פני יהושע/פסחים/סו/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירא פעם אחת חל י"ד להיות בשבת שכחו ולא ידעי אם פסח דוחה את השבת כו' אמרו מנין לך אמר להן נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד כו' והקשו בתוס' תימא דבשמעתין לא דריש ממשמעות דמועדו כו' ובכיצד צולין משמע דדריש ליה ממשמעות דמועדו וכתבו דע"כ תנאי הוא ובירושלמי הקשה עוד מתיב רבי אבין והלא אי אפשר לשני שביעיות שחל פסח בשבת ופירושו וא"כ היאך שכחו ולא ידעו דהא בימי בני בתירא והלל היה הרבה יותר ממאתים שנה אחר בנין בית שני והיאך שייך לומר שכל הדור ההוא שכחו בדבר דשכיח כולי האי ונעשה בפרהסיא ובכנופיא בפירסום גדול ולא שייך שכחה בכה"ג דאי איתא דבי"ד שחל להיות בשבת לא היו מביאין פסח כלל מידכר דכירו הוי לה ותירץ שם בדוחק ע"ש תו קשיא לי הא לעיל פרק תמיד נשחט דף נ"ט ע"ב מייתי הש"ס דרמי ליה רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל לילה ילין והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומסיק התם הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין בי"ט כו' ע"ש א"כ לפ"ז אין לך מקרא מפורש יותר מזה דפסח דוחה שבת וא"כ גזירה שוה דמועדו למה לי לכך היה נ"ל ליישב הכל בהערה אחת משו' דבלא"ה קשיא לי טובא במאי דמקשה הש"ס בסמוך ותמיד גופא מנ"ל דדוחה שבת אילימא משום דכתיב ביה במועדו פסח נמי הא כתיב ביה במועדו אלא מועדו לא משמע ליה ה"נ מועדו לא משמע ליה אלא אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד קרב בשבת. ולכאורה לשון מכלל תמוה טובא דהא וודאי פשטא דקרא הכי משמע דכתיב בהדיא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ומעיקרא נמי מאי קשיא ליה לתלמודא ותמיד גופא דדחי שבת מנ"ל ותיפוק ליה דמקרא מלא הוא ועוד מאי אלא אמר קרא דקאמר הא כל אלא שבש"ס היינו דהדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא והכא לא שייך לומר כן כיון דהשתא נמי קאי בהאי סברא דקאמר פשטא דקרא דמועדו לא משמע ליה ואפ"ה פשיטא לן דתמיד דוחה שבת מקרא דעולת שבת בשבתו על עולת התמיד דמש"ה איצטריך הך ג"ש דמועדו לעניין פסח מכל זה היה נראה לי דבכולהו סוגיא דשמעתין לא נתעלמה מבני בתירא הך מילתא דפסח דוחה שבת לענין עיקר הבאת קרבן פסח בי"ד שחל להיות בשבת דודאי פשיטא טובא דעיקר הבאתו ושחיטתו וזריקתו דוחה שבת וכדקאמר בירושלמי דשכיח מילתא טובא שהיו מביאין פסח בשבת והיינו אי ממשמעותו דמועדו כדאמר בפ' כיצד צולין או מסוגיא דלעיל בפ' תמיד נשחט דמדכתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין ע"כ דלא מיתוקמ' אלא בי"ד שחל להיות בשבת אלא דמה שנתעלמ' מב"ב היינו לענין הקטרת פסח דנהי דשחיטתו וזריקתו דוחה שבת איכא למימר דהיינו משום דאי אפשר בענין אחר דלא לידחי לגמרי משא"כ לענין הקטרה דאפשר להקטירו בלילה במוצאי שבת א"כ נראה מסברא דלא דחי שבת כדאשכחן בכמה דוכתי דכל היכא דאפשר לקיים שניהם לא דחינן שבת תדע דהא לקושטא דמילתא הא דתנן במשנתינו דהקטר חלבים דוחה מייתי הש"ס לקמן דף ס"ח ע"ב בברייתא דתניא אמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר תלבים ואיברים כשירין כל הלילה ואין ממתינין כו' וא"כ הא קמן הן מילתא לא ילפינן בשום ילפותא אלא בסברא בעלמא וא"כ לפ"ו אזלא לה קושית הירושלמי דודאי דבר כזה שייך ביה שכחה והעלמה במה שנעשה בכמה וכמה שנים כיון שדבר זה אינו ידוע אלא לכהנים וכבר אפשר דאה"נ דברוב פעמים שהיו הפסחים מרובים ונתאחרו שחיטתן וזריקתן עד סמוך לחשיכה לא היו מקטירין אלא משתחשך במוצאי שבת והשתא לפ"ז א"ש טובא כל השקלא וטריא דשמעתין כיון דעיקר הברייתא דב"ב אינו אלא לענין הקטרה לתוד ובהא מייתי הלל הזקן הך ילפותא דג"ש דבמועדו פסח מתמיד א"כ מקשה הש"ס שפיר תמיד גופא מנ"ל דדתי שבת אף לענין הקטרה אי משום דכתיב במועדו ומשמע ליה לענין הקטרה א"כ פסח נמי ואהא משני הש"ס שפיר אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד קרב בשבת וכוונתו בזה דנהי דלענין פסח במועדו לא משמע ליה לענין הקטרה אלא אשחיטה וזריקה לחוד אפ"ה בתמיד ע"כ האי במועדו לענין הקטרה קאי דמדכתיב עולת שבת בשבתו ודרשינן מיניה בפרק במה מדליקין ובפרק אלו קשרים ובכמה דוכתין עולת שבת בשבתו דוקא ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט ולענין שחיטה וזריקה וודאי לא שייך הך דרשא כלל דמילתא דפשיטא טובא היא שאין להקריב תמיד של ע"ש בשבת דאין לשחוט ולזרוק עולת תמיד של ע"ש בשבת דעבר זמנו בטל קרבנו אע"כ דלענין הקטרה קאי והיינו דקאמר מכלל דתמיד קרב בשבת והיינו לענין הקטרה דעולת שבת נקטר בשבתו כנ"ל נכון ובזה נתיישב כמה קושיות ודקדוקים בשמעתין:
בתוספות ד"ה מה מועדו כו' ובפ' כיצד צולין משמע דדריש ליה תלמודא ממשמעות דמועדו כו' ועיין במהרש"א שהקשה דאכתי איצטריך לג"ש בתמיד משו' טומאה ובפסח משום שבת ע"ש. ולע"ד לאו קושיא הוא דודאי מפשטא דברייתא משמע דשבת וטומאה תרווייהו אתיין מפשטא דמועדו דבמועדו בכל ענין משמע וא"כ שפיר קאמר התם וצריכא ותדע שכן הוא דאלת"ה אלא דאיצטריך נמי לילפותא דג"ש א"כ מאי מסיים התם בברייתא לענין שאר קרבנות ועומר ושתי לחם דילפינן לה מהקישא דאלה תעשו לה' במועדיכם ומוידבר משה כו' דמשמע דבין לעניין שבת ובין לעניין טומאה מייתי להו א"כ תפשוט דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהקישא ובזבחים בר"פ איזהו מקומן משמע דפלוגתא דאמוראי היא דלמר זוטרא אינו חוזר ומלמד ואמאי לא פשיט לה מהך ברייתא דפרק כיצד צולין דקודש מקודש הוא אע"כ כדפרישית דלהך ברייתא כולהו ממשמעותו דמועדו יליף א"כ שפיר מסקו התוס' דתנאי היא כן נראה לי ולפ"ז מ"ש התוס' ועוד דקאמר התם וצריכא היינו לרווחא דמלתא דפשטא דסוגיא דקאמר התם וצריכא משמע נמי דממשמעותו דמועדו יליף לכולהו מילתא דשבת וטומאה כדפרישי' ובעיקר דברי התוס' שכתבו תנאי היא אע"ג דלא אשכחן בהדיא דפליגי תנאי בהכי יבואר לקמן בסוף הסוגיא בלשון התוס' ד"ה אלא אמר ריש לקיש ע"ש ודו"ק:
בד"ה מה לתמיד וכו' ותימא נילף מבינייהו מתמיד ומילה או משתי לחם גרידא דדחי שבת עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דמלת גרידא טעות הוא דמשתי לחם גרידא ליכא למילף משום דבא להתיר אלא דר"ל או משתי לחם ומחד מהנך כו' ע"ש ולפי פירושו משמע דעיקר כוונת התוס' היינו דנילף משתי לחם ומתמיד דהא כולה שמעתא אתמיד קאי אלא דאכתי לא ידענא למה הניחו תוס' קושיא זו בתימא דהא ודאי משתי לחם ומתמיד לא מצינן למילף דאיכא למיפרך מה להנך שכן קרבן ציבור ממש משא"כ פסח דקרבן יחיד אלא משום דאתי בכנופיא מדמי לה הש"ס לקרבן צבור כדאיתא ביומא וכדמשמע נמי לקמן דף ע' ע"ב בפירש"י ותוס' לענין חגיגה ע"ש וא"כ ודאי פירכא גמורה היא ולפ"ז ממילא נמי דלא מצינן למילף פסח מתמיד ומילה דמה הצד השוה שייך כאן כיון דמילה לא שייך בצבור טפי מביחיד ובתמיד ליכא כרת כמו במילה והא ודאי ליכא למימר להצד השוה שבהן שהן מצות עשה דהא אשכחן כמה מצות עשה חמורות שאין דוחין שבת כגון בנין בית המקדש ושריפת בת כהן וקרבנות יחיד גופייהו וליכא למימר נמי הצד השוה שבהן שהן מצות עשה שקבוע להן זמן וכו' דהא מילה לא קביע לה זמן כמו פסח ותמיד כדאמרינן להדיא בפ' ר"א דמילה דמילה לא אתיא מכל הנך מכשירי מצוה דר"א דמה להנך שכן עבר זמנו ובטלו משא"כ במילה וליכא למימר דאפ"ה עיקר זמנו בשבת הא ודאי ליתא דאיכא למימר חגיגת ט"ו תוכיח דמסקינן לקמן דלא דחי שבת וכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דפרישית בסמוך דעיקר שקלא וטריא בשמעתין היינו לענין הקטרה דאפשר להקטירו בלילה כנ"ל ליישב קושית התוס' ועדיין צ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |