ערך/כתובה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כתובה

סכום עיקר הכתובה

בתולה כתובתה מאתים, ואלמנה מנה (כתובות פ"א מ"ב)

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה. מפני שהוא תנאי בית דין (שם פ"ד מ"ז)

תוספת כתובה

אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף, אפילו מאה מנה, יוסיף (שם פ"ה מ"א)

תנאי כתובה נוספים

לא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם פ"ד מ"ז)

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקיניך, ואותביניך לי לאינתו, ובכהנת אהדרינך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מ"ח)

לא כתב לה בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מ"י)

לא כתב לה בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי, יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מי"א)

לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנן מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי, חייב, שהוא תנאי בית דין (שם מי"ב)

מקום הנחתה

שו"ת הרשב"ש סימן ש"כ כתב וזה לשונו, "שאלת, האשה שכתובתה מונחת ברשות בעלה אם מותר לשהות עמה. תשובה, יראה לי שאין נכון לעשות כן וכו' על כן וכפי דעתי אין להניח הכתוב' ברשות הבעל", עד כאן לשונו.

יד אהרן (הגהות הטור אבהע"ז סימן ס"ו סעיף י"ב) כתב וזה לשונו, "אין למסור הכתובה ביד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה הר"ש בן הרשבץ ז"ל בתשו' סי' ש"ך וכן הוא מנהג פשוט בכל ישראל", עד כאן לשונו.

וכ"כ היפה ללב שהמנהג פשוט שמוסרתו לאביה לפי שאינה יכולה להניחו בביתה.

וכ"כ שולחן העזר בשם רבי דוד שפירא בעל בני ציון שמנהג ירושלים לתתו להורי הכלה.

ועי' שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ו, שאם סומכת האשה על בעלה שאף במקום מריבה לא יעלים השטר יכולה להניחו אצלו, אך אם רק סומכת שלא יגרשנה לא תניחנו ברשותו אלא במקום המיוחד לה שמצניעה שם חפציה.

ועי' משנה הלכות ח"ט סי' רצ"ה שחלק שיכולה להניחו אצלו.

טעם שמאבדת כתובתה בזנות

דנו האחרונים בהא דאשה שזינתה מפסדת כתובתה, אם מפסידתה מחמת האיסור לבעלה, או שהמעשה זנות מפסידה כתובתה, שמאחר שבמעשה הזנות מעלה מעל באישה מטעם זה מפסדת כתובתה. יעויין בזה בש"ש (ש"א פכ"ג) ובשערי יושר (שער א פ"כ).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף