ערך/קרבן פסח

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי קרבן פסח

מינוי

כמה אנשים צריך להמנות על הפסח

הרמב"ם (קרבן פסח פ"ב ה"ב) כתב שמשתדלין שלא לשחוט את הפסח על היחיד. משמע שיתר על כן שרי ואפילו שני אנשים.

בתרגום יונתן (שמות יב ד) על הפסוק ואם ימעט הבית מהיות משה, כתב: ואין זעירין אינשי ביתא ממנין עשרה כמיסת למיכול אימרא וגו', ומשמע שצריך עשרה בני אדם, וכן דקדק מלשונו בקרית מלך (על הרמב"ם שם). וע"ע לשון הגמרא בפסחים (סד.) אין לך כל פסח שאין נמנין עליו יותר מעשרה בני אדם.

חבורה שכולה זקנים

בגמרא בפסחים (צא.) מבואר שאין עושין חבורה שכולה זקנים. ובטעם הדבר נחלקו הראשונים אם החשש הוא שלא יוכלו לאכול אפילו כזית או שאף אם יכולים לאכול כזית מכל מקום יש לחוש שלא יאכלו את כל הקרבן וייעשה נותר. ועיין בזה ברש"י, רבינו חננאל ובמאירי שם. וכן ברמב"ם בפירוש המשנה וביד החזקה (קרבן פסח פ"ב ה"ד). וע"ע ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג (הוצאה ישנה עמודים 177-178) מה שכתב בענין זה.

אכילת קטן בפסח שלא למנויו

עי' חדש על ה(מ)דף (נדרים לו).

לאו דכל בן נכר

ערך מורחב – כל בן נכר לא יאכל בו

איזה משמר מקריב קרבן פסח

עיין מנחת חינוך (מצוה ה אות כא) שהסתפק בזה שמחד לא נזכר ברמב"ם אם קרבן פסח הוא בכלל אימורי הרגלים שכל המשמרות שווים בהם, ונראה שדינו כמו שאר קרבנות שהיה שייך לאנשי משמר הקבוע, דהוה ליה להשמיענו דשייך לכל המשמרות. אלא דמכל מקום צ"ע דאפשר שהוא בכלל קרבנות הבאים בשביל הרגל. וסיים המנ"ח, ולא מצאתי גילוי לדבר זה, ומשמעות דברי הש"ס והר"מ דלא חשיב זה נראה דשייך לאנשי משמר, וצ"ע. וע"ע מה שכתב בזה במצוה תק"ט.

ועי' חדש על ה(מ)דף (סוכה נה).

קריאת ההלל

מי היה אומר הלל על הפסח, הלויים או הבעלים

עי' תוספות (סוכה נד. ד"ה שייר); ערוך לנר (שם); חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (הל' קרבן פסח); חקרי לב (או"ח סי' פז); חידושי בתרא (ערכין י.); חדש על ה(מ)דף (סוכה נד).

הקרבן

לקרבן פסח כשרים כבשים ועזים. ובתוס' (פסחים ג: ד"ה מאליה) כתבו שרוב פסחיהם היו טלה (היינו מן הכבשים). אם יש הידור מיוחד בקרבן פסח ליקח דווקא טלה ולא עז, עי' רש"ש פסחים סט: במשנה מן הכבשים ומן העזים.

להרחבה בנושא זה ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, רוב פסחיהם היה טלה, מוריה, תנז-תנט (ניסן תשפ"ג), עמ' רפג-רפח.

צלייתו

באופן צליית הפסח נחלקו הרמב"ם והראב"ד (פסח פ"י הי"א):

• דעת הרמב"ם שאין מנקים את הפסח כשאר הבשר ואין מחתכים אותו אלא צולין אותו שלם.
• דעת הראב"ד שאסור לעשות כן שהרי צולה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו, אלא יש להסיר את גיד הנשה קודם הצלייה.

כפרה

במשנה בפסחים (עח:) נאמר 'נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם', ובגמרא אמר על כך רב גידל אמר רב 'אם זרק הורצה', ומפרש רש"י 'לא מעכבא כפרה בדיעבד', נמצא שבקרבן פסח יש כפרה אפילו שלא בא על חטא.

אמנם חידוש זה נמצא בראשונים גם לגבי מוסף שבת, וכתב על כך בברכי יוסף (סימן רפג) שודאי מכפרים אלא דלא להכי נצטוו, והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"א לג) הביא כן מהגמרא בבכורות (כו:) שמפורש שם ד'עיקר' עולה לאו לכפרה, הרי שמצאנו שה'עיקר' לאו לשם כך אבל 'כפרה מקופיא' יש בה.

זמן אכילתו

מחלוקת תנאים אם זמנה מעיקר הדין עד חצות או עד עלות השחר, והלכה כמאן - עי' חדש על ה(מ)דף (מגילה כא).

ערלות

פסול ערלות עצמו ומילת זכריו

עי' חדש על ה(מ)דף (יבמות ע).

חיוב אשה במילת זכרים

עי'חדש על ה(מ)דף (יבמות עא).

מעבר לתחילת הדף