רידב"ז/בבא מציעא/ד/ג

רידב"ז בבא מציעא ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב אמר שיעור הוא. פי' דאין אונאה פחות מארבעה כסף כמו דתנינן במתניתן האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע. אבל מעה כסף לא הוי שיעור אונאה כמו אין אונאה לפרוטות. ובעינן מטבע יותר מפרוטה דהוא מעה זהו שיעור אונאה לפי מה דקי"ל כר"כ דאין אונאה לפרוטות ובעינן שיעור מעה כדפסק הב"י ז"ל סי' רכ"ח ובסמ"ע ז"ל שם עיי"ש. כמו כן ס"ל לרב דשיעור המטבע של אונאה היא ארבעה כסף כדאיתא במתניתן וזהו שיעורא דאונאה. ר"י אמר לית היא שיעורא אלא העיקר הוא השיעור שתות למקח וחשבון בעלמא נקט התנא ארבעה כסף משום שהוא עשרים וארבעה בסלע. רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו עליו אונאה כו' משום דהנך תרתי מילי קאמר רב בהלכו' אונאה תני להו בהדדי. תני ר' לוי האונאה פרוטה וקס"ד דלא בעינן שיעור אונאה אלא העיקר דכיון דאיכא שיעור פרוטה הוי אונאה. וע"ז פריך והאונאה פרוטה בתמי'. אלא אונאה עצמה מהו פי' בשהי' אונאה בעצם כדינו שתות מקח או מעות מהו שיעורו של המטבע. ע"ז תני לוי דשיעורו פרוטה. אבל אי בעצם לא הי' דין אונאה ונתאנה בפרוטה לאו כלום הוא:

תני וקנה המקח חוזר לו הנייתו דברי ר"י הנשיא ר"י אמר ביטול מקח. ובבבלי דף נ' ע"ב ודף נ"א ע"א גרסי' פלוגתא דר' נתן ור"י הנשיא ובאופן אחר:

כהנא בעי קומי רב בשעה שהמוכר מתאונה הוא עד חומש הוא שוה שש בחמש וכשהלוקח מתאונה הוא שוה חמש בשש הוא שתות מעות ומקשה על הברייתא דהתוספתא דבמוכר חשוב שוה שש בחמש. וגבי לוקח חשוב שוה חמש בשש ע"ז משני ליה. הוא והונייתו מצטרפין עד שתות פי' דשוה חמש בשש מצטרפין הזוז להמקח של חמש ובב"א הוי שש וחשבינן שתות מלבר כפורש הפ"מ ז"ל:

מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת כו' כפי' הפ"מ ז"ל:

מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבוה בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה. ופריך כמן תנינן ארבעה מדות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו והיא כקושית הבבלי במס' ב"ב דף פ"ד על רב חסדא אמאי מוכר א"י לחזור בו. ע"ז משני אר"י בר"ב ותייא כהן תניא הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ ופי' הנ"י ז"ל בב"ב שם דה"פ דקס"ד דמקשן דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן היינו שלא משך אבל כסף כבר נתן וקמ"ל דפטור ממש"פ ולהכי אקשי ליה ממתניתן דקתני היכי דמשך דמתאנה חוזר בו ואינו מקבל מש"פ אבל מאנה אינו חוזר בו בלא מש"פ. ומשני אתיא כמ"ד הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למש"פ כלומר ההיא דר"י שלא הספיק לישא המקח ולא ליתן המעות ואין כאן מש"פ. והא קמ"ל דיכולין לחזור בהם לגמרי ואפי' משום מחוסר אמנה אין בו כיון שנשתנה השער כדקפסק בחו"מ סי' ר"ד עיי"ש. והרמב"ן ז"ל מפרש דהא דר' יוחנן בירושלמי מיירי בשלא נתן דמים ויכול לחזור דבדברים אין מוסרין אותו למש"פ. וה"ה נמי היכי שלא הוקרו ולא נתאנה אחד מהן אלא אורחה דמילתא נקט שאין אדם עשוי לחזור אלא א"כ היתה שם אונאה מתחלה. ועזד שיש בו משום חסרון אמנה. אבל עכשיו אין בהן חסרון אמנה שלא כיוון מתחלה בדעת גמורה לכך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף