ערך/עגלה ערופה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי עגלה ערופה

עגלה ערופה היא מצוות עשה המוטלת על זקני העיר הקרובה למקום מציאתו של חלל. הזקנים עורפים את העגלה ומבקשים מה' שיכפר לעם ישראל על שפיכת הדם.

מקור

דברים (כא א-ט): כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נותך לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות חהלל. והיה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול. והורידו זקני העיר ההיא את ההעגלה אל נחל איתן אשר ליעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל. ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו לברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם. ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'.

המדידה אל הערים הקרובות

הזקנים היוצאים למדוד

במשנה בסוטה (פ"ט מ"א) מבואר שהדיינים היוצאים למדוד את העיר הקרובה אל החלל הם מבית הדין הגדול שבירושלים - הסנהדרין. מנין הדיינים שנוי במחלוקת: לדעת חכמים - שלשה דיינים ולדעת רבי יהודה - חמישה.

נמצא החלל במרחק זהה לשתי ערים

א. במשנה בסוטה (פ"ט מ"ג) מובאת דעת רבי אליעזר שבאופן כזה שתי הערים מביאות עגלה ערופה.

ב. בגמרא (מה:) מובאת דעת חכמים שאי אפשר לצמצם ועל כרחך אחת מן הערים קרובה יותר אל החלל, וכיון שהדבר ספק יביאו שתי הערים עגלה אחת ויתנו שתעלה לאותה העיר הזקוקה לה וחלק העיר השניה מכור לה.

ג. בברייתא בבכורות (יח.) מובאת דעה נוספת שבאופן כזה שתי הערים אינן מביאות עגלה ערופה.

אם המדידה היא בירור

אם המדידה היא לברר מהיכן יצא הנרצח או דלעולם קאי בספק ורק דין הוא על העיר הקרובה כיון שא"א לחייב העולם כולו. עי' חלקו של יוסף (זיסמאנאוויץ) סימן י"ח.

עריפת העגלה

לאחר שערפו את העגלה נאסר המקום שבו התבצעה העריפה בהנאה (פ"ט מ"ה).

בשיעור השטח שנאסר בהנאה, מובאת בתוספתא (פ"ט ה"ד) מחלקות תנאים, לתנא קמא ארבעים על ארבים אמה נאסרים בהנאה. לדעת רבי חמישים על חמישים אמא.

לא נאסרה הנאה אלא מגוף הקרקע ולכן מותר לסרוק על גבי קרקע זו פשתן או לסתת שם אבנים, ורק לזרוע או לעבוד את הקרקע עצמה אסור. (משנה סוטה פ"ט מ"ה).

אמירת הזקנים

במשנה בסוטה (פ"ז מ"ב) מבואר שאמירת הזקנים היתה בלשון הקודש דווקא. ובגמרא (מד:) מבואר הטעם שלמדו כן בגזירה שוה 'עניה - עניה' מן הפסוקים 'וענו ואמרו' האמור כאן ו'וענו הלוים' האמור בפרשת הקללות והברכות בהר גריזים והר עיבל, שם דיברו הלוים בלשון הקודש כפי שלמדה הגמרא (שם לג.) בגזירה שוה 'קול - קול' מן הפסוקים 'קול רם' האמור בלווים ו'משה ידבר והאלוקים יעננו בקול' האמור במעמד הר סיני, שם דיבר משה בלשון הקודש שהרי התורה בלשון הקודש ניתנה.

זיהוי הרוצח

עי' חדש על ה(מ)דף (סוטה מו).

על חלל גוי

אם מביאים עגלה ערופה על חלל גוי. דעת השפת אמת בחידושיו ליומא (דף כ"ב ע"ב) דאף על חלל גוי מביאין עגלה ערופה, אך במאירי (סוטה מו.) כתב להדיא דלא. וכ"כ המנחת חינוך (מצוה תקל אות כב), ובפירוש ריב"א עה"ת בפרשת כי תצא. ועיין שו"ת מהרי"א (יור"ד סימן א'). וע"ע בכה"ע פעמי יעקב גליון נ"ג-נ"ד.

היכן נוהג

הרמב"ם (רוצח פ"י) כתב שאינו נוהג אלא בארץ ישראל, ומקורו מירושלמי מקרא ד'אשר ה' אלקיך נותן לך' פרט לחו"ל. ובנחל איתן (סימן א ס"א סק"א) הקשה מקידושין (לו:) דכל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, ועכ"פ הו"ל לגמרא להקשות שם מעגלה ערופה כדמקשה משאר מילי. וכתב ליישב עפ"ד התשב"ץ (ח"ג סימן ר) דלכך נתרבה עבר הירדן מקרא, דהו"א שע"ע באה לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה, והו"א דתהיה רק בארץ ישראל וקמ"ל דלא. ולפ"ז יש לבאר דנקראת מצוה התלויה בארץ, יעו"ש שדחה זאת ולכך דחה בקל דאין למדים מן הכללות.

מעבר לתחילת הדף