אילת השחר/בבא מציעא/ח/ב
ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים את היושב הקרון ש"מ רכוב לחודי' לא קני. והיינו דאין לומר דבכלאים מיירי שיש גם מנהיג, דלגבי כלאים אין חילוק, כ"כ המהר"ם שיף. אמנם בהרשב"א המובא בשטמ"ק מבואר דכל בעית הגמרא הוא משום דאי לאו המנהיג אפשר דלא אזלא כלל, וכיון דמחמת מנהיג ודאי אזלא ומחמת הרוכב אינו ודאי דאזלא והו"ל כעין ספק וודאי, ולכן יזכה המנהיג, א"כ זה שייך גם בכלאים דלכן פוטר כיון דיש גם מנהיג דהולכת מחמתו לכן הוי ספק אם ע"י היושב הולכת ולכן פוטרים, ומאי ראי' דרוכב לא קני אפי' בלחודי'. וע"כ צ"ל להרשב"א דהי' משמע להגמ' דמדקתני וחכמים פוטרים משמע דבכל גווני פטור ולאו דוקא בדאיכא גם מנהיג.
ועי' בתוד"ה מהו דתימא דהק' על מה דפריך השתא יושב קני רוכב כ"ש, דנימא דהוצרך לאשמעינן דהרכוב אינו מבטל המנהיג, ולכאורה למה לא כתבו גם דהחידוש הוא דהמנהיג אינו מבטל הרכוב דהא לא העמדנו במנהיג ברגליו. לכך נראה דכיון דמיירי בכל גווני א"כ ר"מ דמחייב מחייב גם במקום מנהיג, הרי דהרכוב נקרא אזלא מחמתו אפי' כשיש מנהיג, ויקנה כשיש מנהיג וכ"ש דמקרי מוחזק, ולכן רק צריך להשמיענו דהרוכב אינו מבטל את המנהיג, ומכלאים אין ראיה דאינו מבטל את המנהיג משום דבכלאים לא שייך שיבטל הרוכב את המנהיג, דלגבי כלאים הא תפיס אינו מוסיף כלום, ולכן הוצרך להשמיענו לגבי קנין דהרוכב אינו מבטל את חזקת המנהיג דס"ד דמבטל את הקנין של המנהיג ואפי' את חזקתו. (מהדו"ק)
רש"י ד"ה אלא רכוב. בקצוה"ח סי' רס"ט דייק מרש"י לעיל ע"א דס"ל דגם בשנים רוכבין צריך לדין המגביה מציאה לחבירו דבל"ז לא יקנה אף א' מהם ודמי לשנים שהגביהו דבלי דין המגביה לחבירו קנה חבירו או בלי סברת מגו דזכי לנפשיה זכי לחברי' לא הי' שניהם קונין, לכן הוצרך לפרש דהשאלה היא ברכוב ומנהיג מי עדיף היינו לענין אם א' מבטל דין מוחזק של השני דאילו לגבי קנין אם הרכוב יבטל קנין המנהיג ממילא גם מה דאזלא מחמתי' דרוכב ג"כ בטל ונשאר לו רק מה דתפיס במוסירה ובזה לבד הא אין קונין וע"כ דאין אחד מבטל חבירו לענין קנין וכ' דלרש"י חרש ופקח שרכבו יחד גם הפקח לא יקנה כיון דלא שייך שהחרש יכוין לקנות בשביל הפקח.
אמנם אפשר לפרש דחלוק מה דברוכב אינו קונה בלי דהרוכב השני רוצה לקנות עבורו אינו משום דהוא כאינו רוכב שלם וכאינו רוכב על כל הבהמה דודאי אינו חסר בשם רוכב שלו אלא מחמת דיש עוד רוכב שלם ששייך לו ענין קנין ולא דמי בהגבהה דחסר מחמת דלא הרים כל החפץ ולא משום דיש עוד א' שיש בו ענין קנין דאם לא הגביה השני חציו ודאי לא יקנה המגביה חצי דחצי הגבהה כלל.
והיינו דסוג קנינים כגון משיכה וכדומה הוא משום דבזה שמכניסה לרשותו ומשתלט עליה זה עושהו לבעלים עליה, וא"כ כשגם השני מכניסה לרשותו, א"א לומר דהוא שולט עליה דהא או שיש כאן הכנסה לרשות הא' או לרשות השני, ולכן צריך שכל א' יכוין לזכות דהיינו שמכניסה לרשות של שניהם, וא"כ זה בשני רוכבין אבל כשיש רוכב ומנהיג אם הרוכב מבטל את המנהיג היינו דהנהגתו לא מקרי הכנסה לרשות א"כ הרוכב הוא לגמרי לבד מכניסה לרשותו ובודאי יקנה הרוכב, ולא נאמר דהנהגה דמנהיג גורע הנהגה של רוכב כיון דזה סוג שליטה אחרת היינו דזה בצירוף תפוס וכן כשיש חרש ופקח כיון דאין החרש מכניסה לרשותו מחמת דאין בו דעת אין ברכיבתו לראות הכנסה לרשותו אלא כהולכת מעצמה ממילא לא שייך שיבטל את כח הפיקח, ורק בהגביה חרש ופקח דהגבהת חרש לא מהני אז מהני הגבהת הפקח דהוי כחצי מונח בקרקע [וכן מבואר בתוס' הרא"ש דבשנים רוכבין ס"ד דרק קמא יקנה דאין דרך רכיבה כן, הרי דאע"ג דס"ד דהשני לא קני מ"מ לא יבטל השני רכיבת הראשון].
ולפי"ז נמצא דברוכב ומנהיג מה דמבטל א' את השני משום דמעשה א' מקרי יותר הכנסה לרשותו דאז מעשהו של השני אינו מעשה הכנסה לרשותו, ולפי"ז אע"ג דרש"י כתב לעיל עמוד הקודם דבשנים רוכבים צריך לדין מגביה לחבירו קנה חבירו או למגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' יכול ג"כ לפרש דהבעיא דרכוב ומנהיג הוא לענין קנין מי נקרא מכניס לרשותו, ולפי"ז יש ליישב מה דהקשה בגליון הש"ס על התוס' ד"ה או דלמא דמנ"ל להגמ' למיפשט דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאולי רק בא להשמיענו דרוכב קני במקום מנהיג. די"ל דאם רוכב במקום מנהיג קונה ע"כ זה ג"כ רק משום דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאל"ה א"א שיקנו יחד כיון דכל קנינו של הרוכב הוא משום דהוא הכניסה לרשותו והוא השולט עליה, וכן של המנהיג, ולא יתכן ששניהם יקנו רק ע"י מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאז שניהם כאילו שולטים ומכניסים לרשות משותף.
ולפי"ז על הצד דאף א' מהם לא יקנה דקנין א' מבטל קנינו של השני הוא אפילו באופן דכ"א רוצה לזכות יחד עם חבירו, דמ"מ קנין האחד מקלקל את השני אבל אי א' מהן עדיף אז מעשה קנין היותר נראה שהוא משתלט עליה מבטל הקנין השני דהוי כמאן דליתא, וזה הכל רק אם המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דאז כיון שהקנין הפחות מתבטל לא יועיל מה שזה שעשה קנין טוב רוצה לקנות בשבילו אבל אם המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו או אם אמרינן מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' אז נהי דהקנין של השני מתבטל מ"מ הא זה שיש לו קנין טוב הא זוכה בשביל השני.
והנה כולם תמהו על רש"י לקמן דף ט' דאחרי שפשטו דרכוב קני כתב רש"י דלכן במקום מנהיג פלגי, דהא כל הזמן הסתפקו דאפילו רכוב לבד קני ומנהיג לבד קני מ"מ בשניהם יחד לא יקנו דא' מקלקל קנין השני ואיך פשיטא לי' עכשיו דמדרכוב לבד קני לכן גם במקום מנהיג פלגי נראה לפרש דהא גם כשזה קנין א' שייך שיבטל אם כ"א אינו מכוין גם להשני דלכן בשנים רוכבין צריך לדין המגביה מציאה לחבירו, וכן מה שהסתפקו ברכוב ומנהיג שיבטל הוא באופן שאין מכוין כ"א בשביל השני דבשנים רוכבין ודאי מבטל א' את השני דאין לכ"א מעשה קנין שלם אבל ברכוב ומנהיג איבעיא להו דיתכן ג"כ שא' יבטל את השני או הרכוב יבטל המנהיג או המנהיג את הרכוב, וכ"ז כשאין מכוונים לקנות יחד דכשמכוונים לקנות יחד ס"ל לרש"י דאין סברא שיבטלו א' את השני דנהי דכח השני לבטל הראשון מ"מ הא מתכוין לקנות גם להשני וצריך להיות קנוי לשניהם, ולכן מש"כ רש"י דבמקום מנהיג פלגי היינו בסתמא דכשעושין יחד הא סתמא מכוונים לקנות ביחד כל זמן שלא טוענים כ"א כולה שלי וכל הבעיא היתה באם כ"א אומר כולה שלי דאין כ"א מכוין לקנות ביחד, משא"כ כשרוצין לקנות ביחד ע"כ פלגי.
ולפי"ז לרש"י בשניהם עושים אותו קנין בודאי מבטל א' את השני כשאינם רוצים לקנות יחד ובשני סוגי קנינים מספק"ל מי מבטל את מי אבל זה ג"כ רק כשאינם רוצים לקנות שיועיל קנין של כל א' עבור חבירו.
ולדבריו לא יקשה קושית התוס' בד"ה או דלמא דנפשוט ממתני' דא' רוכב וא' מנהיג דמוכרח דהמנהיג לא מתבטל מהרוכב, דמשנתנו הא מיירי בסתמא דכ"א מכוין לקנות יחד עם השני דאז ודאי דשניהם קונים מדין המגביה מציאה לחבירו או מדין מיגו דזכי לנפשי' זכי לחברי', וכל הספק הוא באופן דכ"א רוצה לקנות לחוד דאז כה"ג דרוכבין שניהם אז שניהם לא היו קונים, אבל ברוכב ומנהיג ס"ל דהקנין מעולה יבטל את הקנין הפחות ויקנה זה שעשה הקנין המעולה, ולרש"י נצטרך לומר דהא דהוכחנו בד"ה והא דר' אבהו ברותא דקנין הגבהה מבטל קנין משיכה, הוא ג"כ באופן שאינם רוצים לקנות ביחד.
אבל שיטת התוס' דאע"ג דמכוונים לקנות ביחד יש ספק דזה שעשה קנין יותר חשוב מקרי ששולט על הבהמה והשני אינו עושה כלום, וכיון דאין דעתו לזכות בשבילו לבד אלא דרוצה שיועיל המעשה קנין כמה שתוכל להועיל, דהיינו אם המעשה קנין של שניהם מצרפם אז יקנו שתיהם, ואם לא אז הוא רוצה לקנות מה שיוכל לכן הקנין הפחות חשוב מתבטל, ולפי"ז גם הגבהה מבטל משיכה אפילו אם שניהם רוצים לקנות, אבל להצד דרכוב ומנהיג שניהם קונים הוא רק אם המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו או משום דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי', ומיושב קושיית הגליון הש"ס.
תוד"ה רכוב עדיף. אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה. והנה משם חזינן דתפיס במוסירה מקרי תפיס, וגם דתפיס ברגליו או במה שיושב לא מקרי תפיס, דאל"ה למה הוצרך להוסיף דיושב לא תפיס במוסירה משא"כ רוכב, הא הו"ל לומר יותר פשוט דרוכב הא יושב על גוף הבהמה וזהו תפיס משא"כ יושב בקרון, וע"כ דגם יושב על גוף הבהמה או במה שתפיס ברגליו אין לזה דין כתפיס.
והנה לפי"מ דאמרינן דבמציאה אין התפיסה במוסירה קונה משום דבמוסירה אינו קונה מחמת עצם תפיסת המוסירה אלא משום המסירה, דלכן בנכסי הגר ובהפקר אינו קונה, א"כ הצד דיצטרך תפיסת המוסירה להרוכב להעדיף כחו הוא כמש"כ הרשב"א מחמת דכיון דבמוסרים לו כגון במו"מ קונה אז גם במציאה זה מהני קצת להעדיף להרוכב, א"כ הא כיון דבמקח וממכר מהני גם באחזה בשערה ובטלפה במצות המוכר כמבואר בב"ב דף ע"ה ע"ב ובתוס' שם, א"כ למה לא מהני יושב על הבהמה אי תפיס ברגליו כמו במוסירה, ואולי דאחזה בטלפה או בשערה דמהני היינו שעי"ז אוחז הבהמה שלא תברח בקלות, וכן כשאוחז במוסירה דשולט בזה עליה ואז הוא בגדר קנין יד, אבל כשאוחז באופן שיכולה לברוח אין אחיזה כזאת מהני בתור קנין מסירה במקח וממכר לכן אין זה מהני להעדיף להרוכב מהמנהיג.
בא"ד. משמע קצת מדבריהם דכעת ס"ל להגמ' דכל מה שיועיל רכוב לקנות הוא מחמת דאזלא מחמתי' בצירוף תפוס במוסירה, ולפי"ז בהא דשנים רוכבין דקונים צ"ל דשניהם אוחזים במוסירה, [ולקמן דף ט' בתוד"ה ונקני הבאנו דברי התוס' הרא"ש והפנ"י דמשמע דלמסקנא מהני אזלא מחמתי' לבד לקנות].
וצ"ע דלכאורה הראשון שאוחז במוסירה כבר עושה את המסירה כמאן דפסיק דמי והשני שאוחז לא הוי כבר כאוחז במוסירה אלא סתם אוחז חתיכת רצועה, ונצטרך לומר כיון דאי לאו שאוחזה הראשון הי' אחיזתו אחיזה של מוסירה מקרי אחיזה במוסירה לענין שיהי' לו דין כמוחזק. וכן צ"ל ג"כ בתוד"ה או דלמא שכתבו דכיון דמנהיג לחודי' שלא במקום רכוב קני, מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב. ולפי"מ דמבואר ברשב"א דהספק הוא דאולי כשיש מנהיג אין כלל אזלא מחמתי' מחמת הרוכב, א"כ נהי דכשהי' רוכב לחודי' הי' קונה משום דאזלא מחמתי', אבל כשיש מנהיג הא אין הרוכב עושה פעולת אזלא מחמתי', וא"כ באופן כזה הא גם כשלא הי' מנהיג ג"כ הרוכב לא הי' קונה, דאין כאן פעולת קנין כלל ולמה יהי' מוחזק. דבשלמא אי עושה פעולת קנין אלא דיש מנהיג והוא עושה פעולת קנין יותר טובה אז אמרינן דכיון שהוא מצדו עושה פעולת קנין לא מגרע מה דיש אחר דעושה פעולה טובה יותר לענין שלא יהי' לו דין מוחזק, אבל כיון דכשיש אחר שמנהיג לא אזלא מחמתי' ע"י הרוכב כלל, הא בצורה כזאת דאינו עושה כלל לא הי' קונה אף לבדו, אלא דכשהי' לבדו יתכן שהי' עושה, אבל כעת דאינו עושה הא אין כאן פעולת קנין כלל. וע"כ צריך לומר דמה דלולא המנהיג הי' פעולת קנין בזה שרוכב, זה סגי לקרותו מוחזק, וצע"ק. (מהדו"ק)
תוד"ה מהו דתימא. דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודי' קני. לפי"ז יש לעיין אם ס"ד דיבטל קנינו וגם חזקתו, דאם לא יבטל קנינו לא שייך שיתבטל חזקתו, או דמהו דתימא דיבטל רק חזקתו ולא קנינו, ומהתוס' לקמן דף ט' א' בד"ה מושך דהוצרכו לחלק דס"ד רק שהמנהיג ברגליו ורוכב יבטל את המנהיג משא"כ במושך ומנהיג לא יבטל האורחי' את הלאו אורחי', והתם הא לא איירינן לענין מוחזק אלא לענין קנין, ומאי הוי קשה להו ממנהיג ברגליו ותפיס דסלקא דעתך דיבטל חזקת המנהיג, דהא לא הי' ס"ד שיבטל הקנין של המנהיג, וע"כ דמה דס"ד דמבטל חזקתו של השני זה ע"כ משום דגם ס"ד דמבטל קנינו, אלא דכתבו כאן דלא סגי בזה שיבטל קנינו לענין משנתינו דמ"מ יחלוקו, לכן צ"ל דגם ס"ד דיבטל חזקתו, אבל בלי שיבטל קנינו לא שייך שיבטל חזקתו.
בא"ד. לישני דקמ"ל דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתי' את חזקת המנהיג. הא דלא הקשו נמי דקמ"ל דלא מבטל חזקת המנהיג דאזלא מחמתי' טובא את חזקת הרוכב דהא כל הזמן הסתפקנו מי עדיף, אפשר דאחרי שפשטנו מכלאים וכיון דגבי כלאים דהעיקר שם מה שהולכת מ"מ לא מבטל המנהיג את היושב בקרון לומר דמה דאזלה מחמתו קצת הוי כלא כלום מחמת דהעיקר הולכת מחמת המנהיג, הרי דנחשב שהולכת גם מחמת היושב אפילו כשיש מנהיג, א"כ בודאי לא יתבטל חזקת הרוכב דתפיס ויש בו גם מעלת תפיס ע"י המנהיג דאין בו תפיס, רק הי' אפשר לומר להיפך דהרכוב דיש בו גם תפיס יבטל את המנהיג לחודי', וע"ז תירצו דג"ז פשיטא דלא יבטל.
בא"ד. אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קמ"ל. יש לעיין אם נשאר העיקר דשייך שקנין שהוא יותר מועיל מבטל חזקת זה שעושה קנין פחות, אע"פ שגם בקנין ההוא לחודיה אפשר לקנות, אלא דחזקת הרוכב אינו עד כדי כך עדיף עד שיבטל חזקת המנהיג, או קמ"ל דאין כלל כזה ענין שמה שיותר טוב יבטל את הקנין הפחות עד כדי כך שאפילו לא יהי' לו דין כמוחזק.
בא"ד. דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קמ"ל. הנה בכל אלו הדברים צע"ק, דהא יש מוחזק שזה ראי' שזה שייך לו ויש סתם מוחזק שהוא תפוס בלי ראי', ואם בא לבטל חזקתו של השני לא שייך לבטל מוחזק של ראי' מחמת דכל מה שתחת ידו של אדם הרי היא שלו, דלא שייך לומר דאנו רואין יותר ראי' ע"י שאוחז וגם תפיס במוסירה או לא, דרק בדין מוחזק בלי ראי' שייך קצת לומר דהוא מוחזק יותר, וא"כ משמע דכל מה דחולקין אינו משום דאנן סהדי שזה של תרווייהו אלא מחמת דמספק חולקין, וצ"ע למש"כ תוס' בריש הפרק דכל מה דחולקין באוחזין משום דאנן סהדי דזה שייך לכ"א החצי, אלא דאפשר דאף לפי התוס' דאנן סהדי דזה שלו ומ"מ בהראי' לבד לא הי' מקבל אם יש נגדו מוחזק יותר גדול ואינו מקבל חלק רק מחמת דהוא גם מוחזק, וכיון דהרוכב ומנהיג ברגליו יבטל דין מוחזק של המנהיג ממילא לא יקבל חלק, וצע"ק.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |