פני יהושע/בבא מציעא/פב/א

פני יהושע בבא מציעא פב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא לימא בדלא שווי משכון שיעור זוזי ובדשמואל קמיפלגי ופירש"י לימא ר"א ור"ע עכ"ל. נראה מבואר מלשונו דכוונתו בזה דלא קאי אפלוגתא דר"י וחכמים במתניתין דידן ובאמת שכן נראה מסדר לשון הגמרא ועוד דלענין פלוגתא דר"י וחכמים לא שייך לומר דקמיפלגי בדשמואל דהא הך דשמואל לאו מדיני שומרין איירי אי הוי שומר חנם או ש"ש כיון דמתניתין סתמא קתני המלוה על המשכון ש"ש ר"י אומר ש"ח משמע דבדין שומרין לחוד הוא דפליגי והיינו נמי דתני לה בפירקין ובמכילתין דאיירי בדיני שומרין ודומי' דכל האומנין דרישא דמתניתין משא"כ אם נאמר דבדשמואל קמיפלגי העיקר חסר מלשון המשנה שהרי כל דיני השומרין דאיירי במכילתין ובפירקין וברישא דמתניתין דכולן אין משלמין אלא דמי שיווי החפץ לבד שנעשו שומרין עליהן וכ"ש דלא שייך הך לישנא דש"ח ושומר שכר כה"ג ועוד אי ס"ד דמתניתין נמי בדלא שווי איירי וטעמא דת"ק כדשמואל ושומר שכר דקאמר היינו לענין שחייב בגניבה ואבידה וממילא שאם לא שמרה כראוי מפסיד כל חובו א"כ מאי האי דקאמר ר' יהודה דבהלוהו פירות הוי שומר שכר ומשמע דבהא מודה לת"ק ומ"ט דר"י בהא דכיון דלית ליה לדשמואל מדקאמר הלוהו מעות ש"ח וא"כ מטעמא דפירות עבידי דמירקבי לא שייך להפסידו כל דמי חובו כל מה שיתר על המשכון ודוחק גדול לומר דלצדדין קאמר מלבד שאר קושיות ודקדוקים שאבאר בסמוך ומשמע מינייהו דכולה שקלא וטריא דשמעתין לאו אפלוגתא דמתניתין קאי אלא אפלוגתא דר"א ור"ע דברייתא וכמו שפירש"י ולפ"ז נראה דשפיר קאמר לימא בדשמואל קמיפלגי והיינו מאותו דקדוק גופא שכתבתי דהשתא ס"ד דעיקר פלוגתא דר"א ור"ע ע"כ בלאו דיני שמירה פליגי אי הוי ש"ח או ש"ש דומיא דמתניתין דא"כ ה"ל למיתני בהאי לישנא גופא המלוה על המשכון ר"א אומר שומר חנם ור"ע אומר שומר שכר ועוד מאי קאמר ר"א ישבע ויטול מעותיו ומאי קמ"ל פשיטא דהכי הוא ואי לאשמעינן דלא הוי אלא ש"ח אכתי לא שמעינן הך מלתא שפיר במאי דקתני אבד המשכון דהא אשכחן טובא דלשון אבד משמע שאבד בפשיעה ואדרבה סתם אבידה קרובה לפשיעה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ולקמן בדף הסמוך ע"ב בד"ה וסבר ר"מ ואשכחן נמי איפכא דאבד היינו באונס שטבעה ספינתו בים כדאיתא לעיל בפרק אלו מציאות דף כ"ט ע"ב ובפרק הזהב ובכמה דוכתי. ועוד דאי ר"א ור"ע בדיני שמירה לחוד פליגי מאי כלום הלויתני דקאמר כמו שכתבתי בתחלת הסוגיא ועוד מאי קאמר ר"ע אבד המשכון אבדו מעותיו ואי בדיני ש"ש איירי טפי ה"ל למימר בהדיא לישנא דשומר שכר דהוי משמע דאפילו אם המשכון שוה יותר מדמי חובו כדרך סתם משכון צריך לשלם נמי היתרון אע"כ דעיקר פלוגתייהו דר"א ור"ע היינו בדשמואל דהכי משמע פשטא דלישנא כלום הלויתני וכדפרישית והיינו כמו שפירש"י בד"ה בדלא שווי. אלא דבמ"ש רש"י דאי בדשווי מודה ר"א דלגוביינא שקליה נראה מדבריו דלפ"ז הוי מצי לאוקמי מתניתין דידן אפי' כר"א וכמ"ש התוספות בד"ה נימא דהא דאסקינן לעיל מתני' דלא כר"א היינו לפי המסקנא דפליגי בדשווי ובדרב יוסף דהא לשיטת רש"י בסמוך משמע לכאורה דהלכה כרב יוסף ולא כרבה אמנם למאי דפרישית לעיל בלא"ה א"ש טפי דלמאי דס"ד השתא אכתי לא אסיק אדעתיה לא דר' יצחק ולא דרב יוסף אלא דהוי משמע ליה טעמא דת"ק דמתני' דהוי ש"ש היינו משום דתפיס ליה אאגריה וכמו שאבאר עוד בסמוך דאפשר דאף בשעת הלואתו שייך האי טעמא לפי המסקנא ודוק היטב:

שם דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי כו' אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי. ולכאורה הוי הך מלתא דשמואל כהלכתא בלא טעמא דמה שפירש"י בד"ה בדלא שווי דטעמא דשמואל שסבר וקיבל בתורת משכון וכל כמה דלא מהדר ליה לא ליגבי עכ"ל דמה"ת נאמר דסבר וקיבל לגוביינא קתא דמגלא בעלמא באלפא זוזי אטו בשופטני עסקינן ומאן יימר דהכי הוא. והנלע"ד בזה דעתי לבאר אי"ה בשילהי שבועת הדיינין בחד מתרי ותלת טעמי אלא דמסוגיא דהכא אפשר דשמואל גופא מהך פלוגתא דר"א ור"י גופא דייק לה מדקאמר ר"ע כלום הלויתני דהוא לישנא יתירא ונקט נמי ל' אבדו מעותיך דמשמע דעיקר מילתא דידיה היינו לענין שיעור דמי חובו לחוד ולא ביתרון מדלא קאמר סתמא שומר שכר אע"כ דהיינו מטעמא דשמואל דבדלא שווי איירי וכפשטא דלישנא דכלום הלויתני או כפירש"י דסבר וקיבל או מאינך טעמי שאפרש שם בשבועות. מיהו בירושלמי במסכת שביעית אהא דתנן התם המלוה על המשכון אינו משמט גרסינן עלה בגמרא שמואל אמר אפילו על המחט ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך פרט למה שיש לאחיך תחת ידך א"כ לפ"ז אפשר דשמואל מיתורא דהאי קרא גופא יליף לה דע"כ בדלא שווי איירי קרא דאי בדשוי משמע ליה לשמואל דלא איצטריך קרא דמסברא מלתא דפשיטא היא דאינו משמט דלא קרינן בי' לא יגוש וכ"ש דא"ש טפי לפי מאי שכתבתי בסמוך וכמו שאבאר עוד בסמוך דלתועל' המלוה שייך הך מלתא דר"י בשעת הלואתו טפי מבשלא בשעת הלואתו ודעתי להאריך בזה בשילהי שבועת הדיינין ושם יבואר ג"כ דלע"ד נראה ברור דלשמואל לעולם אבד מעותיו אפילו נאבד באונס כמו שאבאר בראיות לכל הטעמים אלא דאפ"ה א"ש הא דקתני במתניתין דידן הלוהו על המשכון ש"ש והיינו משום דבסתם משכון איירי ששוה יותר מדמי חובו ובהא ודאי לא הוי אלא שומר שכר דפטור באונסין כן נ"ל ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה נימא בדלא שוי כו' ושילהי שבועת הדיינין יש ספרים דגרסי ה"ד אי בדשוי כו' עס"ה. ומה שיש לדקדק בכל זה דעתי לבאר אי"ה שם בשבועת הדיינין לקיים גירסא זו וליישב כל קושיות התוספות וממילא רווחא שמעתא ג"כ בסוגיא דשמעתין וכן במה שהאריכו התוספות בסמוך בד"ה לא דכ"ע לית להו דשמואל שהביאו חילופי גירסאות בפרק שבועת הדיינין בהך מלתא דשמואל וממילא דתליא בהו אי הלכה כשמואל או לא הכל יבואר שם באריכות אי"ה כי שם מקומו והתם עיקר מימרא דשמואל דקאי אמתני' דהתם:

גמרא והכא בדשוי שיעור זוזי וקמיפלגי בדר"י דאר"י מניין לב"ח שקונה משכון כו'. כבר כתבתי לעיל דלפירוש התוספות בכולה שמעתין משמע דלעולם בין למאי דס"ד מעיקרא בתחלת הסוגיא דקאמר לימא מתניתין וכן במאי דקאמר לימא בדלא שוי ע"כ הוי צריכא נמי הך טעמא דר' יצחק טפי ממעיקרא אבל למאי דפרישית א"ש דעד השתא לא הוי ס"ד כלל הך מלתא דר"י אלא דקסבר דטעמא דמ"ד ש"ש היינו משום דתפיס ליה אאגריה אלא השתא מיהא דנחית לדייק מלישנא דר"ע דקאמר אבדו מעותיו דמשמע דבמאי ששוה המשכון יותר מחובו אין צריך לשלם א"כ ע"כ ליתא להך טעמא דתפיס לי אאגריה דא"כ כל דמי המשכון בעי לשלומי כדין ש"ש דעלמא ומש"ה הוצרך לאוקמי מטעמא דר' יצחק דיליף לה מקרא שקונה משכון משום דוודאי לגוביינא שקליה וא"כ לפ"ז דמטעם קנין אתינן עלה לא שייך הך טעמא אלא כשיעור דמי חובו בלבד וכמ"ש הר"ן ז"ל להדיא:

בפרש"י בד"ה שקונה משכון לכל מילי להתחייב באונסין עכ"ל. נראה דפשטא דלישנא דקאמר שקונה משמע ליה הכי דכיון דמקרא יליף לה וקאמר דאם אינו קונה צדקה מנין ממילא משמע דרחמנא אוקמא ליה ברשותיה בקנין גמור וממילא דחייב באונסין כיון שהוא שלו לגמרי ולפ"ז צריך לומר דהא דקתני במתניתין הלוהו על המשכון ש"ש ובעי לאוקמי השתא מטעמא דר' יצחק ע"כ היינו משום דמתני' בסתם משכון איירי ועיקר דינא דמתניתין איירי במאי ששוה המשכון יותר מחובו דלא שייך בי' חיוב אונסין כלל כן נ"ל נכון בשיטת רש"י והארכתי בזה בפרק השולח ושם הבאתי ג"כ בקצרה מה שהאריך הש"ך בזה להכריע דשיטת רש"י עיקר והביא ראיה מכמה פוסקים שהסכימו לשיטה זו והוספתי ג"כ נופך משלי ע"ש ובחידושי קידושין דף ח' ובחידושי פסחים פרק כל שעה:

גמרא ותסברא אימור דאמר רבי יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל במשכנו בשעת הלואתו מי אמר. גם בזה כבר כתבתי בפרק השולח שהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כתב דנהי דמסוגיא דשמעתין ומסוגיא דשילהי שבועת הדיינין משמע דפשיטא ליה לתלמודא דבמשכנו בשעת הלואתו לא שייך הך מלתא דר' יצחק אפ"ה לפי המסקנא לא קי"ל כהך סוגי' דדרך שקלא וטריא ודחיי' בעלמא קאמר הכי אבל באמת מילתא דר"י היינו בין בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו מדמייתי סתמא דתלמודא בפרק השולח ובפ"ק דקידושין ובפרק כל שעה הך מילתא דר"י אף בשעת הלואתו ולא ניחא ליה להרמב"ן ז"ל לפרש כפי' התוס' בשמעתין בד"ה והא אידי ואידי וכאן בד"ה אימור דאמר ר' יצחק אלא דלכאורה דברי הרמב"ן ז"ל דחוקים יותר דהא פשטא דלישנא ותסברא משמע דמסברא פשוטה קאמר הכי והעליתי שם ליישב שיטת הרמב"ן ז"ל ולאו מטעמי' אלא ע"פ שיטת רש"י דמטעמא דרבי יצחק חייב אפילו באונסין וא"כ לפ"ז שפיר קאמר ותסברא דע"כ ר"י היינו דוקא שלא בשעת הלואתו דאי בשעת הלואתו נמי אמר א"כ תיקשי מתניתין דידן דקתני המלוה על המשכון ש"ש משמע דפטור מאונסין והשתא לא ניחא ליה לפרש דאיירי ביותר מדמי הלואתו לחוד משא"כ לפי המסקנא דמוקמינן למתני' דמלוה צריך למשכון תו ליתא להך דיוקא דקאמר ותסבר' כיון דלא שייך הך מילתא דר"י בגוונא דמתני' וכמו שכתבתי שם קצת באריכות עיין עליו אלא דלפי מה שכתבתי בסמוך לא יתכן לפרש כן אף לשיטת רש"י דהא אפילו מעיקרא דהוי בעי למימר דבדשמואל קמיפלגי נמי הוי צריך למימר דמתני' לא איירי אלא לענין דמי המשכון היתרים על חובו. אמנם לפי מאי דפרישית יש ליישב יותר בפשיטות דהא דקאמר בשמעתין ובשילהי שבועות ותסברא דפשיטא ליה דבשעת הלואתו לא שייך הא דר"י היינו דוקא לענין חיוב אחריות שהוא לגריעותא דמלוה ומסתמא שאין דעתו לקנותו בקנין גמור להתחייב באחריות דכל משכון בשעת הלואתו בדידיה תליא מילתא שאם לא יפרענו וירצה לקנותו יזכה בו למפרע נמצא דלפ"ז נתיישבו כל הסוגיות כל אחד על מקומו דלא סתרין אהדדי סוגיא דהכא אסוגיא דפרק השולח ודפ"ק דקידושין דהתם בכולהו לתועלת המלוה הן וכה"ג בשעת הלואתו עדיף טפי והך סוגיא דפסחים אע"ג דהוי לגריעותא דמלוה אפ"ה כיון דמסקינן התם דבהרהינו אצלו כ"ע מודו דלמפרע גובה מש"ה חייב לבער אפילו בלא טעמא דאחריות אלא מקרא דמצוי בידך וכמו שכתבתי במקומו ע"ש כן נ"ל נכון בעזה"י עד שיש לתמוה על שיטת התוס' בשמעתין שלא כתבו כן והוצרכו לדחוק ולענ"ד סברא פשוטה היא שהרי התוס' גופייהו בשילהי שבועת הדיינין ד"ה אלא לאו כנגד חובו כתבו סברא כיוצא בזו במלתא דשמואל לענין שמיטה ע"ש והנראה בזה דעיקר סברת התוס' דמשמע להו דכיון דהך דר"י גזירת הכתוב הוא שוב אין לחלק בסברות כהנך:

שם אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו כו' והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבידה קמיפלגי דאתמר כו'. לכאורה משמע דהשתא משמע ליה בפשיטות דכל מלוה על המשכון דמי לשומר אבידה לגמרי דכי היכי דאמר ר' יוסף התם דהוי ש"ש משום מצוה והיינו פרוטה דר' יוסף ה"ה מלוה על המשכון ויש לתמוה טובא דבעיקר פלוגתייהו דרבה ור' יוסף בפרק הכונס לא משמע הכי לא מיבעיא ללישנא בתרא דהתם דטעמא דר"י היינו דכיון דרחמנא רמיא עליה הוי ש"ש וכתב מהרש"ל ז"ל בספר יש"ש דלהאי לישנא לא תליא בפרוטה דר"י כלל ומסיק שם נמי דלישנא בתרא עיקר א"כ פשיטא דלא שייך הך מילתא כלל במלוה על המשכון אלא אפילו למה שכתבתי לעיל בפ"ק אלו מציאות דף כ"ט בלשון התוספות בד"ה והוי שואל והעליתי שם דהנך תרי לישני דפרק הכונס לא פליגי לדינא כלל אלא דלישנא בתרא סובר דמשום שכר מצוה גופא הוי ש"ש וא"כ אפשר דמלוה על המשכון נמי דכוותיה דמשום מצות הלואה רמי' רחמנא שמירת המשכון עליה. אלא דבאמת אכתי לא דמי כלל דהתם עיקר השבת אבידה במאי שמתעסק בה עד שמחזירה כולה מילתא מן המצוה ומש"ה כל אותו זמן ללישנא קמא שייך פרוטה דר"י משא"כ הכא שהמשכון אינו מעיקר המצוה כלל אדרבה בלא משכון הוי מצוה טפי וא"כ לא שייך הכא הך פרוטה דר"י כמו באבידה. ואפילו את"ל דיש שום טעם להשוותן לא ה"ל לתלמודא לסתום אלא לפרש. וכ"ש דקשה טפי לפי מה שכתבתי לעיל בתחלת הסוגיא דבכל השקלא וטרי' דהכא משמע ליה לתלמודא דר"א ור"ע לאו בעיקר דין שמירה פליגי דלמר ש"ח ולמר שומר שכר משום פרוטה דר"י והיינו משום דא"כ מאי כלום הלויתני דקאמר ר"ע דכיון דבלא משכון איכא מצוה טפי ואדרבה לשיטת ר"ח על המשכון ליכא מצוה. ועוד דלשון ויטול מעותיו דר"א ואבדו מעותיו דר"ע לא א"ש כלל ובהדיא ה"ל למימר דלר"א ש"ח ולר"ע ש"ש וכמו שכתבתי לעיל באריכות דמה"ט גופא הוה בעי הש"ס לאוקמי פלוגתייהו דר"א ור"ע בדשמואל או בדר' יצחק וא"כ לפום שינויא דהשתא דבעי למימר דפליגי בדרבה ור"י דלרבה ש"ח ממש ולר"י ש"ש ממש הדרי כל הקושיות לדוכתייהו. והנראה לע"ד בענין זה דאף למאי דבעי למימר השתא דפליגי בדרבה ור"י נמי הוי בעי למימר דאיירי במלוה צריך למשכון להשתמש בו וא"כ לפ"ז שייך שפיר לשון כלום הלויתני אלא על המשכון (דכיון דהמלוה צריך למשכון ורשאי להשתמש בו כמו שאבאר בסמוך דלית ביה משום ריבית א"כ שפיר מצינן למימר דלר"ע חייב אפילו באונסין דהוי כשואל דכיון דאפילו בלא שימוש המשכון הוי ש"ש משום פרוטה דר"י א"כ משום היתר שימושו חייב אפילו באונסין ולר"א דס"ל כרבה דלית ליה פרוטה דר"י ולא הוי אלא ש"ח וממילא דאסור להשתמש בו משום ריבית כדאשכחן הך מילתא גופא לעיל שם בפרק אלו מציאות בפלוגתא דר"ע ור"ט ותלה לה התם בפלוגתא דרבה ור"י וא"כ א"ש סוגיא דהכא דלמאי דס"ד השתא דהכא ודהתם חדא פלוגתא היא. ואף שהתוס' כתבו שם הך סברא דמשום היתר תשמיש מעיילינן חדא דרגא בל' ואין לומר היינו לפי שיטתם שם שרוצים לפסוק הלכה כרבה ומייתו ראיה מסוגיא דפרק המפקיד ממילתא דר' נחמן דסבר נאנסו לא וא"כ לפ"ז ממילא דע"כ אותן הפוסקים שפסקו כר"י משמע דאית להו הך סברא דמעיילינן משום היתר תשמיש חדא דרגא לחוד ודו"ק (ועיין מה שכתבתי שם בחידושינו בזה) וא"כ מכ"ש דבפשיטות מצינן למימר דלמאי דס"ד השתא נחתינן להך סברא) (ע"ל הגליו"ן מכא"ן דכיוון דהמלו"ה כו' ע"ד אל"א ה"א דל"א מסי"ק עדיי"ן צרי"ך תלמו"ד ועיו"ן) אלא הא דלא מסיק הש"ס מעיקרא הך מילתא דהמלוה צריך למשכון היינו משום שהמקשה הפסיק בדבריו ומקשה אעיקר אוקימתא דאי אפשר לאוקמי כלל פלוגתא דהנך תנאי בפלוגתא דרבה ור"י משום הך קושיא דקשיא ליה לימא דר"י תנאי היא שהיא קושיא אלימתא כמו שאבאר בסמוך. מיהו לפי המסקנא דמסקו דכ"ע אית להו דר"י ואפ"ה פליגי ר"א ור"ע במלוה צריך למשכון ממילא א"ש בין לפירש"י ובין לפי' ר"ח ודוק היטב:

שם לימא דר"י תנאי היא ופירש"י דרבה ודאי תנאי היא אלא לר"י מי מיבעי למימר תנאי היא דר"א לית ליה דר"י עכ"ל. ומכאן כתבו התוס' והרא"ש ושאר פוסקים דמל' רש"י משמע דהלכה כר"י אלא דשיטת ר"י בעל התוס' וסייעתו אינו כן כמ"ש התוס' באריכות לעיל בפרק אלו מציאות ובב"ק בפרק הכונס. אלא דלענ"ד אין הכרח לפרש כן לא מפירש"י ולא מסוגיא דשמעתין משום דבלא"ה קשיא טובא אהא דמקשה הכא לימא דר"י תנאי היא והיינו דהוי דלא כר"א אלא כר"ע ומש"ה איצטריך לאוקמי בשינויא דחיקא דאיירי במלוה צריך למשכון דוקא כמו שנדחקו רש"י והתוס' ור"ח בטעם פלוגתא זו וכמו שאבאר עוד בסמוך דקשיא טובא הך אוקימתא וכל הטורח הזה למה למשכוני נפשין בהך מלתא מאי כולי האי אם נאמר דר"י סובר כר"ע וכת"ק דמתניתין ואפ"ה הוי אתי שפיר דהלכה כר"י דר"א שמותי הוא ורבי יהודה דמתניתין נמי במקום חכמים ליתא מכל זה נלע"ד בפשיטות דהא דמקשה לימא דר"י תנאי קושיא אלימתא היא דאי אפשר לומר כן כלל אליבא דר"י גופא דמוקי נפשיה כתנאי דא"כ מאי האי דקאמר ר"י גופיה בפ' הכונס לרבה ואותביה מברייתא דהחזירה למקום שיראנה ומאי קושיא דהא רבה ודאי מצי לאוקמי שפיר כהך תנא דס"ל ש"ש כיון דלר"י גופא נמי תנאי היא ומאי אולמא הך ברייתא ממתניתין דהכא גופא דפליגי ר"י ורבנן ואפ"ה סובר רבה כרבי יהודה כיון דר"א קאי נמי בשיטתיה. וכ"ש דקשה יותר במאי דקאמר התם בתר הכי איתיביה רבה לר"י מברייתא דהשב לגינתו ולחורבתו וממימרא דר' חייא ב"א אר"י וא"ל רב יוסף שאני אומר ליסטים מזויין גנב הוא ושקיל וטרי התם טובא בהך מילתא כיון דלפי האמת קי"ל דליסטים מזויין גזלן הוא וא"כ טפי ה"ל לאוקמי לר"י כל הנך ברייתות כי הנך תנאי דסברי שומר אבידה ש"ח הוי אע"כ דרב יוסף לא ניחא ליה כלל לאוקמי הך מילתא דידי' כתנאי אלא אליבא דכ"ע אמר למלתיה וא"כ מקשה הש"ס הכא שפיר. ומעתה לפי מה שכתבתי אין מסוגיא דשמעתין שום ראיה להכריח דאין הלכה כרבה מהא דמסקינן בשמעתין דכ"ע אית להו דר"י כיון דבלא"ה איצטריך לאסוקי הכי כיון דר"י גופא ע"כ בעי לאוקמי נפשיה אליבא דכ"ע כדמוכח מסוגיא דהכונס. משא"כ לרבה אפילו את"ל דמוקי לת"ק דמתניתין ור"ע דברייתא דלא כוותיה אפ"ה לא איכפת ליה לרבה בהא דהא בלא"ה ע"כ לרבה ר"ע סבר שומר שכר הוי כמ"ש התוספות בפרק אלו מציאות ואפ"ה ס"ל דש"ח הוי והיינו כרבי יהודה דמתניתין וכר"א דברייתא בשמעתין כיון דרבה גופא אשכח קרא ומתניתא דהשב תשיב דמסייע ליה בהדיא דע"כ שומר אבידה כש"ח דמי ואף למאי דדחי רב יוסף התם ומוקי לקרא דהשב תשיב כדר"א דשומר אבידה אין צריך דעת בעלים אפ"ה איכא למימר דמהאי טעמא גופא סבר רבה דש"ח הוי לענין שמירה כיון דאשכחן דאקיל רחמנא לגביה לענין השבה טפי אפילו משאר שומר חנם דעלמא. ומכ"ש דמה"ט שאני ליה לרבה טובא בין שומר אבידה למלוה על המשכון דהא בהשבת המשכון ודאי צריך דעת בעלים ואשכחן נמי דקרא דעל כל אבידה דיליף רחב"א משמיה דר"י דכתיב ביה תשלומי כפל וא"כ ע"כ דכש"ח דמי למאי דקי"ל לסטים מזויין גזלן הוא כדפרישית ואף שכתבו התוספות שם דבגניבה באונס נמי שייך תשלומי כפל (ודלא כשיטת החולקים שהביא מהרש"ל והש"ך) מ"מ הא כתבו שם כיון דלא שכיח לא שייך לאוקמי קרא בהכי ועוד דמשנה דפ' אלו מציאות פלוגתא דר"ע ור"ט נמי כרבה דייק דמקשה התם לרב יוסף מאי לפיכך ושני בדוחקא כן נראה לי נכון. מיהו הוצרכתי לכל זה למאי דמשמע לכאורה מסוגיא דשמעתין דלרבה ליכא לאוקמי לתנאי מתניתין וברייתא אלא בהכי ודלא כדשמואל אמנם לפי מה שאפרש בסוגיא דשבועות אי"ה אין צורך לכל זה דשפיר מצינן למימר קושטא דמלתא דלרבה נמי בדשמואל פליגי דהא בהא תליא כמו שאבאר שם ומובן קצת ממה שכתבתי לעיל בשמעתין במימרא דשמואל בירושלמי דשביעית דקאמר המלוה על המשכון אינו משמט אפילו מחט ואין להאריך כאן ובסמוך אבאר עוד בענין אחר דלמסקנא אליבא דרבה מצינן למימר דטעמא דת"ק ורבי עקיבא דברייתא דאמרי שומר שכר היינו משום דתפיס ליה אאגריה ודו"ק היטב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.