פני יהושע/בבא קמא/סג/א

פני יהושע בבא קמא סג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוס' בד"ה רעהו וכו' תימא לר"י ומאי איצטריך רעהו וכו' הא ליכא שבועה בהקדש ולמסקנא דנפיק כפל ושבועה מחד קרא א"ש עכ"ל. לכאורה לשון התוס' תמוה מאד דקשה ממ"נ מעיקרא מאי סברי להקשות דלא לכתוב רעהו דהא לענין שבועה גופא לא ממעטינן הקדש בפ' הזהב אלא מרעהו דהאי קרא גופא וצ"ל דסברי התוס' דתרי רעהו כתיבי והיינו לענין שבועה ילפינן מוכי יתן איש אל רעהו דרישא דקרא דכל האי קרא דרשינן בפ' הזהב לענין שבועה והכא לענין כפל ילפינן מדכתיב ישלם שנים לרעהו בקרא דעל כל דבר פשע דקיימינן ביה בסוגיין לדורשו לענין כפל א"כ לפ"ז קשה היאך כתב דלמסקנא א"ש דילפינן כפל ושבועה מחד קרא דמ"מ תקשה תרי זימני רעהו ל"ל דבשלמא כולהו תרי קראי דכי יתן ועל כל דבר פשע הכל צריכי כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה למה לי למהדר אבל מרעהו תרי זימני ודאי קשה ונ"ל ליישב דודאי מעיקרא הוי סברי התוס' דהני תרי זימני רעהו חדא לכפל דטט"ג וחדא לשבועה וע"ז מקשו שפיר למה לי תרי קראי כיון שזה תלוי בזה וע"ז תירצו דלמסקנא באמת הכי הוא דילפינן חדא לשבועה וכפל ואידך לגנב גופא דלא תליא כפל דידיה בשבועה וע"כ דקושטא דמלתא הכי הוא לא מיבעיא למ"ד לקמן דגנב גופא ילפינן כל מילי דידיה מקרא דאם ימצא הגנב דכתיב בהאי עניינא א"כ ע"כ דממעטינן הקדש שפיר מרעהו אלא אפי' לתנא דבי חזקיה דיליף כל מילי כפל דגנב גופא מקרא דאם המצא תמצא מ"מ צ"ל דלענין הקדש יליף מרעהו דכתיב בפ' כי יתן או בפ' דעל כל דבר פשע דהא בקרא דאם המצא תמצא לא מצינו שום דרשא למעט הקדש מכפל דוק ותמצא שכן הוא וכ"נ נכון:

בא"ד וא"ת דלקמן נפקא וכו' מוגונב מבית האיש וכו' עכ"ל. לפמ"ש בסמוך נמשך היטב קושיית התוס' לדבריהם הקודמים דוקא דבלא"ה לק"מ די"ל דהאי דרשא דוגונב מבית האיש איצטריך לגנב גופיה וכתנא דבי חזקיה דיליף כל מילי דגנב גופא מקרא בפני עצמו מאם המצא תמצא ולית ליה שום דרשא בהאי קרא למעט הקדש מכפל אי לאו מוגונב מבית האיש ורעהו דהכא היינו לטוען טענת גנב אבל לדבריהם הקודמים דלטענת גנב לא איצטריך דילפינן משבועה מרעהו דרישא דקרא וא"כ ע"כ דרעהו דסיפא דקרא היינו לגנב גופא וכדכתיבנא א"כ מקשה שפיר הא מוגונב מבית האיש נפקא ודו"ק:

בגמרא א"כ נכתוב רחמנא חד פרטא וכו'. יש מקשים א"כ אף למאי דמסיק דכל הני פרטי לאתויי עופות אכתי קשיא לא לכתוב אלא שלמה לחוד וממילא נרבה כל בעלי חיים מכעין הפרט דשלמה וכמ"ש התוס' בד"ה דהא כל חד שזו היא סברת המקשה ונראה ליישב דמ"ש התוספות דבע"ח אתיא משלמה דמשום דהוי ב"ח לא גרע זו הסברא באמת אינה מוכרחת דאדרבה משמע דכל היכא דבעינן כעין פרט בעינן שיהא דומה לגמרי דהא קרקעות נמי מצינן דחשיבי טפי ממטלטלין ואפ"ה ממעטינן להו מכעין הפרט ועוד דהרבה טעמים יש לחלק בין ב"ח לשאר מטלטלי אלא שהתוספות לא כ"כ אלא ליישב סברת המקשה שרוצה למעט עופות ודחינן ליה מעיקרא ואקשינן והא שלמה כתיב ומשלמה יש לרבות עופות ועל זה השיב המקשה שפיר אין בב"ח קאמרינן וכו' כוונתו בזה דע"כ לא שייך לרבות עופות משלמה אלא כל חד באפי נפשה דרשינן כדי למעט עופות דלא נרבינהו משלמה דאלת"ה אלא דב"ח נמי שייך לרבות משלמה א"כ לכתוב שלמה לחוד וכמ"ש התוספות אבל התרצן השיב והוכיח להיפך דע"כ דמשלמה לא שייך לרבות שום ב"ח כיון שאין דומה לו ממש דאלת"ה אלא דב"ח איתרבו משלמה והני פרטי דכתיבי היינו למעט עופות נכתוב חד פרטא בב"ח לבד משלמה כדי למעט עופות אלא ע"כ דאדרבא כל הני פרטי לאתויי עופות באם אין ענין כדכתב רש"י משום דשלמה לא שייך לרבות שום ב"ח כיון שאינו דומה לגמרי וכדכתיבנא וא"כ שפיר איצטריכו כולהו פרטי ודו"ק:

שם אלא כל ריבויא הוא וכו'. התוס' נדחקו ליישב הא דדרשי' ליה בברייתא להדיא בל' כלל ופרט ולולי דבריהם היה מקום אתי ליישב דברייתא א"ש אליבא דהלכתא משום דקשיא לי מעיקרא מאי מקשה תלמודא אי מה הפרט דבר שנבלתו מטמא במשא וכו' אבל עופות לא דהא אסקינן בנזיר פ' ג' מינין דכל מידי דאיתא בכלל ופרט מרבינן אפי' מאי דדמי לפרט בחד צד וא"כ מהיכא תיתי למעט עופות כיון דדמי בדבר המטלטל וגופו ממון בשלמא הא דבעינן דבר המטלטל וגופו ממון אע"ג דתרי מילי אינון כבר כתבו התוס' שם דכחד צד חשיבי דהי מינייהו מפקת אבל דבר שנבלתו מטמא ודאי חשיב צד אחר שהרי אין לך דבר שנבלתו מטמא שלא יהא דבר המטלטל וגופו ממון וא"כ ממ"נ אית ליה חד צד דדמי לעולם ואע"ג דלא דמי בהא גופא שנבלתו מטמא אפ"ה אית לן לרבויי אלא דבאמת הא מלתא תליא בפלוגתא בפ' בכל מערבין דמאן דס"ל כללא קמא דוקא בעינן דדמי ליה בתרי צדדים ומאן דס"ל כללא בתרא דוקא מרבה אפילו דדמי בחד צד וא"כ ע"כ הא דמקשה תלמודא הכא למעט עופות היינו למאן דס"ל כללא קמא דוקא ומשום דלא מצינו שום תנא שסובר דכפל אינו נוהג בעופות הוא דפריך הכי וע"ז משני שפיר דהא כולהו תנאי מודו בזה היינו משום דס"ל כל ריבויא הוא אבל באמת אנן קי"ל כמ"ד כללא בתרא דוקא דהכי משמע סוגיא דנזיר שהבאתי ועוד דבההיא דבכל מערבין גופא פסק הרמב"ם כוותיה מכלל דהכי קי"ל דמרבינן אפי' דדמי בחד צד היכא דדרשינן כלל ופרט וכלל וא"כ אתיא ברייתא שפיר אליבא דהלכתא דמכלל ופרט וכלל גופא ילפינן אפילו עופות ועיין בתוספות בפרק בכל מערבין ותמצא כדברי ואף למה שכתבו שם התוספות דהא דמרבינן אף על פי שאינו דומה בשני צדדים היינו היכא שהצד השני גרוע מכל מקום נראה באמת דההיא צד גרוע מיקרי דמה ענין נבלתו מטמא לענין תשלומי כפל ודו"ק כן נראה לי נכון. ומתוך מה שכתבתי ממילא נתיישב שיטת הרמב"ם ז"ל במה שהשמיט בחיבורו דפטור מכפל בדבר שאינו מסויים והיא נגד מסקנת הש"ס דממעטינן ליה משלמה וכה"ג יש לתמוה במה שכ' בפירוש המשניות דמשנתינו דילפינן הא דכפל נוהג בכל דבר בכלל ופרט וכלל והוא ג"כ נגד מסקנת הש"ס וכבר תמה עליו הרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה בשניהם ולמאי דפרישית אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל לשיטתו שפסק להדיא בהלכות מעשר שני כמ"ד כללא בתרא דוקא וא"כ ילפינן שפיר הכל בכלל ופרט וכלל לרבויי נמי אפי' עופות טמאים כדפרישית. ואי תקשה אכתי כל הני תרי כללי ופרטי למה כיון דע"כ לשיטתו כפל ושבועה שווין לגמרי בכל דבר ממילא בחד כלל ופרט סגי כדמסיק הש"ס א"כ לכתוב רחמנא להני פרטי גבי היאך אלמא דהש"ס חושב לסברא פשוטה דכפל ושבועה חדא מלתא כמו שכתבו התוס' אם כן ממילא אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא נמי איתא להך סברא. איברא דלענ"ד לא קשה מידי ובפשיטות מצינן למימר דהשתא דממעטינן להא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דטוען טענת גנב באבידה נמי חייב כפל מקרא דעל כל אבידה תו לא מצי למכתב להנך פרטי לעיל דהא האי קרא דעל כל אבידה לא שייך כלל בתחילת הפרשה בכללא דכי יתן איש אל רעהו דהא באבידה לא שייך כי יתן דקאמר הש"ס להדיא בפ' הגוזל דף ק"ו ועוד דהא הרמב"ם ז"ל פסק להדיא דשומר אבידה כש"ש דמי א"כ לא שייך כלל אבידה בהך פרשה קמייתא דאיירי בש"ח מש"ה איצטריך למכתב על כל אבידה קרא בפני עצמו לחייב שבועה וכפל בטענת ליסטים מזויין וממילא איצטריך כללא ופרטא אחרינא משום אבידה גופיה לאשמעינן דנוהג בכל דבר המטלטל וגופו ממון ולמעוטי עבדים ושטרות וקרקעות דלא תימא כיון דשומר שכר חמיר טפי ונוהג אפי' בהנך כי היכי דמרבינן אבידת קרקע לעיקר השבת אבידה מקרא דלכל אבידת אחיך כדאיתא בב"מ בפ' אלו מציאות והא דלא אמרינן הכי בשמעתין היינו כדפרישית דסוגיא דהכא אזלא למ"ד דכללא קמא דוקא וכה"ג:

שם בגמרא על כל אבדה לכדר' חייא בר אבא דאמר ר' חייא וכו' הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל. לכאורה יש לתמוה אדר' חייא ור' יוחנן מאי קמ"ל דהא פשטא דקרא ודאי הכי משמע ואי אפשר לפרשו בענין אחר דבהאי קרא גופא דכתיב על כל אבידת אחיך סיים קרא בהדיא ישלם שנים לרעהו ועוד קשה בסוגיא דהכא אכתי ריבויא דעל כל אבידת למה לי מיהא בהא מצינן למימר כדפרישית לעיל לשיטת הרמב"ם ז"ל אבל לפירוש רש"י ותוספות ז"ל דלא נחתי להכי קשה ונראה ליישב דאי לאו דאשמועינן ר' חייא בר אבא ור' יוחנן הוה אמינא דבטענת גנב באבידה לחוד אין לחייבו שבועה ולא כפל ופשטא דקרא הוה מוקמינן ליה ע"י גלגול דוקא היכא שכבר נתחייב שבועת שומרין קמ"ל רחב"א משמיה דר"י דבטענת גנב באבידה לחוד נמי מחייב שבועה וכפל ויליף לה מדכתיב על כל אבידה אשר יאמר משמע דעל כל טענות ותביעות באבידה לבד וכמ"ש נ"ל נכון ומוכרח מסוגיא קמא דפרק הגוזל דף ק"ו ושם יבואר יותר בעזה"י:

שם נכתוב רחמנא שור וחמור שה למה לי ויש להקשות דלמא אי לאו דכתב רחמנא שה ה"א דלא חייב רחמנא בכפל בב"ח אלא דומיא דשור וחמור דאית בהו ביטול מלאכה אבל בשה שלא ביטלו ממלאכתו לא חייבו רחמנא דהא אשכחן דמה"ט אקיל רחמנא לגביה בתשלומי ד' לר"מ לקמן בפירקין ומכ"ש שיש להקשות כן אליבא דר"י דאמר התם דהא דאקיל רחמנא בשה מבשור היינו מפני שמרכיבו על כתיפו ובאמת זה הטעם לא שייך בשעת טביחה ומכירה אלא בשעת הגניבה וא"כ אי לאו דכתב רחמנא כפל בשה ה"א הא דחייב ה' בשור היינו תרי על הגניבה וג' על הטביחה ובשה סגי בד' אחד על הגניבה ותלת על הטביחה לכך איצטריך למיכתב בהדיא כפל בשה ויש ליישב וצ"ע:

בפרש"י בד"ה ואי ס"ד כו' לכתבינהו להני פרטי כו' דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב וכו' עכ"ל. ואף למ"ד לקמן דהאי קרא קמא איירי בגנב עצמו וקרא דבתרא איירי בט"ג מ"מ כיון דמצינו דבהדי הדדי כתיבי מסתמא תרווייהו קאי אכלל ופרט דכתיב בריש ענינא וכדאמרינן נמי למסקנא דתרווייהו קאי אכלל ופרט בעל כל דבר פשע דסיפא דקרא:

בא"ד וקרא קמא וכו' לענין שבועה הוא דאתא וכו' עכ"ל. וקשה דא"כ בשבועה גופא תקשה מנ"ל לרבויי ב"ח דכיון דמכללא ופרטא אתיא אין לנו לרבות אלא דומיא דכסף או כלים שאינן ב"ח וליכא למימר דרש"י נחית כאן לסברת תוספות דמשום דהוי ב"ח לא גרע דא"כ תקשה נמי למאי דמסקינן אלא כל ריבויא אכתי ל"ל האי ריבויא וכל הני פרטי כיון דמצינן למילף כולה מילתא מכלל ופרט דכסף או כלים וכקושית התוספות בד"ה ל"ל למיהדר דהא תירוץ תוספ' דשבועה וכפל חדא מלתא לא משמע ליה לרש"י למסקנא וכמו שיתבאר בביאור התוספות בסמוך וליכא למימר דרש"י אזיל לשיטתו דדבר שאינו מסויים היינו שאין לבעלים סימן בו וא"כ ע"כ דלא שייך למעטו מכסף או כלים ומש"ה לא מצינו באמת דפטור בכה"ג משבועה משום דלא ממעטו אלא משלמה דכתיב בפני עצמו לענין תשלומי כפל וא"כ א"ש למסקנא דאיידי דאיצטריך למכתב שלמה ועל כל אבידה נמי איצטריך לכדכתיבנא איצטריך נמי למיכתב הריבויא וכל הני פרטי כי היכי דלא נלמד שלמה ועל כל אבידה במדה אחרת לענין כפל כגון בפרט וכלל ולרבויי כל מילי אפילו קרקעות או בכלל ופרט אי הוי כתיב איפכא ולמעט כל מילי אפילו ב"ח להכי כתב רחמנא בהדיא על כל דבר פשע וכל הני פרטי למידרש כדדרשינן דא"כ תקשה אכתי מנ"ל לתלמודא דהאי כל ריבויא הוא דלמא לעולם כלל ופרט וכלל הוא למעט עופות והא דלא כתב להני פרטי ברישא דקרא היינו משום שלמה ועל כל אבידה דבע"כ הוצרכו לכתוב בפני עצמן לכך כתב נמי הכופ"כ בפ"ע כי היכי דלא נלמד במדה אחרת וכדכתיבנא אע"כ דלא שייך לומר כן משום דעל כל אבידה לא משמע לכלל אלא יותר משמע לכדרחב"א דאיירי מענין אחר לט"ג באבידה (אלא ודאי דלא שייך למילף שום ב"ח מכסף או כלים לכן איצטריבו למיכתב בהדיא אלא מדלא כתיבי ברישא דקרא) א"כ הדרא קושיא לדוכתיה למסקנא ל"ל הריבויא וכל הני פרטי כיון דמצינו למילף הכל מכסף או כלים לבר משלמה דאיצטריך לדבר שאינו מסויים א"ו דלא שייך למילף שום ב"ח מכסף או כלים לכך איצטריכו למיכתב בהדיא אלא מדלא כתיבי ברישא דקרא ונייתר על כל דבר פשע מוכח בגמרא שפיר דעל כל דבר פשע איצטריך משום דאי הוי כתיבי ברישא דקרא הוי דרשי' בכופר"כ ולמעט עופות ועכשיו דכ' על כל דבר פשע ודאי ריבויא הוא לרבות עופות וא"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דעכשיו למסקנא לפרש"י דקרא קמא לענין שבועה איירי מנ"ל לרבות ב"ח לשבועה כיון שהוכחתי דלא שייכי לרבויינהו מכסף או כלים. והנלפע"ד ליישב דלענין שבועה לא צריך לרבויי ב"ח דהא בפרשה שניה דש"ש נמי שבועה כתיב והתם בהדיא כתיבי ב"ח ולענין שבועה אין לחלק בין ש"ח לש"ש דכל מילי דשבועה חדא מלתא היא ותדע דהא אפילו בשבועה דעד א' דלא כתיב כלל בהאי עניינא ואפ"ה ממעטינן קרקעות וכל הני דפטירי משבועת השומרים כמו כן פטרינן משבועה דעד א' ובזה הסכימו כל הפוסקים והוא מוכרע מש"ס פרק הכותב דף פ"ז ולא מצינו שום קרא ע"ז אע"כ דכל דיני שבועה דאורייתא א' הם לענין דברים שנשבעין עליהם או לא מכ"ש שאין לחלק בשבועת השומרים גופייהו ואע"ג דבפרק הזהב מצריכינן כופר"כ בפני עצמו בש"ס היינו לענין תשלומין דוקא אבל לשבועה חדא מילתא היא וא"כ א"ש הסוגיא דידן דאי ס"ד דהני פרטי אתי למעט עופות ניכתבו ברישא דקרא וממילא נאמר דקאי לענין כפל לחוד דמשבוע' א"א למעטו כיון דמצינו דבש"ש חייב בשבועה אפי' עופות והיינו מרבויא דוכל בהמה אע"כ מדכתיב על כל דבר פשע היינו לרבויי עופות אפי' כפל. ואין להקשות אכתי בפשיעה דש"ח מנ"ל דחייב בב"ח דהא לענין תשלומין ודאי לא מצינו למילף מש"ש דכל עיקר חלוקין בתשלומין אף אתה אמור דלענין תשלומין מתרבו שפיר למסקנא מריבויא דעל כל דבר פשע דפשטא דקרא איירי מתשלומי פשיעה ותשלומי כפל בט"ג. מיהו לפ"ז נ"מ לדינא דלרש"י דפי' דדבר שאינו מסויים היינו שאין בו סימן ופטור מכפל א"כ ה"ה דפטור מפשיעה כיון דכחדא נפקי מקרא דעל כל דבר פשע משא"כ משבועה לא שייך לפוטרו כיון דשבועה מרישא דקרא אתיא וצ"ע ודוק היטב. אמנם למה שכתבו הפוסקים דדעת רש"י בפרק הזהב דאף קרקעות ודכוותיה דמימעטו משבועה בש"ח אפ"ה חייב בתשלומי פשיעה כשיטת הרמב"ם ז"ל א"כ בלא"ה אתי שפיר ועי' בחדושינו פ' הזהב:

בתוספות בד"ה למה לי למיהדר וכו' וא"ת ל"ל דכתב רחמנא וכו' לא ליכתוב אלא כסף ומינייהו שמעינן דבר המטלטל וכו'. כל זה לפי שיטתם לעיל דב"ח נמי שייך למילף דמשום דהוי ב"ח לא גרע אמנם אף למש"כ שסברא זו אינה מוכרחת אלא לסברת המקשה דלעיל מ"מ שייך שפיר קושיית התוספות דליכתוב כסף וחד ממיני ב"ח דתו לא שייך כל חדא כלל ופרט באפי נפשיה אלא כולהו פרטי כחדא כמו בבקר וצאן ובכמה דוכתי וא"כ לא שייך למדרש כעין הפרט אלא לדבר המטלטל וגופו ממון אבל ממה שיתבאר בסמוך א"א לפרש כן:

בא"ד וי"ל דאיצטריך כסף או כלים לכדדרשינן כו' עכ"ל. ומ"מ מוכח בגמרא שפיר דכל ריבויא מדלא כתיבי לאינך פרטי ברישא דקרא ואפ"ה הוי ידענא דכסף או כלים אתי להאי דרשא דלכלל ופרט לא צריך דמהנך פרטי לחוד נפקי וכן הוא במהר"ם ובת"ח מיהו אכתי קשה דלמסקנא נמי אכתי ל"ל כל הנך פרטי וריבויא דכל ניכתוב שלמה ברישא דקרא גבי כסף או כלים וממילא ילפינן הכל משלמה לסברת התוספות דב"ח לא גרע וכן למה שכתבתי שסברא זו אינה מוכרחת ואפשר דב"ח לא ילפינן משלמה אכתי ניכתוב ברישא דקרא חד ממיני ב"ח בהדי שלמה בענין דליכא למדרש כל חד באפיה נפשיה וממילא ילפינן הכל וכמו שיתבאר לכך נראה דהא שכ' התוספות דנוכל ללמוד ב"ח משלמה היינו אי הוי כתיב שלמה לחוד אבל השתא דכתיבי כסף וכלים לדרשא וא"כ אי נכתוב שלמה לחוד ממילא משמע מדאכפול קרא תלת מיני במידי דלאו ב"ח ודאי למעוטי ב"ח אתי לכך איצטריך למיכתב נמי מידי דב"ח ואכתי ה"א למעוטי עופות מדפרט כל הני פרטי משמע טפי למדרש כל חד באפיה נפשיה לכך איצטריך ריבויא דכל כי היכי דלא תימא דריבה הכל אפילו עבדים וקרקעות כו' לכך איצטריכו כולהו פרטי וכדמסיק בגמרא ואף לפמ"ש דבלא"ה לא שייך ללמוד מידי דב"ח משלמה יש ליישב כן אלא שאין להאריך והמעיין יבין מיהו כ"ז לשיטת התוספות אבל לפרש"י דג"ש קמייתא דכסף או כלים אכתי במילתיה קאי לענין שבועה אין אנו צריכין לכל זה וכמו שכתבתי באריכות בסמוך בל' רש"י:

בא"ד ולפי מה שפי' דכפל ושבועה כו' ואפילו היכא דנשבע ע"י גלגול בדבר שאינו מסויים פטור מכפל עכ"ל. דבריהם תמוהים מאד דכיון דכפל ושבועה כחדא נפקי בלא גלגול נמי א"ש וכן התמיה מהרש"א ע"ש מה שתירץ ולענ"ד נראה דל' התוספות ואפילו היכא דנשבע כו' לאו לתרוצי קראי כתבו כן דבלא"ה מיתרצי אלא דכ"כ לקושטא דמילתא דמאי דמסקי דכפל ושבועה כחדא נפקי לא תימא משום דחד טעמא לתרווייהו דכפל גופא מחמת שבועה אתא א"כ סד"א היכא דנשבע ע"י גלגול לחייב בכפל לכך כ' דלא אמרינן הכי אלא שמקרא אחד יוצא לשני טעמים ואפילו ע"י גלגול נמי פטור ומה שכתבו כן בדבר שאינו מסויים היינו משום דמיניה סלקי כמסקנת דבריהם וה"ה לאינך כן נ"ל ודע שדברי תוס' בזו הסוגיא הם אליבא דב"ח דגנב עצמו מאם המצא תמצא נפקא ולא איירי בפ' דכי יתן אלא בטוען טענת גנב וק"ל:

בגמרא שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים. ואין להקשות מנ"ל הא דילמא שלמה לגופיה איצטריך דאי לאו שלמה ה"א דכל לאו ריבויא הוא אלא כופר"כ ולמעוטי כל מילי דלאו ב"ח ומה"ט נמי לא מצי למיכתב ברישא דקרא גבי כסף או כלים אלא דא"א לומר כן דהא ברישא דקרא נמי כתיב כפל בהדיא ואף למ"ד דרישא דקרא בגנב עצמו איירי מ"מ כאן דבתרי ענייני כתיבי לא משמע לחלק ביניהם ולפמ"ש לפרש בתוספות בכפל ושבועה חדא מילתא היא בלא"ה לק"מ:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.