ערך/מצוה הבאה בעבירה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מצוה הבאה בעבירה

מקור

בגמרא בסוכה (כט:-ל.) אמרו: לולב הגזול כו' פסול כו' אלא גזול כו' אמאי לא, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר (מלאכי א יג) 'והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה' גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא כו' אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.

ובירושלמי (חלה פ"א ה"ה, שבת פי"ג ה"ג) אמרו: מצה גזולה אסור לברך עליה כו' א"ר אילא אלה המצוות (ויקרא כז לד) אם עשייתן כמצותן הרי הן מצוות ואם לאו אינן מצוות.

מדאורייתא או מדרבנן

נחלקו הראשונים אם פסול מצוה הבאה בעבירה הוא מדאורייתא או מדרבנן:

• דעת התוספות (סוכה ט. ד"ה ההוא) שהוא מדרבנן.

• דעת רבינו תם (שם) שהוא מדאורייתא.

גדרה

האחרונים נחלקו האם מצוה הבאה בעבירה הוא פסול בגוף הדבר כמו פסול בעל מום בקדשים, או שהוא רק פסול בקיום המצוה:

• דעת המנחת חינוך (מצוה שכה אות ט, כפי שביארו השערי יושר ש"ג פי"ט), שמצוה הבאה בעבירה אינה פסול בעצם אלא רק בפסול בקיום המצוה.

• דעת רבי שמעון שקאפ (שערי יושר שם), שפסול מצוה הבאה בעבירה הוא פסול בעצם דומיא דבעל מום בקדשים

• דעת רבי אהרן קוטלר (שו"ת משנת רבי אהרן, סימן י אות ה), שיש שני דינים במצוה הבאה בעבירה. אחד, הנלמד מן הפסוק 'והבאת גזול ואת הפיסח', שהוא פסול בחפצא כמו פסול בעל מקום בקדשים. והשני, הנלמד מן הפסוק 'אלא המצוות', שהוא פסול בקיום המצווה אך אינו פסול בחפצא.

במצווה קיומית

דעת המנחת חינוך (מצוה שכה אות ט) שלא נאמר דין מצוה הבאה בעבירה אלא גבי מצוה חיובית שחייב לקיים רצון בוראו וכיון שהוא עבירה אין הקב"ה רוצה בכך ולא לרצון לפניו וכיון שלא יצא ידי חובת המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטלה. מה שאין כן במצוה קיומית אף שלא קיים למעשה רצון הבורא אך גם לא ביטל המצווה. ודוגמא לדבר: אוכל בסוכה גזולה, שביום הראשון שהוא מצוה חיובית אם יושב בה לא יצא ידי חובתו וביטל המצווה, מה שאין כן בשאר ימים שהיא מצוה קיומית, אף שלא קיים רצון בוראו אך גם לא נוכל לדונו כאוכל מחוץ לסוכה.

כשיומא קא גרים

בירושלמי פרק האורג מבואר שקורע בשבת יצא ידי קריעה ולא דמי למצה גזולה דיומא קא גרים ויש התר בחול (כ"פ בקרבן העדה). ועי' נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) שביאר עפי"ז הא דייבם נדה קנאה וכדהוכיחו התוס' (יבמות שם) מגמ' פסחים, אף דהוה בעבירה, ועי"ש עוד שיישב עפ"ז שיטת הריב"א דבחפר ביו"ט לכסות הדם דאין לוקה אף דאין עדל"ת ועשה דמ"מ הלאו נדחה, והקשה הנובי"ק בסוף הספר דכיון דלא נדה העשה הוה מצוה הבאה בעבירה ושוב לא נדחה אף הלאו, ולהנ"ל א"ש דכשיומא קא גרים ל"ח באה בעבירה.

רק כשבשעת המצוה עובר על העבירה

כ"כ שער המלך (לולב פ"ח ה"ה) כגון באתרוג שבשעת נטילתו עובר על והשיב את הגזילה. אבל במוציא מצה מרשות הרבים לרשות היחיד מקיים המצוה כשאוכל שאין העבירה נעשית בעת המצוה. ועפ"ז יישב המנחת חינוך (א, ח) את הטעם שיוצאים לדעת כמה ראשונים מצות פו"ר בבן ממזר אף שהוא מצוה הבאה בעבירה, כיון שקיום פו"ר הוא לא בעת הבעילה שאינה אלא הכשר מצוה אלא במציאות הבנים שבאה אחר כך.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף