פני יהושע/בבא מציעא/נז/א

פני יהושע בבא מציעא נז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוספות בד"ה אמר רב נחמן כו' משמע דר"נ לא פליג כו' וקשה לר"ת דבפ' המקבל כו' ותירץ ר"ת דאין אונאה עד פלגא אבל מפלגא ואילך מיקרי ביטול מקח כו' עכ"ל. בפ' אלמנה ניזונית כ"כ בשם הירושלמי וכ"כ בעל המאור והוסיף עוד לפרש דהא דאמר אמימר לקמן עד כדי דמיהם אכולהו דאין להם אונאה קאי אלא שהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות הקשה על זה דהא בירושלמי פ' אלמנה ניזונית משמע דשוה מאה במאתים הוי אונאה וא"כ אכתי קשה הא דפ' המקבל דזבן במאתן ושוה מאה מסיק ר"נ דאין אונאה לקרקעות אלא ע"כ דפליגי ולר' נחמן לעולם אין להם אונאה וקי"ל כר"נ בדיני והתוספ' בכתובות הרגישו בזה דהא דקאמר שוה מאה במאתן לאו דוקא אלא מעט פחות או להיפך דבירושלמי לאו דוקא אלא ששוה יותר ממאתים דוקא יש להם אונאה וכל זה דוחק ומחמת זה העלה הש"ך ג"כ בח"מ סי' ס"ו שלא כדברי ר"ת ז"ל וכתב דאפי' ספיקא דדינא לא הוי. אמנם לענ"ד נראה דסוגיא דפ' המקבל לא פליג אירושלמי אלא אדרבא משם ראיה לדבר דהא בלא"ה קשה מאי דקאמר זבן בר' ושוה ק' סבור מיניה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומאי נפקא לן מיניה דהא כ"ע מודו שאם המצרן אינו רוצה לקיים המקח שאין כופין אותו ומה שכתב הרא"ש ז"ל על זה דאיירי שהלוקח רוצה לבטל המקח ובא בטענה שהוא שלוחו של המצרן וכיון שהמצרן אינו חפץ בה גם הלוקח רוצה לבטל המקח ומסיק ר"נ דאין אונאה לקרקעות לענין שאין הלוקח יכול לבטל המקח וכל המעיין בצדק ישפוט שדברים אלו דחוקים הם וסוגיא דשמעתין לא משמע כן דמהיכי תיתי שהלוקח יבטל המקח ואם נאמר דמעיקרא לא הוי ידע הא דאין אונאה לקרקעות אם כן אף בלא מצרנות אלא בלוקח דעלמא נמי ה"ל למימר הכי ואי הוי ידע דאין אונאה לקרקעות אלא שנסתפק מחמת טענת שליחות הדרא קושיא לדוכתא דמהיכי תיתי דהא המוכר לא ידע שהוא שלוחו של המצרן ועוד דלא מיתוקמי שפיר הא דמהדר ליה אין אונאה לקרקעות דהא מעיקרא נמי הוי ידע ועוד דגופא דמילתא תמיהא לן איך לא ידע דאין אונאה לקרקעות שהרי משנה מפורשת היא ומה שכתבו המפרשים דהוי ס"ד דביטול מקח יש להם ומהדר ליה דבכל ענין אין אונאה זה יותר תימה דא"כ ה"ל למימר בהדיא אין ביטול מקח בקרקעות ועוד שאר דקדוקים יבוארו לקמן בפ' המקבל בעזה"י. לכך היה נראה בעיני לפרש הסוגיא לשיטת המפרשים דמפלגא ואילך יש להם אונאה כשיטת הירושלמי אלא דמעיקרא הוי סבור מיניה דפלגא בקרקעות הוי כשתות במקח במטלטלין דקנה ומחזיר אונאה וביותר מפלגא מתחיל דין ביטול מקח כמו ביתר משתות במטלטלים וא"כ ס"ד שהמצרן יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ורוצה לקיים המקח שהלה יחזיר לו האונאה ועל זה מסיק ר"נ דאין אונאה לקרקעות פי' דלעולם לא שייך ביה דין אונאה דהיינו קנה ומחזיר אונאה אלא בפחות מפלגא הוי מחילה ומפלגא ואילך הוי ביטול מקח ואם כן לא איכפת לן מידי לענין מצרנות שאם יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי יתבטל המקח לגמרי ולעולם אין המצרן יכול לזכות בקרקע בפחות ממאתים כנ"ל ויבואר עוד בפ' המקבל ובביאורי לח"מ אי"ה ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אבל אהקדישות לא דאילו גבי הדיוט כו' עכ"ל. הוצרך לפרש כן משום דאי לאו שיש טעם לחלק מסברא לא הוי מייתי כלום מדשמואל דמימרא דשמואל גופא טעמא בעי ועל כרחינו היינו אומרים דשמואל ס"ל דכיון דאיתמעט הקדש מקרא מדין אונאה ה"ה דאיתמעט מביטול מקח וממילא דס"ל לשמואל בקרקעות נמי דביטול מקח אין להם. אבל לרבי יוחנן דאמר בקרקעות ביטול מקח יש להם איכא למימר דה"ה להקדש דהא כחדא אימעטו מקרא דאל תונו וכיון דאוקמינן מיעוטא דקרא לענין אונאה לחוד ולא לביטול מקח לענין קרקעות. לכך הוצרך לפרש דאף על גב דביטול מקח לא אימעוט מקרא אפ"ה יש לומר מסבדא דלא שייך בהקדש מקח טעות ולא איצטריך למעט הקדש אלא מדין אונאה דלא הוי מטעם מקח טעות והא דקאמר כדשמואל משום דאי לאו דשמואל לא היינו מחלקין מסברא כיון דפשטא דמילתא משמע דהא דקאמר ביטול מקח יש להם אכולהו קאי אלא כיון דאשכחן דשמואל אמר בהדיא דבהקדש אפי' ביטול מקח אין להם ניחא לן למימר דר' יוחנן נמי לא קאמר אלא בקרקעות ולא בהקדש כי היכי דלא ליפלגו שמואל ור' יוחנן דהא מסברא נמי יש לחלק בין קרקעות להקדישות ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אף צריך לעשות לו דמים דבר תורה דגבי הקדשות ערכך כתיב בכולהו וקסבר ערכך שוויה משמע עכ"ל. וצריך לומר דאף ע"ג דערכך שוויה משמע אפ"ה לא בא למעט אלא יותר מכדי אונאה אבל בכדי אונאה שוויה מיקרי דהא בסמוך משמע דבכדי אונאה ליכא למ"ד שצריך ליתן דמים מן התורה והיינו משום דאימעוט הקדש מדין אונאה מקרא דאחיך וע"כ היינו משום דכיון דאפי' בהדיוט בכדי אונאה לאו מקח טעות הוא אלא שצריך להשלים האונאה שפיר מיקרי שוויה לענין ערכך כן צ"ל לשיטת רש"י ז"ל. אבל יש לתמוה מי הכריחו לפרש כן דפליגי בדרשות אלו שלא מצינו להם בש"ס לא כאן ולא במס' תמורה ואמאי לא מפרש בפשיטות דמ"ד צריך לעשות דמים דבר תורה היינו משום דס"ל ביטול מקח יש להם דלא אימעוט מקרא דאל תונו אלא אונאה דוקא ולא ביטול מקח בין בהקדש בין בקרקעות. וע"ק לפירש"י ז"ל דא"כ אמאי קאמר לעיל מ"ד הקדישות כ"ש קרקעות מנא לן הא דהא איכא למימר דוקא בהקדישות קאמר ביטול מקח יש להם משום דכתיב ערכך ושוויה משמע אבל בקרקעות לעולם אפי' ביטול מקח אין להם. מיהו בהא מצינו למימר משום דסתמא דתלמודא לעיל משמע ליה דלשון ביטול מקח יש להם דקאמר ר' יוחנן לגמרי משמע שבטל החילול לגמרי וע"כ מפ' דהא דתנן בתמורה יצא לחולין וצריך לעשות לו דמים היינו שיוצא לחולין כנגד המעות שנתן לבד כמו שפירשו התוס' כאן או שנאמר דה"ק יצא לחולין אם יעשה דמים בסוף כמו שפירשו התוס' במס' תמורה אבל המותר מדמים שנתן לא נתחלל כלל לשני הפירושים אם לא יתן בסוף ואם כן ע"כ היינו משום דס"ל ביטול מקח יש להם דה"ל כמקח טעות שחוזר המקח לגמרי ולא אימעוט כה"ג מקרא דאל תונו ואם כן קאמר שפיר דכ"ש בקרקעות דהא ליכא למימר דטעמיה דהקדש היינו משום דערכך שוויה משמע דא"כ למה יתבטל החילול לגמרי דהא מקרא דערכך שוויה ממש לא משמע אלא שהגזבר כופה אותו להשלים המותר משום פסידא דהקדש אבל מידי איסורא ודאי נפיק שיצא לחולין לגמרי אי ס"ד דקרא דאל תונו בכל ענין ממעט בין אונאה בין ביטול מקח אע"כ מדקאמר ר"י לשון ביטול מקח יש להם היינו משום דביטול מקח לא אימעוט מאל תונו ואם כן קאמר שפיר דכ"ש בקרקעות אבל הקושיא הראשונה במקומה עומדת אמאי לא מפרש רש"י כאן דטעמיה דמ"ד צריך לעשות דמים מן התורה היינו משום דס"ל ביטול מקח יש להם וליכא למימר דאם כן אמאי יצא לחולין הרי נתבטל החילול הא ליתא דא"כ אמאי לא מקשה הש"ס בפשיטות למ"ד ביטול מקח יש להם בהקדישות והיאך פליג אמתני' דקתני יצא לחולין אלא ע"כ דיצא לחולין כנגד המעות משמע או שיצא לחולין כולו בתנאי אם יעשה דמים בסוף ואם כן הדרא קושיא לדוכתא. לכך נלע"ד דל' רש"י כאן היינו למאי דמסקינן דלא תיפוך ואיירי אפי' בכדי אונאה וקאמר ר"ל דצריך לעשות דמים מן התורה דהא דאימעוט הקדש מאונאה היינו דאפי' פחות מכדי אונאה חוזר וקשיא ליה לרש"י מאי טעמיה דר"ל בהא דהא כולהו דאימעטו מקרא דאל תונו היינו לענין שאינו חוזר המקח בכדי אונאה אליבא דכ"ע וביתר מכדי אונאה פליגי אי יש להם ביטול מקח או לא ובסמוך אבאר עוד דר"ל סבר דאפי' ביטול מקח אין להם ואם כן מ"ש בהקדש דממעיט לאידך גיסא דאפי' פחות מכדי אונאה חוזר אלא ע"כ סובר רש"י ז"ל דהאי דקאמר ר"ל ואפי' פחות מכדי אונאה חוזר לאו שחוזר המקח והחילול דהא קתני בהדיא יצא לחולין והיינו משום דלענין שהמקח קיים ממעטינן אפי' בכדי אונאה מקרא דאל תונו דומיא דאינך דאימעטו מהאי קרא אלא האי חוזר דקאמר ריש לקיש היינו שצריך להשלים מותר הדמים והוצרך רש"י ז"ל לפרש טעמיה דר"ל בהא מ"ש באינך דאימעטו לגמרי לכך הוצרך לפרש דשאני הקדש משום דכתיב ערכך שיווי משמע לענין שצריך להשלים מיהא הדמים והא דמפרש רש"י תחלת הסוגיא אליבא דהאי שינויא בתרא היינו משום שכן נראה לו עיקר שהיא מסקנא דשמעתין כיון דלא איצטריך לאפוכי דר"י לדר"ל וכ"נ ג"כ מל' רש"י במס' תמורה שתופס זה התירוץ עיקר בתחלת הסוגיא ודוק היטב שנ"ל נכון ליישב ל' רש"י כאן אבל עדיין צ"ע מה שכתב כן בסמוך בד"ה שחיללו אין ויבואר במקומו בסמוך אי"ה:

בגמרא אילימא בכדי אונאה בהא לימא ר"ל כו' והתנן אלו דברים שאין להם אונאה כו'. לשיטת רבינו תם דלעיל דהא דקאמר ר"י ביטול מקח יש להם היינו ביותר מפלגא דוקא הו"מ לאוקמי הכא נמי בכה"ג דהוי יותר משתות ובציר מפלגא ור"י לטעמיה דבציר מפלגא בכלל אונאה הוא ולא שייכא בהקדש ור"ל מצי סבר דכל יותר משתות הוי ביטול מקח ויש להם והא דתנן במתניתין אלו דברים שאין להם אונאה היינו באונאת שתות דוקא אלא משום דעיקר מילתא דרבינו תם מקורם מן הירוש' דפ' אלמנה ניזונית ושם מבואר להדיא דר"ל סובר דאפי' ביותר מפלגא אין להם ביטול מקח בקרקעות וע"כ היינו משום דמיעוטא דאל תונו דממעטינן כל הנך היינו לגמרי בכל ענין וא"כ ממילא דה"ה להקדש וק"ל:

בתוספות בד"ה והאמר ר' יונה אהקדישות כו' ולא היה יכול לתרץ דביטול מקח יש להם מדרבנן כו' עכ"ל. אע"ג דלפ"ז לא שייך שפיר הא דקאמר לעיל מ"ד אהקדישות כ"ש קרקעות דדוקא בהקדש שייך לומר יש להם דמים מדרבנן והיינו משום זילותא דהקדש החמירו חכמים כדאשכחן בדוכתי טובא שגזרו שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון אבל בקרקעות אי מדאורייתא אין להם ביטול מקח מאי תקנתא דרבנן שייך בהו אלא דלא איכפת לן בהא דהא דאמרי' לעיל כ"ש בקרקעות לאו ר' יונה גופא קאמר להו אלא סתמא דתלמודא וא"כ שפיר היה יכול לתרץ כי היכי דלא תקשי לר' יונה דר' יוחנן אדר"י לכך הוצרכו לפרש בע"א דא"א לתרץ כן:

בפרש"י בד"ה שחיללו אין דהא אימעיט מאונאה ל"ש גדולה ול"ש קטנה ובד"ה אח"ז לכתחלה לא ודבר תורה דערכך שוויה משמע עכ"ל. כאן ודאי התמיה קיימת היאך אפשר לפרש כן דהא הכא אליבא דר' יונה אליבא דרבי יוחנן קיימינן דקאמר בהדיא אונאה אין להם ביטול מקח יש להם והיאך כתב רש"י דהא דאימעוט מאונאה ל"ש גדולה ול"ש קטנה ועוד דהש"ס אמר לעיל מה"ט דמאן דאמר בהקדישות כ"ש בקרקעות. ונלע"ד ליישב עפמ"ש לעיל בל' רש"י דודאי הא דקאמר סתמא דתלמודא לעיל מ"ד בהקדישות כ"ש בקרקעות היינו משום דלשון ביטול מקח יש להם משמע ליה לגמרי שנתבטל החילול וע"כ מפרש למתני' דיצא לחולין בחד מהני גווני שכתבתי שם בשם התוספ' וא"כ א"א לפרש הטעם משום דערכך שוויו משמע דאם כן למה יתבטל החילול דמקרא לא משמע אלא שיורדין לנכסיו ומוציאין ממנו המותר אלא ע"כ כיון דקאמר לשון ביטול מקח היינו משום דהוי מקח טעות וכה"ג לא אמעוט מקרא דאל תונו וממילא שפיר קאמר דכ"ש קרקעות מה"ט גופא אבל הכא להאי שינויא דקאמר הש"ס איבעית אימא כ"ע אית להו דשמואל קשה היאך אפשר לומר כן דלר' יונה אליבא דר"י אית ליה דשמואל דהא שמואל קאמר מחולל ואיהו קאמר ביטול מקח יש להם והיינו שנתבטל החילול ואכתי באיסורא קאי אלא ע"כ דהשתא סבירא לן דלשון ביטול מקח דקאמר ר' יוחנן לאו שנתבטל החילול קאמר אלא לענין שצריך להשלים המותר כיון שהגיע לשיעור שבכיוצא בו בהדיוט בטל המקח ואם כן היא גופא קשיא לן מה"ט דהוי כעין מקח טעות ולא אימעוט מקרא דאל תונו יש לנו לומר שבטל החילול לגמרי כמו בכל מקח טעות לכך הוצרך לפרש דבאמת להאי שינויא תו לא אמרינן דטעמיה דר' יונה אליבא דר"י בהקדש הוי משום מקח טעות משום דלגמרי אימעוט מדין אונאה ל"ש גדולה ול"ש קטנה אלא דאפ"ה קאמר ר"י ביטול מקח יש להם והיינו לענין שצריך להשלים המותר וע"כ היינו משום דערכך שוויו משמע. ולפ"ז לא תקשי מהא דאמרינן לעיל מ"ד בהקדישות כ"ש בקרקעות דהא לאו רבי יונה גופא קאמר לה אלא סתמא דתלמודא והיינו לפי המסקנא דשמעתין דלא תיפוך וכן לשינויא קמא אבל השתא דאתינן להכי לשינויא דאיבעית אימא ממילא אידחי האי מימרא דכ"ש בקרקעות אלא מוקמינן מימרא דר' יונה בהקדש דוקא ודוק היטב:

בתוספות בד"ה ומר סבר כו' תימא דבפרק המקדיש כו' וי"ל דה"פ שחיללו אין. עי' במסכת תמורה ותראה שרש"י ז"ל עצמו נמי פי' כן:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.