פני יהושע/בבא מציעא/ח/ב

פני יהושע בבא מציעא ח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד לא קני. ופרש"י הא משיכה היא זו וכו' ואף ע"ג דשמואל גופא אמר בפ"ק דקדושין דבהמה גסה ניקנית במסירה כדתנן במתני' שם ופרש"י שם דמ"ד במסירה היינו ולא במשיכה ע"ש נראה דהיינו היכא דשייך מסירה אבל הכא דאיירי במציאה כדמשמע הסוגיא א"כ לא שייך מסירה דמאן מסר לה וכה"ג כ"ע מודו דמהני משיכה דאל"כ במה יקנה וכדמשמע מסתם מתני' דהכא ומה שלא כתבו התוספות כן היינו משום דאינהו לשיטתייהו שם בקידושין דמ"ד במסירה היינו כ"ש במשיכה וזה שדקדקו כאן בלשונם דבלא"ה צ"ל כן התם עכ"ל והיינו משום דמכאן אין הכרח דבלא"ה לק"מ אלא דקושטא דמלתא משני לשיטתם שם וק"ל:

בתוספות בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו עכ"ל. ויש לתמוה אמאי לא קשיא להו מבבא דרישא בשניהם רוכבין ולשנויי נמי הכי ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דבשניהם רוכבין כיון דשניהם שווין בתפיסה איכא למימר דאף על גב דלא קנו מ"מ כל א' מיקרי מוחזק אבל באחד רכוב ואחד מנהיג מייתי שפיר דאי ס"ד דרכיבה אינו קונה ה"ל המנהיג מוחזק גמור לגביה כיון שתפס בענין שקנה משא"כ בתפיסת הרוכב ומה"ט נראה מלשון רש"י ותוספות בסמוך דכל השקלא וטריא במתני' אינו אלא מבבא דאחד רכוב וא' מנהיג וכ"כ מהרש"א אמנם אחר העיון יראה דהתוספות לא נחתו להאי סברא מדכתבו בסמוך בד"ה א"ד וכו' וכן לעיל וכו' התם נמי אף על גב דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מיקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה כו' היה קונה עכ"ל משמע להדיא דאפילו היכא דשניהם שווין לא מיקרי מוחזקים אלא היכא שכ"א לחוד היה קונה בכח תפיסתו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא דייקו מבבא דשניהם רוכבין וי"ל דמ"מ ניחא להו לדקדק מסיפא כיון דמרישא מצי למדחי כדכתיבנא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו וכו' ומיבעיא ליה לר"י היכא דאיתנהו לתרווייהו עכ"ל. נ"ל כוונתו משום דקשה אהא דאמרינן ברכוב במקום מנהיג חד קנה וחד לא קנה דהא במתני' אמרינן באחד רכוב ואחד מנהיג יחלוקו למאי דס"ד עכשיו דאיירי ברוכב סתם לכך פרש"י דאיירי ששניהם באים לפנינו כו' פי' דהא דאמרינן במתני' יחלוקו היינו כשמכחישים זא"ז ז"א אני קניתיה תחילה לבדי ברכיבה וז"א שקנאו תחילה בהנהגה קודם שרכב חבירו דבכה"ג אמרינן יחלוקו שלפי טענתם כ"א זכה בה לבדו בקנין גמור משא"כ הכא במלתא דשמואל איירי ששניהם מודים זה לזה שתחילת קנייתם היתה בפעם א' אלא שזה נתעסק לקנותו ברכיבה וזה בהנהגה ובהא אמר שמואל דחד קני וזה שכתב רש"י היכא דאיתנהו לתרווייהו פי' שטענת שניהם אמת אלא דמ"מ קשיא לי אי ס"ד דבבת אחת לא קנו שניהם אלא אחד מי שעשה הקנין יותר טוב אם כן כשמכחישים זא"ז נמי אמאי אמרינן יחלוקו בשבועה שהרי כתבו התוספות לעיל במשנה דלא אמרינן יחלוקו אלא היכא שחלוקה יכולה להיות אמת והכא א"א להחלוקה להיות אמת שאם זכו בה שניהם כא' לא קנה רק האחד מהם שעשה הקנין יותר טוב וי"ל דנהי דלפי טענתם אין החלוקה אמת מ"מ יכול להיות ששניהם נתעסקו תחילה כאח' ברכיבה או בהנהגה ומה שאינן טוענין כן היינו שכל א' סובר שלפי טענתו הקנין שלו יהיה יותר טוב כגון שזה סובר קנין דרכיבה עדיף מהנהגה וזה להיפך נמצא שהחלוקה יכולה להיות אמת בשום צד ומכ"ש דא"ש לפרש"י לעיל דהיכא דליכא רמאי לעולם אמרינן יחלוקו וה"נ ליכא רמאי דכיון שנתעסקו שניהם כא' כל א' סובר שהוא נתעסק בקנייתו תחילה ודו"ק:

בתוספות בד"ה רכוב עדיף וכו' אלא במה שהוא תפוס במוסירה וכו' עד סוף הדיבור. המפרשים נדחקו בביאור דבריהם דא"כ מעיקרא מאי קא מיבעיא ליה לר"י אי רכוב עדיף משום דתפוש במוסירה דהא איהו גופא מסיק בסמוך דמוסירה לא מהני לענין מציאה. ולענ"ד דבריהם מבוארים למאי דכתבו בסמוך דמספקא ליה לר"י נמי אי רכוב לחוד קנה וחדא מגו חדא קא מיבעיא ליה וא"כ פשטא דמלתא דתפוס במוסירה לא מהני כלל לענין שיקנה הרכוב לחוד אלא הספק ברכוב לחוד היינו אי חשיבא בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה פורתא או נאמר דלא חשיבא אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא והרוכב אינו עושה שום מעשה בהליכתה והדר קמיבעיא ליה לר"י דאת"ל דרכוב לחוד קונה והיינו משום דחשיב בהכי אזלה מחמתיה א"כ יש לספק אי קונה במקום מנהיג משום טעמא דתפוס במוסירה כיון דבלא"ה עיקר הקנין נעשה מחמת דאזלא מחמתיה ובכה"ג ודאי שייך טעמא דתפוס במוסירה שיקנה אפילו במקום מנהיג כיון דאיכא תרתי וע"ז פשיט ר"י מעיקרא דמוכח מיושב דלא חשיב בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא א"כ ודאי ברכוב לחוד נמי לא קנה דאי משום דתפיס במוסירה לחוד אינו מועיל כלל לענין גוף הקנין ור' יוסף הוא דלא סליק אדעתיה דמוסירה אינו מועיל לענין גוף הקני' ומש"ה קשיא ליה היכי פשיט יושב מרוכב ומהדר ליה ר"י ה"נ דתפיס במוסירה אינו מועיל לענין גוף הקנין כיון דלא חשיבא אזלה מחמתיה בהכי אבל אי הוי חשיב אזלה מחמתיה היה מקום להסתפק שיועיל הטעם דתפוס במוסירה שיקנה ג"כ במקום מנהיג זה נ"ל ברור ודו"ק:

בתוספות בד"ה או דלמא מנהיג עדיף כו' תימא דלפשוט ממתניתין. לכאורה יש לדקדק דמאי קושיא דלפשוט ממתני' הא מצינו לאוקמי מתניתין דרכוב ומנהיג יחלוקו בדלא תפוס במוסירה דבכה"ג רכוב לחודיה ודאי קני וה"ה נמי ברכוב לגבי מנהיג יחלוקו משא"כ במילתא דרב יהודה ושמואל דאיירי ברכוב שתפוס במוסירה כמו שכתבו התוספות להדיא בדבור הקודם א"כ שפיר מספקא ליה לר"י דלמא רכוב כה"ג עדיף ממנהיג אלא דאפשר דלא משמע להתוספות כלל לאוקמי רכוב דמתניתין בדלא תפוס במוסירה כיון דסתמא קתני דנהי דמוקמינן בשמעתין בסמוך דרכוב דמתני' במנהיג ברגליו היינו משום דאורחא דמילתא הכי שכל רוכב מסתמא מנהיג ברגליו כמבואר להדיא מלשון רש"י שכתב כדרך רוכבי סוסים משא"כ לענין תפוס במוסירה הוא להיפך כיון דסתם רוכבי סוסים תופסים במוסירה א"כ אי ס"ד דמתני' איירי בדלא תפוס במוסירה לא הוי למסתמא אלא לפרש אע"כ דבכל גווני איירי ומש"ה מקשה התוספות שפיר דתיפשוט. אבל אי קשיא לי הא קשיא דאפ"ה לא מצי רב יהודה למיפשט ממתני' דהא כל כמה דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דמפיך שמואל ממתני' דכלאים אם כן בפשיטות היה סובר דמתני' דכלאים כפשטיה דחכמים מחייבים ור"מ פוטר ולפ"ז תו לא מצינו לאוקמי מתני' דידן כרבנן דהתם דא"כ תיקשה השתא יושב קני רכוב מיבעיא כדמקשה בסמוך אליבא דר"מ אע"כ היה צ"ל דמתני' דידן כר"מ דס"ל יושב לא קני משום הכי איצטריך לאשמעינן ברכוב דתפוס במוסירה דקני ולפ"ז א"ש נמי סיפא דמתני' א' רוכב וא' מנהיג דיחלוקו דודאי בכה"ג נהי דמהני תפיסת מוסירה לענין שיקנה אפ"ה לא עדיף ממנהיג אלא כי הדדי נינהו כיון דכל חד באפי נפשיה קני משא"כ שמואל ס"ל כרבנן דר"מ דמחייבי ביושב וא"כ רכוב בכה"ג היכא שאין תפוס במוסירה אפ"ה קני לחודיה ולפ"ז שפיר מספקא ליה בסתם רכוב שתפוס במוסירה דא"ל דעדיף ממנהיג כיון דאיכא תרתי דאזלה מחמתיה מעט והוא קנין גמור לרבנן ואיכא נמי עדיפותא דתפיסת מוסירה. משא"כ לבתר דאסיק ר"י אדעתיה דשמואל מפיך למתני' דכלאים פשיט שפיר דרכוב דומיא דיושב שאינו תפוס במוסירה לא קני משום דאזלא מחמתיה מעט לא מהני כלל א"כ ה"ה רכוב שתפוס במוסירה כמ"ש התוספות וקרוב הדבר לשמוע דמה"ט גופא מפיך שמואל מתני' דכלאים כי היכי דליתוקמא מתנית' דהכא כחכמים דפטרי ביושב דא"א לאוקמי מתני' כמאן דמחייב ביושב דא"כ תיקשה אמתני' דהכא השתא יושב קני רכוב מיבעיא ועוד דהוי פשיטא ליה לשמואל לאידך גיסא מאן דס"ל ביושב קני אע"ג דלא תפוס במוסירה ולא שני ליה בין אזלא מחמתיה מעט להרבה וא"כ ממילא דרכוב שתפוס במוסירה עדיף ממנהיג וקונה הכל מש"ה איצטריך ליה לשמואל להפוכי דחכמים פוטרים בכלאים ומתני' דהכא שפיר כוותייהו. ובישיבה העליתי עוד דאפשר לומר דהא דאמר בגמר' וכ"ש רכוב במקום מנהיג לא בעי למימר דרכוב שתפוס במוסירה לא קני אפי' לחודיה אלא דאפי' את"ל דלחודיה קני אפ"ה פשיטא טובא דאין שום סבר' לומר דרכוב אפילו בכה"ג עדיף ממנהיג כדפרישית אע"כ כיון דאמר שמואל חד קני וחד לא קני היינו דמנהיג לחודיה קנה במקום רכוב ובהכי הוי א"ש הא דקאמר בגמ' אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה היינו משום דתרוייהו מספקא ליה ופשיט נמי תרווייהו דלעולם שמואל תרתי אמר דרכוב שאינו תפוס במוסירה אפילו לחודיה לא קני וברכוב במקום מנהיג את"ל דלחודיה קני אפ"ה במקום מנהיג לא קני וכמו שאבאר לקמן מלשון רש"י בשילהי שמעתין דא' רוכב וא' תפוס במוסירה ע"ש:

נחזור לענינינו דכיון דיש ליישב קושיית התוספ' אפי' בלא הך סברא דאף על גב דלא קני מיקרי מוחזק א"כ ממילא נמי דאין צורך לדחוק בסמוך בשמעתין בהאי דמקשה אי לר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא ולא אסיק אדעתיה דעיקר רבותא דמתניתין היינו ברכוב במקום מנהיג והתוספ' בד"ה מהו דתימא נדחקו בזה כמבואר למעיין ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא אלא לבתר דמפיך ליה שמואל מתניתין דכלאים משום הך קושיא גופא לפ"ז אי ס"ד דמתני' אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג כה"ג יחלוקו אפי' למאן דמחייב א"כ לא הוי איצטריך ליה לשמואל להפוכי ושפיר יכול לומר דחכמים מחייבים אע"כ כדפרישית דמאן דס"ל יושב קני אם כן רכוב שתפוס במוסירה באמת עדיף ממנהיג והרכוב קונה לגמרי אם כן מקשה הכא שפיר. ולפ"ז נתיישבו כל קושיות התוספות וסלקא נמי שמעתתא שפיר דכולה מתני' בקניה אתא לאשמעינן ולא במה דאיקרי מוחזק והיינו מדקתני סיפא בזמן שהן מודים דפשטא דמילתא איירי שעיקר הודאתם היה באותו קנין גופא וכן נראה לי נכון:

בפירש"י בד"ה אלא לאו רבנן וכו' ותיובתא לר"י דפשיט רוכב מיושב עכ"ל. נ"ל כוונתו דלא תימא דהוי נמי תיובתא עליה דשמואל במאי דקאמר דרכוב במקום מנהיג חד קני ובמתני' קתני דיחלוקו ובאמת לק"מ כדכתיבנ' לעיל דמתני' איירי שמכחישים זא"ז ושמואל איירי כששניהם מודים וכמ"ש התוס' בד"ה א"ד לכך כתב רש"י דלא הוי תיובתא אלא עליה דר"י וזה שהוסיף עוד בלשונו לפרש דפשיט רוכב מיושב נ"ל משום דלכאורה קשה הא אסקינן דמוסירה לא קני וממילא משמע דתו ליכא לחלק בין רוכב ליושב וא"כ מה מקשה עליה דר"י דודאי ניחא לן לאוקמי מתני' כר"מ אף על גב דמשנה יתירה היא ממאי דנוקי כרבנן ותקשה מתני' אהדדי מרוכב איושב ול"ל נמי דאשמואל גופא קא מקשה אמאי איצטריך לאפוכי לעיל מתני' דכלאים אמאי לא תני לה כפשטא ותיקו כסתם מתני' דהכא הא נמי ליתא דא"כ הדרא קושיית הש"ס לדוכתא השתא יושב קני רכוב מיבעיא לכך פירש"י דהמקשה דהכא סובר דבע"כ יש איזה סברא לחלק בין רכוב ליושב והיינו דאף ע"ג דמוסירה לחוד לא קני וכן הא דאזלה ממילא לחוד לא קני מ"מ ברכוב דאיכא תרווייהו מצטרפי וקני כן הוא לסברת המקשה ואפשר דמש"ה לא משמע ליה שיקנה במקום מנהיג כיון שהקנינים גרועים דאל"כ תקשה מתני' דהכא דלא כמאן כנ"ל בכוונת רש"י ועיקר הקושיא דמוכח דרכוב לחוד קני דאל"כ לא הוי מוחזק כמ"ש תוס' ואף אם נאמר דרש"י לא נחית לזו הסברא מ"מ מוכח שפיר דמשנה יתירה היא ומאי קמ"ל אי לאו דרכוב לחוד קני וכדאמרינן לעיל בסתמא דתלמודא דמשנה יתירה קמ"ל דרכוב קנה ועיין מזה בסמוך ליישב כולהו בבי דמתני' בבהמה למאי איצטריכי בין לסברת המקשה ובין למסקנא דשמעתין:

בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו. נ"ל דאף על גב דמתניתין סתמא קתני אפ"ה מוקי לה במנהיג ברגליו משום דכל רוכב ע"כ מנהיג ברגליו ולא סגי בלא"ה והא דמספקא ליה לשמואל היינו בהאי גוונא גופא דאיירי בה ששניהם מודים שהתחילו להתעסק שניהם כאחד זה ברכיבה וזה בהנהגה ברגע א' ממש וא"כ דרכוב אינו קונה אלא מצד שמנהיגה ברגליו ע"כ כבר קדמו המנהיג ביד שתפס בה בעת שהתחיל הרוכב לישב עליה לרכוב ועדיין לא הנהיגה ברגליו אבל אם נאמר דרכוב קונה מצד הרכיבה לחוד שפיר י"ל דקנו תרווייהו ודו"ק:

שם בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו כו' עד סוף הסוגי'. והרי"ף ז"ל השמיט הא דשמואל וכל שקלא וטריא דהכא דאיירי בה רב יהודא ורב יוסף ולא הביא אלא המשנה כפשטה ונראה מדבריו דליתא להך אוקימתא דמוקמי' הכא דאיירי במנהיג ברגליו ואף הרמב"ם ז"ל הלך בעקבי הרי"ף רבו ובדבריו מבואר להדיא בכמה דוכתי בחיבורו דרכוב לחודיה קני אפילו בלא מנהיג ברגליו וברכוב במקום מנהיג יחלוקו ואף שבפירוש המשניות כתב להדיא דרכוב דמתני' איירי במנהיג ברגליו אפ"ה נראה שבחיבורו בפסקיו חזר בו. ועוד שהרי בפ"ח מהלכות כלאים פסק הרמב"ם ז"ל להדיא שהיושב בקרון סופג ארבעים אם כן מבואר דיושב לחודיה קני וכ"ש רכוב דתפוס במוסירה וכבר עמדו כל גדולי המחברים על זה לתמוה על הרי"ף והרמב"ם ז"ל מה ראו על ככה דהא משמע בכולה שמעתין דליכא מאן דפליג עליה דשמואל בהא דמפיך למתניתין דכלאים. ואף דלכאורה משמע מסתמא דתלמודא לעיל בסוגיא דמגביה מציאה לחבירו דקאמר הש"ס אלא מהא דתנן היו שנים רוכבים כו' ודלמא הא קמ"ל דרוכב נמי קני וא"כ משמע דסתמא דתלמודא סובר בפשיטות דליתא להך אוקימתא דמוקמינן הכא במנהיג ברגליו דאלת"ה איפכא ה"ל למימר ודלמא הא קמ"ל דמנהיג קונה במקום רכוב אף על גב דמנהיג ברגליו משא"כ בהא דרכוב קני ליכא רבותא כלל כיון דמנהיג ברגליו אלא דמ"מ אין זה מספיק להוציא סוגיא הערוכה והארוכה כמות שהיא בשמעתין מפשטה כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה דשמואל. ועוד דאכתי תיקשה אסתמא דתלמודא גופא דקאמר לעיל ודלמא הא קמ"ל דרוכב נמי קני שהרי אף אם נאמר דליתא להך אוקימתא דמנהיג ברגליו וליתא נמי להך מימרא דשמואל דמפיך למתני' דכלאים אלא כפשטא דמתני' דחכמים מחייבים ביושב דא"כ כ"ש דלא שייך למימר ודלמא הא קמשמע לן דרוכב נמי קני והיאך אפשר לומר כן דאכתי קשיא קושית הש"ס גופא דמקשה השתא יושב קני רכוב מיבעי' וכה"ג גופא יגדל התימא על הרמב"ם ז"ל. והנראה לע"ד ליישב בענין זה ע"פ השיטה שכתבתי לעיל דשמואל ס"ל להדיא בפ"ק דקידושין דבהמה נקנית במסירה. וכבר כתבתי דלפרש"י שם היינו במסירה דוקא ולא במשיכה ולפירוש התוספות במסירה וכ"ש במשיכה דלעולם משיכה עדיף ממסירה א"כ לפ"ז מצינן למימר בפשיטות דהא דמפיך שמואל מתני' דכלאים היינו מה"ט גופא כי היכי דתוקים מתניתין דהכא כחכמים ואי ס"ד דחכמים מחייבים ביושב תו לא מיתוקמא מתניתין כוותייהו דא"כ תקשה קושית הש"ס השתא יושב קני רכוב מיבעיא. ולפ"ז כולה מתני' מייתרא כיון דלענין רכוב קני ליכא רבותא ול"ל נמי דרישא דמתניתין איצטריך כמ"ש הרא"ש ז"ל וסיפא דמתניתין אתא לאשמעינן אגב אורחיה דמנהיג לחודיה קני דממ"נ ליכא למימר הכי אי לשיטת רש"י הא באמת לקושטא דמילתא במקח וממכר לשמואל אינו קונה במשיכה דהיינו מנהיג ופשטא דמתני' לענין מקח וממכר איירי ועוד דבמציאה נמי ליכא לאוקמי דפשיטא דקונה דאלת"ה במה תקנה כדפרישית ולשיטת התוספות כ"ש דליכא רבותא בהא דמנהיג קונה שהרי נלמד במכ"ש כיון דקונה במסירה כ"ש במשיכה ומש"ה איצטריך לאפוכי ולאוקמא מתני' דהכא כחכמים דפטרי ביושב כמ"ש וכדמסיק בש"ס. נמצא דלפ"ז שמואל דוקא הוא דמהפך למתני' דכלאים משום דאזיל לשיטתיה בפ"ק דקידושין משא"כ לדידן דלא קי"ל כשמואל בהא דפ"ק דקידושין אלא כרב דאמר במשיכה לחוד הוא דקני במקח וממכר ולא במסירה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל להדיא א"כ ממילא דתו לא צריכנא להפוכי למתני' דכלאים כלל אלא דלעולם כפשטא מיתנייא דחכמים מחייבי ביושב ואפ"ה א"ש מתני' דהכא דרכוב ומנהיג כוותייהו דהא ליכא לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא דהא שפיר איצטריך מתניתין לאשמעינן דרכוב ומנהיג דוקא קני במקח וממכר לאפוקי מסירה דלא קני ולאפוקי נמי ממתני' דפ"ק דקידושין כן נ"ל נכון וברור מאוד בעזרת האל יתברך ליישב שיטת הרמב"ם והרי"ף ז"ל וממילא רווחא שמעתתא ובלימוד הישיבה העליתי עוד דרכים אחרים ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל אלא מה שכתבתי נראה לי עיקר ודוק היטב:

בפירש"י בד"ה היינו מנהיג והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים עכ"ל. זה הל' תמוה מאד דלאיזה צורך ניתני במתני' או שהיו שניהם מנהיגים ומה חידוש בזה ועוד אמאי לא מפרש בפשיטות דהקושיא היא אבבא דרישא דשניהם רוכבין למאי קתני לה דכיון דאיירי במנהיג ברגליו מלתא דפשיטא היא ועוד דשמעינן לה מבבא דסיפא במכ"ש. ולענ"ד משום דבע"כ צ"ל דכל השקלא וטריא הכא איירי אבבא דא' רוכב וא' מנהיג דאי אבבא דשניהם רוכבים לא הוי משני מידי דלעולם הקושיא במקומה עומדת בין למאי דקס"ד מעיקרא דשניהם רוכבין היינו סתמא שאין מנהיגים ברגליהם וקמ"ל דאפ"ה קני אכתי משנה יתירה היא דשמעינן לה במכ"ש מבבא דאחד רוכב דאפילו במקום מנהיג מהני וכן למאי דמסקינן דאיירי במנהיג ברגליו ואיצטריך לאשמעינן באחד רוכב ואחד מנהיג דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג ותפיס בה א"כ אכתי בבא דשניהם רוכבים מייתרא לגמרי אע"כ דשניהם רוכבים ודאי לגופא איצטריך כמ"ש הרא"ש דסד"א דכיון דשניהם רוכבין הראשון עיקר והאחרון טפל כדרך העבדים ע"ש ברא"ש וא"כ בין אי איירי ברוכבים סתמא בין אי איירי במנהיגים ברגליהם לעולם איצטריך לגופא ומש"ה ע"כ דיוקא דש"ס מבבא דאח' רוכב וא' מנהיג וקס"ד מעיקרא דברוכב סתמא איירי וקמ"ל חדא מתרי אנפי אי לאשמעינן דרכוב קונה אפילו במקום מנהיג או להיפך דאף על גב דלא קני רכוב במקום מנהיג מ"מ מיקרי מוחזק כיון שטוען שזכה תחילה וכיון דאיכא למידחי להכא ולהכא לא מצי למפשט מידי לענין רכוב במקום מנהיג אלא לענין רכוב לחוד מייתי שפיר דמוכח דקנה והא דלא מוקי לה כר"מ ולאשמעינן דקונה במקום מנהיג היינו משום דלר"מ מלתא דפשיטא היא כיון דתרווייהו קנינים גמורים הן וכן משמע מגירסא הישנה שהביא רש"י לעיל דאליבא דר"מ לא קא מיבעיא ליה ופשיטא דרכוב קונה במקום מנהיג. וע"ז משני הש"ס דלעולם רכוב לחוד נמי לא קני והב"ע במנהיג ברגליו וא"כ אכתי בבא דשניהם רוכבים לגופא כמ"ש הרא"ש אבל בבבא דא' רוכב וא' מנהיג אכתי הקושיא במקומה עומדת דקס"ד כיון ששניהם קנינים גמורים הם בכל מקום דהוי משיכה מעליא מילתא דפשיטא שקונה הא' במקום חבירו ומכ"ש לענין דמקרו מוחזקים אלא דאיכא למימר דמלתא דמנהיג גופא קמ"ל אי לאפוקי ממ"ד בפ"ק דקידושין דבהמה נקנית במסירה וכפרש"י שם דלא במשיכה קמ"ל דקונה או לאשמעינן דאף ע"ג דבמקח וממכר לא קנה במשיכה אפ"ה קנה במציאה א"נ דקמ"ל דכל בהמות קונה בהנהגה אפי' במידי דלאו אורחיה בהנהגה אלא במשיכה ולכך הוצרך לפרש דעיקר הקושיא דהיינו מנהיג פי' דליתני או שהיו שניהם מנהיגים כיון דבא' רוכב וא' מנהיג לא משמע ליה שום רבותא אלא לאשמעינן דמנהיג קונה ליתני שניהם מנהיגים כנ"ל בכוונת רש"י ודו"ק ולקמן אכתוב עוד מזה בהרחבת הביאור:

בתוספות בד"ה מהו דתימא וכו' וא"ת לעיל כי פריך וכו' לישני דקמ"ל דלא מבטל עכ"ל. כבר כתבתי דפשיטא להו דעיקר דיוקא מא' רוכב ואח' מנהיג אבל מבבא דשניהם רוכבים לא איירי בכל הסוגיא וע"כ היינו משום דלגופא איצטריך כמ"ש בשם הרא"ש:

בא"ד ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכ"ש כר"מ עכ"ל. וכוונתם דאפילו כר"מ מצי מיתוקמא ולא תקשי כדמעיקרא השתא יושב קני רכוב ומנהיג ברגליו מיבעיא משום דעיקר הרבותא דלא תימא רכוב עדיף וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.