פני יהושע/כתובות/מו/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פני יהושע TriangleArrow-Left.svg כתובות TriangleArrow-Left.svg מו TriangleArrow-Left.svg ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רש"י
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה



לדף זה באתר "על התורה"מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים

משנה האב זכאי בבתו וכו' ופרש"י בקטנות ונערות. והא דקתני סתמא היינו משום דאמתני' דריש פרקין סמיך דהתם אשמעינן דבגרות מוציא מרשות אב וכדפרישית לעיל במתניתין דהמארס את בתו ע"ש:

בגמרא בכסף מנא לן אמר רב יהודה אמר קרא וכו' כל הסוגיא פירשתי בפרק קמא דקידושין דף ג' באריכות עיין שם וכאן באתי בקצרה לפי ענין הסוגיא ולחדש קצת דברים והרוצה לעמוד על עיקרן יעיין שם:

בתוספות בד"ה ואימא לדידה תימא היכי מצי למימר וכו' הא אמרינן בפ"ק דקדושין ואיצטריך למיכתב כי יקח עכ"ל. ולולי דבריהם היה נ"ל דהא דמקשה הכא ואימא לדידה היינו משום דמכי יקח לחוד ליכא למילף כלל דכסף קונה דהא כתיב כי יקח ובעלה ואיכא למימר עד דמקדש והדר בעיל כדאיתא בקדושין אבל לבתר דשמעינן מאין כסף דכסף לחוד קונה א"כ ע"כ הא דכתיב ובעלה היינו דביאה לחוד נמי קונה והא דקאמר בפ"ק דקדושין צריכותא אחרינא ולא קאמר הכי היינו משום דהתם בעי למימר אפי' למאן דיליף קדושי ביאה מבעולת בעל דביאה לחוד קונה ולפ"ז שפיר שמעינן מכי יקח דכסף לחוד נמי קונה משו"ה איצטריך התם למימר דאי כתיב כי יקח הו"א לדידה ובזה נתיישב ג"כ מה שהניחו התוספות בתימה בדיבור הסמוך בד"ה השתא אביה דוודאי אי לאו דכתיב ויצאה חנם מכי יקח לא הוי שמעינן קדושי כסף דקונה לחוד דהו"א עד דמקדש והדר בעיל והא דכתיב את בתי נתתי דאיירי במש"ר אלמא דקודם ביאה כבר היא ארוסה הוי מוקמינן לה בקדושי שטר כדאיתא בפ"ק דקדושין דף ט' ע"ב ומש"ה איצטריכו כולהו ודו"ק:

בגמרא ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב וכו' מה שיש לדקדק בזה ממציאתה ואכילת פירות כתבתי בפ"ק דקדושין ויבואר קצת בסמוך אלא דיש לי לדקדק מאי מקשה הכא לענין מעשה ידיה ל"ל קרא דהא איצטריך קרא לענין שיכול האב לכופה למעשה ידיה כמו אמה שהאדון יכול לכופה דלהכי זבנה והא מילתא לא שמעינן כלל מבנעוריה בית אביה תו יש לי לדקדק אהא דמסיק אלא בהפרת נדרים כתיב ומקשה עלה ונילף מיניה ומאי קס"ד דנילף מהפרת נדרים הא קמן דבעל מיפר נדרי אשתו ואע"ג דמדאורייתא לא זכה הבעל בשום דבר משל אשתו ואף שבפ"ק דקדושין כתבתי דהיינו הא דמסיק ממונא מאיסורא לא ילפינן מ"מ אין זה מוכרח ועוד דאכתי מעיקרא מאי קסבר והנראה בזה דודאי לא בעי למילף עיקר מילתא מהפרת נדרים אלא דוקא לבתר דגלי קרא דאין כסף שזוכה מיהא בכסף קדושין בבתו הקטנה א"כ ילפינן שפיר מבנעוריה בית אביה דכתיב בהפרת נדרים לגלויי מילתא בעלמא דכל זמן שהיא בנעוריה מיקרי בית אביה ולענין מעשה ידיה נמי הכא אמסקנא קאי דמסקינן בסמוך דהא דיליף רב הונא מהקישא דבתו לאמה דמעשה ידיה לאביה היינו דוקא לענין נערה דלקטנה לא איצטריך קרא השתא זבוני מזבין לה וא"כ מה"ט גופא דמצי מזבין לה למעשה ידיה מוכח שהאב יכול לכופה למעשה ידיה דאל"כ היאך מצי מזבין לה למי שיכול לכופה וכמו שאפרש לקמן. ולפ"ז א"ש דלמאי דס"ד דבנעוריה בית אביה היינו בשבח נעוריה מקשה שפיר ארב הונא ל"ל קרא דמכיון דבקטנה ע"כ מעשה ידיה לאביה ויכול לכופה אם כן נערה נמי נילף מבנעוריה בית אביה דאכתי לכל מילי היא ברשות אביה בנערות כמו בקטנות והא דקאמר וכ"ת ניליף מיניה ולא קשיא ליה מה"ט אכתי לרב הונא קרא ל"ל למעשה ידיה נ"ל דלהא מילתא לא שייך למילף מהפרת נדרים דאיכא למימר דוקא קטנה דמצי מזבין לה משו"ה יכול לכופה למעשה ידיה מהאי ק"ו גופא משא"כ בנערה דאין יכול לכופה איצטריך הקישא דבת לאמה כן נ"ל ועיין במ"ש בזה פרק אלו נערות דף מ' ע"ב ובפ"ק דקידושין:

קונטרס אחרון
ע"ב גמרא ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאב כו' מה אמה מעשה ידיה לרבה וכתבתי דמהאי הקישא משמע שהאב יכול לכוף את בתו למעשה ידיה דומיא דאמה ומסברא נמי אי לאו שהאב יכול לכוף את בתו למעשה ידיה היאך מצי מזבין לה למי שיכול לכופה ועפ"ז כתבתי ג"כ ליישב קושיית העולם בהא דאמרינן וכ"ת נילף מיניה אף דבלא"ה פירשתי יפה בפ"ק דקידושין ע"ש:

שם מה לבושת ופגם דאבוה שייך ביה. עיין מ"ש בזה בפ"ק דקידושין ולעיל דף מ' ע"ב:

בתוספות בד"ה זכאי במציאתה משום איבה מדאורייתא עכ"ל. ומ"ז בס' מג"ש כתב דמציאת קטנה לאביה מדאורייתא מהקישא דבתו לאמה למ"ד בפ"ק דב"מ דמציאת אמה לרבה והאריך לתמוה על ל' התוספות בדיבור הסמוך שכתבו דמציאת קטנה נמי משום איבה ע"ש באריכות ולענ"ד אין זה מוכרח דאדרבה איפכא מסתברא דאף למ"ד בפ"ק דמציעא דמציאת אמה לרבה. היינו נמי מדרבנן לבתר דקים לן הכא דהאב זוכה במציאת בתו וא"כ מה"ט גופא כשמכרה האב לאדון מכר לו נמי זכות מציאה שיש לו בה משא"כ כל כמה דלא קים לן שהאב יש לו זכות במציאת בתו מהיכי תיתי נאמר דמציאת אמה לרבה ומנ"ל הא ואדרבה נראה מלתא דפשיטא שאין האב יכול למכור אלא מה שהוא שלו כמ"ש התוספת להדיא לעיל בסמוך בד"ה ואימא ה"מ לענין מעשה ידיה כנ"ל ועיין בסמוך:

קונטרס אחרון
בתוספות בא"ד זכאי במציאתה משום איבה וכתב מורי זקיני ז"ל בספר מג"ש דמציאת קטנה לאביה מדאורייתא מהקישא דבתו לאמה וכתבתי דלענ"ד נראה להיפך דמציאת אמה לרבה נמי לא הוי אלא מדרבנן לאחר שתקנו מציאת הבת לאביה ומכר האב להאדון האי זכות גופא אבל מדאורייתא מציאתה לעצמה:

בא"ד וא"ת נילף מתרווייהו וכו' וי"ל דמה להנך וכו' ומעשה ידיה משום דמיתזנא מיניה כו' עכ"ל. לכאורה קשיא לי טובא דהא בכל תלמודא פשיטא לן דמעשה ידי הבת לאביה אפילו היכא דלא מיתזנא מיניה דהיינו לענין העדפה וכ"כ התוספות בסמוך בד"ה משום איבה בסוף הדיבור ולפ"ז צ"ל דהאי דפ"ק דקדושין לצריכותא בעלמא איתמר דאי הוי כתיב מעשה ידיה לחוד הו"א דקרא איירי היכא דמיתזנא מיניה דומיא דאמה דמיתזנא מרבה. משא"כ לבתר דכתיב נמי כסף קדושין לאביה ילפינן שפיר דמעשה ידיה נמי לאביה אפילו היכא דלא מיתזנא מיניה ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דמציאה נמי ניליף מבינייהו ולפום ריהטא היה נראה לי דמהקישא דבתו לאמה ילפינן דמציאתה לעצמה והיינו למסקנא דפ"ק דמציעא דמציאת אמה העבריה אין לרבה אלא שכר בטילה בלבד אלא שכבר פירשתי בסמוך דאדרבא אמה גופא לא ידעינן אלא מצד זכיית האב אי ס"ד דמציאת הבת לאביה מדאורייתא ממילא הוי אמרינן נמי דמציאת אמה לרבה ולולי דמסתפינא הו"א דמעשה ידי הבת מדאורייתא לאביה היינו דווקא בניזונת ממנו אבל באינה ניזונת אפילו להעדפה לא זכה ליה רחמנא דמהיכי תיתי כיון דלא יליף אלא מהקישא דלאמה ומה אמה ניזונת משל רבה דכתיב כי טוב לו עמך ה"נ בניזונת איירי אע"ג שיכול למכרה אפילו באינה ניזונת דקרא סתמא כתיב היינו משום שבידו לזונה ולכופה למעשה ידיה והשתא נמי הרי מכרה למי שיעלה לה מזונות והא דפשיטא לן בכל דוכתא דהעדפה לאביה אפילו בשאינה ניזונת היינו מדרבנן דווקא והא דקאמר רבה לעיל דף מ"ג גברא רבה כר' יוסף לא ידע דאיכא העדפה וקמותיב תיובתא היינו משום דאע"ג שהאב אינו זוכה בהעדפה אלא מדרבנן אפ"ה איצטריך מתני' לאשמעינן דלא הוי דאחין כדאשמעינן כה"ג במציאתה כן נ"ל לכאורה לפי שיטת התוספות כאן אבל לולי דבריהם היה נ"ל דבלא"ה לא מצינן למילף מציאה מבינייהו דקדושין ומעשה ידיה ומשום שאין חוזר הדין דלא שייך לומר שום הצד השוה שבהן וא"כ איכא למפרך מה למעשה ידיה וקדושין דאית בהו צד קל שיזכה האב האי משום דלא קטרחה בגווייהו כלל ומעשה ידיה משום דמילתא דשכיח היא ודעתא דאבוה עלה משא"כ במציאה וכמו שכתבתי לעיל דף ל"ב גבי מה להנך שכן יש בהן צד חמור וע"ש ועל שיטת התוס' דהכא שתירצו דאיכא למיפרך מה להנך שכן האב נפסד על ידיהן קשיא לי דאכתי מצי למילף חד מתלת מקדושין ומעשה ידיה ובושת ופגם וקנס ונדרים ויש ליישב וצ"ע:

קונטרס אחרון
בא"ד כתבתי דנלע"ד דהא דמעשה הבת לאביה מדאורייתא היינו דוקא היכא דמיתזנא מיניה דומיא דאמה וכדמשמע פשטא דלישנא בפרק קמא דקידושין אי כתב רחמנא מעשה ידיה משום דמיתזנא מינה:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.