ערך/מצה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png מצה

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אכילת מצה כל שבעה[edit]

האבני נזר (או"ח סימן שעז אות ד) הוכיח מדברי כמה ראשונים שאף שאין חיוב לאכול מצה אלא בליל הסדר, מכל מקום האוכל מצה כל שבעה מקיים מצווה, והמצווה היא שאם אוכל לחם צריך שיהיה מצה.

והוא מקושיית הראשונים[1] מפני מה אין מברכים על אכילת מצה כל שבעה כדרך שמברכים על אכילה בסוכה כל שבעה. ויישבו שאדם יכול שלא לאכול פת ז' ימים ולזון עצמו באורז ודוחן וכל מיני פירות, אך אין אדם יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים וע"כ חייב לישון בסוכה ולטייל בה. וצ"ב מפני מה לא חלקו שבסוכה יש קיום מצווה באכילתו אף כל שבעת ימים משא"כ במצה ומוכח שס"ל שאף באכילת מצה כל שבעה מקיים מצווה[2].

אמנם המגן אברהם (סימן תרלט סקי"ג) כתב בשם מהרי"ל (הל' חג הסוכות אות ב) שאין מברכים על מצה כל שבעה לפי שאין מצווה באכילתה אלא שאין אוכל חמץ, משא"כ בסוכה שמקיים כל שעה שיושב בה מצוות בסוכות תשבו שבעת ימים. וכ"כ בשו"ת בנין ציון החדשות (סימן מו) שבמצה הציווי הוא שלא לאכול חמץ וכמש"כ רש"י (דברים טז ח) בשם הספרי, וכשאוכל מצה בשאר ימי הפסח לא מקיים מצווה כלל, משא"כ בסוכה כו'[3].

ודעת הגר"א (מעשה רב סימן קפה) שלא זו בלבד שמקיים מצווה באכילתו אלא שאף יש בכך מצווה לכתחילה מדכתיב (שמות יג ו) "שבעת ימים תאכל מצות" דמשמע כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה, הביאו המשנ"ב (סימן תרלט). וכ"כ הערוך השולחן (סימן תעה סקי"ח) דאע"ג דאין חובת מצה רק בלילה הראשון, מכל מקום מצוה לאכול מצה כל ימי הפסח כדכתיב שבעת ימים תאכלו מצות, והא דקרו לה רשות משום דמצוה לגבי חובה רשות קרו לה, מפני שאין זה מצות עשה אלא רצון ה' שיאכלו בני ישראל מצה כל ימי הפסח.

יש שדקדקו לשון הרמב"ם שבמצוה קס"ח כתב שיש מצוה לישב בסוכה כל ז' ימי החג, ואילו לגבי מצה במצווה קנ"ח כתב: שנצטוינו לאכול מצה בלילה הראשון של פסח, משמע שאין מצווה בשאר הימים.

ובחזקוני (פ' בא) הזכיר את דברי המכילתא שמשמע מדבריו שיש מצוה באכילת מצה כל שבעה.

בחידושי חזון יחזקאל (פסחים לח:) למד שאם נאמר דין *מצה הראויה לשבעה ע"כ שיש מצוה לאכול מצה כל שבעה וכדעת הגר"א.

אם צריך לקיום מצה כל שבעה שיעור כזית[edit]

יש שדנו אם למצוה זו שהיא מצוה קיומית צריך כזית דוקא, דהנה לעיקר מצות מצה נחלקו הפוסקים אם יש מצוה פורתא בפחות מכזית כשאי אפשר בכזית, [ונידו"ז מובא בשע"ת ס"ס תע"ה], ויש לומר דהיינו במצוה חיובית שקבלנו שהשיעור הוא כזית ובפחות מזה אין מצוה, אבל כל שבעה שהיא מצוה קיומית זכר ללחם עוני, יש לומר דלכ"ע יש מצוה פורתא אפילו בפחות מכזית, ולענין הלכה יש שכתבו שיש להקל בשיעור כזית למצות כל שבעה ולא צריך לאכול שיעור כזית לחומרא כמו שנהגו בכזית של חיובא לפי המנהג, [תשובות והנהגות כרך ה סימן קלג].

שלא נאפתה כל צרכה[edit]

בגמרא בפסחים (לז.) איתא: יוצאין במצה הינא כו' מאי מצה הינא אמר רב יהודה אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. וכן פסק השולחן ערוך (סימן תסא ס"ג) מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה, יוצאין בה.

ונחלקו הפוסקים אימתי נעשית בדיקה זו דעת האליה רבה (סק"ח) והנודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סימן פ) שרק בעוד המצה חמה אפשר לבדוק בדיקה זו אך כל שהצטננה המצה לא תועיל עוד הבדיקה, והביא הדברים המשנה ברורה ונקט כדעת האליה רבה. אמנם החזון איש (סימן קכ סקי"ז) נקט שהצטננה לאו דוקא אלא אף אחר שהצטננה כל שלא התייבש הבצק לגמרי ניתן לבדוק בדיקה זו.

ברכת שהחיינו על אפייתה או קנייתה[edit]

הכלבו (ס"ס עב) והמאירי (סוכה מו) כתבו דמלשון הרמב"ם (פי"א מברכות ה"ט) יש ללמוד שמברכין, אכן בכלבו (שם) הביא מהראב"ד שלא לברך 'דעשיית המצה הוא טורח וצער בעשייתה'. והרוקח (סי' שעא) כתב שאין לברך שהחיינו בעשייתה, 'שאין עשייתה היכר כי אם בשעה שאוכלה אבל בשאר ימים רשות, ובציקות של כותים או לא נשתמרה לשם מצה ממלא אדם כריסו מהם - אין היכר בעשיית המצה'. ומש"כ שכך נראה ברמב"ם לכאורה הוא ממש"כ 'כל מצוה שהיא מזמן לזמן וכו' מברך עלי' בשעת עשייה שהחיינו וקיימנו'. [אכן יש לדקדק בדברי הרמב"ם שם, שהשמיט למצות מצה מהמצוות הבאות מזמן לזמן שמנה שם].

ובספר ראשון לציון לבעל האור החיים הק' (ברכות סוף דף נד ד"ה ומרן) הקשה למה אין מברכין שהחיינו על קניית מצות ומרור, לשיטת הרמב"ם (פי"א מברכות ה"ט) שמברכים על מצוות שהם קנין, ותירץ דלא מינכר שקונה אותם למצוה. והוא כמש"כ הרוקח בטעם שאין לברך על עשייתה.




שולי הגליון


  1. בעל המאור (פסחים כו: מדפה"ר), מאירי (סוכה כז.) וארחות חיים (הל' סוכה אות לו).
  2. וכן למד בביאור דברי הבעל המאור, הגר"י ענגיל (גליוני הש"ס, פסחים לח.).
  3. וכן למד האבי עזרי (סוכה פ"ו ה"ה) בדעת הבעל המאור.

מעבר לתחילת הדף