותו עם שיווי המקח הוי שתות ושתות מלבר הוא אבל בסיפא בלאו הכי איכא שתות מלגיו. וכללא דמילת' דכל היכא דתמצא שתות בין מלבר בין מלגיו הוי אונאה ובלבד מן המקח:

מכר לו שוה חמשה בששה. השתא מפרש טעמא להאי מ"ד שוה חמשה בששה ביד הלוקח הוא לחזור בו ופריך הש"ס ואמאי הא יכיל המוכר מימר ליה. חד דינר איגרבת. נפסדת הא לך דינרך בחזרה והמקח יהא מקח השוה:

אמר ר' זירא. היינו טעמא דיכיל מימר ליה הלוקח לית איקרי אין זה כבוד שלי שיהו הבריות אומרין פלוני נתאנה ושחקו על מקחו שלקח ביוקר עד שהחזיר לו זה את הזוז:

ואית דבעי מימר. דלאו היינו טעמא שהרי מכל מקום ישחקו עליו שיאמרו נתאנה זה ובשביל זוז אחד חזר בו אלא היינו טעמא דיכיל מימר ליה. לית הוא יקרי. אין זה כבודי לילך במלבוש שאינו שוה אלא חמשה דינרין ואני רוצה בחשוב ממנו:

רבי יוחנן וכו'. אמרי טעמא אחרינא שהוא יכול לומר לו יודע הייתי בתחלה שאין הסחורה זו שוה אלא חמשה דינרין ועל שהייתי דחוק ונצרך לסחורה כזו נתתי לך ששה עתה קח הסחורה שלך ותן לי מעותי:

חמשה בששה. והוי ביטול מקח אליבא דרב ולא הספיק לישא וליתן עמו בטענות ובחזירת הסחורה עד שנתייקר ועמד על שבע ועכשיו רוצה לקיים מקחו מהו:

כשם שבטל מקח וכו'. שזה אומר לו אלמלא לא נתייקר היית חוזר בך עכשיו אני חוזר בו דלעולם יש כאן דין ביטול מקח לשניהם:

תמן תנינן. פ' המוכר את הספינה ארבע מדות דינים חלוקים זה מזה במוכרין:

יפות. התנה עמו שיתן לו חטים יפות ונמצאו רעות וטעות הוא שהטעהו הלוקח יכול לחזור בו:

רעות ונמצאו יפות. הלוקח הטעהו וא"ל חטים אלו רעות הן ונמצאו שליפות נחשבו בכאן המוכר יכול לחזור בו:

ואתייא כהן. תנא דלעיל דהנושא ונותן בדברים וכו' וכלומר דיכול לחזור לכתחלה קאמר ואפילו מי שפרע ליכא דנושא ונותן בדברים הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף