פני יהושע/בבא מציעא/מו/א

פני יהושע בבא מציעא מו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוספות בד"ה ונקנינהו ניהליה אגב קרקע כו' וקשה דליקני ליה המעות בהודאה כו' עכ"ל. בפרק הגוזל הקשו התוספות אהא דשנינן הכא דאיירי דלית ליה קרקע ומה בכך כיון שיודה שיש לו קרקע יכול להקנות לו אגב קרקע ותירצו דמ"מ כיון דבאמת אין לו קרקע נמצא שאין המעות שלו מדאורייתא ואין יכול לחלל עליו אף ע"ג שיכול להוציא ממנו בדיינים ע"ש באריכות. אבל כאן לענין שיודה על המעות לא שייך לתרץ כן דאף לפי האמת המעות הוא שלו משום דקי"ל שאדם יכול לחייב עצמו דרך הודאה אף במה שאינו חייב ואף במה שאינו יכול לקנות מצד הקנין והיינו שחכמים תקנו שלשון הודאה יועיל בכל ענין. ולפ"ז א"ש דמקשו שיודה דרך חיוב להעמיד לו גוף המנה בעין ועיקר הקנין הוא דרך חיוב להבא שרוצה להקנות לו המנה להבא אלא כדי שיועיל הוא אומר בלשון הודאה ובלא"ה צ"ל כן דאי דרך חיוב גרידא אכתי ה"ל מלוה גבי דהיאך ואין יכול לחלל על מלוה שיש לו ביד אחרים אע"כ דמקנה לו ע"י הודאה גוף המנה בעין. ובזה יש ליישב המשך קושיית התוספות לדבריהם הקודמים דבלא"ה היה אפשר לומר דאף ע"י אודייתא אינו מועיל לענין חילול כיון דיכול לחזור בו ולומר משטה אני בך לא סמכא דעתיה דהיאך ולא הוי כשלו אם לא שנא' שיעשה ההודאה גופא בקנין דתו לא מצי למימר משטה אני בך כדאיתא סימן פ"ח וע"ז היינו יכולין לומר דאיירי דלית ליה סודר אבל לדבריהם הקודמים דע"כ איירי דאית ליה סודר א"כ מקשו שפיר ודו"ק:

בד"ה אלא ש"מ דאין מטבע כו' ונטר עד הכא כדי להקשות לתרווייהו כו' עכ"ל. ולכאורה היה אפשר לומר דבלא"ה לא הוי מצי להקשות לעיל והיינו לפירוש התוספות דעיקר הקושיא היינו משום דלא משמע ליה לאוקמי בגברא ערטילאי דלית ליה לא קרקע ולא סודר אבל מחדא לחוד לא איכפת ליה ואם כן כיון דפלוגתא דנעשה חליפין רב ולוי פליגי בה ולא מסיימי וא"כ לא מצי להקשות בפשיטות למ"ד נעשה חליפין דדלמא לוי הוא דס"ל הכי ולדידיה לא קשה מידי דהא שמעינן ללוי דס"ל קונין בכלי של מקנה דוקא וא"כ איירי שהמקנה אין לו סודר ויש לו גורן והקונה יש לו סודר ואין לו גורן אבל לרב פפא מקשה שפיר כיון דאמר דכ"ע מודו דמטבע נקנה בחליפין וא"כ קשה מיהא למ"ד בכליו של קונה וליכא למימר דלית ליה סודר דא"כ הוי ערטילאי וק"ל. ולפמ"ש לעיל בלא"ה לא קשה מידי משום דפלוגתא דרב ולוי היה מקום לדחות ולומר דלא איירי כלל לענין קנין סודר אלא בחליפין דשוה בשוה מש"ה נטר עד הכא ודו"ק:

בגמרא ואי ס"ד אין מטבע נעשה חליפין הויא ליה הלואה ואסור ופרש"י כיון דאפילו יש לו נמי אין קנויין לו במקום שהם שם כו'. ולכאורה יש לדקדק דלמא איירי הכא שנותן לו בתורת דמים ואף ע"ג דקי"ל דמעות אינן קונות מ"מ צריך לקבל מיהא מי שפרע ולקמן בפרק איזהו נשך משמע דכיון שאם בא לחזור קאי עליה במי שפרע שפיר קיימי ברשותיה דהיאך ולא הוי כריבית ויש ליישב וצ"ע או שזה כעין מאי דמשני רב אשי בסמוך וכפי' התוספות שם:

בפרש"י בד"ה רב אשי אמר לעולם בפרוטטות כו' ומיהו טעמא לאו משום דנקנה בחליפין כו' עכ"ל. מסתימת לשון רש"י נראה דלרב אשי נמי מיירי אידי ואידי בפרוטטות וא"כ אמאי הוצרך לטעמא אחרינא דנהי דקושט' דמילתא הכי הוא לרב אסי דאפילו בתורת דמים מותר מ"מ מתניתין בלא"ה מיתוקמא שפיר מטעמא דחליפין ויש ליישב משום דרש"י לשיטתו דמטבע לא מיקרי כלי כלל ואם כן הא דקאמר בפרוטטות אידי ואידי פירי הוי והיינו פירות ממש וכמ"ד פירי עבדי חליפין ואם כן למאי דקי"ל כמ"ד פירי לא עבדי חליפין לא מיתרצא בהאי שינויא אפילו בפרוטטות ומש"ה הוצרך רב אשי לטעמא אחרינא. מיהו לפמ"ש לעיל דבחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו דמהני בפירות אם כן א"ש הא דקאמר אידי ואידי פירי הוי אליבא דכ"ע דהא בשוה בשוה עסקינן ולפ"ז צ"ל הא דהוצרך רב אשי לטעמא אחרינא היינו משום דלא משמע ליה לאוקמי אידי ואידי בפרוטטות אלא הפרעון לחוד הוא בפרוטטות אבל המעות שנותן השלחני מעות ממש כפירוש התוספות וכבר כתבתי שיטת המפרשים דהא דקאמר אידי ואידי פירי הוי היינו עדיפי מפירי כדין כלי ולא נהירא כמו שכתבתי:

בתוספות בד"ה כל הנעשה כו' א"נ ללוי הוי פי' זה כמו לרב כו' והדתנן המחליף פרה ללוי הוי פי' כו' בהנאת קבלת חמור וכן החליף שור בפרה דבסמוך עכ"ל. וזה נראה דוחק גדול לפרש כן ובעל המאור כתב דהמחליף פרה בחמור היינו בדמי חמור כדמוקי לקמן ומיישב בזה לפי שיטתו דבעלי חיים פירי נינהו דלא תיקשי מכל הנך וממילא דא"ש נמי אליבא דלוי אבל גם זה דוחק וכבר האריך הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות להקשות ע"ז מסוגיא דכתובות ע"ש. אמנם לענ"ד מיתוקמא בפשיטות לפמ"ש דחליפין דשוה בשוה אינן מדין קנין סודר כלל דליבעי כליו של מקנה אלא קונה בקנין גמור מטעם שוה כסף כמו שהארכתי בריש הסוגיא ומה"ט נמי א"ש ההיא דמחליף פרה בחמור וכל הני מתניתין דאיירי בכה"ג דשוה בשוה ומהני אפילו למ"ד דבעלי חיים פירי נינהו ודו"ק:

בד"ה ש"מ מטבע נעשה חליפין כו' וא"ת והלא יאמר נשרפו חיטיך בעלייה כו' עכ"ל. כאן הבן שואל מאי ענין קושיא זו לכאן דלעיל בריש הסוגיא ה"ל להקשות כן. ויש ליישב משום דלעיל בריש הסוגיא וכן בההיא דשלחני איירי הכל במחליף מטבע במטבע ואם כן לא שייך לומר נשרפו חיטיך בעליה כמ"ש התוספות לעיל בפרק המפקיד דף מ"ג משום דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ע"ש אבל הכא דכללא כייל כל הנעשה דמים באחר ולמאי דס"ד דהיינו מטבע היינו דבמטבע קונה כל המטלטלין בתורת חליפין אם כן מקשו שפיר וק"ל:

בא"ד ובקנין סודר דשכיחא ליכא למיחש כו' דכיון דלא קיבל המוכר המעות טרח ומציל כו' עכ"ל. יש להקשות דלשיטת התו' דחליפין דשוה בשוה נמי בכלל חליפין אם כן התם מאי איכא למימר שהרי יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה כיון שכבר קיבל כנגד מעותיו. אבל באמת לא קשה מידי שהרי לעיל בפרק המפקיד הקשו התוספות מה הועילו חכמים בתקנתם דמעות אינן קונות שלא יאמר נשרפו חיטיך בעלייה דא"כ עכשיו נמי יאמר נשרפו מעותיך בעלייה ותירצו שני תירוצים אי משום דמעות אין לו שמירה אלא בקרקע או משום דהמעות נמי קאי באחריותו אף אם יתבטל המקח והיינו משום דמותר להשתמש בדמים כמ"ש שם באריכות. נמצא דלפ"ז בחליפין דשוה בשוה מחליף פרה בחמור לא שייך לתקן כלל שלא יקנה כדי שלא יאמר לאחר שמשך הפרה נשרף החמור בעלייה דא"כ עכשיו נמי אי אמרינן דאינו קונה יאמר לו נשרפה פרתך וכדומה לזה דהתם לא שייכי שני תירוצי התוספ' דלעיל דהיתר תשמיש המחייב באחריות היינו דווקא במעות וזה מבואר וכ"ש דלא שייך כלל תירוץ הראשון וא"כ מעיקרא לא קשיא להו לתו' אלא מקנין סודר ממש דהדר הסודר לרשותו מיד אחר הקנין ואף אם אינו מחזירו אינו אלא דבר מועט ואם כן מקשו שפיר דבכה"ג היה להם לתקן שלא יקנה כדי שלא יאמר כו' אבל עכשיו דאינו קונה ליכא למיחש שיאמר נשרף הסודר כדכתיבנא ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.