שיטה מקובצת/בבא מציעא/לד/א

שיטה מקובצת בבא מציעא לד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נעשה כאומר לו לכשתגנב וכו'. פירוש, אומדן דעתא הוא, דניחא ליה דליקני כפילא, משום דמשלם ליה מדעתו מיהו קשיא לן הכא, מדאמרינן דבעל הבהמה מקני ליה כפילא לשומר, אלמא לשומר לא קרינן ביה מבית האיש, אם כן לבעלים אמאי משלם, והא הוה ליה כגונב אחר הגנב דלא משלם לא לבעלים כפל ולא לגנב. וניחא לן, שאני אומר, דפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה, ומבית הבעלים קרינן ביה. והשתא קשיא לי, לרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי, כיון דשומר חייב באחריותה ליחשביה כבעלים. ואיכא למימר, דלא דמי חיוב שמירה לאחריותה דבהמה, משום דבשמירה איכא אנפי דלא מיחייב ואחריות בכל אנפי מיחייב עלה. הראב"ד.

אי הכי גיזותיה וולדותיה נמי, כלומר, גזות וולדות שהיו לה בבית שומר, דהא איגלי מילתא דמשעת משיכה מקניא ליה. ולא דמי לפרתי קנויה לך מעכשו ולאחר שלשים יום דגופה קני מעכשו וגזות וולדות לאחר שלשים יום, דהתם כיון דאמר לו מעכשו לאחר זמן, משמע מעכשו קני מקצת ולאחר זמן קני השאר, אבל באומר לכשיעשה דבר פלוני קני מעכשו, הרי זה כעין תנאי, ולכשישלם התנאי קונה הכל מעכשו וכדאמרינן בפרק איזהו נשך, דבדאמר לכי מייתית קני מעכשו דנעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמני, פרתי קנויה לך מעכשו ולאחר שתגנב, דהשתא קני גופה מהיום וגיזות וולדות לא קני עד לאחר שנגנבה. יש לומר, דהיינו הא נמי דקא מתרץ חוץ מגזותיה, דדא ודא אחת היא, ובין בהא ובין בהא איכא לאקשויי נמי מאן פסקה. אי נמי יש לומר דאי אמר לו מעכשו ולאחר שתגנב לא קנה כפילא דקרנא דגנבה וחיוב כפילא דקרנא באין לו כאחד וכל האומר מעכשו ולאחר זמן לא קני פירי עד לאחר אותו זמן אם כן מאימת קני האי פירי פרה זו לאחר שתגנב וכבר קדמו חיוב כפל ודבעלים הוי, כן נראה לי. הרשב"א. ועיין פרק ח' מהלכות שאלה ופקדון במגיד משנה.

וזה לשון הרא"ש ותלמיד הר"פ: אי נמי דקיימא באגם. הקשו בתוספות, תימה, דנימא נעשה כאמר ליה לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשו וסמוך לגנבה, דהשתא קני אפילו עומדת באגם וכו'. יש לומר, דלא מצי לאוקמי הכי, דאם כן המשיכה אינה נגמרת עד סמוך לגנבתה, והקנין לא יגמור עד סמוך לגנבתה, ואם כן כל ימי היותה אצלו עד שעת הגנבה צריך שתהיה במקום שהמשיכה וקנין מהני, דהיינו בסימטא, ואי אפשר באותן הימים שלא תלך לרשות הרבים, הילכך לא קני. עד כאן.

מסתברא, שבחא דמעלמא עביד דמקנה, שבחא דמגופה לא עביד דמקנה. ואף על גב דמקנה ליה יוקרא, כדאיתא לקמן בעובדא דכיפי, ההוא כשבחא דאתי מעלמא דמי, כיון דזימנין דלא אתי, ולאו בגופא ממש תליא מילתא. ובדין הוא דהוה מצי לתרוצי, דהכא במאי עסקינן, בשהקנה לו גופה של בהמה לכפילותה ויוקרא דידה כמקנה דקל לפירותיו אלא דבעיא במסכת גיטין היא אי מצי מקנה בהמה לקנס ולכפל, כיון דלאו מגופה ממש אתו כפירות דקל. איכא דאמרי, אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב וכו'. ודוקא בגנבה אמרינן הכי, אבל באבדה וכל היכא דאיתה מצי מקנה לה, בשעת תשלומין דוקא מקנה לה, וכן פירש מרי.

מאי בינייהו, איכא בינייהו קושיא דרבי זירא. פירוש, דלהאי לישנא ליכא לאקשויי דליקני גיזותיה וולדותיה דמשעת משיכה ואילך. ואם תאמר, וללישנא בתרא אמאי איצטריך תנא למתני חוץ מגיזותיה וולדותיה.

ויש לומר, דהיא גופה קמשמע לן, דלא מקני ליה פרתו משעת משיכה כלישנא קמא. הריטב"א.

וזה לשון הרא"ש: קשה לי, להאי לישנא דסמוך לגנבתה, לא מיפרשא שפיר האיך ברייתא דחו מגיזותיה, דאי קודם גנבה, פשיטא, אכתי לא קנאה. ויש לומר, דאתא לאשמועינן פירושא דמתניתין, דנעשה כאומר לו סמוך לגנבתה, ומשום הכי לא קנה גזות וולדות דקודם גנבה, דאם תמצא לומר כאומר קנויה לך מעכשו, אם כן אפילו גזות וולדות היה קונה, דלא מסתבר למימר סתמא דמילתא שבחא דאתי מעלמא אקני ליה ולא שבחא דגופא. עד כאן.

אי נמי דקיימא באגם. קשיא לי, היכי מוקי לה רבא בהכי, דאם איתא לא משכחת לה למתניתין אלא היכא דנגנבה בבית שומר ממש ולא באגם, וכל שכן בצידי רשות הרבים וכל שכן ברשות הרבים אלא בבית שומר ובעדים. ומתוך הדחק יש לי לומר, דרבא כרב נחמן רביה סבירא ליה, דאמר בפרק הכותב, האומר לחברו משוך בהמה זו ולא תיקני לך עד לאחר שלשים יום דאי קיימא באגם קני. והא דאמרינן הכא איכא בינייהו דקיימא באגם, לאו לרבא קא אמרינן, אלא לדידן דקיימא לן דלא קנה אלא באומר מעכשו ולאחר שלשים, כדאיתא בפרק האשה שנפלו לה נכסים. הרשב"א.

אמר ר' יוחנן לא שילם שילם ממש וכו'. , תנן שילם וכו'. ואף על גב דרבי יוחנן על מתניתין אמרה, אנן בעינן לומר דלישנא דמתניתין לא דאיק הכי, וכיוצא בזה יש בתלמוד. הריטב"א.

אלא מהא ליכא למשמע מינה. הקשו בתוספות, כיון דקשיא רישא לסיפא, נימא נעשה וכו'. ותירצה דשילם נקט וכו' ועוד יש לומר, דאמר הריני משלם שילם קרי ליה, כדאמרינן בתר הכי מי אלימא ממתניתין דקתני שילם ואוקימנא באמר וכו'. הרא"ש.

כתוב בתוספות, אבל אם אמר הריני משלם, אם נשבע תחלה, אין הכפל שלו, עד כאן. אבל הרמ"ך כתב, דהוא הדין אם אמר הריני משלם דמיקני ליה כפילא, אף על גב דאטרחיה למיתי לבי דינא, כיון דהשתא מיהא מדעתיה קאמר הריני משלם. והיינו הוא דקא דייק בגמרא, נשבע ולא רצה לשלם וכו', הא רצה מיקני ליה כפילא ואף על גב דלא שילם. עד כאן.

מתה מחמת מלאכה לא שכיח. קשיא לי, דהא אי בעי פטר נפשיה בלא היו דברים מעולם, ואפילו הפקיד גביה בעדים מצי פטר נפשיה באומר החזרתי. וניחא לי, דלא מקנה אלא בדאית ליה למפטר נפשיה בטענת שומרים בנגנבה או נאבדה ונאנסה ומתה מחמת מלאכה. הרשב"א.

שואל אף על פי שאמר הריני משלם לא מקני ליה כפילא וכו'. פירש רש"י, דאף על גב דאמרינן טעמא משום דמתה מחמת מלאכה לא שכיח, מכל מקום דוקא אמר, אבל שילם מקנה ליה כפילא. ורבינו חננאל פירש, דאפילו שילם נמי לא מקני ליה כפילא. אמר רב זביד, שואל עד שישלם וכו'. ואם תאמר ומאי איכא בין לישנא קמא דרב פפא לדרב זביד לפירוש הקונטרס דפירש דוקא אמר, אבל שילם מקני ליה כפילא, הא רב זביד נמי אמר הכי שואל עד שישלם. יש לומר, דאיכא בינייהו היכא דאתני שואל להיות כשומר חנם וכו', ככתוב בתוספות. תלמיד הר"פ.

ללישנא קמא דרב פפא ודאי לא הוי תיובתא. קצת דוחק לגירסא זו, דהוה ליה למימר לישנא קמא דרב פפא הוי סייעתא. לכך גריס רבינו חננאל, ודאי הוי תיובתא. אבל קצת קשה להאי גירסא, דלוקי כגון שהתנה להיות כשומר חנם, ולהכי קאמר דמשלם לשואל אף על גב דכל הנאה שלו, כיון דאיבעי פטר נפשיה בגנבה ואבדה. ושמא יש לומר, דאי איירי הכי, היה לו לפרש. גליון.

מי אלימא ממתניתין. צריך עיון, אמאי לא אמרינן דלכך אלימא, דמתניתין לעולם איירי בשילם ממש, ונקט שילם ולא נקט אמר, לרבותא או לדיוקא, כדפירש תוספות לעיל. גליון.

אמר השואל איני משלם, וחזר ואמר הריני משלם, הא קאמר הריני משלם, כלומר, הרי הודה לו בסוף, אף על פי שלא הודה לו בתחלה והוצרך לצעוק עליו בבית דין, אפילו הכי כיון שהודה לו בסוף שישלם לו. ולאו דוקא נקט שואל, דהא אמרינן דשואל לא מקני ליה כפילא עד שישלם אלא האי שואל משומר חנם ושומר שכר רצה לומר. אי נמי בשואל, ומיירי ששילם תיכף שהודה קודם שהוכר הגנב, וקמשמע לן, שאף על פי שציערו בתחלה וצעק עליו לבית דין, אפילו הכי הקנה לו כפילא, כיון ששילם בסוף כרצונו, ה"ר יהונתן. ובספרים שלנו לא גרסינן שואל.

אמר הריני משלם וכו'. פירוש, אמר בבית דין הריני משלם. וכל אמר דשמעתין נמי דכוותיה, דאי שלא בבית דין, ודאי בדיבורא לא מקני ליה כפילא, דלא סמכא דעתיה. ואף על גב דאמר בבית דין נמי, אפילו הכי מספקא לן כי אמר איני משלם, אי מהדר קא הדר ביה או לדיחויא בעלמא קא מיכוון. ומדבעיא לן הכי, מכלל דפשיטא לן דאי בעי למהדר מצי הדר ביה, דאי לא, מאי קא מיבעיא לן. ולפיכך למד מכאן רבינו תם, שהמחייב עצמו בבית דין בדבר שאינו מחויב בה כגון זה שאמר הריני משלם וכו', יכול לחזור בו כל זמן שלא נשבע. ולפי זה, הא דאמרינן בפרק יש נומלין, שורי גנבת, רצונך השבע וטול, נשבע ואינו יכול לחזור וכו'. ולא גרסינן נשבע ואינו יכול וכו' אלא הכי גרסינן, ונשבע אינו יכול לחזור בו וכו'. אבל הרי"ף גורס בפרק יש נוחלין, נשבע ואינו יכול וכו', נראה, שהוא סובר, שכיון שהודה אינו יכול וכו', והכי נמי מסתברא וכו'. הר"ן.

ותדע לך, שהרי בכיפי דלקמן חיובי מיחייב לשלומי ליה ומיגבא גבי לה לאפדנא מיניה, ואפילו הכי משום דאטרחיה לא מקנה ליה יוקרא, והכי נמי הא דאמרינן הכא מהדר קא הדר ביה, לאו למימרא דיכול הוא לחזור בו וכו'. הרשב"א.

ועוד, אי אמרת מצי למהדר ביה, פשיטא דכי אמר איני משלם לגמרי קא הדר ביה, אלא כדפרישית עיקר. כן נראה לי. ולהאי פירושא, אפילו אמר הריני משלם שודאי פשעתי, היינו בעיין, דאי מהדר ביה לא מקני ליה כלום, משום דמטרח ליה בבי דינא לאפוקי מיניה ממונא בעל כרחו, והיינו עובדא דאפדנא. הרמב"ן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף