פני יהושע/גיטין/פו/א

פני יהושע גיטין פו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משנה שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר. וכתבו התוס' בריש מכילתין דף ג' ע"ב דלמאי דמוקמינן בסמוך למתני' אליבא דרב כרבי מאיר דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר צריך לומר דבשלשה גיטין הללו כך היתה המטבע שלא יפסל ע"ש ולא פירשו טעמו של דבר ולענ"ד נראה לפרש לפי שיטת התוס' שם דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים הוי טעמא דחשיב כגט שאין בו זמן ע"ש וא"כ לרב דמוקי כרבי מאיר ומוקי נמי לההיא דיש בו זמן ואין בו אלא עד א' דהיינו כתב ידו ועד א"כ צ"ל דהאי נמי מיפסל משום דדמי לגט שאין בו זמן נמצא דלפ"ז דכל השלשה גיטין לרב היינו משום שאין בו זמן והשתא א"ש שלא תקנו בזה הולד ממזר שהרי מבואר ביבמות פרק האשה רבה דבכל הנהו שהחמיר ר"מ לומר הולד ממזר מזה ומזה היינו משום קנסא בעלמא דה"ל לאקרויי לגיטה ולפ"ז לא שייך לומר כן בגט שאין בו זמן לא מיבעיא למאי דקי"ל כר' יוחנן דתקנת הזמן שלא יחפה על בת אחותו א"כ אף אם נחמיר עליה בכל החומרות לא יועילו בתקנתן דאכתי יחפה על בת אחותו ולא יחוש לכל החומרות אך להציל את נפשה ממות ועוד שלא תבא לידי פסול ממזירות שלא תינשא בגט זה שנתן לה לפי שעה למלט ממות ואח"כ יגרשנה בגט כשר בצינעה או יחזור וישאנה. ומ"מ אהני תקנת חכמים בזה כדמסקינן לעיל בפרק המביא תנינא לעיל דף י"ז דאהני דלכתחילה לא תנשא וכמו שפרש"י שם דלא כתבי' ליה סופרי דיינים ולא חתמי עליה סהדי ואי תיקשי אכתי מה הועילו שיגרשנה בכתב ידו ולכאורה היא קושיא עצומה בעיקר שיטת התוס' אלא דצריך לומר בזה כדמשני הש"ס התם לרמאי לא חיישינן והיינו שיהא ניכר רמאות כזה ויחקרו היטב. וכן נראה לי בשיטת הרמב"ם ז"ל בפירוש דלרמאי לא חיישינן ע"ש ואין להאריך כאן. סוף דבר דבמה שתקנו חכמים לכתחילה לא תנשא סגי לקיים תקנת חכמים בתקנת הזמן כסוגיית הש"ס להדיא וא"כ אין מקום להחמיר ולומר הולד ממזר כדפרישית. אלא דאפילו למ"ד משום פירות נראה שלא הוצרכו להחמיר כה"ג מטעם דאיבעי לאקרויי לגיטה דבלא"ה ודאי היא צריכה לאקרויי לגיטה בענין הזמן משום פירות שהוא לטובתה משא"כ בכל הני דמחמיר ר"מ כגון בשלום מלכות והיה במזרח דשם עיקר החששא בשגגת הסופר שלא יזהר בכך לכך הוצרכו להחמיר עליה כדי דליבעי ליה לאקרויי לגיטא כן נ"ל נכון בשיטת התוספות משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דמפרש בטעמא דכתב ידו משום דגזרינן משום כתב הסופר ולא משום דחשיב כאין בו זמן וכמו שאפרש בסמוך א"כ תו לא שייך האי טעמא דפרישית וצריך טעם אחר כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו שמצא בתשובת רש"י ז"ל והר"ן ז"ל הרחיב והוסיף בה דברים דלא החמיר ר"מ לומר כל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר אלא במטבע שהיא בגיטין ואינה נוהגת בשטרות כלל כגון שלום מלכות או בדבר שנוהג בשטרות ופוסל בשטרות כגון היה במזרח וכתב במערב בהנהו הולד ממזר משא"כ בדבר הנוהג בשטרות לכתחילה כמו בגיטין ואפ"ה אינו פוסל בשטרות בהנהו לא החמיר רבי מאיר ומש"ה מיקל בשלשה גיטין הללו שאין הולד ממזר כיון שנוהגין לכתחילה אף בשטרות ואין פוסלין בשטרות. מיהו לאוקימתא דשמואל דבכתב סופר ועד איירי מתני' א"כ קשה טובא לשיטת הר"ן ז"ל דהא בשטרות כה"ג פסול דלא שייך האי טעמא דמסתמא אין הסופר כותבו אלא מפי הבעל שזה דוקא בגיטין א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא דמיקל בה ר"מ לומר שאין הולד ממזר וכה"ג קשה לפמ"ש בשיטת התוס' ולקמן איישב בעזה"י:

רש"י בד"ה ואם ניסת הולד כשר האי תנא לאו כר"מ ס"ל כו'. ולקמן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים כו' עכ"ל. ולכאורה פירושו תמוה מאד מעיקרא מאי קשיא ליה ולבסוף אמאי ניחא ליה ועוד כיון דבגמ' משמע ליה להדיא דשפיר מיתוקמא כר"מ מהאי טעמא היאך פליג רש"י מסברא דנפשיה על סוגיי' הגמרא. וע"ק להיפך דלמאי דלא משמע ליה האי טעמא איכא למימר דאף ע"ג דבגמרא מוקי לה כר"מ היינו לענין כל המשנה אבל לענין עידי חתימה כרתי אכתי אפשר דתנא דמתניתין לא ס"ל כר"מ בהא ולכאורה היה נלענ"ד בזה דהא דלא ניחא ליה לרש"י לפרש דכתב ידו כמאה עדים דמי היינו משום שהדבר ידוע דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ואסקינן בקידושין דף ס"ה ע"ב דילפינן מממון ואע"ג דבממון קי"ל הודאת בע"ד כמאה עדים אפ"ה בגיטין וקידושין לא אמרינן הכי משום דמחייבי לאחרינא וא"כ מה"ט גופא משמע לרש"י דלא שייך הכא לומר כתב ידו כמאה עדים דמי וליכא למימר דשאני הכא שהכתב מוכיח וא"כ אנן סהדי כיון שאנו רואין הגט בכ"י ביד האש' ולא מפיו אנו חיין א"כ ה"ל כהעדאת עדים בעדי חתימה לר"מ לשיטת רש"י דלא בעי עידי מסירה כמבואר בלשונו דף כ"א גבי דבר שיכול להזדייף ע"ש וא"כ אף שהעדים לא ראו שמסר הבעל הגט ליד האשה אפ"ה מהני משום דאנן סהדי כיון שהעדים חתומין על הגט שביד האשה ודאי מיד הבעל בא לידה וא"כ ה"ה והוא הטעם לכתב ידו. אלא דאכתי לא הונח לרש"י ז"ל לפרש כן דא"כ עידי מסירה לחוד אמאי לא מהני לר"מ ולא תהא כתב ידו יותר מהעדאת עדים ומה לי אם כתב בכתב ידו ומה לי כתב הסופר שהוא שלוחו בודאי שהרי ראו העדים שמסר לה זה הגט וליכא למימר דשאני כתב ידו שהוא מוכח מתוכו הא ליתא דלשיטת רש"י לא בעינן לר"מ מוכח מתוכו כמ"ש התוס' בשמו בריש מכילתין ע"ב בד"ה ורבנן ובדף כ"ב בד"ה מאן חכמים וכבר ישבתי כל הסוגי' ושיטתו בריש פרק כל הגט ע"ש סוף דבר דלשיטת רש"י מדלא מכשיר ר"מ בעידי מסירה אע"ג דאנן סהדי ע"כ דגזירת הכתוב הוא דבעינן עידי חתימה דוקא ואין דבר שבערוה פחות משנים אעידי חתימה קאי א"כ תו לא שייך לומר להכשיר בכתב ידו אלא דאכתי היא גופא תיקשי מנא לן דר"מ לא מכשיר בעידי מסירה מדאורייתא דלמא אין ה"נ דכשר אלא כיון שתקנו חכמים עידי חתימה מפני תיקון העולם מש"ה פוסל נמי בדיעבד כדפסלינן בזמן מה"ט וא"כ אפשר דתנא דמתניתין נמי הכי ס"ל אלא דא"א לומר כן דא"כ אמאי קתני במתניתין ג' גיטין ה"ל למיתני נמי גט שנכתב בכתב סופר ונמסר בעידי מסירה אע"כ דלתנא קמא דמתניתין בכה"ג פסול מדאורייתא וא"כ ע"כ משמע ליה לרש"י דתנא דמתניתין לא ס"ל כרבי מאיר. וע"ז מסיק שפיר דלמאן דמוקי לה בגמ' כר"מ איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי וכוונתו דמאן דמוקי למתניתין כר"מ דוקא לענין כל המשנה דהולד ממזר איכא למימר שפיר דכתב ידו כק' עדים דמי מטעם דאנן סהדי שבא לידה מיד הבעל ואי תיקשי א"כ ליתכשר מה"ט בעידי מסירה איכא למימר דאין ה"נ דכשר מדאורייתא אלא דמדרבנן פסול משום שתקנו עידי חתימה מפני תיקון העולם ונמצא שלא נכתב הגט כתיקון חכמים ואי תיקשי אמאי קתני שלשה גיטין ה"ל למיתני נמי כתב הסופר ונמסר בע"מ בלא ע"ח איכא למימר דבהאי הוי הולד ממזר לר"מ משום דכל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר בדבר הפוסל בשטרות וא"כ כה"ג שאין עליו עדים כלל דלר"מ פסול בשטרות דהא איכא למ"ד דלמאי דקי"ל כר"א היינו בגיטין ולא בשטרות א"כ יש לומר דמש"ה לא חשיב ליה דהולד ממזר משא"כ בכתב ידו דכשר בשטרות הולד כשר כן נלע"ד לכאורה והוא כפתור ופרח. אלא דקשה לפ"ז א"כ מאי מקשה הש"ס בשמעתין אהא דקאמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב ידו שנינו ומאי קושי' דלמא לעולם ארישא והיא גופא אתי לאשמעינן דוקא כתב ידו שנינו משא"כ בכתב הסופר ובעידי מסירה בלא עידי חתימה הוי הולד ממזר לר"מ ואפשר דע"ז נמי מקשה שפיר פשיטא כתב ידו שנינו ודו"ק. ועוד נ"ל לפרש בענין אחר על זה הדרך דמעיקרא לא ניחא לרש"י ז"ל לפרש דכתב ידו כמאה עדים דמי דא"כ אמאי פוסל ר"מ מדאורייתא בעידי מסירה ופשיטא לן דפוסל מדאמר רב נחמן אומר היה ר"מ אפילו מצאו באשפה כשר אלמא דפשיטא לן דלרבי מאיר וכתב דקרא לא קאי אכתב הגט אלא על עידי החתימה וא"כ ע"כ כתב ידו לדידיה פסול מדאורייתא דאל"כ פשיטא דהוי שייך לפרש טפי קרא דוכתב אכתב ידו אע"כ דעידי חתימה דוקא מגזירת הכתוב. וע"ז מסיק רש"י ז"ל דמאן דמוקי לה כרבי מאיר סובר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולית ליה האי דאמר רב נחמן אפילו מצאו באשפה כשר ובלא"ה נ"ל לכאורה דרב לית ליה הא דר"נ דלעיל דף כ"ו דייקינן מדרב נחמן דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ורב חייש למיחזי כשיקרא כדאיתא לעיל בהזורק מההיא דא"ל רב לספריה כתובו בהיני אע"ג דמימסר לכו מילי בשילי כן נ"ל נכון ודוק היטב:

בא"ד ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתו לאכשורינהו בכתב סופר עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דמהיכא תיתי נגזור הכי שיטעה שום אדם להכשיר בכתב הסופר גרידא בלי שום עדים דאפשר שהיא עצמה זייפה והיאך נכשיר ע"י הסופר לחוד ולמאי דפרישית אתי שפיר דגזרינן אטו כתב הסופר עם עידי מסירה דכשר מדאורייתא לר"מ ופסול מדרבנן. ומה שלא רצה רש"י ז"ל לפרש טעמא משום דדמי לאין בו זמן היינו כדפרישית דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שיחפה על בת אחותו וימסור בכתב ידו אע"כ דמאן דמכשיר בכתב ידו היינו מכאן ולהבא היא מגורשת לאחר שראינו הגט בידה אבל לא למפרע כדאמרינן בבעל שאמר גרשתי דנאמן להבא ולא למפרע דכיון דאיתחזק איסורא דאשת איש צריך שני עדים להוציאה מחזקתה וא"כ ע"כ דמאן דמכשיר בכתב ידו היינו להבא או על ידי עידי מסירה וא"כ לא שייך חששא דבת אחותו אע"כ דטעמא דגזרינן אטו כתב הסופר ודוק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה שלשה גיטין כו' מה שפירש בקונט' כו' אין נראה דאיכא דמוקי לה בגמרא כר' מאיר עכ"ל. התוספות בזה לשיטתייהו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו וא"כ שפיר מצינן למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי דאנן סהדי שמוכח מתוכו שהגט בא לידה מיד הבעל משא"כ בעידי מסירה לחוד פוסל ר"מ מדאורייתא משום דאין הגט מוכח מתוכו כן נ"ל נכון וברור ומה"ט גופא הוצרכו התוספות לפרש בריש מכילתין דהא דכתב ידו פסול היינו משום דדמי לאין בו זמן ולא רצו לפרש כפרש"י ז"ל דגזרינן אטו כתב הסופר דכיון דמתניתין לא מיתוקמא אלא כרבי מאיר ולדידיה עיקר הגט הוא עידי חתימה לא שייך לגזור בכה"ג ודוק היטב:

גמרא והא איכא גט קרח כו' אלא לרבנן מאי איכא למימר. כבר כתבתי בס"פ הזורק דהא דפסיקא ליה לתלמודא דרבנן פסלי בגט קרח היינו מדתנן בר"פ גט פשוט דמקושר שכתב עידיו מתוכו פסול משום שלא נעשה כתיקון חכמים וא"כ ה"ה לגט קרח וכתבתי שם דאף על גב דבגמרא שם משמע דטעמא דמקושר שכתב עידיו מתוכו פסול היינו משום מאוחר ע"כ לדברי רבי חנינא בן גמליאל אבל לקושטא דמילתא קי"ל דמאוחר כשר בין בגיטין בין בשטרות וע"כ דאפ"ה פסול בעידיו מתוכו שלא נעשה כתיקון חכמים. ועפ"ז עלה בלבי ליישב הסוגיא דהכא דמקשה מגט ישן ואח"כ מגט קרח ואח"כ משלום מלכות ואין זה לפי סדר המשנה. ולמאי דפרישית איכא למימר דקושיא דגט קרח קאי אהא דמשנינן דגט ישן תינשא לכתחלה וכבר כתבתי לעיל במשנה דגט ישן דהא דלא פסלינן גט ישן משום מוקדם ע"כ איירי שנכתב זמן מאוחר ע"ש נמצא מוכח מזה דמאוחר כשר וע"כ דהא דפסלינן במקושר שעידיו מתוכו לאו משום מאוחר הוא אלא לפי שלא נעשה כתיקון חכמים וא"כ קשה מגט קרח ודו"ק:

שם והא איכא שלום מלכות כו' הניחא למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר כן הגיה מהרש"ל ז"ל והוא מוכרח לפי לשון התוספות בד"ה יש לה בנים. אבל יש להקשות דמאי קושיא דלמא למ"ד הכא תצא סובר דהתם לא תצא וליכא למימר שהש"ס סובר בפשיטות דשלום מלכות חמיר טפי מהנהו ג' גיטין מדמחמיר ר"מ בשלום מלכות לומר הולד ממזר ובהנהו מכשיר דהיא גופא תיקשי נוקי מתניתין דהכא כרבנן והכא תצא והתם לא תצא ולרבי מאיר דאמר בשלום מלכות הולד ממזר כ"ש בהנך ג' גיטין ולעולם דחמירי טפי דהכא משמע לכאורה לישנא דתלמודא לעיל בפרק הזורק דמתמה הש"ס ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר. מיהא בהא מצינן למימר דפשיטא לתלמודא דאף אי מוקמינן למתניתין דהכא כרבנן ע"כ מיתוקמא נמי כר' מאיר דבלא"ה עיקר מתניתין כרבי מאיר אתיא לענין עידי חתימה ורב ושמואל דבסמוך לענין כתב סופר ועד לא מיתוקמא אלא כר"מ לענין עידי חתימה לפי שיטת הרא"ש ז"ל וכן נראה מל' התוספות אלא הא דבעי לאוקמא כרבנן היינו דתיתוקם ככולי עלמא ולפ"ז שמעינן מדרבי מאיר דשלום מלכות חמיר טפי מהנהו ג' גיטין ומדר"מ נשמע לרבנן דלא מסתבר לומר דפליגי ר"מ ורבנן בסברות הפוכות. אלא דא"א לומר כן דא"כ תיקשי קושיא עצומה לשיטת רבינו תם בפרק הזורק דף פ' ע"ב בד"ה זו דברי ר"מ שמפרש שם דבשלום מלכות לרבנן כשר לכתחלה והכא נמי לאו משלום מלכות קשיא לתלמודא אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב וא"כ חזינן להדיא דלרבינו תם אף על גב דר"מ קאמר בשלום מלכות הולד ממזר ובהנהו ג' גיטין הולד כשר אפ"ה לרבנן הוי איפכא דבהנהו ג' גיטין פסלי ובשלום מלכות מכשרי לגמרי וא"כ מאי מקשו נמי מבבא דהיה במזרח דלמא לרב דאמר הכא תצא התם לא תצא. ובעיקר הדקדוק דלא הוויין סברות הפוכות נלע"ד ליישב לפי שיטת הר"ן ז"ל וכמ"ש הרשב"א ז"ל בשם רש"י ז"ל בתשובה דהא דמחמיר לומר הולד ממזר היינו בדבר שאינו נוהג כלל בשטרות משא"כ בהנך תלת דנוהגין אף בשטרות וא"כ כיון דלרבנן לית להו האי סברא לענין הולד ממזר ממילא דלענין תצא או לא תצא אית להו לרבנן איפכא דאדרבא במה שנוהג אף בשטרות שאינו גובה ממשועבדים יש להחמיר טפי בגיטין משא"כ בשלום מלכות דלא נהוג כלל ואינו אלא משום שלום מלכות סברי דכשר לגמרי בדיעבד משא"כ מהיה במזרח וכתב במערב מקשה שפיר לר"א דהא נוהג אף בשטרות וא"כ מדמחמיר ר"מ בהיה במזרח טפי מהנהו ג' גיטין תו לא מיסתבר דלרבנן ליהוי איפכא נמצא דלפירוש רבינו תם אתי שפיר. משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דהש"ס מקשה הכא משלום מלכות ממש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דלמא לרב דאמר הכא תצא התם לא תצא. ואפשר דכיון דלרבי יוחנן ולוי דאמרי הכא לא תצא והתם תצא לא מסתבר לומר דלרב הוי איפכא כי היכי דלא ליפלגו אמוראי אליבא דרבנן בסברות הפוכות ודו"ק. מיהו יותר נראה דכיון דרב קאמר לעיל בשלום מלכות אבל חכמים אומרים הולד כשר ע"כ משמע מיהא דתצא דאל"כ ה"ל למימר אבל חכמים אומרים לא תצא משא"כ הכא לענין ג' גיטין פסולין לא שייך למידק הכי דלהנהו אמוראי דאמרי הכא לא תצא אפ"ה אתי שפיר הא דקתני במתניתין הולד כשר והיינו כדפרישית דאף למאי דמוקמינן כרבנן אפ"ה ע"כ אתיא נמי כר' מאיר ולדידיה איצטריך למיתני הולד כשר לאשמעינן דהכא הולד כשר משא"כ בשלום מלכות ואינך הולד ממזר כן נ"ל נכון

והשתא אתי שפיר נמי לשיטת רש"י ז"ל מה שהקשו התוספות לעיל בפרק הזורק בד"ה זו דברי רבי מאיר מה שאנו כותבין עכשיו לבריאת עולם אף על גב דקי"ל כרב באיסורי ולמאי דפרישית אתי שפיר דרב לשיטתיה דמוקי למתניתין כר"מ וע"כ שלום מלכות חמיר טפי משא"כ לרבי יוחנן ולוי דקי"ל כוותייהו לעולם בשלום מלכות קיל טפי מטעם דאין נוהג בשטרות ולרבנן אדרבא מאי דאין נוהג בשטרות קיל טפי והא דמקשה הכא משלום מלכות היינו לרב דוקא משא"כ לרבי יוחנן ולוי מקשינן הכא מבבא דהיה במזרח וכתב במערב דנוהג אף בשטרות והיינו לפי השיטה שכתבתי לעיל שם דהא דקאמר רב אבל חכמים אומרים הולד כשר אתרווייהו קאי כן נ"ל ואין להאריך יותר:

תוספות בד"ה מוקי לההיא כר"מ נראה דלא גרסינן ההיא דאמתניתין קאי עכ"ל. מדכתבו בלשון נראה משמע דאיכא שום צד לפרש דאמתניתין דפ' הזורק קאי וכבר ביארתי בארוכה ליישב לפי שיטת התוספות דיבמות דף צ"א דמשמע שם דאיכא למימר דההיא דהיה במזרח וכתב במערב לא מיתוקמא אלא כרבנן דר"מ ע"ש ולפי שהדברים בתכלית האריכות נמנעתי לכותבן:

בד"ה מנינא דסיפא למעוטי כו' עד סוף הדיבור. ומשמע דהא דאמרינן בגמרא מניינא דרישא למעוטי כו' היינו אליבא דר"מ ולא אליבא דרבנן וא"כ נראה מזה דהתוספות סברי כשיטת רבינו האי גאון שהביא הרא"ש ז"ל דאף למאי דקי"ל כהנך אמוראי דסברי הכא לא תצא אפ"ה מוקמינן מתני' כרבי מאיר אלא דלפי מה שפירשתי בסמוך דאף למאי דמוקמינן כרבנן אפ"ה מיתוקמא נמי כרבי מאיר א"כ אין הכרח לומר דהתוספות סברי כשיטת הגאון ועוד נ"ל דאליבא דרבנן לא מספקא לן מניינא דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי מאי דפשיטא דצריכא מיעוטי טובא למעוטי גט קרח וגט ישן ושלום מלכות והיה במזרח דהא לא אשכחן דאיירי בהו רבנן בהדיא משא"כ למאן דמוקי כר"מ קשיא ליה שפיר מניינא דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי מאי כיון דר"מ איירי בכולהו בהדיא ואומר הולד ממזר. ובאמת נ"ל ליישב דאיצטריך לר"מ למעוטי הנך דאמרן אע"ג דתנינן בהדיא אפ"ה איצטריך לאשמעי' דבכל גווני הוי הולד ממזר דהיינו בשלום מלכות אפי' כתב לסנטר שבעיר כרב דפליג אדשמואל ובהיה במזרח וכתב במערב אפי' אם נמסרו מילי במערב כההיא דרב בהיני ושילי כנ"ל ועיין במהרש"א ז"ל ודו"ק:

בא"ד והך ברייתא ממניינא דסיפא ואשמעינן דמתרצתא היא עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דבלא"ה מצינן בדוכתא טובא דאשמעי' במתני' להדיא או מדיוקא מה דתניא בברייתא ומה קשיא להו הכא טפי וצ"ע:

בד"ה אמר רב כו' ועי"ל דלרב כתב סופר מובהק כשר לכתחלה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו בדיעבד עכ"ל. ולא פירשו טעמא דמילתא אי משום דאליבא דרב דמוקי לה כר"מ איירי ופוסל בסופר שאינו מובהק משום כל המשנה או משום דבסופר שאינו מובהק נהי דכתיבתו מצטרפת לעדות כמו חתימה אפילו הכי חיישינן שמא לא שמע מפי הבעל אלא כתב טופס וזרקו לאשפה ומצאתו האשה והחתימה עליו עד א' ומש"ה פסול והולד ספק ממזר ולשמואל אפילו ספרא דלאו מובהק נמי רובן בקיאין הם ונזהרין בכך וכמו שכתבתי בזה בל' התוספות בריש מכילתין דף ג' ע"ב וזה נראה לי עיקר ועיין בסמוך:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.