פני יהושע/שבת/נא/ב

פני יהושע שבת נא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה בהמה פרק חמישי

במשנה במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה. ויש לדקדק על סדר המשניו' בשני פרקים הללו במה בהמה ובמה אשה דלכאורה טפי הוי שייך להקדים במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה דשייך בהו חיוב חטאת ואיסור סקילה דקתני בהו להדיא במתניתין דפ' במה אשה משא"כ בענין יציאת הבהמה דאיירי בהו כולה פירקין דלא מיבעיא דלא שייך בהו חיוב חטאת ואיסור סקילה דאפילו לאו לית בהו אלא איסור עשה גרידא דלמען ינוח כמ"ש בתוספות. אלא דלע"ד נראה דאפילו הך עשה דלמען ינוח לא שייך אלא כשהבהמה עושה מלאכה גמורה משא"כ בהנך דקתני בפירקין דאינה יוצאה משמע דלא שייך בהו האי עשה כמו שאבאר בלשון התוס':

והנלע"ד דהא דקתני פ' במה בהמה קודם לבמה אשה היינו לפמ"ש התוס' בריש מכילתין בטעם הסדר של משניות דמסכתא זו וכתבו דראוי להקדים תחילה מה שנוהג בע"ש ממה שנוהג בשבת עצמו ע"ש. א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר דהאי פירקא דבמה בהמה עיקר הדינים שייכים מע"ש דכיון שדרך הבהמה לצאת בלתי ידיעת הבעלים א"כ ודאי הוי הלכתא רבתי לשבת וכל אדם צריך ליתן עיניו מע"ש בבהמתו ובמה שעליה שלא תוציא משוי לר"ה אפילו בדברים המותרים יש מהם שצריך לקשור מע"ש כגון מרדעת ובאוכף למאן דמתיר ע"י קשירה מע"ש ויש דברים שצריכין להדקן יפה מע"ש משא"כ בדיני יציאת האשה עיקר הדינים אינם נוהגין אלא בשבת עצמו לפי שהיא עצמה יודעת ליזהר שלא תצא לר"ה בדברים האסורים וכ"ש למאי דקי"ל דבחצר מותרת להתקשט בכולם כמ"ש התוספת לקמן דף ס"ד ע"ב כן נ"ל נכון ודו"ק:

בפירש"י בד"ה במה בהמה יוצאה לפי שאדם כו' ומידי דמינטרא ביה בהמה הוי תכשיט כו' עס"ה. לכאורה אין הלשון מדוקדק דמה ענין מינטרא לתכשיט ואדרבה הוי כמו דבר והפוכו כדאמרינן לקמן לנוי אסור לשמרו מותר אלמא בתכשיט אסור טפי מלשמר ואפילו לרב דפליג היינו דשניהם שוין אבל ליכא למ"ד דלנוי שרי טפי מלשמר וא"כ תלי תניא בדלא תניא אלא דלקושטא דמילתא נראה דרש"י לשיטתו דנהי דנוי גרע מלשמר היינו במידי דלאו אורחא אבל במידי דאורחא שדרכן תמיד לצאת לנוי ודאי דעדיף מלשמר כמו שפירש"י להדיא בד"ה וכל בעלי השיר דהיינו לנוי משום דאורחא וכה"ג מפרש רש"י נמי לקמן בד"ה יוצאין כרוכין כיון דלא אשכחן מאן דפליג בהו ומסברא נמי אית לן למימר הכי דתכשיט במידי דאורחא עדיף מלשמר כדאשכחן באדם דבתכשיט שרי טפי מש"ה כתב רש"י בהאי לישנא דהוי תכשיט ואורחא וכוונתו דכי היכי דפשיטא דבתכשיט דאורחא שרי מש"ה נמי שרינן במידי דמינטרא היכא דאורחא דהוי לגבייהו כמו תכשיט כן נ"ל ברור בכוונת רש"י וכן נראה מלשון הרשב"א והר"ן ז"ל ודלא כמ"ש התוספות בד"ה או יוצאין כרוכין ולקמן אבאר עוד בזה:

בתוס' בד"ה במה בהמה יוצאה דהא דמוזהר על שביתת בהמתו דכתיב למען ינוח כו' עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך דהאי דמוזהר שכתבו התוס' מלמען ינוח היינו עשה גרידא כדמסקו התוס' דלאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך לא איירי אלא במחמר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"כ מהלכות שבת אלא במאי דמשמע לכאורה מל' התוספת שאם יצאה הבהמה לר"ה בהנך דקתני אינה יוצאה שייך בה נמי הך אזהרת עשה מיהו כי דייקינן שפיר מספקא לי הך מילתא טובא דהא ודאי מילתא דפשיטא היא דשביתת בהמתו לא שייך בכל אבות מלאכות דשייך באדם שהרי מותרת לתלוש תבואות ועשבים מן הקרקע כמ"ש רש"י ז"ל בפי' החומש בפ' משפטים וז"ל למען ינוח שורך וחמורך תן לו נייח להתיר שיהא תולש ואוכל כו' או אינו אלא יכבשנה בתוך הבית אמרת אין זה נייח אלא צער עכ"ל. וא"כ לפ"ז אין טעם וסברא לומר לאסור טפי לצאת בדברים העשוים לנוי מדברים העשוים לשמרה שלא תברח ואדרבה איפכא מסתברא. ועוד דהא הוצא' לר"ה אפילו באדם מלאכה גרוע' היא ולאו בכלל לא תעשה כל מלאכה היא אי לאו דילפינן לה באפי נפשה מקרא דלא יצא דכתיב במן או מקרא דויעבירו קול במחנה דכתיב במשכן כדאיתא לקמן בר"פ הזורק לפ' גירסת הספרים שלנו וכמו שאבאר שם אי"ה וא"כ משמע דלא שייך הך מילתא בבהמה כלל מדאוריית' אלא מדרבנן והכי משמע בפ"ק דעכו"ם ד' ט"ו וט"ז דלא שייך איסור שביתת בהמה דאורייתא אלא כגון חרישה וטחינה וכיוצא בה. ולפ"ז אפשר דלשון מוזהר שכתבו התוס' אעיקר מילתא קאי ולא אהך מילתא דקתני אינה יוצאה ומה שהחמירו חכמים לנוי טפי מלשמר אבאר בסמוך בשמעתין כן נ"ל ודו"ק:

בא"ד ובריש נדרים דייק כו' דאיכא דוכתי דתניא ברישא כו' עס"ה. ונראה לי דהא דדייק הש"ס בנדרים אהא דקתני הכא במתניתין יוצא הגמל כו' ברישא והדר קתני אין החמור יוצא היינו דוקא אליבא דמ"ד לקמן בשמעתין דהלכה כחנניא דנטירותא יתירתא לא הוי משוי וא"כ לפ"ז כל הנך דנקיט לה במתניתין דהכא במה שהבהמה יוצאה לגופייהו קתני להו ולא לדיוקא וכמו שאבאר משא"כ למ"ד דנטירותא יתירתא נמי הוי משוי וא"כ לפ"ז הא דקתני הגמל באפסר ונאקה בחטם כו' לדיוקא קתני להו דדוקא בהנך יוצאות שהן דרך שמירתן ולמעוטי איפכא שאינה יוצאה לא בשמירה פחותה מזה ולא בשמירה יתירתא וא"כ שפיר שייך למיתני יוצא הגמל ברישא כיון דמינה שמעינן ממילא במה שיוצאה ובמה שאינה יוצאה כן נ"ל. ובזה יש ליישב הסוגיא דנדרים דמייתי התם מעיקרא הא דקתני במה מדליקין ובמה אין מדליקין במה טומנין ובמה אין טומנין ובמה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה והשמיט מתניתין דהכא במה בהמה יוצאה אלא דבתר הכי מקשה הש"ס מהך מתני' דהכא בקושיא באפי נפשה ולמאי דפרישית א"ש ואין להאריך והמעיין יבין ודו"ק:

בגמרא מאי נאקה בחטם ופרש"י מאי נאקה ומאי חטם. וכוונתו מבואר מלישנא דרבה בר ב"ח גופא ועוד נראה שבא ליישב ג"כ סדר לשון המשנה דלכאורה אין הסדר נכון כיון דמעיקרא קתני אפסר דהוי שמירה זוטרת' ובתר הכי קתני חטם דהוי שמירה מעולה ביותר מפרומביא כדמוכח מברייתא דלובדקים וגמל בסמוך וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל וכמו שאבאר בסמוך וא"כ טפי הוי שייך להקדים הך בבא דלובדקים בפרומביא מקמי הך דנאקה בחטם דהא פרומביא עדיף מאפסר וגרע מחטם והוי שלא כסדר מיהו למאי דמסיק רבה בב"ח דנאקה היינו נאקתא חיוורתא שהיא גמלא נקבה כמו שנדפס בגליון בש"ס חדשים בשם הערוך וכן הובא בתוי"ט מש"ה שייך למיתני טפי נאקה בתר גמל לחלק בין גמל זכר לנקבה כן נ"ל:

שם אמר רב יהודה אמר שמואל מחליפין לפני רבי של זו בזו מהו כו'. פשטא דלישנא של זו בזו יש לפרש בא' משני פנים או שנאמר דקאי אכל הנך דמתניתין דמספקא להו בשאילתם אי דוקא קתני להו שלא יצא כל אחד בשמירה פחותה מזו או יתירה ממנה או דלמא דלא דוקא אלא הא דנקיט להו בכה"ג היינו משום דכל אחד אורחייהו בהכי לצאת בחול וקמ"ל דשרי לצאת במידי דמינטרא דהוי כמו תכשיט כדפרישית בל' רש"י. ולפ"ז ממילא אפשר דאין קפידא בכך אם יוצאה בשמירה מעולה מזו או בפחותה ממנה ויש לפרש עוד בדרך אחר דהאי מחליפין של זו בזו לא קאי אלא אהנך דקתני ברישא דמתני' שהן גמל ונאקה וכמו שפירש"י להדיא בד"ה מחליפין דבנאקה באפסר וגמל בחטם מבעיא להו והיינו משום דאי אפשר לפרש כפירוש ראשון שכתבתי דא"כ אין מקום למאי דקאמר נאקה באפסר לא תבעיא לך ולא במה שהשיב רבי ישמעאל בר"י משום אביו דבין למאי דבעי למימר דאתי למעוטי גמל בחטם ובין למאי דבעי למידחי דאתי למעוטי נאקה באפסר לעולם משמע דלא איירי אלא בהנך תרי לחוד והיינו כפירש"י אלא דלפ"ז צריך לומר דתלמידיו ודאי ששאלו לרבי דבתרוייהו מספקא להו כדמשמע פשטא דלישנא של זו בזו כדפרישית והשיב להם רבי דבנאקה באפסר לא תבעי לכו דאסור והיינו דמסברא דנפשיה פשיט להו הכי או משום דהוי קים ליה הך מימרא דר' יוסי דאמר ד' בהמות עכ"פ איכא למיפשט מיניה דנאקה באפסר אסור אלא דרבי ישמעאל בר"י לא משמע ליה מילתא דר' יוסי אביו אלא דוקא בכה"ג דאתי למעוטי גמל בחטם משום דקס"ד דנאקה באפסר מילתא דפשיט' היא ודחה ליה רבי דלעולם אפשר דלא אתי למעוטי אלא נאקה באפסר דאפשר דלא הוי מילתא דפשיטא כ"כ וכמו שאבאר כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל וכ"ש דא"ש לפי מה שנמצא בס' הרב אלפס דגריס של זו בזו ושל זו בזו מהו דמשמע להדיא דבתרוייהו מספקא להו דהא ליכא למימר שכוונת הרי"ף לשני מיני שמירה יתירה הא ודאי ליתא דהא לקושטא דמילתא פרומביא לא הוי שמירה יתירתא לגבי חטם כדמסיק הרי"ף גופא וכ"ש דשיר לא הוי שמירה יתירתא ועוד דהא משמע מלישנא דגמרא דכל השקלא וטריא לא איירי אלא מגמל ונאקה אע"כ דכוונת הרי"ף ג"כ כפירש"י וכדפרישית והוצרך לפרש כן אם נאמר שכתב כן דרך פי' ולא משום שכך היתה נוסחאתו בגמ' והיינו משום דנפקא מיניה נמי לדינא כמו שאבאר:

ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א ז"ל דטפי הול"ל דרבי יוסי אתי למישרי סוס וחמור באפסר ממה דקאמר דאתי למעוטי נאקה באפסר דמשמע דמילתא דפשיטא להו הוי בלא מילתא דרבי ישמעאל ונדחק ליישב ולמאי דפרישית א"ש דנאקה באפסר נמי לאו מילתא דפשיטא היא כל כך דהא תלמידי דרבי בתרוויהו מספקא להו ועוד דבלא"ה לא ידענא מאי קשיא ליה להרשב"א ז"ל דכיון דשמואל איהו מריה דשמעתין דהך מימרא דמחליפין לפני רבי א"כ תו לא מצינן למימר דרבי יוסי אתי לאשמעינן סוס וחמור יוצאין באפסר ותיפוק ליה דלשמואל אפילו פרה יוצאה באפסר דהא איהו מוקי למתניתין דקשרה בעלה במוסרה כפשטא כדמוכח לקמן בשמעתין כן נראה לי ודו"ק:

שם במתני' תנא לובדקים וגמל יוצאין באפסר וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל דמייתי הש"ס הך בריתא הכא למיפשט האבעיא דמדקתני לובדקים וגמל יוצאין באפסר משמע באפסר אין בחטם לא. ולכאורה יש לתמוה טובא דמה ראיה הוא זה דהא בתר הכי מיד מייתי הש"ס דהך מילתא תליא בפלוגתא דתנאי דחנניא ורבנן וא"כ מאי אולמא הך ברייתא דלובדקים וגמל טפי מהך מילתא דת"ק דחנניא דס"ל להדיא דנטירותא יתירתא משוי היא ואפ"ה פסק שמואל דהלכה כחנניא א"כ ממילא אידחי נמי הך ברייתא דלובדקים ואי משום דרב פליג עליה דשמואל לקמן בשמעתין וקי"ל הלכה כרב באיסורי לגבי שמואל כמו שכתב הרי"ף ז"ל בעצמו בסוף דבריו א"כ אכתי אמאי איצטריך לאתויי מהך ברייתא דלובדקים דהא בלא"ה א"ש כיון דרב סבר כת"ק דחנניא הוי הלכתא כרב באיסורא. והנראה בזה דמהא דקיי"ל כרב לגבי שמואל לחוד לא מצי לאתויי למעוטי גמל בחטם דאפשר דרב גופא לא קאמר ברצועה שבין קרניה דאפילו לשמרה אסור אלא בפרה דוקא כיון דלא בעי נטירותא כלל שפיר הוי משוי וה"ה לחתול בסוגר אליבא דת"ק דאסור מה"ט גופא דחתול לא בעי נטירותא כמו שפירש"י משא"כ בגמל בחטם כיון דגמל בעי נטירותא מיהו באפסר אפשר דשרי אפילו בחטם דנטירותא יתירתא כה"ג לא הוי משוי כי היכי דאשכחן בלובדקים שיוצא בפרומביא אע"ג דסגי ליה באפסר ומסברא לא הוי ידעינן לחלק בין גמל בחטם ובין לובדקים באפסר כיון דאידי ואידי נטירותא יתירתא הוי משא"כ השתא דמייתי הרי"ף ראיה מהך ברייתא דקתני לובדקים וגמל יוצאים באפסר דע"כ הא דקתני גמל באפסר היינו למעוטי חטם (ולפ"ז ע"כ צריך לחלק בין גמל בחטם ללובדקיס בפרומביא מהטעם שכתבו התוס' בד"ה או דילמא) ולפ"ז א"ש הא דמייתי כתנאי מברייתא דסוגר ולאו מת"ק וחנניא מייתי דנהי דמדחנניא שפיר ידעינן כיון דשרי לחתול בסוגר כ"ש בגמל בחטם מכל מקום מת"ק לא מצי לאתויי לגמל בחטם מטעמא דפרישית דאפשר דתנא קמא דחנניא מודה בגמל בחטם כיון דבעי נטירותא אלא באמת בלא"ה אשכחן שפיר פלוגתא דתנאי בגמל בחטם והיינו תנא דברייתא דלובדקים וגמל דאסור ולחנניא ודאי דשרי. וא"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר דרב דאמר לשמרה אסור ס"ל כתנא דלובדקים וגמל והיינו נמי כת"ק דחנניא דלא ניחא לן למימר דליהוי ג' או ד' מחלוקות בזה וממילא דלרב הא דקאמר רבי יוסי ד' בהמות היינו נמי למעוטי גמל בחטם ולפ"ז יפה כתב הרי"ף ז"ל בסוף דבריו דקי"ל הלכה כרב לגבי שמואל כיון דליכא לאותבי עליה דרב מהא דחנניא מתיר בודאי נטירותא יתירתא והיינו טעמא דשמואל מ"מ הא אשכח רב תנא דלובדקים דסבר כוותיה כן נ"ל נכון ודו"ק. ועיין בזה בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל:

שם במאי עסקינן אילימא בחיה גדולה מי סגיא לה סוגר. לכאורה אין זה מוכר' כ"כ לפי מה דפרישית לעיל בשיטת רש"י והרי"ף ז"ל דבנאקה באפסר נמי מספקא להו לתלמידי דרבי אי הוי משוי משום דלא מינטרא ביה כ"כ ואם כן אפשר דהיינו נמי טעמא דת"ק בחיה גדולה דנהי דלא הוי נטירותא מעולה מ"מ נטירותא פורתא מיהו הוי כשאין לו שמירה מעולה מזה אלא דנראה דהא דמקשה מי סגיא לה סוגר לאו משום דפשיטא ליה לענין דינא לאיסורא בשבת קאמר אלא כיון דבחיה גדולה אין דרכה לשמרה בסוגר אפי בחול דלאו אורחא בכך מש"ה לית לן למימר דחיה סתם דקתני בהך ברייתא איירי בחיה גדולה ובדבר שאין דרכ' בכך מיהו בחיה קטנה ודאי לענין דינא קשיא ליה מי לא סגיא לה סוגר והיינו לפרש"י דאיירי בנמיה וחולדה ולפי' הרמב"ם בפ"כ מהל' שבת דאיירי בכלב מ"מ אידי ואידי דרכם לצאת בסוגר לבד א"כ מ"ט דת"ק דאוסר כנ"ל ועיין עוד לקמן:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.