פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/ג

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

על משכבי. קורא משכב ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר שלא ניתן לתם רשות לכנוס לא"י:

בלילות. שהיה לישראל בהם צרה וצוקה ואפילה:

בקשתי. אמר ישראל חזרתי בתשובה שישוב הכבוד בקרבי כאשר בתחלה:

בקשתיו ולא מצאתיו. שכל אותן ארבעים שנה נסתלקה השכינה ונפסקה הנבואה כדכתיב (דברים ב') ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם ויאמר ה' אלי לאמור אלי היה הדיבור מלמד שער עכשיו לא נתנבא:

ב

אקומה נא. הוסיף עוד לאמור הרביתי כתחנונים וסבבת כסא כבודו ולא הועלתי:

ג

הסובבים בעיר. אלו משה ואהרן שהיו שומרין משמרת הקדש כדכתיב (במדבר י"ח) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, ושאלתי אותם. את שאהבה נפשי ראיתם:

ד

כמעט שעברתי מהם. כשמת משה ונסתלקתי מהם עד שמצאתי יהושע כדכתיב (יהושע א') ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע ואומר (שם) עתה קים עבור את הירדן כו':

אחותיו ולא ארפנו. המשל לא נכשלתי בעבירה עד שנכנסתי לארץ בימי יהושע:

ל בית אמי. זה ירושלים צדק ילין בה:

ואל חדר הורתי. זה בית המקדש (הגה"ה ר"ל כי ירושלים נגד היכל השכינה לכך נקרא בית אמי והמרדש נגד השכינה אשר שם יוצאים נשמות ישראל וזהו חדר הורתי ע"כ):

ה

השבעתי אתכם. אחר שאני עומדת בכבוד ובמעלה גדולה הזהרו שלא תחטאו ותהא גורמים לסילוק הכבוד:

ו

מי זאת. הנשקפה כמו שחר דומה השכינה ההולכת לפני מחנה ישראל לתמרת עשן שהוא מתמר ועולה ואמר עשן לפי שהוא מאש כדכתיב (שמות יט) והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ועיקר קבלתה היא מצד שמאל שהוא חשך וחשך הוא באש היסודי שנאמר עליו (דברים יח) ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות ואומר (דברים ה) ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך:

מקטרת מור ולבונה. אמר מקטרת היא נפעלת מקבלת אצילות מזולתה: מור ולבונה. (בזוהר שמות דף כ' ע"ב) שני דברים זה היפך זה במראה זה אדום וזה לכן עמוד והתבונן פלאות המשל הזה. ר"ל על שני כרובים הם אבות העולם שהיא נתונה ביניהם ומקבלת משניהם:

מכל אבקת רוכל. אמר עם כל זה היא כלולה מכל שאר דברים הרוחנים וחתומה בכל עד כאן שאילת השואל וסידור ענינם וסיפור דמיונה:

ז

תשובת השאלה: הנה מטתו שלשלמה. של שמו של הקב"ה:

ששים גבורים סביב לה. אמר ששים נגד ששה קצוות ובכל אחר מן הקצה עשרה ולפי שהקצה השביעי התיכון הוא רוחני ומעמד הכל ומשם מתפרנס הכל לא חשבו וכמו שאנו עתידים לבאר. ואמר גבורים לפי שמקבלים ממדת הגבורה. ושאל עוד על מה הם ממונים על הדין:

ח

כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. כל זה הוא קשר המשל. (הג"ה נ"ל דר"ל כיון דאין התשובה רק על הדין הם ממונים למה האריך בלשונו והיה די באחוזי חרב לזה מתרץ ואומר שהוא לקשר המשל כמו שמבואר בהקדמה ע"ש) (וע' בזוהר אחרי דף ס' ע"א ע"כ). כמו שהקדמתי לבאר בפתיחת הספר וכן הוא אומר (תהלים ח') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם (שם צ"ט) ועוז מלך משפט אהב (ר"ל שהעוז היא מדת הגבורה לזה מביא הפסוק הב' ועוז מלך משפט וזה יסדת כדי להשבית ראי' שהם ממונים על הדין וק"ל):

מפחד בלילות. אמר חכמה. (הג"ה נ"ל שצ"ל מחכמה כלומר מה שקבלת מחכמה כמו שכתבנו לעי' מור ולבונה. ומקשה כיון שממונים על הדין למה מקבלים גם מן החכמה שהיא שורש החסדים לז"א כו' ע"כ). מפחד בלילות מפחד של גיהנם שדומה ללילה וזה באמת כי משם מקבלת (הג"ה נלע"ד פירושו מאחר שהממונים הללו עושים הדין כדי להציל ישראל מן הגיהנם א"כ הדין הזה הוא רחמים ג"כ לכך מקבלת ג"כ מן החכמה הלבונה הנ"ל ואפשר שיש עוד סמך להנ"ל במקרא הזה במה שאמר מלומדי מלחמה ודרשו חז"ל במלחמה של תורה שהיא גובלת חכמה מפחד בלילות להציל מן הגיהנם כנ"ל וק"ל ע"ע). ומתחיל לסדר הבניין:

ט

אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונתאצל ממנו וזהו שאמר בב"ר מהיכן נבראת האורה נתעטף הקב"ה כשלמה והבהיק זיווה מסוף העולם ועד סופו. השלמה היא הזמנ' המשכ' החכמ' הסובבת את הכל. ונתעטף ר"ל קיבל זוהר מן השפע ההוא ונתנוצץ אור ממש. וכן דעת ר"א הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח ועוטה כשלמה והיו נמתחים והולכים שנאמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק שנאמר (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוי ארץ. והוא על דעת אפלטון האומר כי שוא הוא שימציא הבורא דבר מלא דבר כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה כן הבורא יתברך יצייר מן החומר שמים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה. ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא דבר כמו שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעי' שיברא מרובע שיהא אלכסונו שוה לצלעו ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכלתו כך אין קיצור אם לא יאציל דבר (נ"ל מלא) דבר (נ"ל אלא מתוך דבר) כי זה בכלל הנמנעים כולם. וע"ז אמר שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש.

מעצי הלבנון. משם הי' אצילת הכל וההויות. והאצילות מחודש וזהו שאמרו ז"ל ויהי אור ויהי אור והי' לא נאמר אלא ויהו אור כבר הי' כי כבר נאצל מאור העליון שכבר הי' בכח העליון:

י

עמודיו עשה כסף. זה ימינו של הקב"ה הוא הנקרא בס' יצירה כף זכות:

רפידתו זהב. זה שמאלי הנקרא כף חובה:

מרכבו ארגמן. קו האמצעי הנקרא לשון חוק האמצעי מכריע בינתים וכן אמרו רז"ל במדרש במדבר סיני רבה (הג"ה נ"ל שכוונתו על הא דאי' שם דף ז' רמז ע"ד מרכבו ארגמן רבי תנחומא אמר זה הכפורת שהוא דומה לארגמן וכתיב בי' ונתת את הכפורת על ארון העדות מלמעלה ע"כ) הוי אומר (נ"ל וכן הוא אומר) במראה אדם עליו מלמעלה. וכינהו בארגמן לפי שהוא ארוג במיני צבעונין הרבה כך הוא מקובל מזה ומזה (נ"א מקובץ) ואומר (יחזקאל א) כמראה הקשת אשר יהי' בענן כן מראה דמות כבוד ה':

תוכו רצוף אהבה. זה השכינה

ירושלי' (נ"ל דצ"ל מבנות ירושלי' ) או הקו האמצעי (נ"ל דצ"ל זה קו האמצעי) (נ"ל כמו שירושלים באמצע העולם) וזה הטעם אשר אמר הנביא (מלאכי ב') לאשר הושיבו נשים נכריות ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחר מבקש זרע אלהים

יא

במלך שלמה כמו שהשוה לו. (הג"ה נ"ל דצ"ל צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה במלך שהשלום שלו ע"כ):

בעטרה שעטרה לו אמו. שכל הבנין ידבק ומתיחד ומתעלה עד אין סוף ואין שם סילוק רוח הקודש. והעטרה היא האצילות ברכה ותוספת מרוח אלהים חיי' הנקרא" אם במדרש משלי על מאמר ישמח אביך ואמך אמר ר"ע אפילו הקב"ה שמח בו והחכמה שמח בו שנאמר (משלי ך"ג) ישמח אביך זה הקב"ה ואמך זו החכמה (נ"ל ר"ל זה הבינה) דכתיב כי אם לבינה תקרא ולכך הברכה והקדושה והיחוד הנמשכים מאפיסת (נ"ל מאסיפת) המחשבה נקראים עטרת וכתר וכמו שאמרו רז"ל במדרש תהלים מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שהתפללו כנסייה אחרונה של ישראל ועושה אותם עטרה לראשו של הקב"ה שנאמר (משלי יו"ד) ברכות לראש צדיק חי העולמים ולכן תקנו בברכות של קריאת שמע קדושה וברכה וסמוך להם ק"ש יחוד ותקנו לאומרם שלשתם בקדושה רבה כי שלשתן נכנסו תחת גדר היחוד חכמה ותבונה ודעת זה הבנין שהוא ז"ס. (הג"ה נ"ל דר"ל שהז' ספירות נכללו בהן ע"כ). ולפי שיו"ד ספירות נכללו בשלשה שהם חכמה ותבונה ודעת לכך הם ג' קדושות ליחד שלשתן ובכללן נכלל הכל. וכן מצינו בפרקי דר"א ביו"ד מאמרות נברא העולם ובג' נכללו שנאמר (שם) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף