פני יהושע/כתובות/עה/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פני יהושע TriangleArrow-Left.svg כתובות TriangleArrow-Left.svg עה TriangleArrow-Left.svg ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רש"י
רשב"א
ריטב"א
פני יהושע
הפלאה



לדף זה באתר "על התורה"מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים

בתוספות בד"ה אבל במומין שבגלוי כו' תימא לרב דמוקי כו' ונראה לרשב"א כו' וקאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל כו' עד סוף הדבור. ונ"ל דהמשך דבריהם כך הוא דאי לאו תירוצא דהרשב"א היה בהכרח לפרש משום האי קושיא גופא דלא איירי בהא דמרחץ אלא אסיפא ברשות הבעל דראה ונתפייס וא"כ איירי שפיר אפילו בהתנה בתחלה דאכתי שייך האי טעמא דראה ונתפייס ומחיל אתנאיה ולפ"ז דלא קאי ע"כ אלא אסיפא א"כ ע"כ דאפילו בעדים קאמר דאין יכול לטעון דבלא עדים בלא"ה בסיפא אין יכול לטעון דעליו להביא ראיה משא"כ לתירוץ הרשב"א דשפיר קאי ארישא ואפילו בהתנה וא"כ היה באפשר לפרש דלא קאי אסיפא דבמקום עדים ודאי לא סמכינן אהאי סברא מש"ה כתבו התוספות דאפילו לפירוש הרשב"א נמי קאי בין ארשות הבעל ובין ארשות האב והיינו אפילו במקום עדים כנ"ל בכוונתן ונראה שיצא להן כן משינוייא דר"א בסמוך דקאמר תברא מי ששנה זו כו' ולפ"ז לא שייך כלל לומר דלא קאי אלא ארישא לחוד דא"כ לא שייך למיתני הא מילתא אסיפא כיון דלא קאי סיפא ארישא אלא תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו אע"כ דקאי נמי אסיפא ואפי' עדים נמי לא מהני ודוק ועיין בסמוך:

ובעיקר דבריהם שכתבו דמהני חזקה שבודקה בקרובותיו אפילו במקום עדים ולקמן בשמעתין משמע דלגבי חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו איכא נמי חזקה דאין אדם מתפייס במומין נראה דיש לחלק דודאי בחזקה דאין אדם מתפייס במומין איתרע לה חזקה דאין אדם שותה בכוס לומר דראה ונתפייס כיון דאין אדם מתפייס במומין איכא למימר דאע"ג דרוב בני אדם בודקין האי גברא ודאי לא בדקה דיש לך אדם שאינו בודק בעצמו שבוש בדבר וכ"ש היכא דמתנה דאתנאיה סמיך ולא הוצרך לבודקה משא"כ היכא דאיכא מרחץ שיכול ליבדוק ע"י קרובותיו והיא אינה מתביישת בכך ודאי חזקה אלימתא היא דאין לך אדם שאין בודקה בכך וכ"ש היכא דהתנה אמומין דגלי אדעתיה דקפיד א"כ מה היה להתנות בדבר שיכול לברר בנקל וכ"ש במומין שבגלוי דע"כ לא נתכוון לאותן מומין שראה בעצמו או ע"י קרובותיו במרחץ ומחל אותן מומין או שנולדו לה אח"כ כן נראה לי ובזה נתיישב ג"כ הא דמהני בדיקתו ע"י קרובותיו טפי מעד א' דהא מאה נשים כע"א דמיין ואילו הביאן האב בפועל לא הוו מהני מידי דראיה גמורה בעינן בעדים כשרים אלא דשאני הכא דודאי סמיך עלייהו ומהימן להו כ"ש בסיפא דרשות הבעל מכיון שלא חש לבדוק בעצמו אלמא דסמיך אקרובותיו כן נ"ל:

גמרא טעמא דמייתי האב ראיה כו' מני ר"י היא כו' אימא סיפא כו' אתאן לר"ג דאמר נאמנת פירש"י דאמר חזקה דגופא עדיף. משמע לכאורה משיטת רש"י ותוספות בהא שמעתין דלר"ג חזקה דגופא לחוד מהני אפילו להוציא ממון ולכאורה לעיל בפ"ק דף י"ב לא משמע הכי אלא דטעמא דר"ג משום דאיכא ברי ושמא בהדי חזקת הגוף או משום ברי ושמא בהדי מגו ע"ש ובחידושינו ואע"ג דבהא איכא למידחי קצת דלמאי דמסקינן טעמא דחזקה תו לא צריכין לטעמא דברי ושמא דחזקה לחוד נמי מהני לר"ג מ"מ בר"פ האשה שנתארמלה קאמר הש"ס להדיא דע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא ברי ושמא ומתמה התם ודקארי לה מאי קארי לה אלמא דפשיטא טובא דחזקה לחוד נמי לא מהני לר"ג וכן ברי ושמא לחוד נמי לא מהני דאלת"ה קשיא הלכתא אהלכתא כדאיתא לעיל בפ"ק דף י"ג אע"כ דדוקא תרוייהו בהדי הדדי מהני לר"ג לאפוקי ממונא ועוד דבלא"ה נראה לי דא"א לומר דע"י חזקה לחוד מוציאין ממון דא"כ בהא נמי אכתי תיקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל כשמואל דכלל גדול בדין הממע"ה דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ כ"ש דאין הולכין אחר חזקה דהא רובא וחזקה רובא עדיף וכדמוכח נמי בר"פ המוכר פירות גבי סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו ואע"ג דחזקה דהתם עדיפא מההיא דהכא ואפ"ה לא קי"ל כר' אחא בגמל האוחר בין הגמלים כמו שהארכתי בזה במקום אחר מיהו לולי פירש"י ותוספות דשמעתין סוגייא דשמעתין הוי א"ש משום דבמתניתין נמי מסתמא איירי בברי ושמא דהאב ובת מסתמא יודעין בדבר מתי נעשה המום והבעל אינו יודע וא"כ א"ש כר"ג דהכא נמי איכא ברי ושמא בהדי חזקה ואף לפירוש הר"ן ז"ל דמתניתין איירי בשמא ושמא אפ"ה י"ל דהו"ל כברי ושמא כמו שאבאר לקמן ובר"פ האשה שנתארמלה לא בא למעט אלא דבברי וברי לא קאמר ר"ג להוציא ממון כיון שהמוחזק טוען ברי מיהו להאי לישנא דלא קאמר ר"ג אלא היכא דאיכא מגו ודאי לא מיתוקמא מתניתין דהכא שפיר כר"ג דהכא ליכא מגו ובר"פ האשה שנתארמלה משמע דמסקנא דהתם דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי הוי משום מיגו ע"ש ובחידושינו אלא דהכא משום דקשיא ליה סיפא דמתני' ארישא ע"כ בעי לאוקמי סיפא כר"ג ולמימר דטעמא דר"ג לאו משום מיגו אלא משום חזקה בהדי ברי ושמא או לפירש"י ותוספות משום חזקה לחוד עיין בחידושינו דף י"ב ובדף ל"ו בתוספות בד"ה החרשת ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:

קונטרס אחרון
גמרא טעמא דמייתי האב ראייה כו' אימא סיפא כו' אתאן לר' גמליאל. כבר כתבתי והארכתי במכילתין בכמה דוכתי דעיקר טעמיה דר"ג דקיי"ל כותיה דלכאורה מסוגיא דהכא משמע דעיקר טעמיה משום חזקת הגוף ולא משום מיגו והכי איתא להדיא בלשון הרי"ף ז"ל בפ"ק דמכילתין והכי משמע נמי בר"פ האשה שנתארמלה ובפרק אלו נערות דף ל"ו גבי חרשת ושוטה אלא דאכתי יש להסתפק אי טעמא דרבן גמליאל משום חזקת הגוף לחוד ואפילו בשמא ושמא או דוקא היכא דאיכא חזקה בהדי ברי ושמא כמו שהארכתי בכמה מקומות ובשמעתין ביותר וכל זה לפי משמעות שיטת רש"י ותוספות ושאר מפרשים. אמנם לפי מה שפירשתי בשמעתין מסברא דנפשאי משמע להיפך דלאוקימתא דרבא דאמר כאן נמצא כאן היה לא הוי טעמא במשארסתני נאנסתי משום חזקה אלא משום דאיכא נמי מיגו וכתבתי ג"כ דרב אשי בשמעתין נמי הכי ס"ל וכן נראה שהיא שיטת הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהל' אישות ובפירוש המשניות דטעמא דרבן גמליאל משום מיגו ונראה מדבריו שסובר דכיון דאיכא תרי שינויי בפרק קמא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא וחזקה או ברי ושמא בהדי מיגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא ומכ"ש דא"ש למאי דפרישית דרבא ורב אשי הכי ס"ל ולפי שדבר זה צריך ביאור גדול והן דברים המצויין מאד אם נוציא ממון מחזקתו ע"י חזקת הגוף לחוד או בברי ושמא בהדי חזקת הגוף וכן בברי ושמא בהדי מיגו גרוע כי הנך דפרק קמא או שנאמר דלעולם אין להוציא ממון מחזקתו עד דאיכא כל הנך למעליותא ברי ושמא וחזקה ואיכא נמי מיגו גרוע בהדי הנך שכן שיטת הרמב"ם ז"ל והתימא על כל הפוסקים שלא ביארו בעיקרי דינים הללו כלום והרוצה לעמוד עליהם יעיין במה שכתבתי במכילתין וביותר בסוגיא דשמעתין כולי האי ואולי אזכה לבארן על מכונם בקונטרס כלל גדול אי"ה:

שם אתאן לר"ג דאמר נאמנת. משמע דכר' יהושע לא מיתוקמא כלל ואף דלפמ"ש בפרק קמא דף י"ב דאיכא למימר דטעמא דר"י במשארסתני נאנסתי דאינה נאמנת היינו משום דאונס לא שכיח וכן באידך מתניתין דמוכת עץ אני נמי סובר ר"י דמוכת עץ לא שכיח כדאיתא להדיא בפרק אלו נערות דף ל"ו גבי החרשת ע"ש בתוספות ובחידושינו א"כ לפ"ז הוי אתי הכא שפיר אפילו כר' יהושע אלא דא"כ כ"ש דהוי קשה רישא דמתני' דהאב צריך להביא ראיה הוי דלא כמאן אלא ע"כ דר"י אפילו היכא דשכיח נמי קאמר דלא מהימנא משום דהממע"ה וא"כ ממ"נ קשיא רישא אסיפא כמו שפירש"י בשינויא דר"א דלמאי דלא ידע לחלק בין רישא דעודה בבית אביה לסיפא דנכנסה לרשות הבעל והיינו משום קושיית דא"כ משתתארס נמי מש"ה ע"כ צריך לאוקמי רישא וסיפא בפלוגתא דתנאי ולמימר דר"ג ור"י בחזקה לחוד פליגי או בחזקה בהדי ברי ושמא כדפרישית בסמוך ודו"ק:

בתוספות בד"ה מי ששנה כו' קשה דא"כ אמאי נקיט ברישא כו' ואומר רשב"א דדוקא כו' ה"נ פליגי בהכי כו' עכ"ל. וקשיא לי טובא דסוגיא כזו לא מצינן דהא קי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן כ"ש במאי דלא הוי בחד ענינא דמה ענין פלוגתא דר"ג ור"י לפלוגתא דחזקה אין אדם שותה בכוס ולא אשכחן בהא מילתא פלוגתא דתנאי כלל ועוד דלכאורה אדרבה מסתמא אי איכא למימר דפליגי הוי להיפוך דתנא דרישא דס"ל כר"י דאלים ליה חזקת ממון טובא אפילו לגבי חזקת הגוף וברי ושמא ה"נ אית לן למימר דמהני חזקת ממון לגבי חזקה שאין אדם שותה בכוס ותנא דסיפא דסבר כר"ג דלא אלים חזקת ממון ה"נ לא אלים לגבי חזקה דאין אדם שותה בכוס ויש ליישב בדוחק דתנאי דרישא וסיפא פליגי בפלוגתא דר"מ וחכמים דמתני' דתנא דרישא סבר כחכמים דאם יש מרחץ אינו יכול לטעון אפילו במקום עדים דאלים ליה האי חזקה דבדיקה וה"נ אלים ליה חזקה דבדיקה שבודקה בעצמו קודם נישואין אפילו במקום עדים ותנא דסיפא דאיהו ר"מ לטעמיה דאפילו במקום מרחץ לא אלים ליה חזקה דבדיקת קרובותיו ה"ה חזקה דבודקה בעצמו נמי לא אלים ליה אפילו בקודם נישואין כן נ"ל בשיטת הרשב"א ז"ל מיהו השתא דאתינן להכא נראה שלא הוצרך רשב"א לזה אלא משום דאזיל לשיטתיה בדבור הקודם דשייך פלוגתא דמרחץ אפילו ברישא מדהוצרך לתרץ קושיית התוספות וכדפרישית לעיל בלשון התוספות משא"כ לשיטת הגהות מרדכי והגהות אשר"י דלא שייך פלוגתא דר"מ וחכמים אלא אסיפא ולא ארישא דאין דרך לבדוק כלל קודם אירוסין א"כ א"ש בפשיטות דהא דלא קתני תנא דרישא מילתיה בנכנסה לרשות הבעל היינו משום דהתם איכא פלוגתא דר"מ וחכמים לחלק בין מומין שבגלוי לשבסתר ובין יש מרחץ או לא מש"ה ניחא ליה לתנא דרישא למיתני מילתא דפסיקא בעודה ברשות האב דבהא בכל ענין האב צריך להביא ראיה משא"כ בנכנסה לרשות הבעל לא הוי מילתא דפסיקא דבמומין שבגלוי או במרחץ לחכמים א"צ להביא ראיה אבל תנא דסיפא קתני נכנסה לרשות הבעל דהבעל צריך להביא ראייה ולמיתני עלה פלוגתא דר"מ וחכמים כן נ"ל נכון וכ"ש דא"ש טפי למאי דמשמע לעיל בפרק אלו נערות דף ל"ו גבי חרשת דר"מ ס"ל כר"ג כמו שהארכתי שם וכאן אין להאריך בזה יותר:

בא"ד כיון שנשאה חזקה אין אדם שותה בכוס כו' והקשה מהרש"ל ז"ל דלפ"ז הו"מ לאוקמי כולה כר"י ולומר דבסיפא מודה ר"י דאיכא תרי ספיקי כו'. וכתב מהרש"א ז"ל ע "ז דל"ק מידי דדוקא אליבא דר"ג שייך האי חזקה שאין אדם שותה למאי דלית ליה חזקת ממון והו"ל תרתי גבי חדא כדאמרינן בסמוך משא"כ לר"י דאית ליה חזקת ממון לא שייך לומר כן. ובמחילה מכבוד תורתו של מהרש"א ז"ל שלא דקדק יפה מלשון מהרש"ל ז"ל שדקדק וכתב לשון ספק ספיקא ונתכוון בזה לדברי התוספות בפ"ק דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב לה ע"ש שכתבו דר' יהושע נמי מודה דבספק ספיקא מוציאין ממון מיד המוחזק ואדרבא משמע לעיל דף י"ד בגמרא דלר"י אלים ליה ספק ספיקא טפי מלר"ג ע"ש ולפ"ז מקשה מהרש"ל שפיר אלא דלפמ"ש שם בפ"ק בלשון התוספות דמה שכתבו דשייך ס"ס לענין ממון היינו היכא שהמוחזק טוען שמא בתרי ספיקי דהו"ל שמא גרוע מאד כיון דמספקא ליה בשני הצדדים משא"כ הכא דנהי דלענין מתי נולדו בה מומין טוען שמא מ"מ לגבי אידך ספיקא דשמא נתפייס לא שייך כלל לגבי הבעל שהרי עומד וצווח שלא נתפייס א"כ לא מיקרי ס"ס אלא בל' חזקה קאמר לה הש"ס בסמוך דריע טענת הבעל והיינו לר"ג דוקא כדמסיק הש"ס וא"כ אין מקום לקושיית מהרש"ל ז"ל אלא דמהרש"ל קאי בשיטת כמה גדולי האחרונים שהבינו מל' התוספות דף ט' דבכל ענין מהני ס"ס להוציא ממון היכא דשני הספיקות בעיקר הדין לב"ד וכבר השגתי עליהם שם בפ"ק דף ט' ע"ש באריכות ומכאן נמי סיוע להעמיד דברי דלעיל בעזה"י ודוק היטב:

בגמרא אמר רבא לא תימא ר"י אזיל כו' לכאורה הסוגייא תמוה דמלבד דלא שייך הא מילתא כאן אלא לעיל בפ"ק בעיקר פלוגתא דר"ג ור"י הו"ל למימר הכי אלא ביותר קשה מצד הלשון דבתחלה קאמר אמר רבא כמימרא בפני עצמו ולבתר הכי קאמר רבא אמר לשנויי מתניתין ואיפכא הו"ל למימר ועוד דלפירש"י ותוספות דלאוקימתא דרבא כולה כר"ג מיתוקמא ולא איירי ר"י במתניתין כלל וא"כ מאי שיאטי' דמימרא דרבא אליבא דר"י הכא וכמעט שסותר בזה דברי עצמו וראיתי להרא"ה ז"ל בחידושיו שכתב דרבא הקדים לומר כן כדי להעמיד אוקימתא דידיה בין כר"ג ובין כר"י כר"ג לענין כתובה וכר"י לענין גט ומלבד מה שיש לי לדקדק הרבה על פירושו אלא דלענ"ד דיש לתמוה עליו טובא בעיקר דבריו דהא בסיפא בנכנסה לרשות הבעל מסקינן לעיל דל"ש קידשה ע"ת וכנסה סתם ול"ש קדשה סתם וכנסה סתם לעולם בעיא גיטא למאי דקי"ל כרב אפילו בידוע שהיו בה מומין הללו קודם אירוסין וכדאסיק רבא גופא לעיל בקדש סתם וכנס סתם דצריכה גט מדבריהם ודוחק לומר דרבא לא ס"ל כרב אלא כשמואל ומוקי מתני' בקדש ע"ת דוקא או אוקמי מתני' בכנס ולא בעל ואין להאריך בדבריו יותר דמ"מ קשה יותר דתרי זימני אמר רבא ל"ל ומעיקרא הו"ל למימר אוקימתא דמתניתין כדמשני ולולי דמסתפינא היה נ"ל דהא מימרא קמייתא אמר רבה גרסינן ולא אמר רבא ורבה אדבריו דר"א קאי ואין זו הגהה דהרבה מצינו כזה בש"ס חילופי טעות המדפיסים בין רבה לרבא איכא טובא ועיין עוד בסמוך:

קונטרס אחרון
גמרא אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה כו' הבאתי לשון הרא"ה ז"ל שכתב דאתא לאשמעינן דאיירי דינא דמתני' נמי לענין אי בעי גיטא בכה"ג ומלבד מה שהקשיתי עליו בפנים יש לתמוה עוד דבכל ענין כיון שהיא אומרת דלאחר אירוסין נולד בה המום א"כ הא שוית נפשה חתיכה דאיסורא וא"א לה להנשא לאחר בלא גט מהראשון מיהו יש ליישב קצת דנ"מ היכא דאיהי נמי טענה שמא דזימנין שנולד בה המום ביום שנתארסה ואין ידוע אם קודם אירוסין או לאחר אירוסין אע"פ שאין זה במשמעות לשונו של הרא"ה ז"ל אלא שראיתי בספר בית שמואל בא"ע סי' ל"ט ס"ק י"א שכתב מסברא דנפשיה לשיטת הטור שכל זמן שלא כנסה אלא קידשה סתם ונולד בה מומין לא בעיא גיטא דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ולא שייך לומר שוית נפשה חתיכה דאיסורא כיון דאמרינן כאן נמצא וכאן היה מוכחא מילתא דמשקרא ולפי ענ"ד דבריו תמוהים מאד ואשתומם על המראה מה ראה לומר כן דטובא אשכחן דאע"ג דאיכא כמה חזקות אמרינן נמי שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא ולדעתי אין צורך להרבות בראיות על זה ומה שדקדק כן מלשון הטור אדרבא איכא למידק איפכא מדכתב דאין לה כתובה משמע דגיטא בעיא כמ"ש הב"ח שם:

בתוספות בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' פירוש אע"ג דאיכא חזקה אחרת כו' כי הכא כו' דהעמידנה בחזקת פנויה עכ"ל. נראה מדבריהם ג"כ דמשמע להו דהא דקבע רבא למימרא דידיה הכא היינו לאשמעינן הא מילתא גופא אע"ג דשייך הכא חזקת פנויה אם היו המומין מעיקרא דלא תפסי קידושין אף דגם לפ"ז שייך נמי הא מילתא גופא בעיקר פלוגתא דרבן גמליאל ור"י גבי משארסתני נאנסתי דהתם נמי שייך חזקת פנויה אם הן קידושי טעות למ"ד מקח טעות לגמרי משמע מ"מ יש לחלק דלעיל איתרע טובא חזקת פנוייה משקידשה דלא אסיק אדעתיה כלל שתהא בעולה דמילתא דלא שכיח היא דזנות לא שכיח וא"כ אדרבה בחזקת מקודשת היא משא"כ הכא דמומין שכיחי כ"ש אי איירי שהתנה בפירוש בשעת קידושין א"כ חזקת פנוייה אלים בהא ואשמעינן רבא דאפ"ה חזקת הגוף עדיף טפי וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דגרסינן הכא רבה א"כ אתי שפיר טפי דלא שייך הא מילתא לעיל לגבי משארסתני נאנסתי דרבה לשיטתיה דאמר בפ"ק דף י"ב כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וכמ"ש שם התוספות דרבה גרסינן ולפ"ז בההיא דמשארסתני נאנסתי אף לדברי הבעל לא הוי מקח טעות לגמרי דאשתו היא א"כ לא שייך התם חזקת פנויה כלל משא"כ רבא ס"ל בהדיא בדף י"א דמקח טעות התם לגמרי משמע ואע"ג דאפילו אי גרסינן רבה אפ"ה אליבא דר"א קאמר ור"א נמי ס"ל בפ"ק דף י"ג גבי מוכת עץ דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות לגמרי אפ"ה איכא למימר דהכא באוקימתא דמתניתין ס"ל כר"א אבל בההיא דכנסה בחזקת בתולה לא ס"ל כוותיה דהא בהדיא פליג עליה ומש"ה קבע למילתיה הכא כן נראה לי ועיין בסמוך ודוק היטיב:

בא"ד ומיהו תימא לר"י דהיכי מצי למימר כו' דהכא הוה אזיל ר"י בתר חזקת הגוף כו' והא הוי חדא במקום תרתי כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה מה ענין תמיהתו של ר"י אמימרא דרבא אליבא דר"י ואמאי לא קשיא ליה בפשיטות אדר"ג גופא בין בההיא דשמעתין ובין בההיא דמשארסתני נאנסתי דשייך בה נמי חזקת פנויה למ"ד מקח טעות לגמרי משמע ואמאי קאמר ר"ג דנאמנת הא הוי חדא במקום תרתי ואיכא נמי חזקת ממון ויש ליישב דאליבא דר"ג ודאי מצינן למימר דסובר דהרי מום לפניך לא מהני כלום אפילו למיהוי חדא במקום תרתי כדאיתא לקמן בפ' עשרה יוחסין דרבי שמעון הכי ס"ל במקוה גופא ואמרינן נמי מאן תנא חבית ר"ש היא ע"ש משא"כ אליבא דר' יהושע מקשה שפיר היאך יליף רבה להאי מילתא מספק דשער לבן קודם לבהרת דמטהר דשאני התם דליכא אלא חדא חזקה אבל היכא דאיכא תרתי דלמא ר"י נמי מודה כך היה נ"ל לכאורה אלא דלפ"ז אכתי הוי קשה הילכתא אהילכתא דהא שמואל פסק בפ"ק כר"ג ובפרק עשרה יוחסין קאמר שמואל גופא הרי חסר לפניך היכא דאיכא תרתי ועוד דא"כ הו"ל ר"ג ור"י סברות הפוכות ויש ליישב בדוחק לפי מה שהארכתי בפ"ק דנדה ובפרק עשרה יוחסין אבאר יותר בעזה"י וכאן נ"ל ליישב בדרך אחר דאיכא למימר דטעמא דר"ג במשנתינו ובמשארסתני נאנסתי משום דאיכא ברי ושמא בהדי חזקה כדאיתא בר"פ האשה שנתארמלה ואע"ג דר"י בעל התוספות מארי דהאי קושיא גופא כתב לעיל דף ל"ו בד"ה והחרשת דלר"ג חזקת הגוף לחוד נמי מהני להוציא ממון י"ל דלשיטת הקונטרס כתב שם כן וכמ"ש שם בחידושינו ע"ש או דלמסקנא דתירוצו דהרשב"א כאן כתב כן דחזקת פנויה לאו כלום היא ועוד דהתם אליבא דרב ששת איירי ואיהו ס"ל בפ"ק דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ לא שייך חזקת פנויה דהא ודאי אשתו היא ועוד י"ל דמה שכתבו רש"י ותוספות בדף ל"ו דחזקת הגוף לחוד מהני לגבי חזקת ממון לר"ג היינו בשמא ושמא ולאפוקי ברי וברי כדאיתא בגמרא בר"פ האשה שנתארמלה והיינו דוקא היכא דליכא חזקה אחרינא לגבי חזקת הגוף כ"א חזקת ממון והרי בעולה לפניך משא"כ היכא דאיכא נגד חזקת הגוף תרתי כגון ההיא דהכא ומשארסתני נאנסתי למ"ד מקח טעות לגמרי משמע לא מהני חזקת הגוף לר"ג כ"א בהדי ברי ושמא וא"כ לר"ג מיתרצו כולהו משא"כ לרבא ואליבא דר' יהושע מתמה ר"י בעל התוספות שפיר מאי מדמי לה לספק שער לבן דהתם ליכא אלא חדא לגבי חדא אבל בחדא לגבי תרתי דלמא ר"י נמי מודה מיהא היכא דליכא ברי ושמא ואפי' בהדי ברי ושמא נמי דאפשר לא מהני ואם נאמר דמסברא פשיטא ליה לרבא אליבא דר"י אכתי לא מייתי מידי מספק שער לבן כן נראה לי נכון בעזה"י לפי שיטת ר"י ואבאר עוד לקמן בשמעתין ובסוגיא דמחליף פרה בחמור ודוק היטב:

בא"ד ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דהיא גופא קשיא מ"ש חזקת פנויה מחזקת טומאה גבי מקוה ועוד דבפרק עשרה יוחסין בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה אביה בעיר דפליגי בחזקת פנויה ומקשה הש"ס לשמואל מ"ש ממקוה ושם יבואר וכה"ג בש"ס טובא ויש ליישב דודאי היכא שהספק בעיקר הקידושין דכיון שהעדים אין יודעין שהיא ברשות אביה אין כאן קידושין כלל מש"ה מוקמינן בחזקת פנויה משא"כ הכא שהקידושין ודאין אלא הספק אתי מעלמא אם יש בה מומין א"כ כיון דאזלינן בתר חזקת הגוף שאין בה מומין א"כ הו"ל קידושין ודאי ולא שייך חזקת פנויה ואין ספק מוציא מידי ודאי ויתיישב יותר אם נאמר דהרשב"א דהכא לשיטתא דרבינו שמשון שהביאו הפוסקים גבי גבינות ונמצאת טריפה דאפשר שהוא הרשב"א גופא או זקינו של הרשב"א בעל התוספות שכתב שם להתיר הגבינות דלמסקנא דאזלינן בתר רובא א"כ מוקמינן לבהמה בחזקת כשרות דהו"ל חזקה דאתיא מכח רובא דעדיף משאר חזקות וא"כ ה"נ דכוותיה דרוב נשים אין בהן מום מש"ה אמרינן השתא הוא דאיתרע כדאיתא להדיא בפרק עשרה יוחסין גבי מי מוציא מיד מי באומר שכ"מ הייתי והם אומרים בריא היה דמסקינן התם דכיון דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי מאן מפיק נפשיה מחזקה ועוד אבאר בזה במחליף פרה בחמור לקמן כן נ"ל נכון וכן נראה מלשון חידושי הרשב"א דחולין פ"ק שהביא סברת רבינו שמשון ומייתי ראיה ממומין דשמעתין:

אלא דאכתי קשיא לי בתירוצו של הרשב"א דלכאורה סותר תחלת דברי התוספות בזה הדיבור גופא שכתבו דעיקר רבותא דרבא לאשמעינן דמהני חזקת הגוף לגבי חזקת פנויה וע"ז הקשה ר"י דאכתי לא מייתי מידי מההיא דשער לבן כדפרישית וא"כ ע"ז לא תירץ הרשב"א כלום. שהרי אם נאמר דבלאו האי דשער לבן פשיטא ליה לרבא מסברא דנפשיה דחזקת פנויה לא מהני אפילו לר"י גבי חזקת הגוף תו לא איצטריך ליה לאתויי ההיא דספק שער לבן כיון דאכתי לא שמעת מינה מידי אם לא שנאמר דהשתא ס"ל לרשב"א דהא אתא רבא לאשמעינן דמהני לר"י חזקת הגוף אע"ג דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאיכא למימר הרי מום לפניך דהיינו סברת כאן נמצא כאן היה אלא דלפמ"ש א"א לומר כן דהא רבא אאוקימתא דר"א קאי דקאמר תברא ואיהו לא אסיק אדעתיה סברא זו דכאן נמצא כאן היה ומכל שכן למאי דפרישית דגרסינן רבה והנלע"ד דודאי בין אי גרסינן רבה או רבא מ"מ אאוקימתא דר"א קאי דמהאי אוקימתא גופא מוכח דחזקת פנויה לא חשיבא למיהוי תרתי במקום חדא דאלת"ה אמאי איצטריך ר"א למימר תברא דשפיר מצ"ל מתניתין כחד תנא וברישא על האב להביא ראייה כיון שעודה ברשותו הו"ל תרתי במקום חדא משום חזקת פנויה משא"כ בסיפא שכבר כנסה תו לא שייך חזקת פנויה לא מיבעיא אם בעלה כדמשמע סתם לשון כנסה דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה א"כ בבעל הא קאמר ר"א גופא לעיל בדף הקודם דבבעל כ"ע מודו דלשם קידושין בעל דאין עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה גט מדאורייתא כמ"ש שם התוספות ובחידושינו וא"כ תו ליכא חזקת פנויה כלל אלא דאפילו בכנס ולא בעל נמי סבר ר"א דלרב דקי"ל כוותיה צריכה גט מדאורייתא כפי' התוספות שם וא"כ מיתוקמא מתניתין שפיר כחד תנא ונהי דכר"ג ודאי לא מיתוקמא דהא במשארסתני נאנסתי נמי איכא הנך תרתי חזקי גופא דהא ר"א גופא ס"ל בפ"ק דף י"ג דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות לגמרי ואפ"ה קאמר ר"ג דנאמנת ולא מיתוקמא רישא כר"ג אלא דאכתי כולה מתניתין כר' יהושע הוי מצי ר"א לאוקמי והא דקתני סיפא על הבעל להביא ראייה נמי אתיא כר"י דהא דקאמר ר"י לעיל במשארסתני נאנסתי דאינה נאמנת היינו משום דאיכא נמי חזקת פנויה דהתם לא שייך האי סברא דאחלי' לתנאי משום ב"ז משא"כ בסיפא דמתני' דאיכא חזקת פנויה שפיר קאמר דעל הבעל להביא ראייה אע"כ מדלא אוקמא ר"א כולה כר"י ע"כ משום דחזקת פנויה לא חשיב כלל מטעמא דפרישית וא"כ אין לחלק בין רישא לסיפא. ומה שהוצרך רבא לאתויי ההיא דשיער לבן היינו משום דבלא"ה לא היה שום מקום לומר לאוקמי סיפא כר' יהושע דס"ד דלית ליה לר"י חזקת הגוף כלל מש"ה מייתי מספק שיער לבן דאית ליה לר"י חזקת הגוף גרידא היכא דליכא חזקת ממון וא"כ לפ"ז אפילו בדאיכא חזקת ממון נמי הו"מ לאוקמי כר"י ואפ"ה לא מהני חזקת ממון לגבי חזקת הגוף אלא בדאיכא תרתי ואז מסייע נמי חזקת ממון ועוד דמאן יימר דטעמא דר"י במשארסתני נאנסתי משום חזקת ממון דלמא משום דאיכא תרתי אע"כ מדלא אוקמא ר"א הכי ע"כ שמעינן דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף מטעמא דפרישית כן נראה לי נכון יותר ודוק היטב:

קונטרס אחרון
תוספות בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף עכ"ל וכתבתי דלהרשב"א גופא לאו כללא כייל דבכל דוכתי לא חשיב חזקת פנויה לגבי חזקת הגוף אלא דוקא בנדון דידן וכיוצא בזה מהטעמים שכתבתי בפנים. מיהו מה שכתבתי בפנים דבפרק עשרה יוחסין בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה עצמה בעיר וקדשה אביה בדרך פליגי בחזקת פנויה ואחר העיון שם בתוספות משמע איפכא דלא שייך התם חזקת פנויה וע"ש בחידושינו:

בגמרא רבא אמר רישא כאן נמצא וכאן היה סיפא כאן נמצא כאן היה כך הגירסא בספרים שלפנינו אבל מנוסחות רש"י ותוספות נראה דלא הוי גרסי סיפא כאן נמצא כאן היה לכך הוצרכו לפרש דהא דקאמר ר"ג במשארסתני נאנסתי דנאמנת היינו דוקא בענין שנוכל לומר שנאנסה תחת בעלה וזה דוחק דהא בהדיא קתני דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוה לה למימר משכנסתני נאנסתי וכבר הרגישו הרא"ה והר"ן ז"ל ופירשו בענין אחר ולעניות דעתי דבריהם יותר דחוקין כמו שכבר כתבתי בשיטת הרא"ה לעיל בשמעתין וכן מה שכתב הר"ן ז"ל דמשנתינו דוקא בשמא ושמא נראה דוחק דא"כ אמאי קתני במתני' ברישא על האב להביא ראיה כיון דאי טוען ברי נמי סגי מלבד שעיקר הסברא דחוקה כנראה מל' הר"ן ז"ל בעצמו ולולי שאיני כדאי היה נראה לי לפרש הסוגיא בפשיטות אף לגירסת רש"י ותוספות דבלא"ה קשיא לי בשינוייא דרבא דהו"ל למימר לעולם כר"ג כסוגיית הש"ס בכל מקום לכך היה נראה בעיני דלאוקימתא דרבא אתיא מתניתין דהכא ככ"ע ולא שייכי כלל בפלוגתא דר"ג ור"י דהא דקאמר ר"ג במשארסתני נאנסתי דנאמנת היינו משום דאיכא מיגו בהדי חזקה וברי ושמא כדאיתא לעיל פ"ק דף י"ב גבי משארסתני נאנסתי גופא וכשינויא קמא וכמ"ש שם בשינוייא קמא כרבא דהכא ושינויא בתרא כר"א דהכא דאמר תברא ע"ש בחידושינו וכדאיתא להדיא בר"פ האשה שנתארמלה במסקנא דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי משום מיגו מדקתני ומודה ר' יהושע ע"ש. ולפ"ז אתיא רישא דהכא אפילו כר"ג ומה"ט נמי איכא למימר דסיפא דמתניתין אתיא ככ"ע ואפילו כרבי יהושע דע"כ לא קאמר ר"י לעיל במשארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני דלא מהימנא אלא משום דאנוסה ומוכת עץ לא שכיחי כדפרישית בפ"ק. ובתחלת סוגיא דשמעתין דהא דקס"ד דמשנתינו תליא בפלוגתא דר"ג ור"י אינו אלא משום דבלא"ה הוי קשיא ליה רישא אסיפא אבל לרבא לא קשיא ליה מתניתין רישא אסיפא אלא הכל תלוי במי שנולד הספק ברשותו אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו שאפרש לקמן גבי ותנא תונא כלה דדוקא בנשואה שייך לומר כן כיון שהיא ברשות הבעל לגמרי וא"כ אתי שפיר ככ"ע כן נ"ל נכון. ובלאו האי טעמא דאנוסה ומוכת עץ לא שכיחי נמי איכא למימר דאתי אפילו כר"י דהא דקאמר ר"י התם דלא מהימנא היינו משום דלא שייך לומר כאן נמצא כאן היה ברשות הבעל דמסתמא לא נבעלה לאחר חופה דסתם חופה בא עליה לאלתר לאחר חופה כנ"ל נכון לולי דרש"י ותוספות לא כתבו כן ודו"ק:

רש"י בד"ה רבא אמר כו' מהדר לאוקמי כולה כר"ג כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל דאף לפי פירושו הוצרך לזה דשפיר הא אתיא מתניתין אפילו כר"י והא דעל הבעל להביא ראייה משום דנגד חזקת ממון איכא תרתי חזקת הגוף וחזקה דאין אדם שותה בכוס ואע"ג דכל חדא חזקה איתרע דלגבי חזקת הגוף איכא כאן נמצא כאן היה ולגבי אין אדם שותה איכא חזקה אין אדם מיפייס במומין מ"מ כיון דכל חדא מהנך קמייתא עדיף מכל חדא דבתרייתא הו"ל כתרי רובי לגבי תרי מיעוטי מש"ה לא מהני חזקת ממון לגבי תרי רובי משא"כ במשארסתני נאנסתי אע"ג דאיכא חזקת הגוף שלימה דלא איתרע אפ"ה שפיר סבר ר"י דהמע"ה עדיף דלכאורה כיון דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כ"ש תרי רובי לגבי חדא חזקה תרי רובי עדיפא מש"ה לא מהני חזקת ממון לגבי תרי רובי ומכ"ש למאי דפרישית בסמוך בשיטת הרשב"א ז"ל דהאי חזקת הגוף דהכא הו"ל חזקה דאתיא מכח רובא וכן ההיא דחזקה דאין אדם שותה הוי רוב גמור ומיעוט בני אדם שאין בודקין א"כ הו"ל תרי רובי ממש ואיכא למימר שפיר דאתי ככ"ע והיה נראה בעיני דאפ"ה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דמיתוקמא כר"ג דאל"כ לא הוי רבא צריך למימר כאן נמצא כאן היה דהא בלא"ה לא קשה רישא לסיפא אליבא דר"י דרישא ליכא אלא חדא חזקה ובסיפא תרתי כדמסיק בסוף אע"כ דאיצטריך רבא למימר כאן נמצא כאן היה כדי לאוקמי נמי כר"ג דהא לר"ג חדא חזקה נמי מהני כדאמר גבי משארסתני נאנסתי וא"כ קשיא רישא ואי משום דאיכא נמי ברי ושמא ה"נ איכא ברי ושמא אע"כ דטעמא דר"ג ברישא משום כאן נמצא כאן היה דלא שייך במשארסתני נאנסתי כך היה נראה בעיני לפרש שיטת רש"י ז"ל אלא דבסמוך בל' רש"י בד"ה חדא במקום תרתי דלא שייך הא מילתא אלא אליבא דר"ג דלית ליה חזקת ממון ולא אליבא דר"י ולפ"ז צריך לומר דפשיטא ליה לרש"י דחדא חזקת הגוף שלימה דלא איתרע עדיף מתרתי חזקות דאיתרעי וא"כ מדלא מהני לר"י חזקת הגוף שלימה לגבי חזקת ממון כ"ש בתרי חזקות דכל חדא איתרע ויש חזקה כנגד כ"א. והנלע"ד כתבתי מלבד מה שכבר כתבתי בסמוך יישוב אחר דאוקימתא דרבא ככ"ע ודוק היטב:

גמרא אי הכי עד שלא תתארס כו' הכא נמי אין אדם מיפייס במומין. וקשיא לי דאדרבא בנמצא ברשות הבעל אית לן למימר דאיכא חזקה דאין אדם שותה כו' ואיכא נמי חזקה דאין אדם מיפייס במומין וא"כ ע"כ כיון שכנסה קים ליה בודאי שהיא בחזקת שאין בה מומין שכבר בדקה קודם אירוסין וא"כ בודאי ברשותו נולדו ונ"ל ליישב דהא דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דקאמר הכא לאו דודאי בדקה וראה וניפייס דא"כ הו"ל למיטען הכי דמסתמא היא יודעת בדבר אם בדקה במומין שבסתר דהא מתניתין בדליכא מרחץ איירי ועוד דמתניתין ע"כ בכל ענין איירי אפילו אם עומד וצוח שלא בדקה אלא דאנן הכי אמרינן כיון שלא חש לבדקה קודם נישואין מסתמא מחיל אתנאיה ולא איכפת ליה והו"ל כאילו ראה ונתפייס ואפילו אם עומד וצוח שלא מחל דברים שבלב נינהו ועל זה אמרינן שפיר דאיכא חזקה כנגדה שאין אדם מתפייס במומין משא"כ אם נאמר לקיים כל הנך חזקות ולומר דמסתמא כבר בדקה בפועל קודם אירוסין א"כ אם הוא טוען שלא בדקה בפועל הו"ל טענת ברי וברי ונראה דבזה הבעל מהימן כדאמרינן גבי פתח פתוח דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וה"נ מסתמא איירי שטוען מיד לאחר שכנסה כמבואר בטור ובש"ע סי' קי"ז בשם הרמב"ם ז"ל ע"ש וכ"ש דלמאי דקי"ל כרב ואיירי מתני' דהכא בקידשה ע"ת וכנסה סתם א"כ לית לן למימר שבדקה קודם אירוסין וידע מאלו המומין ולא התנה אלא על מומין אחרים כן נראה לי ודו"ק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.