ערך/עשה דוחה לא תעשה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי עשה דוחה לא תעשה

טעמו

כתב הרמב"ן (שמות כ ח) ואמת הוא גם כן כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו. ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה.

שני מעשים התלויים זה בזה

כשאין העשה והל"ת באותו מעשה רק בב' מעשים תלויים אי אמרי' עדל"ת. טו"א חגיגה (ב. ד"ה עוד תירץ) ובהגהות מקור ברוך שם, ובכתבי קה"י יבמות (סימן ח).

לא דחי עשה ולא תעשה

ערך מורחב – אין עשה דוחה לא תעשה ועשה

שיטת הריב"א (בתוס' חולין קמא. ד"ה לא) דמכל מקום לא לקי דהלא תעשה נדחה, והתוספות שם הקשו על דבריו. ועיין נודע ביהודה (קמא, בסוף הספר) שהקשה דכיון דלא נדחה העשה הוה מצוה הבאה בעבירה ושוב אף הל"ת לא נדחה, ועי' נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) שיישב דל"ח באה בעבירה כשיומא קא גרים.

לדחות שני לא תעשה

אם עשה דוחה שני לא תעשה ואם יש חילוק באם לא חלו ולא נדחו שני הל"ת בבת אחת אלא בזה אחר זה. שער המלך פכ"א מאיסורי ביאה ה"א; שושנת העמקים כלל ב'; נהור שרגא יבמות ג: ד"ה ל"ת שיש בו כרת.

בלא תעשה שיש בו כרת

בגמ' יבמות מבואר דאין עדל"ת שיש בו כרת, ועי' מלא הרועים (כלל דיו) ובנהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואא"מ) שכתב עפ"ד התוס' (יבמות ז. ד"ה ומה, ביישובם הא') דלרבנן דאמרי' דיו היכא דמיפרך ק"ו עדל"ת שיש בו כרת, דמדבעי' למיכתב לא תבערו ש"מ דהו"א דנהרוג החייב מיתה דידחה שבת (ולר' טרפון אמרי' בגמ' דבעי' ללא תבערו שלא נילף בק"ו שידחה שבת, אך לרבנן ליכא לק"ו דנימא דיו עי"ש).

בקושיית התוספות דנילף עדל"ת שיש בו כרת מייבום

עי' חדש על ה(מ)דף (יבמות ג).

אכילת מצה או בסוכה מפת טבל

התוספות בקידושין (לח.) הביאו קושיית הירושלמי מדוע לא אכלו בני ישראל כזית מצה בשנה שנכנסו לארץ כיון שחששו מאיסור חדש, הלא ממ"נ יאכלו כזית מצומצמת ופחות מכזית אין איסור חדש וכיון שיאכלו כזית הרי קיימו בכך מצות עשה דמצה ואתי עשה ודחי ל"ת.

ויישב, שאין עשה דקודם מתן תורה (מצה, שנצטוו במצרים) דוחה לא תעשה דלאחר מן תורה (חדש). עוד יישב, שגוזרים כזית ראשון אטו כזית שני.

והמטה אפרים (סימן תרכה סנ"ו) דן לפי זה באכילת כזית ראשון בסוכות, כשאין לו אלא פת טבל או חדש וכיו"ב אם אמרינן עשה דוחה לא תעשה, שהרי עשה דסוכות לאחר הדיבור הוא אך מאידך יש מקום לגזור כזית ראשון אטו כזית שני. והסיק שלא יאכל.

וכ"כ בשו"ת בנין ציון (ח"א סימן לז) שלכולי עלמא חיישינן כזית ראשון אטו כזית שני.

אמנם לענין אם כבר אכל נקט המטה אפרים בפשטות שצריך לאכול שוב, והבנין ציון נקט שמסתבר שיצא ידי חובתו.

ייבום בחייבי לאוין

בקושיית התוספות (יבמות ט. ד"ה והרי) שאף לר' עקיבא יועיל ייבום בחייבי לאוין מדין עדל"ת - עי' חדש על ה(מ)דף (יבמות ט).

בספק עשה וספק לא תעשה

בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן קמה) מחדש שכשם שעשה דוחה לא תעשה, כך ספק עשה דוחה ספק לא תעשה, ולכן בתינוק הנמצא במקום שמחצה ישראלים ומחצה נוכרים, שיש בו ספק לחייבו במצות עשה של שמירת שבת, ונגד זה יש ספק איסור של נכרי ששבת, אמרינן דאתא ספק עשה של שמירת שבת ודוחה ספק לא תעשה של לא ישבותו.

ובשדי חמד (מערכת עי"ן כללים כלל עד) הביא בזה מחלוקת הפוסקים אם ספק עשה דוחה ספק לא תעשה, שיש אומרים שאינו דוחה, דדלמא העשה ליתא, ועושה ודאי לא תעשה, והפמ"ג (סימן סז משב"ז סק"א) כתב בשם הלבוש שדוחה, והיינו טעמא, שספק אם בירך ברכת המזון מברך שנית, אף למ"ד שברכה לבטלה הוא איסור דאורייתא. וא"כ הוא הדין הכא ספק עשה, דוחה ספק איסור אכילה חוץ לסוכה.

באיסור עשה

כתב הרשב"א (כתובות מ.) שבאיסור עשה אין אומרים אתי עשה ודחי לא תעשה.

כשאין העשה מתקיים בשלמות

הרמב"ם בפירוש המשניות (נגעים פי"ד מי"ג) כתב שבזמן הזה אין המצורע יכול לעשות גילוח לטהרתו, כי כל ההיתר לגלח ראשו וזקנו הוא מדין 'עשה דוחה לא תעשה' ללא תעשה של 'לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך', וכיון שבזמן הזה אין המצורע יכול להביא קרבן כפרתו, ממילא אינו מגלח, כי "כל מה שאנו אומרים יבא עשה וידחה את לא תעשה, אם נתקיים העשה בשלמותו".

בספר נטעי אדם (פרשת נצבים) ביאר עפ"ז מאמר רבי יוחנן (יומא פו:) גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, ותמהו האחרונים (תוספות יוה"כ למהר"ם חביב, בני חיי להר"ח אלגאזי, ישועות יעקב לר"י בן נאים ועוד) הלא כן היא מידת כל מצות עשה שדוחה את לא תעשה. ויישב לפ"ד הרמב"ם שעשה דתשובה בשלמות הוא מאהבה כמבואר בסוגייא שם, ודחיית הלא תעשה היא אף בתשובה מיראה ואף שאין העשה מתקיים בשלימות.

כשיכול לקיים שניהם

עי' חדש על ה(מ)דף (נזיר סו).

בנדר לבטל את המצווה

בקושיית הרשב"א והחינוך שידחה עשה דמצווה ללא תעשה דלא יחל דברו - עי' חדש על ה(מ)דף (נדרים טז).

בקושיית הירושלמי מדוע לא אכלו ישראל מצה מחדש מדין עשה דוחה לא תעשה

עי' חדש על ה(מ)דף (קידושין לח).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף