רשב"א/גיטין/פו/א

רשב"א גיטין פו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דנפיק עד טצהר. כלומר שיצא בפניו מכאן ועד שתי שנים. ופירש רש"י ז"ל: דהא דאמרינן סמפון בעבדים ליכא היינו היכי דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל, הלכך זה עכשיו אין בו ודרך שחין ישן שהלך לו לחזור על שתי שנים, ובתוספות אמרו דאפילו בלא תנאי מקחו בטל דאין לך מקחו בטל ממנוול ומוכה שחין דלא חזי למיקם קמיה כיון דליכא למימר סבר וקביל כגון הכא דלא חזי ליה שאין השחין עליו עכשיו ועתיד לבא במשפטו, אלא הכא [הכי] אתקין רב לשופרא דשטרא וכדאמרינן בבבא בתרא פרק המוכר את הבית (סט, ב) צריך למכתב קני לך דיקלין ותאלין [בנדפס: ותאנין] ואף על גב דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא, אי נמי כדי שלא ירגילו עצמן להטעות זה את זה דלא כולי עלמא דינאה [בנדפס: דינא] גמירי.

מתני': שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. ואיכא דמוקי לה בגמרא כרבי מאיר, ואי קשיא לך והא אית ליה לרבי מאיר עידי חתימה כרתי ואם כן כתב בכתב ידו ואין עליו עדים היאך הולד כשר דהא גיטא כמאן דליתי, כבר כתב רש"י ז"ל בפירושיו דמאן דמוקי לה כרבי מאיר סבירא ליה דכתב ידו כמאה עדים דמי, וכדתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין דאלמא שטרא מעליא הוי והא דתנן ואינו גובה מנכסים משועבדים ההוא משום דלית ליה קלא הוא ותקנה התקינו משום פסידא דלקוחות.

ויש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דאיכא תרתי כתב ידו ועד אפילו הכי לכתחלה לא תנשא עד דאיכא תרי סהדי, ולשמואל דאמר כתב סופר ועד נמי סבירא ליה דכתב סופר כעד אחד, וכדהוה סלקא דעתין לקמן לאכשורא לכתובת חתנים בטופסא דספרא וחד סהדא.

ובתשובת שאלה שלו כתב דאף על גב דסבירא ליה לרבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר, הכא מודה שאין הולד ממזר כיון דאיכא כתב ידו דהוי במקום עדים כיון דבעלמא הוי שטרא מעליא, ואין בו זמן נמי בין למאן דאמר משום פירות בין למאן דאמר משום בת אחותו להכי אהני תקנתא דרבנן דלכתחלה לא תנשא כדמוקמינן לה בפרק שני אבל לשוויי ולד ממזר לא תקינו רבנן, עד כאן. ומשום שלום מלכות ליכא כיון שאין שם שום זמן שאין המלכיות מקפידות אלא בשמונין למלכות אחרת אבל במי שאינו מונה כלל אין קפידתן בכך כלל, והדין נותן כמו שכתב רש"י ז"ל [בנדפס: דכיון דמטבע דשאר שטרות כך הוא לגבות בכתבי דו מבני חרי ושלא לכתוב זמן בכתב ידו] דכיון שאינו גובה אלא מבני חרי זמן מאי עבידתיה אלמא מטבען של שאר שטרות הוא וכיון שכן דין הוא דבגיטין בדיעבד שיהא הולד כשר.

גמרא: והא איכא גט קרח וכו' הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן. כלומר דאית להו התם נמי הולד כשר מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, וכתב הרמב"ן נ"ר דמהא דאמרינן דגט קרח לרבנן תצא אף על פי שהולד כשר שמעינן מינה דכל פסולי הגט שאמרנו במסכת גיטין פסול סתם אף על פי שאינו פסול אלא מדבריהם אם נשאת תצא אלא שאין הולד ממזר לרבנן וקיימא לן כותייהו, דהא גט קרח לא שנינו בו אלא שהוא פסול סתם ואפילו הכי אמרינן הכא דלרבנן תצא ואף על גב דליתיה אלא משום גזרה, והלכך כתבו על עלה של עציץ שאינו נקוב דפסליה רבא גזרה שמא יקטום, והכותב טופסי גיטין לרבי אליעזר דפסיל לה גזרה אטו תורף כדאיתא בפרק כל הגט (צו, ב), וכתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה לפי מה שפירש בו רבנו תם ז"ל בפרק כל הגט וכן כל כיוצא בהן בכולן לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, אלא שאם היו לה בנים מן השני לא תצא שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה כדאמרינן בשילהי הזורק, ועוד ראיה מדאמרינן בשמעתין הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, ואקשינן הניחא למאן דאמר הכא לא תצא אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר, ומאן שמעית דאמר תצא רב כדאיתא בסמוך ואיהו הוא דאמר אין לה בנים תצא יש לה בנים לא תצא, ואי סלקא דעתך בשאר גיטין פסולין אף על פי שיש לה בנים תצא, לימא ליה התם אפילו יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים לא תצא אלא שמע מינה כל שהולד כשר יש לה בנים לא תצא שלא תוציא לעז על בניה, אבל רבנו האי גאון ז"ל כתב בתשובה לענין היה במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים וכדאמר רבי יוחנן הכא גבי מתניתין דשלשה גיטין פסולין דמשום דקתני בה הולד כשר אם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים עכשיו. והא דאמרינן בגמרא הכא גבי גט קרח ושלום מלכיות תצא מיקמי דתיקום מתניתין כרבי מאיר הוא ולתרוצי אמאי לא חשיב להו במתניתין בהדי שלשה גיטין פסולין אבל לבתר דאוקימנא מתניתין בשלשה גיטין כרבי מאיר [בנדפס: כרבנן] כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזרה דידהו כך דינן ואף על גב דלא אוקי מתניתין כרבי מאיר אלא מאן דאמר [בנדפס: דאמר הכא] תצא ולית הילכתא כותיה, ואשכחן בריש פרק קמא דמכילתין לרבה לאחר שלמדו פסול משום שמא יחזור דבר לקלקלו ואם נשאת לא תצא אלא דהתם פרישו טעמא משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקום ונערעער, וכן כתב הרמב"ם ז"ל כדבריו.

ורבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובה והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקא קמא אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל, וליכא גט פסול והולד כשר בר מאלין דמנינן גבי גיטין פסולין ואקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמע מינה תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימרא דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוי כשרים ואיכא מינייהו ממזרין ואיכא מנייהו ספק ממזרין, עד כאן. ונמוקי הרמב"ן נ"ר כתב על תשובה זו אין דברי תשובה זו מכוונין ושמא סופרים שבשוה ולא אמר רבנו כן אלא כגון אותו שבריש פרק קמא שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזרת חכמים דמי להני דשלום מלכות וחביריו והכא אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמוד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלין שבהן לא תצא, ושמא רבנו ז"ל סובר דדוקא הקשו ותירצו שלום מלכות וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה משנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא, אף על פי כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מכל מקום כל הנזכרין בתלמוד הולד כשר להם והיאך נניח מפורשין ונלמוד מן התסומין ואדרבה רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים ולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא, עד כאן.

והא איכא שלום מלכות. כבר הארכתי בו בפרק הזורק בסיעתא דשמיא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.