פני יהושע/בבא מציעא/לד/א

פני יהושע בבא מציעא לד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא מתקיף לה ר' זירא א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי. וקשיא לי דטפי ה"ל לאקשויי דאפילו גוף הפרה לא משלם אלא כשעה שמסרה לו וא"כ מסר לו עגל ונעשה שור בשעת הגניבה לא ישלם אלא דמי עגל כשעה שמסרו לו שהרי מאותה שעה מקנה לו ומה ששבח וגדל אח"כ ברשותיה קא שבח ועוד נראה דע"ז לא היה שייך לשנויי נעשה כאומר לו חוץ משבחה דא"כ למה נוטל הכפל נגד מה שהשביחה משעת פקדון עד שעת גניבה ואף על גב דהטור ח"מ כתב דקושטא דמילתא זוכה נמי בשבח מחמת יוקרא שכתב דהיכא שבשעת הפקדון היתה שוה סלע ולבסוף שוה ד' אינו נותן אלא סלע וכל השבח שלו מ"מ משמע דהיינו דוקא כשנתייקרה מחמת שינוי השער דה"ל שבחא דמעלמא אבל בשבח מחמת עצמה ליכא למ"ד וכ"ע מודו דצריך לשלם כשעת הגניבה ופשיעה וא"כ קשיא לן דלסברת המקשה וכן לתרצן בלישנא קמא שמקנה לו בשעת מסירה מעכשיו למה לא יקנה ממילא כל השבח בגוף הפרה. אח"ז עיינתי בש"ך סי' רצ"ה שכתב דאף לענין שבח דיוקרא לא זכה אלא במה שנתייקר משעת תשלומין ואילך והטעם דנעשה כאומר לו לכשתשלם לי דמי הפרה כפי שיפסקו הדיינים עליך תהא פרתי קנויה לך מעכשיו וא"כ ממילא לא מקנה ליה אלא כשישלם לו כל דמי שווי' בשעת התשלומין כפי הדין ע"ש שכ"כ והיא דעת הראב"ד וא"כ מיושב ג"כ הקושי' שהקשיתי אבל עדיין דבריו צריכין תלמוד ועיין בל' הרמב"ם והטור ואין להאריך:

בפרש"י בד"ה נעשה כאומר לו בשעה שמסרה לו עכ"ל. וכתב מהרש"א דלא הוי צריך לפ' כן אלא דלהאי לישנא בתרא נעשה כאומר לו סמוך לגניבתה והביא ראיה לדבריו מסוגיא דשלם לבנים. ולענ"ד א"א לפ' אלא כפרש"י וכ"נ מלשון התוס' להדיא והטעם דודאי אשעת מסירה שייך שפיר לומר נעשה כא"ל דאמדינן דעתיה דעל דעת כן מסרו לידו שאם ישלם לבסוף אחר שתגנב יקנה למפרע משעה א' קודם הגניבה וכיון דאומדן דעת הוא ה"ל כאילו אמר כן בפירוש בשעה שמסרו אבל אשעה א' קודם הגניבה לא שייך למימר כלל נעשה כא"ל כן באותה שעה שהרי לא נתבררה למפקיד אותה השעה ואין לו שום עסק עם הנפקד באותו זמן כדי שנא' דה"ל כאילו אמר כן ומה שהביא מהרש"א ראיה לדבריו יתבאר לקמן דאדרבא משם תשובה לדבריו ובאמת לא ראיתי לשום פוסק או מפרש שמפרש כלשון מהרש"א אלא כפי' רש"י וק"ל:

בגמרא אמר רחב"א כו' לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר כו'. וכתב הרא"ש דבאומר הריני משלם לא מקנה לו הכפל עד שישבע תחלה שבועה שאינה ברשותו משא"כ בשילם אע"פ שלא נשבע עדיין ע"ש באריכות וכ"כ הטוח"מ סי' רצ"ה וקשה דא"כ מאי מקשה בסמוך ממתני' שילם אין לא שילם לא דהא איכא למימר בשילם פסיקא ליה אף על גב שלא נשבע עדיין משא"כ באמר ועוד שיש לפרש כן לשון המשנה גופא דהא דקתני שילם ולא רצה לישבע עיקר החידוש אף על גב שלא רצה לישבע אפילו השבועה המוטלת עליו אחר התשלומין דהיינו שבועה שאינה ברשותו אפ"ה זכה בכפל ואם כן לא מצי למיתני אמר ויש ליישב דאם כן ה"ל למיתני שילם ולא נשבע מאי ולא רצה לישבע אם כן משמע דעיקר התשלומין אינם אלא בשביל שלא רצה לישבע דהיינו שבועה שלא פשעתי משום שאינו יכול לישבע בבירור ולא קאי כלל אשבועה שאינה ברשותו וכמ"ש הש"ך דסתמא דמילתא נשבע תחילה שאינה ברשותו ואח"כ משלם ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.